תפארת ישראל על דמאי ז
משנה דמאי, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על דמאי · ז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין עריכה
משנה א עריכה
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות: ולא מיירי בהדירו. דבהדירו מותר לאכול כל שבת ראשונה כפ"ד א"נ התם מיירי בסעודת נשואין. ואף דאינו מתארח אצל ע"ה כפ"ב. נ"ל דבהזמינו שרי מדרכי שלום:
אומר מערב שבת: דבלא התנה מע"ש. אסור להפריש בשבת. דדוקא בס' חשיכה מעשרין הדמאי:
מה שאני עתיד להפריש מחר: ממה שאוכל וממה שאשתה. ואע"ג שעדיין אינו ברשותו. בדמאי מתנין אפי' אדבר שאינו ברשותו:
הרי הוא מעשר: ואת"ג לא נחשדו:
זה שעשיתי מעשר: יהי' למחר עשוי וכו':
משנה ב עריכה
מזגו לו את הכוס: בשבת. וה"ה לכשיאכל יאמר ג"כ מה שאני וכו' רק נקט כוס הקידוש שקדם לאכילה ואע"ג דכבר אמר כן אתמול. היינו רק כדי שעי"ז יהיה מותר להפריש בשבת. אבל אעפ"כ מפני שאתמול עדיין לא היה היין והמאכל מבורר לפניו. להכי היום אחר שנתבררו שניהן לפניו צריך לחזור ולומר.
אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר: מעכשיו ולכשאשתה דבלא מעכשיו הו"ל טבל למפרע. ובלא אמר לכשאשתה הרי הו"ל מדומע. וכיון דדמאי מדרבנן אמרינן יש ברירה. וק"ל הרי מפסיד כהן מדעושה תמ"ע שיורי כוסית. דאסור [כא"ח ק"ע]. ואי"ל הרי אמרי' בירושלמי. דמה שמשייר מאבד בידים. כדי שלא לבייש הע"ה. עכ"פ לפע"ד הרי צריך לשלם לכהן מה שהפסידו. ואי יפריש משיורי כוס הפסידו דמי תרומה הראוי לאכילה. ודוחק לומר דמיירי שהיה התמ"ע פחות מס"ד שבלוג. דמותר לאבדו [כפי"א מ"ח דתרומות]. ונ"ל דה"ט מדבל"ז אינו ראוי לאכילה. דתרומת ע"ה טמאה היא. ואף דכל מפריש לאיבוד לא הוי תרומה [כב"ק קט"ו] הכא בחולין טמאים שאני. וב"ה שהאיר עיני הכהים במשנה חמורה זאת:
זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו: בפי הכוס. דבכוס עגול וקטן אינו נוח לכוון רוחות צפון ודרום:
משנה ג עריכה
פועל שאינו מאמין לבעל הבית: על המעשרות. ואילה"ק הרי מדאוכל מה"ת פטור ממעשרות. כרפ"ג דמעשר. י"ל דהכא מיירי במושכר לדבר שנגמר מלאכתו דאז אינו אוכל מה"ת והוא התנה עמו שיאכל. דהו"ל כלוקח וחייב במעשר כסוף מ"א שם:
נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת: נמנע מלאכול א' מכדי שבעו. כנגד אותה שהפריש לתמ"ע. שאסורה לזרים. ויתנה לכהן ולהכי חושך. שלא יגזול לבעה"ב. שאומר שעישר פירותיו כבר. ולעיל בהזמינו א"צ למנוע. דמדהזמינו מסתמא ניחא לי' לבעה"ב שיפריש:
ר"ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שחוא ממעט מלאכתו של בעל הבית: אלא יקנה גרוגרת אחת ויאכלנה:
רבי יוסי אומר לא יחשוך: אין ר"ל כלא יחשוך דר"ג. דר"ג קאמר אינו רשאי לחשוך. ור' יוסי ה"ק א"צ לחשוך [אב"י כת"ק וא"צ לקנות גרוגרת כרשב"ג שיכול לאכול כל הק' ויפריש א' לתמ"ע והכל משל בעה"ב]:
מפני שהוא תנאי בית דין: שתהיה התמ"ע משל בעה"ב [אב"י לכאורה הרי גם רשב"ג אומר שתמ"ע משל בעה"ב. אלא שאמר שיקנה א' החסר לק' מהשוק לאכול לעצמו. וכנגד זה אמר רבי יוסי שיכול להשלים אותו הא' ג"כ מבעה"ב]. [וק' א"כ לר' יוסי היאך אוכל ק' גרוגרת. והרי כבר מצ"ע הי' חייב להפריש א'. י"ל דתנאי ב"ד דקאמר ר"ל הכי תקנו שלא יהיה צריך להפריש תרומ"ע מגרוגרת היתירה. וכמו שתקנו מאכילין עניים ואכסניא דמאי [רפ"ג].
[אב"י ול"מ מקדושת מרן רבן של ישראל זצוק"ל הייתי אומר שבאמת מתקן ב' מאות. הא' לו והב' לבעה"ב. ומהמאה שלו מפריש א' לתמ"ע. ואח"כ יאכל א' כנגדה מהצ"ע המתוקנים דבעה"ב. נמצא דמפסיד הבעה"ב ב' גרוגרות. א' שנעשה לתמ"ע על צ"ט דפועל. וא' שנעשה לתמ"ע על צ"ט דבעה"ב. שכל זה הוא תנאי ב"ד. ואי"ל א"כ טפי הוה עדיף שיקנה לו בעה"ב גרוגרת מתוקנת מהשוק לאכול י"ל דבזה וודאי לא ישמע לנו בעה"ב. לעשות עצמו חשוד ובפרט שאז צריך לומר ממי קנה כלעיל פ"ד מ"ה. ובזה מוכנים לי דברי ראב"ד בהשגותיו לרמב"ם פ"ט דמעשרות הי"א (רמב"ם פ"ט מהל' מעשרות הי"א). וז"ל תנאי ב"ד הוא שאותה הגרוגרת שיתן לכהן תרומ"ע שלא ימעט אותה ממאכלו. ויאכל חליפיה משל בעה"ב משל תשע הנשארות לו. ועי' ברמב"ם שם ובפירושו כאן וגם דבריו צרכינן לפרש או בדברי ע"ר זצוק"ל. או כפמ"ש].
משנה ד עריכה
הלוקח יין מבין הכותים: מדלא קאמר במשנתינו בסופה ומחולל על המעות. וכדקאמר בסוף משנה א'. ש"מ דמשנתינו בשבת מיירי. דהיינו שקנה בע"ש ושכח לעשר והגיע שבת. ואע"ג דלעיל בע"ה מצריכינן שיקרא שם קודם שבת והרי הכא לא קרא שם קודם שבת. י"ל הרי אמרינן (ברכות מז, ב) דכותי עדיף מע"ה. דע"ה חשוד אמעשרות אבל לא כותי. דלא חשיד במה דכתוב בתורה בפירוש. וכל מצוה שהחזיקו בה כותים. הרבה מדקדקין בה יותר מישראל [כחולין ד"ד א']. ולפיכך לעצמן וודאי מעשרי אלא דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול. והכא מיירי שקנה מכותי מביתו. ואינו יודע אם עשאו לעצמו או למכרו. ומה"ט נמי קאמר הלוקח יין מבין הכותים ולא קאמר הלוקח יין מכותי וכדקאמר לעיל (רפ"ו) המקבל מכותי. אלא דהכא בקנה מביתו מיירי ולא ידע הקונה אם לעצמו עשאו או למכרו. א"נ דמיירי דודאי עשאה כותי לעצמו. ואפ"ה משום לא פלוג גזרו שיעשר כל מה שקונה מהכותים. מיהו בין כך ובין כך לא גרע מה שקונה מכותי כל כך כמה שקונה מע"ה [אב"י הכונה דהנקנה מכותי עכ"פ אינו גרוע כמו הנקנה מע"ה. לעניין שיהיה צריך לקרות שם קודם שבת] וא"כ מדאיירי שאומר כן (בשבת). לפיכך אסור לומר שהמע"ש יחולל על המעות בשבת דדוקא לעיל בהזמינו הע"ה כיון שכל מה שמשייר נשאר אצל הע"ה. לפיכך רשאי לומר בשבת. שהמע"ש יהיה מחולל על המעות שקבעתי אתמול לכך. דאינו אלא מספר שחללו כבר אתמול. אבל הכא שנשאר השיור אצלו. למה יחללו בשבת. והרי מצי לחללו למחר [אב"י דבלא טעמא דנשאר השיור אצלו. הי' מותר לפדות בשבת כמו שמותר לקרות שם לכתחילה בשבת. דאין תורמין ואין פודין הכל משום גזירת מקח וממכר כביצה דף ל"ז א'. ואם מותר לקרות שם לתרומה בשבח משו' דהנקנה מכותי קיל מהנקנה מע"ה. אעפ"י שאיסו' הפרש' תרומה נזכר להדיא במשנה שם. כ"ש דפודין. דאיסו' פדיה לא נזכר שם. ועי' א"ח של"ט ס"ד] ושכח להפריש עד ביה"ש *) [אב"י כאן צריך הגה וצ"ל. או יש לפרש דמיירי ששכח להפריש עד ביה"ש] והרי מדיינן ודאי טבל אסור להפריש או לקבוע מקים למעשרות בע"ש ביה"ש. אבל לקרוא שם שרי. ונ"ל (לפ"ז) דלהכי נקט כותים דבגוונא אחרינא א"א שקנה טבל. דהרי אין מוכרין טבל אפי' לחבר כפ"ה מ"ה. או דקמ"ל אף דיש קצת ס'. דזמנין דמתקן לנפשי' ונמלך למוכרו אפ"ה לא יפריש ביה"ש:
אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש: לאחר שבת על ק' לוגין שיש כאן. דדוקא במפריש רק כדי אכילתו מותר להפריש בשבת אחר שקרא שם מע"ש. כלעיל במשנה א'. ולא במפריש על כל הנוד. וכ"ש הכא שגם לא קרא שם מע"ש [אב"י ואפי' לפי מ"ש ע"ר זצוק"ל לעיל סי' י"ד דקנה מכותי קיל ממה שקנה מע"ה].
הרי הן תרומה ועשרה מעשר: ואצ"ל ואחד מהן תמ"ע. דהא בטבל ודאי. לא נשאר מע"ר בידו. דיתנו ללוי ויפריש הוא התמ"ע (הטמא):
ותשעה מעשר שני: ולא יחללו עדיין. מדלא קבע לו מקום:
מחל: ר"ל מתחיל. והיינו שלא ישתה כל היין שבנוד. על דעת לשייר כדי תרומת ומעשר. דזה הוא כמו הפרשה בשבת [כרא"ש ביצה פ"א סי"ג] אלא מתחיל לשתות מהיין. ומשייר יותר מכדי תומ"ע:
ושותה: כתב רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל ואף דרק בתרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש [כביצה ד"ט]. או בדמאי דשניהן מדרבנן. משא"כ הכא טבל דאורייתא נ"ל דבהתנה קודם אכילה או קודם שבת [אב"י עי' לעיל סי' י"ד סי' א' וב'] יש ברירה אף בדאורייתא [כתוס' גיטין דכ"ה]. אמנם רק לצורך שבת:
משנה ה עריכה
היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו: לראב"ד [פ"א ממעשרות] דכל תרומת פירות מד"ס. חוץ מדגן תירוש ויצהר [דלא כרמב"ם פ"ב מתרומה דהכל דאורייתא]. נ"ל דקמ"ל הכא בתאנה אף דהו"ל מדרבנן. והול"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש עכ"פ הכא. מדאפשר. יקרא שם עכ"פ קודם שבת. וג"ל עוד לפ"ז. דקמ"ל משנה א' וב' דבמאכל ע"ה צריך לקרוא שם לתרמ"ע קודם שבת. וקמ"ל משנה ג' דאפי' בדמאי בפירות דמעשרן רק מד"ס. צריך שיקרא שם קודם אכילה. וקמ"ל מ"ד בכותי צריך לקרוא שם לתרומה. אבל גם בשבת מדודאי כבר הפריש הכותי הכל לצורך אכילת עצמו. ורק משום דמה שמפריש לתרמ"ע הרי ישאר אצל הישראל ויכול לחלל המע"ש למחר. להכי לא יחללו בשבת. וקמ"ל תו משנה ה'. דאע"ג דבתאנים גוף התרומה מד"ס. ואפי' הן ג"כ דמאי דהו"ל תרי דרבנן. אפ"ה צרוך לקרוא שם מקודם. ואפי' הם ודאי טבל. כיון דתרומת פירות מד"ס. מהני קריאת שם שמע"ש:
והוא בבית המדרש או בשדה: בע"ש בין השמשות. וא"א לו לילך לביתו ולעשרם:
אומר שתי תאנים שאני עתיר להפריש הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני: נ"ל דהכא נמי צריך לקבוע מקום לומר שהמע"ש יהיה בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות. דמדהשתא ע"ש הוא וקבע לו מקום כבר. רשאי לחללו. רק דאסיפא סמיך ולא חש להאריך. א"נ דרק בסיפא שהוא דמאי. וכשהוכשר הרי כבר נטמא המע"ש ביד הע"ה צריך לפדותו ככל מע"ש שנטמא. אבל הכא שהמע"ש טהור. א"צ רק לקבוע לו מקום:
היו דמאי: שא"צ ליתן ממנו רק תמ"ע. ונ"ל דקמ"ל דאף דאיכא תרתי. תרומה דרבנן ודמאי דרבנן. אפ"ה צריך לקרוא שם תחילה:
אומר מה שאני עתיד להפריש למחר: לא גרסי' למחר. אלא כלעיל סי' ט"ו:
משנה ו עריכה
היו לפניו שתי כלכלות: סלים:
ואמר מעשרות: הוא שם כולל לתרומות ומעשרות:
הראשונה מעושרת: נ"ל דקמ"ל דמותר לאכול הראשונה אף שלא הופרש עדיין תומ"ע שלה מהשניה. וגם לא הופרש מהמוקף [אב"י [ומיירי בע"ש ביה"ש כהך דלעיל] דמשום כבוד שבת א"צ מהמוקף דאל"כ אפילו ירק צריך מהמוקף. כחולין ד"ז א']:
הראשונה מעושרת: אבל שניה לא דמדתפס לשון ראשון. נפטרה הראשונה והו"ל כמפריש מפטור אחיוב. ואי"ל א"כ הול"ל תרומה ויחזור ויתרום כלעיל פ"ה מ"י. הכא שאני שלא הופרש ממש התרומה ליכא למיחש לזלזולי. ונקט הך משנה הכא. מדדמי להנך משניות דלעיל. דבכולן אוכל והולך קודם שהפריש המעשרות. ואע"ג דרק בחיוב מדרבנן בשל ח"ל או דמאי אמרי' דאוכל והולך ואח"כ מפריש. היינו בגוף אחד כבצק (ביצה ט, א). משא"כ הכא בגופין מחולקין. כבר מופרשין ועומדים הן. להכי גם בטבל דאורייתא רשאי לאכול המתוקן. א"נ היכא דקרא שם מקודם כמשנה ד'. גם בודאי מותר לאכול ולהפריש אח"כ.
מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה: ר"ל ואם אמר. מעשרותיהן יהיו. כל מעשר של כלכלה בחברתה:
קרא שם: ולא יפריש עליהן ממק"א. ואף דכל שאינו בזה אחר זה [דא"כ יהיה כמפריש מפטור אחיוב] גם בב"א אינו. [כקדושין דנ"א]. ואי"ל דזה דוקא היכא שהראשון מונע את השני מלחול [כתוס' גיטין דמ"ב א' ד"ה הא] משא"כ הכא כל אחד מונע את עצמו בעצמו. דמדהוא פטור א"א שיעשה תרומה. ותו דאפשר נמי שיחולו שניהן בזה אח"ז. כשלא יפרישן זע"ז. עכ"פ בהך גוונא שמפרישן מזע"ז הא' מונע על חבירו. דמדנעשה א' תרומה על ב'. א"א שוב שתעשה ב' תרומה על א'. נ"ל דבאפשר למפלגי שאני. [כעירובין ד"נ ע"א] והכא נמי אמרינן דשייר בכ"א כדי תומ"ע של חברתה:
משנה ז עריכה
מאה טבל מאה חולין: ר"ל אם ק' טבל הטבול רק למעשר ולתמ"ע נתערב עם ק' חולין. והרי נאסר התערובות ע"י תמ"ע שבו שאסור לזרים. ואם יפרישו מהתערובות. שמא מהחולין יפרישו ויהיה מפטור על החיוב ואין לו פרנסה ממקום אחר להפריש משם על כל התערובות. ואילה"ק מפ"ג דחלה מ"ט דבאין לו פרנסה ממקום אחר מוציא התמ"ע מהתערובות. דהתם בלח מיירי כמ"ש שם סימן ל. דאע"ג דכל טבל במשהו מדיש לו מתירין היינו עד שיפריש כפי חיובו (רמב"ם פ"ח מהל' מעשר ה"ג) משא"כ הכא ביבש מיירי. דאין בילה ביבש רק בדמאי [כפ"ה ל"ד]:
נוטל מאה ואחד: דבק"א שנוטל. ודאי יש א' של הטבל. ואז אחר שיפריש מצ"ט הנשארים ט' למע"ר וט' למע"ש. הותרו פ"א הנשארים ממ"נ. דאם חולין הם. הרי מותרים. ואם מהטבל הן. כולן או מקצתן. הרי הותר הטבל בכל מקום שהוא ע"י א' טבל שבק"א שנטל שיהיה זה הא' לתמ"ע על ה י"ט שנשארו. ומהצ"ט הפריש ג"כ המע"ר והמע"ש כראוי. ואת"ל שמא אותן ט' שיפריש והט' שיפריש למע"ש. יהיו כולן או מקצתן מהק' חולין שנתערבו. ונמצא מפריש מפטור על החיוב. י"ל הרי אם אלו שהפריש הן חולין. ע"כ שיש כנגדן טבל בהק"א שהפריש. ויהיה המעשר והמע"ש בהק"א שהפריש. ואע"ג דמהק"א ההם א"א ליתן להלוי הט' מעשר. דהרי התרומת מעשר שהפריש מעורב שם. עכ"פ אין הלוי מפסיד כלל עי"ז. מדקיבל חלופיהן מהצ"ט שנשארו אצל הבעלים. והרי מעשר כיון שהופרש מותר לזרים. מיהו פשוט שבמע"ש יאמר שיהיה מחולל על המעות בכל מקום שהוא בין בהצ"ט בין בהק"א. ואותן ק"א שנטל. מדמעורב בהן א' של תרומת מעשר. ימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי א'. שהוא תמ"ע שחייב מק' טבל שלו. מיהו מה יעשה כהן בק"א אלו שקבל. דשמא טבל הן ולא הופרש מהן התמ"ע עדיין. פליגי בירושלמי. אי צריך כהן להפריש עליהן ממקום אחר. או דסגי לי' בקריאת שם. לומר תמ"ע שבכרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. דמדאין הפרשתו רק מספק. דשמא חולין הוא. סגי בהכי. וה"ה אם הי' הטבל שנתערב טבול גם לת"ג. הי' צריך להפריש ק"ג. כדי שיהיו נחשבים ב' היתרים לת"ג וא' לתמ"ע. והא דלא נקט תנא הכי. ה"ט משום סיפא. וכמו שיתבאר. והא דנקט ק' טבל. ה"ה בפחות. כגון נ' טבל וק' חולין. נוטל ק' וחצי שאז יהיה החצי שנוטל יותר מהק' ודאי מהטבל ויוכל לחשבו לתמ"ע על נ' הטבל אלא דרצה למנקט מספר שלם שנוטל סאה שלימה. ואגב זה דנקט ק' טבל. נקט נמי ק' חולין. וה"ה בהיה חולין פחות מזה. כגון שהיה ק' טבל וא' או ב' חולין. נוטל כדי החולין שנתערב וא' יותר כדי התמ"ע שחייב מק' הטבל. ומוכר להכהן מה שנוטל חוץ מהתמ"ע שחייב. עוד י"ל דלהכי נקט הכא שיהיה ק' חולין אגב סיפא בנתערב ק' טבל בק' מעשר. דהתם צריך שיהיה בשניהן ק'. כדי שיהיה בהטבל כל כך מעשר כשיעור התמ"ע שחייב על הק' מעשר. ואגב זה נקט גם בהך דהכא בק' ק' ודו"ק:
מאה טבל מאה מעשר: שנתערבו. והרי חייב מתערובת זה י' תמ"ע מן הק' מעשר. ואחד תמ"ע מק' טבל. וא"א להפריש כל הי"א מהתערוב' הזה. שמא יפריש כל הי"א מהטבל. והרי אין בהטבל רק י' מעשר. וא"כ הסאה הי"א שיתן מהתערובות. הוא מחולין. ואיך יהיה חולין תמ"ע על המעשר:
נוטל מאה ואחד: דבק"א שנוטל. ודאי יש א' מהטבל. כשיעור תמ"ע שחייב מק' הטבל. ואחר שיפריש מע"ר ומע"ש מהנשאר. אז מותרים פ"א שבידו. ממ"נ. אם טבל הם הרי הפריש כל הצורך. ואם מעשר הן. א"כ הק"א שנטל הן הטבל. ובק' טבל יש י' מע"ר. שיוכלו להיות תמ"ע על ק' מעשר שיש לו. ואחר שהפריש התמ"ע על המעשר. הרי הותר לזרים. והק"א שנטל נותן ללוי. תחת ק' המעשר שחייב לו. והלוי מוכר הק"א לכהן בדמי תרומה. חוץ מדמי י"א תמ"ע שחייב לכהן:
מאה חולין מתוקנים מאה מעשר: שנתערב החולין בק' מעשר הטבול לתמ"ע. ונ"ל דחולין מתוקנים ר"ל דמתחלה היה להם שם אחר ואח"כ נתקנו להיות חולין. והיינו. שהיו תחלה מעשר. ומשניטל מהן התמ"ע נתקנו להיות כחולין. וסד"א דבכה"ג הרי הכל מעשר. ויכול ליטול מהתערובות התמ"ע שחייב ותו לא. קמ"ל דמשנתקן המעשר דינו כשאר חולין. שאינו נעשה עוד תמ"ע. כספרי שהביא הר"ש פ"ב דתרומות מ"ה. ונקט הך רבותא הכא ולא ברישא. מדהכא מיירי שנתערב במעשר וקמ"ל אף דקודם שנתקן המעשר הי' פשוט שיכול להפריש תמ"ע מזה על זה. או דמדנתערב במעשר. משמע טפי דנתערב בבית לוי מיירי דמצוי אצלו חולין כי הך:
נוטל מאה ועשר: דאז יהיה בוודאי בק"י שנוטל. י' מק' המעשר. ויהיו אלו י' נחשבים לתמ"ע על ק' המעשר וימכור להכהן אלו הק"י שנטל. בדמי תרומה. חוץ מי' תמ"ע שחייב לכהן. והותרו הצ' הנשארים ממ"נ כלעיל. וה"ה בהי' החולין מתוקנים פחות או יותר מק' והמעשר פחות או יותר מק' נוטל תמיד כפי שיעור החולין וכפי שיעור התמ"ע שחייב מהמעשר. רק נקט ק' ק' אגב אינך:
מאה טבל תשעים מעשר: או:
תשעים טבל ושמונים מעשר: שנתערבו:
לא הפסיד כלום: דלעיל הפסיד למכור לכהן בדמי תרומה. משא"כ הכא. בנתערב ק' טבל וצ' מעשר. הרי אינו חייב תמ"ע רק י'. ולהכי נוטל מהתערובות הזה י'. ונותנן לכהן. והותר התערובות לזרים ממ"נ. דאי י' שנטל לתמ"ע. היו מצ' המעשר. הרי ממעשר רשאי לעשות תמ"ע. ואי מהטבל נטלם הרי מדיש בהטבל י' מעשר. רשאי לעשותם תמ"ע. וכ"כ בנתערב צ' טבל ופ' מעשר. שחייב לתת 8 910 לתמ"ע. דהיינו ח' בעד הפ' של מעשר. ועוד 910 מן הט' של מעשר שיש בצ' טבל. לכן נותן לכהן 8 910 והשאר מותר לזרים ממ"נ דאם מהמעשר נטלן. הרי מעשר רשאי לעשות תמ"ע. ואם מהטבל נטלן. הרי מדיש בצ' טבל ט' מעשר. רשאי הוא לעשות 8 910 מן הט' לתמ"ע. ונ"ל דמשום הך בבא. לא נקט נמי ברישא בטבל הטבול לת"ג. דאם כן לא הוה מצי למתני סיפא. ק' טבל וצ' מעשר לא הפסיד כלום. דודאי הפסיד. דהרי אז אין בהטבל מעשר. כשיעור תמ"ע שחייב מהצ' מעשר. דהרי אחר שיטול ב' ת"ג מק' טבל לא יהא חייב לתת מעשר מצ"ח טבל הנשארים. רק 9 45 שהוא 9 4050 והרי הוא מחוייב ליתן תמ"ע מכל התערובות 9 4950 דהיינו ט' בעד הצ' מעשר ועוד 4950 שהוא חלק עשירית מן 9 4050 מעשר שחייב מצ"ח הטבל. וא"כ שמא כל 9 4950 תמ"ע שיטול יהיו מהצ"ח טבל והרי מדאין בטבל רק 9 4050 מעשר. נמצא שאותן 950 שחייב עוד לתרומת מעשר. יקח מהחולין. ואיך יהיה לתרומת מעשר. ודו"ק:
זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה: שיהיה במעשר שבטבל כשיעור תמ"ע שחייב מהמעשר והטבל:
משנה ח עריכה
מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין: מסודרים י' על י' שורות:
ואמר שורה החיצונה אחת מעשר: ר"ל אחת מד' שורות החיצונות יהיה מעשר על ט' שורות האחרות [כך משמע בירושל' ודלא כר"מ ור"ב]:
ואין ידוע איזו היא: ר"ל דמיירי ששכח על איזה שורה אמר [דאי"ל שאמר תחלה סתם. ומשום אין ברירה. הא ליתא. דהרי הכא שלא שתה קודם הפרשה א"צ לבירור למפרע מהשתא]. ומדשכח. יש כאן חשש משום חבית א' תמ"ע שבשורה ההיא שאסור לזרי':
נוטל שתי חביות לוכסן: ר"ל שנוטל חבית א' מקרן א. וחבית א' מקרן ב. או חבית א' מקרן ג. וחבית א' מקרן ד. כזה
דאז בין שהי' אומר משורה זו או זו מתקיים דבורו. ומוכר לב' חביות אלו לכהן בדמי תרומה חוץ מחבית א' מהב' שחייב לתמ"ע. כך היה נלפע"ד. ולרמב"ם יערבם. וימלא משתיהן חבית א'. ותמה עליו רכ"מ היאך יוצא ידי חובתו. יע"ש. וכולה מתני' ד' וח' מיירי שאין לו מעשר אחר דאל"כ לא הי' מפסיד כלום. דהי' עושה להמעשר ההוא תמ"ע על י' חביות אלו. ואפי' הם במק"א דהרי תמ"ע א"צ מוקף בשעת הדחק:
חצי שורה החיצונה אחת מעשר: ר"ל שהיו ה' שורות חצונות מאלו היו"ד שורות חולין. וה' שורות האחרות היו טבל. ואמר שחצי שורה דהיינו ה' חביות יהיו מעשר על נ' של טבל. ויש לחוש לחצי חבי' תמ"ע שחייב מה' חביות מעשר:
ואין ידוע איזו היא: ששכח איזה ה' שורות חצונות הם הטבל גם שכח איזה חצי שורה חיצונה פירש תחלה. וה"ה באמר שחצי שורה חיצונה א' תהיה מעשר על מ"ה חבית טבל שיש לו במקום אחר:
נוטל ארבע חביות מארבע זויות: ר"ל מאותן חביות המסומנים א. ב. ג. ד. לוקח מכ"א חצי חבית לתמ"ע. ומוכרם לכהן חוץ מדמי חצי חבית א' שחייב לתמ"ע:
שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שורה אחת לוכסן: דהיינו י' חביות באלכסון מאות א עד ב. או מאות ג עד אות ד. דאז מאיזה שורה שיהיה מעשרו. כבר נטל ממנה תמ"ע. ומוכרם כולם לכהן כנ"ל:
חצי שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שתי שורות לוכסן: דהיינו שורה באלכסון מאות א עד ב. ושורה באלכסון מאות ג עדד. מכ' חביות אלו. לוקח מכ"א חצי חבית לתמ"ע ומוכרן כולן לכהן כנ"ל. דאז מאיזה חצי שורה שאמר. כבר לקח תמ"ע ממנה:
ואין ידוע איזו היא: שהיו כולן חולין. ורק שורה א' היה טבל. ואמר על חבית א' שיהיה מעשר. וא"י איזה שורה ואיזה חבית:
נוטל מכל חבית וחבית: חלק היו"ד מהחבית. בכדי תמ"ע שחייב. ומוכר כל העשיריות לכהן חוץ מעשירית א' שחייב לתמ"ע. [כך נ"ל פי' המשנה ע"פ הירושלמי. וכ"מ מר"ש].
סליק מסכת דמאי