תפארת האדם/ג
ג
עריכהזוהר בראשית כה: דכד בעא קב״ה למעבד אדם, דאמר: נעשה אדם בצלמנו וגו׳, בעא למעבד ליה רישא על עלאין, למהוי איהו פקיד על כלהו ולמהוי אינין פקידין על ידוי, כגוונא דיוסף דאתמר ביה (בראשית מא, לד): "ויפקד פקידים על הארץ".
שם לח: כד אתברי אדם, אתברי בדיוקנא עלאה.
שם וארא כג: קב״ה כד ברא עלמא, עבד ליה לבר נש בדיוקנא דיליה ואתקין ליה בתקונוי, בגין דישתדל באוריתא ויהך באורחוי; דהא כד אתברי אדם, מעפרא דמקדשא דלתתא איתתקן.
שם תרומה קעח: "אדם ובהמה תושיע ה׳" (תהלים לו, ז), חד בכללא דאחרא משתכחא. בהמה בכללא דאדם, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ מן הבהמה" (ויקרא א, ב), משום דאתכלל בכללא דאדם. כד נחת אדם דלתתא בדיוקנא עלאה, אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא ושמאלא כליל, אדם דימינא נשמתא קדישא, דשמאלא נפש חיה. חב אדם, אתפשט שמאלא ואתפשטו אינון בלא גופא, כד מתדבקין דא בדא אתילדין כהאי חיה דאולידת (רוחין) סגיאין בקטרא חדא.
שם קנ: אדם דאיהו מלכא דהאי עלמא וכו׳.
שם ויקרא י: כמה דלעילא לכלהו רקיעים אית רקיע עילאה מכלהו. ולעילא אשתכח כסא דקב״ה, כמא דאת אמר (יחזקאל א, י): "כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה", אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא, ומאן איהו? – אדם וכו׳, ובכלהו עלמין לא שלטא בכולא, בר אדם, וקב״ה עליה.
שם שמיני מב: אדם (דאינון מארי קבלה), דאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה (בראשית א, כו): "וירדו בדגת הים" וגו׳.
תקוני זוהר סב: אדם כליל מכלהו וכו׳.
שם פז: ואדם ודאי אתעביד בדיוקנא דלעילא.
שם קט: זכאין איבון צדיקיא, דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי אדם, דכליל כלא.
זוהר יתרו פז: לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו׳, כל פרצופין שרי, בר מפרצופא דאדם, דהא האי פרצופא שליט בכולא.
גמרא ראש השנה כד, ב: אמר אביי: לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פגים בהדי הדדי. אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי? אלמה תניא: כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם? אמר רב הוגא וכו׳, "לא תעשון אתי" (שמות כ, יט) – לא תעשון אותי. והרי באמת מדוע שונה פרצוף אדם משאר הפרצופין? אלא, כאמור, ניחא, משום דהאי פרצופא שליט בכולא.