תענית כח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דאית ליה רווחא:
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על פיהן כו':
איבעיא להו היכי קאמר בשחרית ובמוסף קורין אותה בספר ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע או דלמא הכי קתני בשחרית קורין אותה בספר ובמוסף ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע תא שמע דתניא בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה ובמנחה יחיד קורא אותה על פה אמר ר' יוסי וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור אלא אכולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע:
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כו':
מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה והללו דברי סופרים:
זמן עצי כהנים והעם כו':
ת"ר למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שביניהן שאפי' לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן שנאמר (נחמיה י, לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה:
ועמהם כהנים ולוים וכל מי כו':
תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו כשרין (שבאותו הדור ויראי חטא) הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהן וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין אומרין להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים תנא הן הן בני סלמאי הנתופתי ת"ר מה הן בני סלמאי הנתופתי אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא שבאותו הדור הביאו גזיריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכין אמרו להם להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב:
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה:
תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה:
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו':
תנו רבנן בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה:
באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו':
מני מתני' לא ר' מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר"מ ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יהודה ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יוסי ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי:
באחד בטבת לא היה בו מעמד כו':
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
רש"י
עריכה
דאית ליה רווחא - שיכול לקרות מפרשה אחרת אבל הכא לית ליה רווחא דהא לא מצי למיקרי אלא בראשית ויהי רקיע:
מה הפרש בין זה לזה - מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה לא דחי:
הללו דברי תורה - מנחה כדאמרי' בברכות (דף כו.) יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ודנעילה מדברי סופרים. וצריכין חיזוק לא גרסינן הכא:
עמדו אלו - זמן דקתני במתני' אהכי הוצרכו למנות משום ההיא תקנה דעבוד להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו מאתרייהו:
פרוזדאות - שומרים:
בכורים - אדם נכנס לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה קושר עליה גמי ועושה אותה בכורים:
בקציעות - תאנים יבשים כותשין אותן ועושין מהן עגולין:
ה"ג והעלי על כתפיהן - (בוכיא):
במכתשת שלפנינו - שהוא במקום אחר לפני בסמוך וזהו גונבי עלי על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על עסקי עלי:
הן הן בני סלמאי הנתופתי - כעין מעשה זה עשו:
הן הן בני דוד בן יהודה - דוד מלך ישראל ואהכי קרו ליה פחת מואב שבא מרות המואביה:
יואב בן צרויה - שבא מרות המואביה כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה שנאמר (דברי הימים א ב) ואחיותיהם צרויה ואביגיל:
בני עדין הן הן בני דוד - להכי קרי ליה בספר שמואל (ב כג) עדינו העצני שבשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ:
הן הן בני יואב בן צרויה - פלוגתא היא (במס' חגיגה) חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב:
ליתני שבו בני דוד שניה - דהא קאמר ר' מאיר פחת מואב היינו דוד:
ולר' יהודה - בני עדין היינו דוד ובמתניתין קתני בהדיא בני דוד והדר קתני בני פחת מואב דלר"מ ול' יהודה בני עדין היינו דוד שבו שניה מיבעי ליה:
ולר' יוסי - דאמר פחת מואב ועדין היינו יואב שבו שניה מיבעי ליה:
לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי - דמאן דאמר בני עדין בן יהודה היינו בני יואב לא סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי ליה למיתני אלא משפחה אחרת הן ומאן דאמר בני פחת מואב היינו בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין היינו יואב אלא משפחה אחרת הן:
תוספות
עריכה
מה הפרש בין זה לזה. כלומר מה הפרש בין קרבן מוסף לקרבן עצים דקרבן מוסף דוחה מנחה וקרבן עצים לא דחי מנחה:
הללו דברי תורה. מוסף ולהכי קדחי מנחה דהוי מדברי תורה אבל קרבן עצים דהוי מדברי סופרים והלכך לא דחיא אלא נעילה דהויא מדברי סופרים אבל לא דחיא מנחה דהויא מדברי תורה:
בני פחת מואב וכו' הן הן בני דוד. ולכך נקראו בני פחת שבאו מרות המואביה:
הן הן בני יואב בן צרויה. פירוש דצרויה היתה אחות דוד כדכתיב (דברי הימים א ב) ואחיותיהם צרויה והם באים מזרע רות המואביה:
אי ר"מ. דקאמר בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ליתני במתניתין כי קאמר בעשרים כו' בני פחת מואב בן יהודה היה ה"ל למיתני בני דוד בן יהודה שבו שניה כמו שאומר שבו בני פרעוש שניה אי ר' יהודה דקאמר בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי ר' יוסי ליתני שבו בני יואב שניה ומשני תרי תנאי ואליבא דר' יוסי וקשיא אמאי לא מוקי אליבא דר"מ ותרי תנאי אליבא דר"מ שהרי טפי יש לן לאוקמא כר"מ דסתמא דמתני' כר' מאיר ונראה לי דלהכי מוקי לה כרבי יוסי משום דרבי יוסי נימוקו עמו ומסתברא כוותיה בכל מקום ואפילו מחביריו:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ד (עריכה)
יח א מיי' פ"ו מהל' כלי מקדש הלכה ז':
מסורת חכמים
עריכהאגדת בני גונבי עלי ובני שלמי הנטופתי:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
מתני' וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהם. פי' קבלנו מרבותינו שהיו בכל יום קורין פרשת קרבנות. ואח"כ היו קורין סדר בראשית. ביום הראשון בראשית ויהי רקיע. תנא בראשית בשנים אמאי בשנים והא ה' פסוקי נינהו. ותנא הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים. רב אמר דולג. פי' הראשון קורא שלשה. השני חוזר וקורא אחד מאלו השלשה שקראם הראשון והשני פסוקים הנותרים מן הפרשה. ושמואל אמר פוסק הפסוק אחד לשנים כל אחד קורא שלשה. רב אמר דולג. כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה.
וקיי"ל כרב וכבר פירשנוהו במגילה. פי' בשחרית במוסף כו'. תנא בשחרית ובמוסף נכנסין בכנסת וקורא בתורה בצבור.
ע"ש לא היו נכנסין מפני כבוד השבת: מתני' כל יום שיש בו הלל ואין בו מוסף כגון חנוכה וכיוצא בו לא היה בו בשחרית כלומר לא היה בו מעמד בשחרית לא היו אנשי מעמד נכנסין בכנסת וקורין פרשיותיהן בשחרית וכל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ אין בו לאנשי מעמד קריאה במנחה. כל יום שיש בו קרבן עצים כגון אלו ט' ימים שאנו עתידין לפרשן כדתנא זמן עצי הכהנים והעם ט' אין לאנשי המעמד תפלה בנעילה. אמר בן עזאי משום ר' יהושע כל יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה.
קרבן עצים אין במנחה. ואמרינן מה הפרש בין זה לזה. ופרקינן הללו דברי תורה כלומר הימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד מן התורה אסורים בתענית ואין צריכין [חיזוק] אלא דוחין המעמד שבנעילה. ואע"פ שאינה תדירה. ואינו דבר ידוע. אבל זמן הכהנים שהוא אסור בתענית מדרבנן צריך חיזוק. לפי' אין בו מעמד במנחה שהוא תדיר והוא ידוע. וכיון שרואין כי דוחה את המנחה נוהגין בו יו"ט. כדתניא [במגלת תענית] ואלו ימים זמן עצי הכהנים והעם אסורין בהספד ותענית:
ת"ר למה הוזכרו זמן עצי הכהנים והעם להמנות כשעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים למערכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם.
פי' גונבין עלי וקוצעי קציעות גונבין דעת יושבי פרדסאות באמרם להם כי התאנים הבכורות הללו אנו הולכים בהן לכתוש במכתש שלפנינו ובעלי שעל כתפינו לעשותן קציעה של דבילה. פי' עלי יד המכתש כדכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי. דברים פשוטים הן. תנא לפי שמסרו עצמן על המצות נזכרין לברכה.
כדכתיב זכר צדיק לברכה. זמן עצי הכהנים והעם תשעה. באחד בניסן בני ארח בן יהודה כו'.
מני מתני' אינה לר' מאיר דאמר בני פחת מואב הן הן בני דוד בן יהודה דאי ר' מאיר היא כיון שהקריבו בני דוד בן יהודה (כ"ג) [כ'] בתמוז ובאו בני פחת מואב להקריב בכ' באב היה לו לומר אם בני פחת מואב הן בני דוד בן יהודה שבו בני פחת מואב שניה כמו שאמר בני פרעוש שניה. אי מתני' ר' יהודה היא כיון דאמר בני עדין בן יהודה הן בני דוד בן יהודה היה לו לומר שבו בני עדין בן יהודה שניה אי ר' יוסי כיון דאמר בני פחת מואב בן יהודה בני יואב בן צרויה הן ובני עדין הן הן בני יואב בן צרויה היה לו לומר שבו בני עדין שניה. ואוקמיה לר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי:
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
במוסף במנחה וכו' ופי' בגמ' רב אמר דולג שראשון קורא ג' פסוקים ושמואל אמר פוסק שאינו דולג משום גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין שאם קורא ראשון ג' פסוקים שלמין א' היוצא לאחד כשסיים הראשון שלא נשתייר לשני לקרות אלא ב' פסוקין וכן אם מתחיל השני בפסוק הג' הנכנס לאחר שסיים הראשון כששומע ששני קורא הג' אומר לא קרא הראשון אלא ב' פסוקים:
דאית ביה רווחא שיכול לקרות פסוק אחד מפרשה אחרת אבל דלא מצי למקרי מפרשה אחרת דאית לה למיקרא למחר או דולג או פוסק. ובמנחה קורין על פיהן מה שקורין שחרית בספר כדרך שקורין כל השנה בספר:
ערב שבת במנחה לא היו נכנסין לקרות בפה לפי שהן עוסקין לכבוד שבת לטרוח בסעודת שבת והאי דקתני בששי ותצא וגו' היינו בשחרית בספר:
אין בו מעמד שחרית כלומר אין קורין מה שקורין במעמדות לפי שעוסקין בהלל. קרבן מוסף אין בו נעילה כלומר שיש בו קרבן מוסף אין בו תפלת נעילה ואין קורין במעמדות לפי שעוסקין בקרבן וקסבר דתפלת נעילה קודם לתפלת מנחה ולפי שתפלת מוסף עד הערב עוסקין במוסף בשעת נעילה. קרבן עצים אין במנחה כלומר ביום שמביאין קרבן עצים אין קוראין במעמדות במנחה. לפי שעוסקין בקרבן עצים:
קרבן מוסף אין במנחה כלומר מנחה קודם לנעילה ובשעת מנחה עוסקין במוסף ואין פנאי לקרות במעמדות:
מה הפרש בין זה לזה כלומר מ"ש דמוסף דוחה מנחה ואין דוחה נעילה וקרבן עצים דוחה אפי' נעילה:
הללו קרבן מוסף דברי תורה ואין צריכין חיזוק ואין צריך שיהא דוחה אלא מנחה שסמוך לו אבל קרבן עצים שהן מדברי סופרים וצריכין חיזוק לפיכך עשו בו חיזוק שדוחה אפי' נעילה שאינו סמוך לו:
ועמהן עם זתוא שהוא אחרון כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו שאינו יודע מאיזה שבט הוא:
שבו בני פרעוש שניה. הן הולכין פעם שניה להביא עצים. באחד בטבת לא היה בו מעמד כל היום שהיה בו הלל בשחרית וקרבן מוסף במנחה וקרבן עצים בנעילה:
למה הוצרכו לקבוע הני זמנים להביא עצים למערכה:
פרדסאות. ממונים:
בקציעות. של דבילה:
עיטרום בסלים כמצוה דכתיב ונתת בטנא. פרקום והביאום. עצים של סולמות לירושלים לקרבן עצים. בני פחת מואב הן בני דוד ולהכי קרי ליה מואב משום דאתי מרות המואביה הן בני יואב דאתי נמי ממואב מאמו:
הן בני דוד ועל שם עדינו העצני קרי ליה בני עדין. הן בני יואב ועל שם דוד שהיה ראש משפחותם קרי להו בני עדין על שם דוד. אי ר"מ ליתני נמי שבו בני דוד שניה דר"מ קאמר הני פחת מואב הן בני דוד כיון דתרוייהו קתני להו במתניתין כדתני בני דוד איבעי להו למיתני שבו שניה דכבר קתני דבאו פעם ראשונה דקתני באו בני פחת מואב. אי ר' יהודה ליתני שבו בני דוד שניה נמי דהא תני במתניתין שתי פעמים בני דוד דר' יהודה אמר דבני עדין הן בני דוד אי ר' יוסי ליתני שבו בני יואב שניה. תרי תנאי אליבא דר' יוסי דהאי תנא דאמר אליבא דר' יוסי בני פחת מואב הני בני יואב לא אמר דר' יוסי אמר בני עדין הן בני יואב ומאן דאמר אליבא דר' יוסי בני עדין הן בני יואב לא אמר דר' יוסי אמר בני פחת מואב הן בני יואב ולא תני במתניתין בני יואב אלא פעם אחת להכי לא קתני שבו בני יואב שניה:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/תענית (עריכה)
פרשה גדולה קורין אותה בב' וקטנה ביחוד בשחרית ומנחה נכנסים וקורים על פיהן כקורין אתם שמע נ"ל דהכי גרסי' ולא גרסי' במוסף הכא מתרי טעמא חדא דאין קריאה במוסף אלא בשחרית ומנחה ועוד דאמרי' לקמן דכל מם שי שבו מוסף אין בו מעמד לא מוסף ולא מנחה (משני) [משום] הכי צ"ל דלא גרסי הכא במוסף אל אשחרית ומנחה בלחוד ומאי דאביע' עלה בגמ' הכין פירושה איבעי' להו היכי קתני בשחרית קורין הקריאות הללו בספר ובמנחה על פיהם א"ד הכי קתני בשחרית ובמנחה נכנסים וקורין על פיהם משם דהני פרשיות מיגרס גריסן או הצריכום ס"ת ופשט לי' דשחרית קורין אותם בס"ת כדרך שקורים הצברו קריאותיהם כל השנה כלה בס"ת ובמנחה קורין אותם על פיהם:
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו נעילה פי' המורה אותם שהי' בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחריהם בשחרית לפי שאין פנאי לעשות מעמדם שקורים ההלל ומני ההלל היו דוחים את המעמד. קרבן מוסף יום שיש בו קרבן מוסף אין בו מעמד פירוש הנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהי' טרודים במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מבתמיד שהוא [אחר] אין לך מוסף בלא [הרבה] בהמות ואל הי' להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף. וישראלים שבהם הי' טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוח' אפי' מעמד דנעילה ואמר ל"ש מעמד על נעילה. וקשה בעיני מאוד בפני זה לורמ שעל אותם של ירושלים מדברת המשנה והטעם מפני שהי' טרודין בקרבן מוסף וקרבן עצים דהא שחרית נמי ומנחה איכא תמודין ומ"ש קרבן עצים מן התמודים. ועדו דעד השתא איירינן וישראל שבאותו מעמד מתקבצין מעריהן והשתא אמר'י דעל אותם שהי' עומדים בירושלים קאי ואילו כן היכי לא מפרש התנא כפי מ"ש בירוש' השתא דתנאי סתם משמע דארישא קאי. וכך נ"ל דאמעמדות דלעיל קאי דאילו בירו' לא הי' עושים הם מעמדות כלל אל אהי' עומדים בעזרה על קרבן ושם מתפללים שיתקבל ברצון והמעמדות א הי' נעשים אלא בערי ישראל והתם קאי והכין פירושה כל יום שיש בו הלל כגון חנוכה אין בו מעמד שחרית שכבוד ההלל דוחה את המעמד כאילו הי' י"ט ואניו דוחה אלא שחרית לא שהיו מתקבצים בשחרית אבל הי' מתקבצים במנחה ובנעילה ומתפללים כדפרישת בריש פרקין שהי' מתפללים נעילה בתעניות ובמעמדות וכנגד ההלל הי' מעמד א' של שחרית:
ונ"ל שהמעמדות הי' מתענים בחנוכה דהא תנן לעיל [תענית ד' ט"ו ע"ב] ואם התחילו אין מפסיקין ולא גריעי מעמדות מתעניות דמטר ולפיכך הי' מתפללים נעילה. קרבן מוסף אין בו נעילה בעבור כבדו קרבן מוסף שהי' כמו י"ט לא הי' עושים מעמד כל עת בתפלה מוסף שתפלת דמוספין והקרבת המוספין כל היום והילכך הי' דוחה מעמד דמוסף בידים ומעמד דנעילה וכ"ש דמנחה הקודמת לנעילה ויום שיש בו קרבן עצים דוהח מעמד דמנחה. מקריבים קרבן עצים סמוך למנחה ורבן עצים הוא כמו י"ט ודוחה המעמד שלו וחזר ר"ע להיות שונה כבן עזאי דקרבן מוסף אינו דוחה אלא מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה מנחה לנעילה מפני שר"ח דאי' קרבן מוסף הוא מדאורייתא וא"צ חיזוק לדחות יותר מן המעמד שלו אבל קרבן עצים שהוא מדרבנן צריך חיזוק ודוחה מעמדות של מנחה ושל נעילת שערים כך נ"ל פי' משנה זו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה