תוספות יום טוב על מעילה ה
<< · תוספות יום טוב · על מעילה · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום. דילפינן בגמרא ממעילה דכתיב בעבודה זרה. וימעלו מעל ששינו עצמם מן המקום לעבודה זרה אף כאן עד שיפגם וישתנה [*ועמ"ש במשנה ד']. וכל דבר שאין בו פגם כו'. דאתקש נמי לסוטה דכתיב בה ומעלה. וסוטה פגומה ועומדת היא. דאינה נוהגת אלא בבעולה כדכתיב מבלעדי אישך. ואמרי' שקדמה שכיבת הבעל לבועל [וכמ"ש ברפ"ד דסוטה] והיינו בעולה ואפ"ה כתיב. ומעלה בו מעל.
[*נתנה קטלא וכו'. אורחא דמלתא נקט שדרך הנשים להתקשט ולהשתמש בשל זהב:
קטלא. פי' הר"ב רביד כו'. ועי' ברפ"ו דשבת:
[*לבש בחלוק כו'. אורחא דמלתא נקט שדרך האנשים להתלבש בחלוק וטלית ולעשות מלאכה]:
כשהיא חיה לא מעל. פירש הר"ב בחטאת בעלת מום איירי דעומדת לפדות. וכיון שפגמה הכחישה ופיחת מדמיה. רש"י:
כיון שנהנה מעל. ומעילה זו מדבריהם הרמב"ם פ"ו מה"מ. ועיין ריש מכילתין:
או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד ופגם בש"פ בד"א. ל' הר"ב כגון ששפך משקה של קדש ולא נהנה. וכ"פ רש"י ומלישנא דמתני' משמע שהוא נהנה בשעה שפוגם. אלא שאין שניהם בדבר אחד. וזה לא פירשו והוא דחוק. ולשון הרמב"ם כגון שקרע קצת מבגד הקדש ונתן אותה חתיכה שקרע בבגדו ולבש אותה ונתקשט בו ונהנה בש"פ בתכשיטו. ולא פגם בחתיכה שום דבר אבל פגם בבגד הקדש שקרע ממנו בש"פ ה"ז נהנה ופגם אבל הדבר שפגם לא נהנה באותו הפגם עצמו:
הרי זה לא מעל עד שיהנה כו'. לשון הר"ב ויהיה דבר שיש בו פגם וז"ל רש"י והכא מיירי בדבר שיש בו פגם וקסבר דכתרומה בעינן דפגימתו והנאתו כאחת:
אין מועל אחר מועל במוקדשים. פי' הר"ב בהמת קדשי מזבח תמימה כו'. אבל קדשי בדק הבית כו' וכיון שמעל בו אחר שהוציאו לחולין. כרבי יהודה במשנה ח' פרק ב' דקדושין דס"ל הקדש בשוגג מתחלל:
וכלי שרת. גמ' ק"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים כדתנן ספ"ט דזבחים] הוא עצמו לא כ"ש פירש"י לא כ"ש שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל:
רבי אומר כל שאין לו פדיון כו'. כתב הר"ב. ואיכא בין ת"ק לר' כו' ועבר ושחטן [דהשתא יכול לפדות להאכיל לאדם. גמ' סוף תמורה דף ל"ג] וחכ"א יפדו דלא בעי העמדה והערכה. ותימה דבמשנה ג' פרק בתרא דתמורה לכ"ע קדשי מזבח בעו העמדה והערכה רבנן דהכא כמאן ומצאתי בתוס' דהתם דף ל"ג ע"ב בד"ה כדתנא כו' דגרסי התם בגמ'. רבנן דהכא לחוד. ורבנן דהתם לחוד. וכתבו עוד. ואין לתמוה לומר כן דג' מחלוקות לימא דרבנן דתמורה נמי ס"ל קדשי מזבח לא היו [כו'] י"ל דמתני' דתמורה קשיא. דמדקאמר ר"ש דקדשי ב"ה אם מתו יפדו. מדאצטריך לפרושי ב"ה. מכלל דת"ק מיירי [בתרווייהו]. כדפרי' כל הסוגיא בספרים ע"כ. וצריך לומר דטעמייהו דרבנן דהכא כדאתמר התם בגמ' [דף ל"ב ע"ב] לריש לקיש דאמר דרבנן דהתם ס"ל קדשי מזבח לא היו כו'. וטעמייהו דאמר קרא (ויקרא כ"ז) והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע. איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב לרע הוי אומר זה קדשי ב"ה. ואמר קרא אותה למעוטי קדשי מזבח וצ"ע מיהת להר"ב והרמב"ם [פ"המה"ע] שפוסקים כחכמים דהתם וכן כחכמים דהכא [פ"ו מה"מ] והוי כמזכי שטרא אבי תרי:
הרי זה לא מעל. פירש הר"ב בגמ' מוקי לה בגזבר כו' וכי נטלן לעצמו עדיין הם ברשות הקדש כו'. וא"ת ומ"מ הרי שלח בה יד ולחייב דשליחות יד א"צ חסרון. כדפי' הר"ב בספ"ג דמציעא. אלא שיתכוין לחסר וה"נ קא מכוין ליטלה לעצמו. כבר תירצו התוס' בפ"ב דקמא דף כ' שי"ל דאין אדם מועל אלא במתכוין להוציאו מרשות מי שהוא והכא הוא סבור שלו הוא. ע"כ. ומ"ש הר"ב. ושינה מהקדש לחול. ונמצא מחסר להקדש ופגמו ועוד דהיינו שינוי ממש דילפינן מעבודה זרה כמ"ש בריש פרקין:
נתנה לחברו הוא מעל. בנתינת המתנה בטובת הנאה הבאה לו. הרמב"ם. והכי איתא בגמרא פ"ט דב"מ דף צ"ט. במשאיל קרדום לחברו כו':
בנאה בתוך ביתו. כתב הר"ב ולא בנאה ממש דא"כ הרי נהנה מיד שהוסיף בבנין ביתו. משמע דהיינו נמי פגם ששינה אותה בבנין. וכן מוכח ממ"ש אלא כגון שנתנה ע"פ ארובה שלא בבנין. דאי הוה בבנין נשתנה ונהנה בהוספה. וכן פירש"י בלשון אחד דבנין הוו שינוי. ותמהו התוס' בפ"ב דקמא. דהא שינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי. וכמ"ש שם רפ"ט. ובלשון אחר פירש"י שפחתה וחתכה. וכן פי' התוס' דהכא [ד"ה בנאה] גם במסכת חגיגה פ"ק דף י"א התנה רש"י שמסתתה:
נטל פרוטה של הקדש כו'. הא תו למה לי. והרמב"ם בפ"ו מה"מ כתב הנוטל פרוטה של הקדש ע"ד שהוא שלו לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו או עד שיתן אותה במתנה כו'. ותינח לדידיה דמפרש לרישא במועל בזדון כמבואר שם בחבורו גם בפירושו כפי נא"י. אבל להר"ב. וכן פירש"י דרישא נמי בשוגג. וע"כ מיירי שנטל האבן ע"ד שהוא שלו כמ"ש לעיל בשם התוס'. ק"ל דתו למה לי:
נתנה לבלן כו'. שהוא אומר לו כו' ולא מיחסר משיכה משא"כ שאר אומנות דמחסרן משיכה. ולדידן דקיי"ל דבר תורה מעות קונות. כמ"ש הר"ב במשנה ב' פ"ד דב"מ מתני' בבלן נכרי ומש"ה דוקא בלן אבל שאר אומנות בעו משיכה. דכיון דבישראל מעות קונות בנכרי קונה במשיכה. דדרשינן בגמ' רפ"ב דבכורות לעמיתך בכסף. הא לעובד כוכבים במשיכה. והתוס' בס"פ לפום ריהטייהו לא דייקי דנסבי דרשא לעמיתך לישראל בחדא ולעובדי כוכבים בחדא וההיא לר"ל היא דאמר משיכה מפורש מן התורה בישראל:
ואפילו לזמן מרובה. לשון הר"ב כגון שאכל חצי שיעור היום וחצי שיעור למחר כו'. או שאכל כו'. והאכיל כו' למחר ובברייתא שבגמ' [דף י"ח ע"ב] תני גבי אכילתו ואכילת חברו אפילו מכאן ועד ג' שנים. והרמב"ם בפ"ה מה"מ. כתב נהנה היום מן ההקדש ונהנה לאחר כמה שנים כו' מצטרפין ומעל:
משנה מעילה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב