תוכחת חיים פרשת במדבר

סדר במדבר

י'צוה ה'אב ו'יורה ה'דרך הטובה לבניו אחריו, כדי שעל ידי זה יהיה לו מנוחה בעלמא דקשוט, ולא יכרת זרעו לעולם.

א. בתורה תחילה, דיצוה לומר להם שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך. בסדר הלימוד, דלא יעבור מללמוד כל הכ"ד בכל שנה. והתיקונים, בחודש אלול ותשרי. ובכל יום חוק לישראל. ורש"י בחומש בכל שבוע כחיוב קריאת שמו"ת שניים מקרא ואחד תרגום. ובכל ב' שנים ילמדו הלכות דעות והלכות תלמוד תורה להרמב"ם ולא יעברו יותר מב' שנים ללמוד אותן ההלכות. והחזק במוסר אל תרף בכל מוצאי שבת אחר ההבדלה בספר ראשית חכמה חוזר חלילה החל וגמור. ואחר כך מנורת המאור. ומשנת חכמים כמו כן שבט מוסר וקב הישר ולב דוד, וחובת הלבבות ובנאות דשא, ושני לוחות הברית הקדוש וספר דעת חכמה, ואבן השוהם, ויש נוחלין, ואורחות צדיקים, שנים מהם, ואורחות יושר וכבוד חכמים, וקול ששון, ופלא יועץ, ודי"ש וזר"א, וספר חמדת ימים במועדים. וכיוצא באלו רבו כמו רבו חוזר חלילה מתחילת הספר על הסדר. ובשולחן, מלבד הלימוד של ש"ץ, תקרא קודם מים אחרונים פרק אחד ממשנה, כמו שכתוב, בספר המגיד למר"ן הקדוש. ולא יעבור, מללמוד קודם אכילה, שלשה סעיפים מש"ע בכל סעודה. ובשבת, הלכות שבת. וכן על זה הדרך הדינים בזמנם. גם אם בנך יוצא לעסק משא ומתן, ואינו מתופסי התורה, לא יצא לשוק אם לא יגמור כל העין יעקב ואגדות ירושלמי, כמו שנדפס בספר יפה מראה. ואחר שילמוד אגדות בבלי וירושלמי בשלימות, ילך לעסקיו. ובתנאי שיקרא, ספר מעם לועז בכל שבוע, וספר מעלות המידות, ולא יעבור שנה מללמוד הזוהר הקדוש כולו. ומה טוב אם ישלימנו ביום ל"ג לעומר. וכן הזוהר חדש. וטוב לך כל הימים תעבור ספר מורה באצבע, ודרכי צדק. גם כל שנה תזהר להשלים מדרש רבה ומדרש תנחומא, ומסכתות קטנות פרק אחד בכל שבת, לפחות פעם אחת, החל וגמור. וגם תזהר לעשות הגהה ובדיקת המזוזות והתפילין מימים ימימה והטלית גדול וטלית קטן בכל פעם שאתה לובש.

ב. לא תהיה אפוטרופוס כלל, ואפילו מורשה על צד ההכרח שיש לך הרוחה, ובתנאי שלא יהא בידך ממון של אחרים. וכן בפקיד תלמוד תורה ושאר מינויים שיש בהם קיבוץ ממון, לא תהיה אתה נושא מעות לשמרם, כי תנצל מכמה מקרים רעים. כל האומנויות שבא מידך, תעשה, חוץ מאומנות שעסקו עם הנשים, דהיינו לסובב על פתחי בעלי בתים. ומה טוב אם לא תהיה שוחט קבוע לשחוט לרבים. כי על השוחטים נאמר בנפשנו נביא לחמנו, השם שומר ישראל מכל מכשול אפשר לעולם על ידי אחרים. אם יהיה לך בן משורר לא תניחנו לשורר בשום מקום חוץ מבית הכנסת אם לא תהיה אתה עמו בצדו, ואפילו אם אינו משורר לא יצא הבן מצדך עד שיהא בן כ"ה שנים ונתמלאה זקנו, הא לאו הכי שאתה מניחו לילך לבדו בלילה הרי אתה מכניסו בסכנה עצומה לנפשו ולפעמים יקרא פגיעה רעה לגופו ג"כ, רח"ל.

ג. להזהר שלא להשבע כלל, בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין, ושלא להטפל בשום מחלוקת כלל, ולברוח מהמחלוקת כמו מהשריפה והמגיפה ולא לחתום בשום חתימה כלל ומה גם אם תזכה להיות מחברה קדישא של ביקור חולים יכון בצדק דמה טוב ומה נעים.

ד. הזהר והשמר שלא לדור בשיקמא'ק סוק'ה (סוג מבנה) ובחצר מצד מבפנים ובתים בחוץ מצד הפתח, דאם יארע דליקה סמוך לפתח קשה לצאת וה' ישמרך מכל רע. ולא תדור במקום שרואים אותך אחרים לפני שולחנך, ולפני מושב הנשים, ואם לא אפשר תתן מחיצה או לסגור הדלת.

ה. לא תהיה מקל בצוואת רבי יאודה החסיד זיע"א בשום צד כי רוב משנת קצ"ב וקצ"ז שמתו היו ממה שעברו הצוואות. ועיין יוסף אומץ מה שכתב כיוצא בזה.

ו. לא תהיה עצל מלכתוב חשבונותיך הדק היטב ויועיל לך ותשמור כל חשבון ישן שיהיה למשמרת ועיין בספר החסידים.

ז. לא תתחבר עם אדם שהוא כערכך ואין צריך לומר פחות מערכך, כי אם עם יותר מעולה ממך בכל דבר, והעיקר הוא שיהיה ירא שמים בסתר כבגלוי ועיין מש"ח. וכן לא תתחבר עם ארכן בדברים שמדבר הרבה. ועם רגזן וקפדן וכלי קמצן, מאלו תלתא דפורעונותא, הרחק כמטחוי. ועיין בספר החסידים דהזהיר דאפילו יהיה תלמיד חכם לא יתלווה עמו בדרך. גם לא תלמוד עם אדם דתוקע עצמו הרבה, והוא קשה עורף להודות על האמת.

ח. תסבול כעסך בתכלית ולא תהיה רגזן וקפדן כלל, אפילו, עם בני ביתך ואין צריך לומר עם אחרים, אלא סבלן עד אין חקר. ולא תיתן תלונה על שום דבר, ויהיה לך שמחה רבה כשעושים לך העדר כבוד ובזיון. ואם תזכה לאחר זמן תבחין דתראה פועל ה' ותהיה לך קורת רוח גדול, הכלל העולה הכל יהיה מישור לפניך ותזכה בזה שיבוא לך הכל במישור. וכשיתגבר לך הכעס תשים ידך על פיך ותאמר פעמים רבות סבלנות, סבלנות.

ט. לא תספר לאחרים עניינים דמתוכם יהיה לך התפארות ושבח. ולא תאמר על העניינים שאתה עושה לתלות הדבר בך בלשון יחיד כי הוא גורם עין רע, מלבד שהוא גאוה וזדון תועבת ה'.

י. [דף מ"ב] תמיד יהיה גופך ומלבושך נקיים, וכן במאכלך שלא לקוץ על הבריות. וכשאתה סועד אצל אחרים על צד ההכרח יהיה בקרובך וחבריך. או בסעודת מצוה או בריא ריוח ולא תהיה מרבה סעודות בבתי אחרים ללא צורך. ותאכל מעט מהרגלך ובמיתון. וכשיהיו אורחים על שולחנך תתן לפניהם חלק יפה. ולא תשנה מאורח לאורח, שלא להטיל קנאה דאיכא שפיכות דמים. תזהר הרבה שלא לאכול מה שלא נהגנו לאכול מחשש תולעים. ויין ושיכר לא תקנה כי אם ממקום בדוק. ואשרי אדם שאינו סועד חוץ לביתו בפסח.

יא. לא תגלה סוד אפילו לאשת חקיך. ולא תאמין אפילו באחיך ואהובך אשר כנפשך. ולא תכנס להאמין באחר כי תבוא לחשוד אותו ואין בו עוון. ולא תספר לאשתך מהמשא ומתן שלך וממה שעובר לך עם אחרים בשום ענין.

יב. תזהר להתענות בכל משמרת ערב ראש חודש ועשרת ימי תשובה, עם ארבעה ימים קודם ראש השנה. ולא תרבה, בהפסקה גדולה יותר משלשה. אך פ"ד תעניות, כל אשר בכחך עשה. ותרוץ לועד כשחל ל"ו שעות, ומה טוב אם תעשה כנופיה בביתך. ותיקון כרת, לפחות ביסוד דיסוד.

יג. לא תיגע יד בשום שחוק שבעולם, אפילו בחינם, ואפילו לראותם בלבד, ולא תרקד אפילו לפני חתן וכלה, ואין צריך לומר שלא תנגן כלל אפילו במקרה ללמוד חכמת הניגון, ותהיה חסרה חכמה זו.

יד. תהיה רגיל לומר כל תפילת השחר מתחילה ועד סוף, אמר עם הספר. ומה טוב אם תזהר במנחה וערבית גם כן. ושבת וראש חדש, ומועד, תאמר ברכת המזון מתוך הספר. ומה טוב בכל סעודה ואפילו ברכת על המחיה ועל הגפן, כדי שלא תטעה.

טו. לא תישן בחדר יחידי אפילו ביום כשאין בני ביתך בבית, וזוהי אזהרת רבותינו ז"ל, וצריך לדקדק בזה הרבה.

טז. תהא נזהר לומר קריאת שמע על המיטה קודם שתפשוט מלבושיך מעומד, ומה טוב אם יהיה מתוך הס' של ש"ץ. ומקומי ועד שכבי, הלילה שאתה אומר תיקון חצות תחשוב שהרוחת אלף זהובים, בקומך ממיטתך אפילו שתחזור לישון, ומה טוב לקשר מידת לילה ויום ויום ולילה לפי כוחו של אדם.

טוב. תהיה תמיד בפנים שוחקות ובעל הבטחה ושמח וטוב לב תמיד. כי חייו של אדם תלויים בזה. ותהיה סבלן גדול גבור כארי בצער וביסורים שלא יבואו, ובזה הוא בדוק ומנוסה כי אחריתך יסגה מאד. ותמיד תהיה בדעתך, אל תצר ליום מחר כי לא תדע מה ילד יום. ואל תצטער על עולם שאינו שלך. אלו הדברים יהיו מורגלים בפיך, וכן תאמר בכל עת צוקה ואתה צדיק על כל הבא עלינו. ובכל מעשה ה' ברחמיו יתקננו בעצה טובה, והכל מאתו יתברך.

חי. הזהר והשמר שלא יהיו בני ביתך בעלי קטטה ומריבה ושלא יוציאו שום קללה מפיהם ולא יגרמו שיקללו אחרים, כי הוא מעותד לסכנה ובפרט ערב שבת וליל שבת כלל ועיקר רחמנא ליצלן. ומה טוב לעשות התרת קללות כשאירע חשש קללה.

יט. לא תניח על גבי קרקע זהב כסף ומעות, ולא טבעות ותכשיטים, אפילו שיעור ליטול ידיך, כי שר השכחה מצוי אצלך בעת ההיא ומעשה שטן הוא. ולא תקשור מעות בצרור רידיה כלל. וכן כשאתה פותח ארגז או תיבה של מעות לא תשאיר המפתח שם על סמך כי בזמן שתקום ממקומך תסגור ותקח המפתח, כי פן תשכח ותלך, או יקראוך בבהלה, על בשורה טובה, או על לא טובה, ובחפזון תלך.

ך. בשום חשבון בין בע"פ בין בכתב לא תסמוך על אחרים, אם לא תבינהו בדעתך היטב, אפילו שיהיה אהוב ונאמן שלך ואינו נוגע בדבר, על תאמן בו שמא טעה, וטובים השניים ואתה תבין גם כן, ואפילו בדבר מועט, כדי שתרגיל בין לרב ובין למועט.

אך. תזהר הרבה אזהרה גמורה מדבר שקר, שלא להוסיף ולגרוע כלל. וגם שלא להזכיר ולעבור גנות שום אדם על פיך כלל, ואפילו תלונה שלא בפניו, אלא סתום פיך מלדבר כי הוא חייך ואורך ימיך. לא תספר מצרותיך לאדם שלא תמצא בו תרופה, כי תשפיל מזלך בזה. ותראה בפנים צהובות לכל אדם אפילו בשעה שיש לך דאגה ויגון, וזה סגולה דיסיר ה' ממך כל הדאגות וישמח לבך.

ורובם של אלו האזהרות הם דברים פשוטים וכמעט שלא היה צריך הכתוב לאומרו, ולא באתי כי אם לזרוזי שלא יהיה כבד ממך הדבר לקיימם ושלא תעבור עליהם בשום עת וזמן ויהיו נוהגים בהם לדורות עולם. שמעו בנים מוסר אב, והקשיבו לדעת תבונה, וכל אהבת אדם לעצמו ולבניו תלוי בזה שילכו הבנים בדרך אשר בחר ה'. ויען מה שקיבלנו התורה הוא דבנינו ערבים לנו, כמו שאמרו רז"ל בסדרה דיומא, מקרא, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כיע"ש, א"כ כל מגמתו של האב יהיה על בנו שילך בתורת השם כי מהבנים הוא דזכינו זכות התורה, והערבים על התורה הן הם וצריך שיקימוה בידם. ובמה נשלם לבנים שיצאו ערבים אם לא בהשים עין השגחת האב על בנו שיקיים את דברי התורה, ולא יטה ימין ושמאל מהתורה.

ועיקר הירושה והנחלה, אשר יניח האב לבנו, אינו הממון ובית הון נחלת אבות, כי הכל כלה ונפסד ומהבל ימעטו, אלא מה שמדריכו בדרך ישרה ובעבודת השם ותורתו זוהי הירושה האמיתית, דמזה נמשך לו כל טובות העולם הזה, ויורש גן עדן העליון נחלה בלי מצרים. ודבר זה, ומצאת כי תדרשנו, דבר הלמד אפתחה במשל פי ממ"ש הרב בעל ספר ערבי נחל דף קל"ז עמוד ב' וזה לשונו, ונתתי גשמיכם בעתם וכו' שאלו הראשונים, מדוע לא נזכרו בתורה רק יעודים הגשמיים ולא הרוחניים. ותרצו בזה כל אחד ואחד לדרכו, כולם נכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת. גם יש לומר עוד כי במעט עיון לא קשיה מדי. ונקח משל ממלך אחד גדול ורב ראה אדם אחד, ממדינה רחוקה, ויאהבהו אהבה עזה, ונפשו קשורה בנפשו. ומרוב חשקו בו, רצה לבל יפרד האיש ממנו אפילו רגע אחד, וישב אתו על כסא המלוכה ויתענג עמו בכל מה שהוא מתענג [דף מ"ג] אומנם הבין המלך שעם היות שבודאי האיש ההוא יתרצה בזה, כי מי פתי לא יסור הנה, ומי זכה עוד לגדולה זו, ובודאי בשמחה רבה יתרצה לזה, מכל מקום ענין זה הוא אליה וקוץ בה, כי אדם זה יש לו במדינתו אשה ובנים, ודעתו של אדם קרובה אצל בניו, והנה, ישב האיש הזה עם המלך על כסאו, ומתעדן בכל מיני עידון, ובכל פעם יצטער בזוכרו עניני ביתו, אשתו ובניו, ויחשוב מי יחרוש חדישם, ומי ילחם מלחמותם, ומי יעשה להם השתדלות לכל צורכיהם, ומה אם כן תענוג ועידון יהיה אליו, אם הצער והתוגה תמיד מעורב בו. ולכן שלח המלך סרסור שלוח מאתו אל האיש ההוא לאמור, דע לך כי המלך חפץ בך מאוד, באהבה תשוקה וחפצה, עד שמרוב חשקו בך, בחר בך, שתשב עמו על כסא ממלכתו, וכל העידונים וכל סגולת המלכים, ותענוגיהם, לך כאחד עמו, ותהיה עם המלך בשבתו ובקומו, וכל המלוכה בידיך עד חצי המלכות ותעש. והנה עוד זאת עושה המלך, הנה הוא שולח עושר רב וגדול לביתך להיות לאשתך ולבניך, ושולח להם, עבדים רבים ומשרתים הרבה ככל אשר יחפצו, כדי שלא יעלה בליבך לדאוג בשום פעם על עניניהם. ובא השליח אל האיש ההוא והגיד לו את כל הדברים האלה, היעלה על לב, כי מאן ימאן האיש ההוא, באומרו, מדוע לאשתי ובני, מבטיח המלך עושר רב ועבדים ושפחות ולי אינו מבטיח מאומה, כי בודאי באין ספק, שאלה זו מבוארת התשובה והביטול, כי מה יבטיח לו המלך, ולמי כל החמדה והגדולה הלא לו, ועוד לו אך המלוכה, ומה יש לו לצעוק אל המלך, והלא, גם מה שנותן המלך לאשתו ולבניו כל הכבוד ההוא אינו רק בשבילו פן יעלה איזה צער בלבו עליהם ולא יהיה עידונו ותפנוקו במילואו וטובו. זה הוא המשל. האומנם הנמשל הוא עצמו, מהותנו אנחנו עם השם, אשר בחר בנו לחלקו, ונתן לנו תורתו אשר היא שעשועיו יום יום, וקראנו אחים ורעים, וכל העולמות מסר לנו, בהיותנו שומעים ומקשיבים לקולו, וצדיק מושל ביראת אלהים, וכבר אמרו רז"ל, שכר מצוה, מצוה, כי המצוה עצמה היא שכר המצוה, וכל נפש הישראלי. תתענג ותתעדן בדשן ושמן, בעשותה אחת ממצות ה' וציונו ה' על האהבה והדביקה והחשיקה והחפיצה בו לבל ניפרד מאתו כרגע, כאומרו, ואתם תהיו לי. מי זכה עוד לגדולה כזאת אשר חשק בנו מלך מלכי המלכים להיות אתו עמו תמיד, כל הימים, ולהתענג בדשן נפשותינו על כסא מלכותו יתעלה ויתהלל, וישתבח בפי כל, מי שעשה לאבותינו ולנו את כל הגדולה הזאת וזיכנו בתפנוקים האלה עידונים ותענוגים אשר מלאכי מעלה התאוו וחשקו, באומרם אשר תנה הודך על השמים, ותענוג שמרגיש, נפש הישראלי, מהתורה והמצוה, היא עצמה נצחיות הנפש והשראתה, ונעימותה ותענוגה בעולם הבא, כענין עולמך תראה בחייך, זולת כי בעולם הזה להיות הנפש מלובשת בחומר חשוך ומוגבלת על ידו, לכן בעל כורחו גם התענוג מוגבל, אכן כאשר תפשוט הנפש מעילה מעליה ואז איננה מוגבלת, אזי, גם התענוג ההוא מתרחב ומתפשט ונעשה נחלה בלי מצרים. הנה כי כן זיכנו יוצרנו יתברך שמו, שציוה אותנו חוקים ומשפטים צדיקים, אומנם הביט השם וראה כי בכל התענוגים האלה, ימשך גם כן לפעמים לנפש הישראלי איזה דאגה, כי בהיותו דבוק תמיד בו יתברך שמו, ומתעדן בדשן נפשו, וכל עולם הזה אצלו להבל דמה, מי יחרוש חרישו, ומי ישתדל בהצטרכות גופו אשר הוא נמשל לאשה אל הנשמה, כענין כל חומר וצורה, שהחומר בבחינת אשה, נגד הצורה וכל הכוחות הנמשכים מהחומר נמשלו לבנים ובנות, אם כן ידאג האדם על הגוף וכוחותיו כי מאיפה יקח צרכיו, ואם יצטרך האדם בעצמו לעשות צרכי גופו, נמצא חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה וכו' תורתו מתי נעשית, ונפסק תענוגו ועידונו. ועוד, כי כל זה להבל דמה, בעיני נפש הישראלי, ומואס בו, מאין עוד פנות אליהם, אם כן, ידאג לפעמים על אשתו, ובניו שהם גופו וכוחותיו, כשיחסר להם צורכם. וגם ידאג על נפשות אשתו בניו ובנותיו ממש, כי אין כל איש אשר יוכל לומר איכא קרמי באגמא, ויחם לב אדם איש על בנו כי נכמרו רחמיו עליו, ונמצא יהיה התענוג ההוא מעורב במעט דאגה ותוגה. לזאת שלח יתברך שמו אלינו שלוחו נאמן ביתו, והודיענו אשר חפץ בנו, יתברך שמו, לקרבנו אליו, ככל האמור, ושנתענג בכל מיני עידון בקיום התורה. והנה עוד זאת עושה לכם, כי הנה לצורך האשה והבנים יתן עושר רב, השמים יענו את הארץ בגשמים בעתם, ויהיו בתיכם מלאים כל טוב, ועבדים ומשרתים רבים, באופן שמלאכתם נעשית על ידי אחרים, באופן שלא יתערב בתענוג שלכם שום דאגה וצער על עניין האשה והבנים. וזהו מה שאמר לנו השליח הנאמן בפרשה זו, והוסיף עוד לאמר גם ההפך, פן איזה אדם יעלה בלבו לאמר שאין רצונו לסמוך על הנס, ונפשו, מרה לו על נפשות אשתו ובניו, ולזאת יעסוק במלאכה כדי שיהיה ביתו מלא טוב מיגיע כפו, וע"י זה יתבטל ממלאכת שמים ויהיה עבודתו רק לפעמים, בדרך מקרה ויזדמן. הודיענו שמלבד שהוא מפסיד התענוג הגדול ההוא, הנה גם מה שחשב להשיג תמורת ההפסד ההוא, רוח אחר שהוא עבור גופו ונפשות ביתו גם זה לא ישיג, אלא אדרבה אם ישים אל ליבו להשתדל תמיד בצורכי עולם הזה, היא לא תצלח, כי אם הוא מתעסק בצרכיו תמיד, ואינו פונה אל עבודת השם, אז ה' יעזבהו לעצמו, ולא ישלח בו את ברכתו, מאחר שהוא חושב לעשות חיל בכח עצמו, מבלי לסמוך על ברכת ה' אשר הבטיחו. מה שאין כן אם ישים כל בטחונו, צרכי האשה: והבנים, על הבטחת מלך מלכי המלכים שהבטיחו לשלוח ברכתו, אז ה' יעשה הבטחתו ויהיה ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. מעתה היעלה עוד בלבנו לשאול מדוע לאשה ולבנים הבטיח השם את הברכה בכל מיני מילוי וטובה, ועל האדם עצמו, דהיינו הנשמה לא הבטיח, אין ספק כי שאלה זו מבוארת הביטול. כי מה יבטיח עוד בתענוגים, הלא התורה והמצוות וקרבתנו אליו, זהו עצמו תכלית התענוג, ולמי כל החמדה והגדולה, ומה צורך עוד להבטיח איזה שכר ותענוג הלא גם כל הכבוד והעושר והברכה אשר הבטיח לתת. לצורך האשה והבנים, אינו רק בשביל הנשמה שיהיה תענוגם ועידונם במילואו וטובו, לא יפסק רגע, ובל יתערב איזה דאגה וכאמור. וכן ענין עונש שהזכיר בפרשה זו מה לו להזכיר העונש המגיע לנשמה, והלא אין עונש גדול מהמעשה ההוא בעצמו, שיעזוב תכלית התענוגים ותדבק נפשו בדבר הכלה ונפסד ותהיה נפשו ממילא נפסדת, רק הודיע כי גם התמורה שחשב להשיג, לא ישיג, וכאשר נתבאר באופן שלא נשאר מקום לשאלה זו, עד כאן דבריו.

כי על פי זה דרשינן סמוכים, דאחר פרשת בחקתי באה פרשת במדבר סיני, שהוא מדבר על מתן תורה, כמו שדרשו על פסוק ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, דהשיב הקב"ה על טענת אומות העולם, מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו, דסתם פיהם בטענת הביאו לי ס' יוחסין כשם שמביאים בני, והיינו דהזכיר יעודי העולם הזה בפרשה הקודמת, משום דבחר בנו לגורלו, כמשל שהביא הרב הנזכר, ולכן נסמכה פרשה זו של במדבר, דמשתעי במתן תורה, ואנו קורים אותה בשבת כלה לפרשת בחקתי שהן יעודי עולם הזה. וזו כונת הכתוב בס' ואתחנן, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. והכונה דבא בפירוש בתורה מה שהוא לטוב לנו כל הימים בפרשת בחקתי, דהוא כהיום הזה, לשכר העולם הזה. אך שכר העולם הבא לא נתפרש בתורה, ומפרש הטעם, וצדקה תהיה לנו, כתרגומו, ופירש"י, וזכותה תהא לנא כי נשמר לעשות, כלומר די לנו במה שזיכנו לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו, ואין לנו תענוג גדול יותר מזה במה שאנחנו יושבין לפני ה' וכדברי הרב ז"ל, ודוק. שמעינן מכל האמור ומדובר, כמה צריך האדם להשתדל עם בניו שיעסקו בתורת ה', תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, שהוא דבר גדול ונורא מאד. כמ"ש בזוה"ק ס' בלק דף קצ"ו ע"ב וז"ל, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך, אילין אינון צדיקייא דאשתכללו בבנין קדישין דזכו לתורה שבכתב ותורה שבעל פה בהאי עלמא ואילין אקרון תרין מדבחן מתעטרן לקמי מלכא קדישא, דהא זכותא דבנייהו בהאי עלמא אגין עלייהו, ומעטרין להו תמן, מאן רוחא זכאה לכל האי דשתה אפרוחיה לאולפא למזבחותיך עכ"ל. וזה הוא כוונת רז"ל בגמרא מכות דף י"ג ע"פ כי טוב יום בחצרך מאלף בחרתי, שאמר הקב"ה לדוד טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות, כי התורה הוי כמו מזבחות שמקריבים קרבנות. ובס' הקטן הלזה תוכחות חיים ס' ויצא הרחבתי את הדיבור, כי אם יהיה לאדם כמה בנים, שעל כולם ישתדל שיהיו עוסקים בתורה יע"ש. והבאתי מכמה מאמרי רז"ל, והן עתה מצוה להביא מן החדש מאמר הזוה"ק הלזה, שישתדל האדם בבניו שיעסקו בתורת שבכתב ותורה שבעל פה דהוי כבונה מזבחות לה' אלהי ישראל, וזה ברור כ"ן בעזרתו יתברך שמו הוא אלקים חיים.