שער הכוונות/דרושי תפלת השחר/ענין תפלת השחר

דרושי תפילת השחר - ענין תפלת השחרעריכה

הודו לה'עריכה

ונבאר עתה ענין הודו לה' כו'.    כבר ביארנו לעיל כי כונת הקדיש דקודם הודו הוא כדי להעלות היכל הז' דעשיה אל היצירה על ידי כ"ח תיבות שיש בקדיש הזה. והנה אחר אשר כבר עלה על ידי הקדיש יש בו כח עתה לחזור הוא עצמו ממש בחינת היצירה -- כנגד זה אנו אומרים "הודו לה' כו'".

והענין הוא כי הנה מן "הודו לה'" עד "ברוך שאמר" הכל הוא בתיקון ג' ראשונות דעשיה שעלו ביצירה כנזכר. ואמנם מנהג אשכנזים לאומרו אחר ברוך שאמר וטעם סברתם הוא לפי שעתה הוא כבר נק' אלו יצירה וא"כ ראוי לאומרו באמצע תיקוני היצירה שהם מן ברוך שאמר עד יוצר כנודע. אבל הספרדים אומרים אותו קודם ברוך שאמר לפי שעדיין כל זה הוא בחינת תיקון עולם העשיה, כי יצירה עצמה עדיין אינה נתקנת ואינה מקבלת אור אליה עצמה רק מן ברוך שאמר ואילך, ולכן אין לאומרו רק בין העשיה ליצירה (שהוא אחר קדיש העשיה) וקודם ברוך שאמר (שהוא תיקון היצירה) ומורי ז"ל נהג בזה כמנהג הספרדים.


והנה כונת "הודו כו'" הוא זה:    כי הנה בתחי' ע"י תיקון המעשה (שהוא לבישת הטלית קטן ועיטוף בטלית גדול) נפרדו הקליפות דיצירה ונסתלקו משם כנ"ל. ואמנם מה שעשינו אז הוא כדי שלא יתאחזו קליפות היצירה ביצירה עצמה. ועתה אשר ג' ראשונות של העשיה נעשים חיצונים אל ג' תחתונות דיצירה -- והנה נודע כי בלי ספק שחיצוניות היצירה גדול מפנימיות העשיה, וא"כ עתה אשר החיצוניות דיצירה הוא תחתון כי הוא מן העשיה -- א"כ יש פחד מן הקליפות עתה פן יתאחזו שם בג' ראשונות דעשיה שעלו שם, ולכן אנו אומרים "מזמור הודו לה' כו'". פירושו אתם, מלאכי קדש, "הודו לה'" אשר בעולם היצירה, "והודיעו בעמים עלילותיו" שהם הקליפות וע"כ מתפחדין הקליפות ואינם נאחזים שם בג' אחרונות דיצירה (אשר עלו שם ג' ראשונות דעשיה). וכמעט כל המזמור הזה וכל הפסוקים עד ברוך שאמר כולו מתעסק בסיפור שבחיו יתברך נגד העמים והקליפות שיכירו אלהותו וגדלותו ויתפרדו מעל הקדושה כנזכר. ופקח עיניך וראה אופן הסתלקות הקליפות מעל הקדושה באיזה אופן הוא.

והענין הוא דע כי כדי שיסתלקו הקליפות מעל הקדש צריך שגם הקליפות עצמם יעלו ויוכללו זו בזו (על דרך שנתבאר בענין הכחות של הקדושה), ויעלו הקליפות שכנגד ג' תחתונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה של הקלי', ועל ידי עליתם יתמתקו הקליפות יותר ועל ידי כן לא יתאחזו בקדושה.

וזהו סוד "הוד והדר לפניו כו'". והענין הוא שפסוק שלפניו הוא "כי כל אלקי העמים אלילים" - שהם בחינת הקליפות, וכונתינו לשבר כח הקליפות ולהכניעם שלא יתאחזו בג' אחרונות דיצירה שהם נרמזות בפסוק שלאחריו -- "הוד והדר לפניו כו'" כנודע שהוד והדר הם נצח-הוד, ו"עוז וחדוה" הוא יסוד שהוא עוז וחדוה דמטרוניתא. והכונה היא כי ג' תחתונות דיצירה אלו לא ישלטו בהם הקליפות אלא אדרבא יהיו הוד והדר עוז וחדוה.

"כי בא ל'שפוט א'ת ה'ארץ" -- תכוין כי ר"ת הוא לאה, כי משם נמשכין הדינין והמשפטים, כנודע כי לאה נקרא 'דינא קשיא'.

"והלל ליהו"ה" תכוין לחבר אדני נוקבא דז"א (הרומזת במלת והלל שהיא בגי' ס"ה כמנין אדני) לחברה ליהו"ה שהוא ז"א. ולזה לא אמר "ויהללו לה'".

"נ'פשנו ח'כתה ל'יהו"ה" -- תכוין בהויה דההין העולה ב"ן וגם תכוין אל ל"ו אותיות שיש בהויה הפשוטה הזו ומלוייה ומילוי מלוייה‏[1]. והנה ב"ן ול"ו גי' נח"ל שהוא ר"ת נפשינו חכתה לה'. ונודע שהויה זו היא בעולם העשיה הנקרא נפש.

"אל נקמות ה'" -- הנה כונתינו עתה היא שעל יד תפלתינו להעלות העולמות ולכלול אותם עד עולם האצילות, וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו ונתערבו בין קליפות ג' עולמות בי"ע ולהעלותם למעלה באצילות, וללקט הנשמות והניצוצות של המלכים שמתו. ואלו הניצוצות המתלקטות נעשו אח"כ בחינת מ"ן למלכות בעת נפילת אפים. והוא סוד הנשמות המתערבות אז ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפים.

ואמנם הניצוצות אשר נפלו בעולם העשיה אינם דומים לאותם שנפלו ביצירה ובבריאה, לפי שבעשיה הקליפות עצומות וחזקות וגדולות, ואין כח להוציא אותם הנצוצות משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה כמבואר אצלינו במאמר הזוהר (פר' פקודי דף רנ"ד ע"ב בענין גופין ורוחין דילהון דאתמסרו בידא דמלכות חייבא כו' וע"ש). ושם נתבאר אצלינו כי הגופין עצמן דילהון נעשו בחינת מ"ן אל המלכות והם המלקטים את הנצוצות הנשמות שבעשיה כי א"א ללוקטן בשום אופן אחר זולתי על ידי אותם הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה. וכל זה הוא בעשיה, מה שאין כן בשאר העולמות. וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג אותם י' אבירי ישראל כדי שיוכלו ללקוט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח כמ"ש אצלינו שם. וזהו מה שאנו רומזים ואומרים "אל נקמות יהו"ה אל נקמות הופיע" -- שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה, וע"י הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקליפות דעשיה.

גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שצריך לכוין בפסוק "אשירה לה' כי גמל עלי" שבסופי תיבות נרמז שם ילי, כי שם זה מעלה נשמות דעשיה (כמבואר אצלינו בקבלת שבת בפסוק יהו"ה למבול ישב וע"ש). גם פסוק "העלית מן שאול נפשי" הוא סוד העלאת המ"ן מבחינת הנפשות שבקליפות העשיה, שאין שם אלא בחינת הנפש וקליפות העשיה נקראו 'שאול', דרגא תתאה דגיהנם. וזהו "העלית מן שאול נפשי". גם כל שאר הפסוקים מכאן עד "ה' מלך" -- כולם מדברים בענין י' הרוגי מלוכה.

ה' מלך ה' מלך וגו'עריכה

ענין "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד". הנה פסוק זה עניינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו ב"אל נקמות" ע"י עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל. וקודם שנבא אל ביאורם נכתוב הקדמה קטנה על הנזכר והיא זאת: כי כבר נתבאר אצלינו שבתחילה קבלו ג' ראשונות דעשיה בחינת נפש ועל ידי הקדיש עלו אל ג' תחתונות דיצירה וקבלו בחינת רוח. ועתה באמרינו "הודו כו'" הנה הוא מזמור, ונודע שהמזמורים הם ביצירה, ונמצא עתה כי ג' ראשונות דעשיה שעלו אל היצירה נעשו יצירה ממש וקבלו בחינת נשמה מצד היצירה.

גם טעם אחר אל נתינת נשמה זו להם לפי שאח"כ באומרנו ברוך שאמר תעלה היצירה בבריאה כמבואר אצלינו שחיצוניות ופנימיות ג' תחתונות דיצירה עולים במקום שלשה אמצעיות יצירה ונמצאו אלו הג' ראשונות דעשיה בלתי יצירה הנעשית נשמה להם ולכן אנו צריכין לתת לג' ראשונות דעשיה אור מג' תחתונות דיצירה ממש קודם שיסתלקו ג' תחתונות דיצירה ויעלו למעלה בבריאה בברוך שאמר כנ"ל, כי אז תסתלק הנשמה מן העשיה כי אע"פ שהוא במקום היצירה האמנם נפרדה מן היצירה כנז' וגם לטעם הזה אומרים הודו קודם ברוך שאמר שלא כמנהג האשכנזים כאמור.

אח"כ יאמר "ה' מלך ה' מלך כו'" -- הנה פסוק זה ענינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו ב"אל נקמות ה'" ע"י נשמות עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל, הנה הם בחינת עשרה ניצוצות אשר בעולם העשיה. ולפי שעולם העשיה הוא סוד המלכות -- לכן כל העשרה שלהם הם בסוד מלכים. וזהו סוד ה' מלך ה' מלך -- שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כבתחילה קודם שנפלו ונתבטלו ממלכותם. וזה סדר רמיזת אלו העשרה בפסוק זה.

הנה בפסוק זה נזכרו ג' פעמים הויה וג' פעמים שם מלכות' ותכוין בזה אל ג' ראשונות דעשיה והם ג' הויות וג' מלכים והם חב"ד. וגם באלו הג' הויות תכוין גם כן אל הג' אמצעיות (חג"ת). ובאומרך "לעולם ועד" תכוין אל בחינת המלכות הנקרא 'עולם' כנודע. וגם ידעת כי גם בעשיה יש אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן, ונוקבא דז"א דעשיה היא המלכות דעשיה ואל זה המלכות אנו קורין בשם 'עולם'.

וכבר נתבאר לעיל אצלינו בענין מ"ש רז"ל בגמרא "האשה עולה עמו ואינה יורדת" כי יש ג' בחינת אל המלכות בהיותה דבוקה בז"א וכמעט שהם שלשה בחי' פרצוף וכבר נתבאר זה במקום אחר, והם בשלשה מקומות -- בדעת ובת"ת וביסוד דז"א. ובדמיון מה שתכוין לכפול את שלשה הויות הנזכר בסוד ג' ספירות ראשונות וג' אמצעיות כנזכר -- כך תכפול לכוין תיבת "לעולם" ב' כונות בשני בחינות שיש אל המלכות, אחד בדעת ואחד בת"ת.

אח"כ כופלים פסוק הנזכר פעם שנית כנודע, ואז תכוין בשלש הויות אל ג' ספירות האחרות שהם נה"י. ובתיבת "לעולם" תכוין אל בחינת השלישי של המלכות שהיא למטה תחת היסוד דז"א.

אח"כ אומרים פסוק "והיה ה' למלך על כל הארץ" והוא סוד פרצוף י' ספירות דמלכות אחרונה נוקבא דז"א אשר בעשיה הרמוזה בכללות במלת "לעולם" כנזכר. ועתה אנו מפרטים כל העשר ספירותיה.


ונחזור עתה לבאר בפרטות התיבות של הפסוק הנזכר.   

  • הנה ניקוד הויה הראשונה שהוא ה' מלך היא סגול באות יוד ובאות ואו אבל בשני ההין אין צריך נקודות והם נקודות דמלת מֶלֶך כזה יֶהוֶה מלך.
  • והויה ב' בשני פתחים תחת היוד והואו כניקוד מלך כזה יַהוַה מלך
  • והויה ג' הוא נקוד ג"כ בתיבת ימלוך והיא חיריק ביוד, שבא בהא, חולם בוא"ו, ה' אחרונה בלתי ניקוד. כזה: יִהְוׂה ימלוך
  • ובתיבות לעולם תכוין בה אל מלכות תתאה דעשיה כנזכר, ותכוין שהיא הויה אחת נקוד בנקוד לעולם שהיא שבא ביוד, וחולם בהא ראשונה, וקמץ בוא"ו, והא אחרונה אין בה נקוד כזה: יְהׂוָה.

והנה בהויה הג' הנזכר של ה' ימלוך תכוין אז כי כל הנקוד של שלשה שמות הנזכר שלשתם ביחד הם בגי' יב"ק שהוא סוד יהו"ה אלהים (כנזכר ברעיא מהימנא פרשת פנחס רי"ו ע"א).

גם תכוין באומרך ה' מלך הראשון הנקוד בסגול -- תכוין כי מלך הוא בגי' כמנין מים לרמוז אל הנז"ל כי אלו המלכים הם המיין נוקבין דעשיה. ובמלת ימלוך תכוין כי מלך ומלך וימלך הנזכר בפסוק הראשון שלשתם הם בגי' מנצפ"ך שהוא סוד הה' גבורות של המ"ן. ומלת "ימלוך" חסרה וא"ו ובזה יעלו הכל למספר פ"ר שהם מנצפ"ך. ואם תמלא "ימלוך" בוא"ו צריך לחשוב כללות ה' אותיות מנצפ"ך והכולל לכולם -- הרי פר"ו. ועיין בתיקונים תיקון ע' דף קל"ד ע"ב (תיקוני זהר קלד, ב) ומשם יתבאר כל מה שכתבנו לעיל כי שם אמרו בפירוש כי ה' מלך כו' אינון ראשין , פי' שהם ג' ראשונות, ואח"כ אמר נקוד דילהון ה' מלך פי' שצריך לנקוד את ההויה כנקוד מלך ומלך וימלוך. אח"כ אמר והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה ובגין דא כפל לון תרין זמנין כו' .

והנה שלשה האמצעיות חג"ת לא זכרם. והענין הוא כמו שכתבנו, כי השלשה אמצעיות כבר נרמזו גם הם בפעם הראשונה כי שם צריך לכוין בג' ההויות אל ג' ראשונות וג' אמצעיות, אבל השלשה האחרונות צריך לכפול הפסוק פעם שנית כדי לכוין בהם. וזהו מה שאמר "והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה ובג"ד כפל לון", פירוש, כי הכפל אינו רק בשביל ג' אחרונות בלבד.

אח"כ אמרו שם "לעולם ועד שכינתא ונקודה דיליה כו'", פי' כי בתיבת לעולם תכוין אל השכינה שהיא מלכות דעשיה כנ"ל, ותכוין שהיא הויה א' נקוד בניקוד לעולם כנ"ל. או אפשר לחברו למטה, והוא כי הי' ספירות דשכינתא רמוזות בפסוק השני שהוא "והיה ה' למלך כו'" ואמר כי סוד כ"י ב"י חש"ק שראשי תיבותיו הוא כ'תר ב'ינה ח'כמה, והוא סוד פסוק "והיה יהו"ה מלך כו' על כל הארץ" כמ"ש שם, "והיה" - הוא אבא, "יהו"ה" - אימא, "יהיה ה' אחד" - כתר. הרי נרמז ג' ראשונות שלה בפסוק זה ושאר הז' דידה כלולות בהם.


שני פסוקים אלו של "ה' מלך" "והיה ה' למלך" צריך לאומרם מעומד כי הוא סוד הי' ספירות של עולם העשיה הכוללת אריך ואו"א וזו"ן. וכבר ידעת כי בכל תיקון דאריך אנפין או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד. ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו, ואף שהוא בסדר הקרבנות. ואין צריך להפסיק ולומר עמהם ה' מלך כו' כי אם לקום עמהם.

בימי החול אומר (תהלים, סז) "מזמור אלהים יחננו" ובשבת (תהלים, יט) "השמים מספרים כו'".

ברוך שאמרעריכה

ענין ברוך שאמר.

בהגיעך אל ברוך שאמר תקום מעומד כמשי"ת וגם תאחוז בידך הימנית שני הציציות של הטלית, אותם שהם כנגד פניך. ותכוין כי ברוך שאמר הוא בעולם היצירה בבחינת הדיבור בערך חלק המעשה (שהוא הציצית שגם הוא ביצירה כמבואר לעיל). וזה כונתו.

הנה נת"ל כי מן ברוך שאמר עד יוצר אור הוא בעולם היצירה. אמנם כבר הודעתיך כי בכל עולם מד' עולמות אבי"ע יש בו אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן. והנה ענין ברכת ברוך שאמר לבדה עד ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות הוא באריך אנפין דאיהו רישא בלא גופא, ולכן יש בה י"ג ברוכים כנגד י"ג תקוני דיקנא דאריך אנפין.

והנה שלשה ברוכים הראשונים הם כתר חכמה בינה כסדר. ושאר הברוכים לא זכרם הרב. ולהיותם בא"א לכן צריך לקום מעומד ולברך ברכה זו להיותה ברישא דאריך אנפין. ואמנם גם הוא כולל שרשי זו"ן דנפק מן א"א (וביה תליין כנזכר באדרא זוטא) ולכן הברכה הזו יש בה פ"ז תיבות כמבואר אצלינו לקמן בסוד נוסח ברכה זו. וטעם פ"ז תיבות אלו הוא כנגד י"ג תיקוני דיקנא דאריך דיצירה, וכנגד ט' תיקוני דיקנא דז"א (אשר אלו הם סוד שם כ"ב אתוון כנזכר בפרשת נשא בענין ברכת כהנים כנזכר שם בזוהר), וכנגד שם אדני העולה ס"ה. ונמצא כי הנה שני שמות שהם כ"ב וס"ה עולים בגימטריה פ"ז אשר בהם נכללים אריך אנפין וזו"ן. אמנם הכל הוא בחינת אריך אנפין, כי משם נפקו זו"ן. וזהו סוד "ראשו כתם פז".

והנה שלשה שמות יש אל הת"ת ושלשה אל המלכות לפי שהת"ת והמלכות הם נקראים

  • שמש וירח בעולם הבריאה ,
  • חמה ולבנה בעולם היצירה,
  • חרס וסהר בעולם העשיה.

והנה עתה אשר אנו בעולם היצירה -- אשר המלכות שלה נקרא לבנה שהיא גימטריה פ"ז -- אנו אומרים פ"ז תיבות אלו. ונמצא כי המלכות שביצירה כוללת אלו הפ"ז תיבות לכן נקרא לבנה שהיא גימטריה פ"ז.

אבל דע כי הנה מה שנקרא פ"ז הענין הוא כי הכ"ב תיקוני דיקנא שבאריך אנפין ושבז"א -- העשרים בלבד הם בא"א ובז"א ולא בנוקבא, אבל השנים הם אפילו בנוקבא. והענין כי בחינת תיקון תרין תפוחין קדישין שבאריך אנפין ותרין תפוחין שבז"א, הנה הם שני תיקונים מכלל הכ"ב -- אלו ואלו השני תיקונים ישנן גם בנוקבא, כי גם היא יש לה בחינת הפנים (אבל שאר התיקונים שהם כולם בחינת השערות דזקן אינם רק בזכר שהם אריך אנפין וז"א). ונמצא שהעשרים תיקונים הם זכרים והב' ישנם גם בנקבה.

וכן בענין שם ס"ה הנזכר הרומז אל שם אדני. הנה הוא כנגד היסוד והמלכות. וזה נרמז בזוהר פרשה לך לך דף צ' ע"א (ח"א צ, א) בפסוק "וה' בהיכל קדשו הס מפניו כו' שיתין אינון וחמש אינון". והענין הוא כי ה-ס' הם בבחינת היסוד הכולל ו' קצוות, וכל אחד כלול מעשר -- הרי ששים. וה-ה' היא מלכות הנקרא ה' תתאה. נמצא שגם בשם ס"ה ה-ס' הם זכרים והחמש נקבות. ונמצא כי העשרים וששים הם זכרים והם בגימטריה שמונים, וה-ב' וה-ה' הם נקבות, והם בגימטריה ז'. וזהו סוד פ"ז -- פ' זכרים, וז' נקבות.

גם דע כי ענין פ"ז הנזכר הם בחינת החיצוניות שבו -- שהרי הוא בחינת זקן ושערות שבו. ואמנם יש עוד כונה אחרת בזה הפ"ז בסוד פנימיות שבתוכו, והוא זה: כי הנה יש הויה דמ"ה ביצירה (כנודע בענין כונת מודים בתפלת המנחה בערב שבת ובמקומות הרבה גם כן). והנה הויה זו היא בגימטריא מ"ה. ואמנם חשבון אותיותיה הם מ"ב (שהם ד' אותיות הפשוט, וי' דמילוי וכ"ח דמילוי המילוי - הרי מ"ב אותיות). והנה מ"ב ומ"ה הם בגימטריא פ"ז.


מזמור לתודהעריכה

מזמור לתודה הוא בבחינת אבא ואמא שבעולם היצירה. והטעם הוא כי אמת שכל הקרבנות הם למטה בעולם העשיה לתקן ולזכך קטרוג הקליפות שבעשיה, אבל קרבן תודה עולה על כולם כי הוא ביצירה ועולה עד אבא ואמא דיצירה. וזהו טעם אומרם ז"ל שלעתיד לבא כל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מקרבן תודה. וזה מהו שאמר הכתוב "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה", כי "עבדו את ה'" הוא אבא ו"בשמחה" היא אימא. ומלת "עבדו" היא במטטרו"ן, ו' קצוות דיצירה, ובעבד זה בסודו נעבוד את אבא ואמא. גם זהו סוד "דעו כי ה' הוא אלקים", הוא חיבור אבא ואמא דיצירה, ה' ואלקים:

יהי כבודעריכה

ענין הי"ח פסוקים של יהי כבוד ה' לעולם כו' והנמשכין.

הנה באלו הי"ח פסוקים עד תהלה לדוד יש בהם י"ח אזכרות והם סוד ט"ט של מטטרו"ן. והענין הוא במה שנודע כי שם אכתריאל הוא ביצירה באופן זה:

  • אכתריאל באריך אנפין,
  • י"ה באבא,
  • ה' צבאות באימא, לפי ששם הוא סוד עונה בשם צבאות (כנזכר בסבא דמשפטים (זהר חלק ב צז, ב) בסוד שארה כסותה ועונתה לא יגרע, עונה טמירא).

אבל מטטרון הוא בו"ק דיצירה (שהוא ז"א דיצירה בלבד, ולא בכח"ב), ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ו' קצוות. והנה ט"ט מן מטטרון הוא רישא דז"א, סוד ט' תיקוני דיקנא דיליה אשר הם כפולים, ט' מעילא לתתא וט' מתתא לעילא. וכנגדם הם ח"י אזכרות אשר בפסוקים אלו והם כנגד ח"י ברכאן דח"י עלמין כנודע. וכבר ידעת מה שאמרו חז"ל בפסוק זה דיהי כבוד דשרו של עולם אמרו, ושר העולם הוא מטטרון. והרי הדבר נכון על מקומו.


יהי כבוד ואשרי יושביעריכה

הפסוקים של "יהי כבוד ה' לעולם כו'" שאומרים אחר מזמור לתודה תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי. וזהו סוד (ישעיהו לח, יט) "חי חי הוא יודך כו'", וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין. ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות, ועם הכולל -- הרי חק"ל, כמנין חקל תפוחין.

והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה‏[2]. וז' שמות אלו הם בגימטריא פות"ר, ועם הכולל תרפ"ז. והנה ר"ת פסוקים הנזכר הם בגימטריא תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנזכר. ויוסף נקרא 'פותר' כנודע. ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין כנ"ל.

ולזה ס"ת עולה כתר, לרמוז כי הוא סוף כל דרגין. וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון, ולכן אומרים תהלה לדוד אחריו מיד בלי הפסק אפילו בשבת שנרמזו בה הכ"ב אתוון, ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנזכר ח"ו. ולכן תיכף יתחיל לומר אשרי כו' תהלה לדוד כו'. והוא סוד הכתר דיצירה (כנזכר בתיקונים שכל אשרי הוא בכתר).


פסוק "ל'הודיע ל'בני ה'אדם גבורותיו", ר"ת יכוין שהם שם לל"ה והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט, וגם הוא בגימטריא אדני.


פסוק פותח את ידיך.
הנה מזמור הזה נתקן לאומרו ג' פעמים ביום כנודע בסדר התפלה; ב' פעמים בתפלת השחר, ופעם א' במנחה. בכל זמן מג' זמנים הנזכר יש כוונה בפני עצמה עם היותם דרך אחד. ונבאר עתה כונה שבזמירות דתפלת השחר.

הנה ר"ת פ'ותח א'ת י'דיך -- פא"י, והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט. גם סודו הוא חיבור ב' שמות הויה ואדני -- יאהדונהי, וכבר ידעת מ"ש בזוהר ובתיקונים פותח את ידיך אל תקרא ידיך אלא יודיך, והם שני יודין של יאהדונהי, ראשונה ואחרונה, וביניהם ו' אותיות כמנין ו'. וצורת ו' היא נקודת פתח. וזהו פותח את ידיך -- יודיך כנזכר בהקדמת התיקונים.

גם ס"ת פותח את ידיך -- חת"ך, והוא שם קדוש המכונה בספרי המקובלים שם הפרנסה. גם תכוין כי שם הנזכר בחילוף אתב"ש הוא סא"ל, והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט. גם שם סא"ל הוא בגימטריא שם פא"י כמנין יאהדונה"י כנזכר בראשי תיבות פא"י.


והנה כל הכונות שבפסוק הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי. והחילוק שביניהם אינו אלא בכונת שם חת"ך בלבד. וזה ענינו.
כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת"ך שרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההויה שהיא בגימטריה מצפ"ץ שהוא בגימטריה ש'. גם שם אלקים במילוי יודין הא בגימטריה ש'. וכבר נתבאר במקום אחר כי שם מצפ"ץ להיותו תמורת ההויה לכן הוא רחמים מעורב בדין, ולכן הוא בגימטריה אלהים דיודין.

וזה סדרן הויה ואח"כ מצפ"ץ ואח"כ אלהים (כי שם אלהים הוא יותר דין מכולם). והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר ולא ירד שפע עליון אלא שעם כל זה הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד -- ולכן שם מצפ"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה. ונמצא כי שם זה הוא הנקרא חת"ך -- עם היות שמקורו הוא מג' שמות שהם הויה מצפ"ץ אלקים -- עם כל זה כל אחד הוא כפי הזמן והשעה כמשי"ת.

והנה עתה בזמן הזמירות לסבה הנזכר הנה השם הזה יונק משם מצפ"ץ הממוצע. והנה הוא באופן זה, כי מצפץ גימטריה ש' כמנין אלהים דיודין. ואם תסיר שורש שם אלהים כפשוטו (שהוא פ"ו שהוא שרש הדינין) ישאר בגימטריה רוח (כמבואר אצלינו בפסוק ורוח אלקים מרחפת כו').

והנה בבקר שעדיין זו"ן הם אחור באחור, ושני האחוריים הם בחינת דינין כנודע, וכל אחור הוא שם אלהים -- ונמצא ששני האחוריים הם ב' פעמים רוח, וב' פעמים רוח הוא גימטריה חת"ך.

גם פי' חת"ך הוא לפי שכל האחוריים הם בסוד רבוע השמות כנודע, וכאשר תרבע שם אלהים כזה -- א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם -- בגימטריה ר'. ועם הי"ג אותיות דמילוי יודין והכולל -- הרי רי"ד כמנין רו"ח כנזכר.

והנה הם ב' אחוריים, שהם שני פעמים רו"ח, שהם בגימטריה חת"ך גם זה עצמו הוא הבנת לשון חת"ך, כי בחינת האחוריים שם מקום החתוך, כי שם מתחתכין וננסרין לשנים בעת הנסירה כנודע. ונמצא כי שם חת"ך הנזכר בסופי תיבות הוא סוד ב' האחוריים דזו"ן הנקרא 'הויה אלהים' הנרמזים בראשי תיבות פא"י העולה יאהדונה"י שהוא חיבור זו"ן.

אבל כונת שם חת"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלהים, לפי שאז הוא זמן הדין. והכונות שוות אל הנזכר כי כאשר תסיר ב' האחוריים דאלקים במילוי יודין, ב' שמות שרשי אלקים שהם פ"ו פ"ו -- ישארו חת"ך על דרך הנזכר ממש.


וכונת שם חת"ך באשרי שקודם ובא לציון, אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע, וגם הוא בחינת בקר שהוא חסד גמור -- אז הוא נגזר משם ההויה שהוא רחמים, והיא הויה דע"ב שהוא מבחינת החכמה (ששם הוא הויה דע"ב דיודין כנודע). והנה נודע בסוד "והחכמה תחיה בעליה" כי כל המזון והפרנס באה מן החכמה (כנזכר בזוהר פר' בשלח בענין המן), וה"ס "פותח את ידיך - יודיך", שהם הד' יודין שבהויה דע"ב דיודין כנזכר. וכל אחד כלולה מעשר, וי' מי' -- הרי הארבע יודין הם ת'. וכ"ח אותיות שיש במילוי המלוי שיש בהויה זו -- הרי הכל גי' חתך. ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה.


והרי נתבאר ג' חילוקים שיש בכונת שם חת"ך בג' זמנין הנזכר. אבל כל שאר הכונות שבפסוק הזה הם שוים בג' זמנים הנזכר.


הנה במלת "ומשביע" ג"כ תכוין שהוא בגימטריא חת"ך הנזכר. ותכוין גם כן בו בענין כונות שם חתך הנזכר. ובמלת "רצון" תכוין להמשיך מן הרצון העליון, שהוא הוי"ה העולה קפ"ד, שהם אחוריים דהויה דיודין (שהוא ביסוד דאבא שבתוך רישא דז"א בדעת שבו כנודע) וגם הוא אהיה דיודין העולה בגימטריה קס"א (שהוא היסוד דאימא שגם הוא ברישא דז"א בדעת שבו כנודע). והנה קפ"ד וקס"א עם הכולל הם בגימטריה רצו"ן. ותכוין להמשיך מב' יסודות הנזכר שפע ומזון וברכה אל כל העולם.

ותכוין שעל ידם יתמתקו ב' כוחות של דין המונעים הפרנסה, שהם סוד שני עינים הנזכר בפסוק שקודם לזה, והוא "עיני כל אליך ישברו כו'". והנה בעינים יש שני דמעות שמהן יוצא הדין (כנזכר בפר' שמות (דף י"ט סוף ע"א)), והם למטה בנוקבא דז"א הנקרא רחל אשר גם היא בגימטריא דמעה ב' פעמים, ולכן נרמזת רחל בראשי תיבות "ל'כל ח'י ר'צון". ותכוין להמתיק את רחל הנזכר שהיא נוקבא תתאה, ואת שני דמעות שהם בגימטריה ג"כ כמנין רחל, אשר אלו הדמעות הם יורדים בימא רבא שהיא הנוקבא (כנזכר שם בזוהר בפ' שמות) ותמתיקם ע"י הרצון הנזכר שהוא קפ"ד וקס"א.


פסוק ואנחנו נברך יה כו' (תהלים קטו, יח) מורי ז"ל היה נוהג לומר פסוק זה אחר סיום תהלה לדוד כו' בכל פעם מג' זמנים הנזכר, שלא כאותם הנוהגים שלא לומר פסוק זה אלא בשחרית בעת הזמירות בלבד.


תהלה לדוד ובו‏[3] תכוין לחתום המלכות בחותם אמת. כי 'תהלה' היא המלכות כנודע, והנה תהלה בגימטריה אמת עם הכולל של תהלה. גם תהלה היא כמו תפלה בגימטריה אלא שהתפלה עודף בגימטריה על תהלה ע"ה שהם ג' פעמים כ"ה כ"ה כ"ה, והם סוד מוחין של הנקבה, וכל אחד נקרא כה, והם סוד

  • כ"ה א' שבברכת כהנים שאנו אומרים בבקר אחר ברכת השחר קודם הקרבנות,
  • וכ"ה ב' כנגד ברכת כהנים דחזרת העמידה,
  • וכ"ה ג' כנגד כ"ה שבקטרת.

והכ"ה שבברכת כהנים נתבאר במקומו שם. והענין הוא בקיצור כי עתה המלכות נקרא כ"ה בסוד "כה תברכו כו'", והם כ"ה אותיות שיש בפסוק "ישא ה' פניו כו'".

וכ"ה שבקטרת לא מצאתי בהם רמז בדברי הרב ז"ל. ונלע"ד שיש כ"ה תיבות באלו שני הפסוקים (שמות ל, לד-לה) "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים כו' טהור קדש", ע"כ.

חמשה הללויותעריכה

כונת החמשה הללויות.

  • "הללויה הללי נפשי את ה' כו'" -- היא במלכות דיצירה הנקרא נפש ופסוק האחרון שבו והוא "ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון כו'" היא יסוד.
  • "הללויה כי טוב זמרה אלקינו כו'" -- הוא ביסוד דיצירה בסוד אמרו "צדיק כי טוב" שהוא היסוד. ואמנם הנצח-הוד להיותם סוד הדינין כמבואר אצלינו, והנה עתה אנחנו ביצירה אשר שם תוקף הדין בסוד עץ הדעת טוב ורע -- ולכן אין אנו מזכירין עתה את הנצח-הוד, אמנם נטפלו אל היסוד ונרמזו עמו בסוד פסוק "לא בשוקי האיש ירצה כו'", פי' שאינו מתרצה בשוקי האיש לבדם (שהם הנצח-הוד להיותם דינין) אלא בהצטרפות היסוד.
גם נרמז במה שכתוב "כי נעים נאוה תהלה" שהוא הנצח דכתיב ביה "נעימות בימינך נצח". וההוד נרמז במה שכתב "ומשפטיו לישראל" וכן "ומשפטים בל ידעום", והוא הוד ששם המשפטים והגבורות.
בפסוק "ה'רופא ל'שבורי ל'ב" ר"ת לל"ה, והוא א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט והוא בגימטריה אדני.
  • "הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים כו'" -- הוא ת"ת דיצירה ופסוק "לבני ישראל עם קרובו הללויה" הוא בגבורה, מלשון "המלמד ידי לקרב". וזהו סוד "אשר לו אלקים קרובים" שהוא הגבורה, וקרובים מלשון כלי הקרב וכלי זיין.
  • "הללויה שירו לה' שיר חדש כו'" הוא בחסד דיצירה. וזה שאמר הכתוב "תהלתו בקהל חסידים", אבל הגבורה להיותה דין אנו כוללים אותה עם החסד למתקה עמו, וז"ש "וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו'".
"לעשות בהם משפט כתוב" -- הוא בבינה שהוא משפט וגבורה עלאה.
  • "הללויה הללו אל בקדשו" הוא בשלש ראשונות דיצירה. ובאומרו "הללו אל בקדשו" יכוין שהוא רמז בחכמה הנקרא 'קדש עילאה'.


ואני מסופק אם אלו הי' ספירות הרמוזים באלו החמשה הללויות אם הם י' ספירות דיצירה או אם עשר ספירות דמלכות דיצירה.


וכונת "כל הנשמה תהלל" עיין בשער מאמרי רשב"י בזוהר בשלח דף נ"ד‏[4] וז"ל "ובההיא שעתא כו' וז"ל שמעתי אומרים כו'" ע"ש:

ויברך דודעריכה

ויברך דוד את ה' כו' -- צריך לקום מעומד מן "ויברך דוד כו'" עד "אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם כו'" ועד בכלל, להיות כי שם אהיה רמוז בר"ת את"ה ה"וא יהו"ה האלהים כו'. וכל אהיה הוא בכתר. ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנזכר בלבד.


והנה כבר נתבאר כי בכל עולם ועולם יש כמה פרצופים, ולכך אל תתמה אם תראה שנזכיר הדברים כפולים ומכופלים כי אע"פ שכבר רמזנו הי' ספירות דיצירה למעלה בחמש הללויות -- עם כל זה אנו צריכין לחזור ולהזכירם בפסוק "לך ה' הגדולה כו'" כנודע שבפסוק הזה נרמזו הי' ספירות.


גם צריך ליתן צדקה בכל בקר בסוד "ואני בצדק אחזה פניך" קודם שיתפלל תפלת י"ח.

וצריך לתת תחילה ביד הגבאי שני פרוטות ביחד; אחד כנגד לאה ואחד כנגד מלכות דבינה שבתוך ראש ז"א אשר ממנה יוצאת לאה כנזכר. ולכן שני הפרוטות אלו ניתנים ביחד. ואח"כ נותן עוד ביד הגבאי פרוטה ג' כנגד רחל נוקבא תחתונה דז"א.

והענין הוא כי שלש בחינות אלו, כל אחד מהן נקרא צדק אשר זהו בסוד הפסוק "צדק צדק תרדוף כו'" כנזכר בתיקונים, שהם צדק עילאה וצדק תתאה, שהם לאה ורחל. וגם מלכות דבינה נקרא בכלל צדק עילאה, אבל להיות שהיא עצמה היא בחינת לאה -- לכן לא נזכרה גם היא בפסוק בפני עצמה בשם צדק שלישי כי אם ב' פעמים צדק בלבד. ותכוין כי הם צדק שהם דינין (כנזכר באדרת האזינו וז"ל "כד אתער צדק בשלהובוי' כו'" (ח"ג רצב, א)), וע"י צדקה זו שנותן נעשית צדקה, כי צדקה היא רחמים כנודע.

ולכן צריך ליתן צדקה עתה מעומד. והטעם הוא לפי שהצדקה היא מצות עשה וראוי לעשות המצות מעומד. עוד טעם אחר כי כיון שהטעם הוא כדי לתת צדקה לעני שהיא השכינה והמלכות כנזכר, והנה המלכות נופלת לארץ בעו"ה -- ולכן צריך שיתננה מעומד ויכוין להקימה ולהעמידה מעומד ע"י הצדקה שהוא הת"ת דכורא, כמו שאמר הכתוב "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ולהיות שצדקה זו ניתנת מן הת"ת למלכות ע"י היסוד -- לכן צריך ליתנה ביד הגבאי צדקה, שיסוד נקרא "גבאי צדקה", שהוא היסוד דאימא או יסוד דז"א אשר הוא גובה כל הצדקה בסוד "וילקט יוסף את כל הכסף", והוא נותן לעני שהיא השכינה הנקרא עני.

ומזה הטעם עצמו צריך ליתנם בעת שאומר "כי כל בשמים ובארץ" שהוא רומז אל היסוד הנקרא "כל". ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל שצריך שיתננה בעת שאומר "ואתה מושל בכל", שהיסוד נקרא "כל" והוא "גבאי צדקה", ונותן אותה למלכות אשר גם היא נקרא "בכל". זה "כל" וזה "בכל", כמ"ש רז"ל "בת היתה לו לאברהם ובכל שמה".

והוא במה שידעת כי הויה דמילוי ההין היא בגימטריה בכל שהיא במלכות. והכונה היא שע"י צדקה זו שנותן לה היסוד (שהוא שם ב"ן כנזכר) יגדל פרצופה ושיעור קומתה. והוא כי כבר ידעת כי קו המידה דז"א הם הנה"י דבינה המתפשטים דרך קוים ומדות דז"א. והנה הם סוד אהיה שהיא הבינה, והם ג' אהיה -- אחד דיודים, ואחד דאלפין, ואחד דההין (כמבואר אצלינו שהם בנה"י דבינה הנזכר). ואמנם ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינם משם אהיה ממש אלא מהארתו והוא שם בוכ"ו שהוא יוצא משם אהיה בחילוף אלפא ביתא דאבג"ד כמבואר אצלינו. ולכן נרמז שם זה בר"ת "ב'כל ו'בידך כ'ח ו'גבורה".

ולכן סמך לו אחריו "ובידך לגדל ולחזק לכל" בסוד הנזכר בזוהר ובמאמר קו המדה דכת"י‏[5] כי הנטיעות היה בוצינא דקרדינותא מכה בהם ואומר להם גדל. וכן במלכות אשר היא נקבה -- השם המכה בה ומגדל בסוד קו המדה הוא שם בוכ"ו הנזכר. וזהו "ובידך לגדל ולחזק לכל", כי על ידי שם בוכ"ו, קו המדה שלה, בידו לגדלה ולחזקה או לפחות ממנה כפי רצונו. וזהו "ובידך לגדל ולחזק לכל", פי' אל המלכות הנקרא "כל".

והנה שם זה של בוכ"ו, הוא קו המדה של המלכות, והוא המוסיף חיות במוחין שלה, ואז ניתוסף בה כח המשכת חיות אל המ"ן שלה, שהוא ההויה דההין, שהוא בגימטריה בכל. וזהו "ואתה מושל בכל".

ואמרו "ובידך כח וגבורה כו'" הענין הוא בסוד מה שביארנו בפסוק "כרוה נדיבי העם כו'" בסוד מה שאמרו רז"ל "כל מועכות של בית רבי תמר שמן", כי מן הבינה אשר ממנה נמשך שם בוכ"ו הנזכר, הנה מן היד שלה נעשית כלי המלכות למ"ן שלה, כי שם הה' גבורות בה' אצבעות היד. ודי בזה. ולכן בידך הוא בגימטריה שם בוכ"ו.

והנה יש כאן ב' פעמים ובידך. והם הראשון "ובידך כח וגבורה", והב' "ובידך לגדל ולחזק כו'". והם סוד שם ב"ן הנזכר שהיא בגימטריה בכל המעלה מ"ן אשר בעולם היצירה אשר אנו עתה בתיקונו. ובחינת המ"ן שבו הם חסדים וגבורות שהם סוד ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות כנודע, והם סוד שני ידים, ימין ושמאל, ובהם עשרה אצבעות כנגד י' אותיות מנצפ"ך הכפולות. ועיין בפסוק "בידך אפקיד רוחי כו'" כי שם נתבאר ענין זה היטב.


"ואתה מחיה את כולם" -- הנה המלכות נקרא אתה והיא המחיה את כל העולם ע"י שם ההויה העולה ס"ג כמנין מחיה. והענין הוא כי מוח הנקרא בינה שמצד מוחין דאבא נתחלף ונעשה מוח חכמה מצד אימא, והיא הויה דס"ג כמנין מחיה, אשר משם נמשך כל בחינת החיות. וזהו סוד "כולם בחכמה עשית" כנזכר בפרשת תזריע.

אז ישירעריכה

פסוק "נ'הלת ב'עזך א'ל נ'וה ק'דשך" -- ראשי תיבות עולה ב"ן קנ"א, והם ההויה דב"ן דההין ואהיה דההין, ושניהם בגימטריה עולים באר.

ישתבח שמךעריכה

ישתבח שמך לעד מלכינו כו' -- ענין הי"ג שבחים אלו שהם "שיר ושבחה הלל וזמרה כו'" - שמעתי שהם על דרך מש"ל בברייתא דרבי ישמעאל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם כו' כנזכר שם, והוא כי עתה גם היצירה שהיתה י' ספירות נעשית י"ג ספירות בסוד ג' ראשונות שבה שעלו למעלה בבריאה וע"ש. גם שמעתי שהם כנגד י"ג ברוכים שבברוך שאמר.

והח"י הויות שבשירת הים הם כנגד ח"י הויות שבפסוקים של יהי כבוד כו', והוא בסוד הפרצופים שביצירה.

גם הקדיש הזה כבר נתבאר לעיל עניינו בענין הקדישים בקדיש הקורבנות ע"ש. גם יתבאר עניינו היטב בברכו השני שאומרים אחר קדיש בתרא קודם עלינו לשבח וע"ש היטב.

וכשיתחיל הש"צ לומר ברכו יאמר בלחש אותו הסדר הכתוב בסידורים והוא "ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כו'".

יוצר אורעריכה

ברכת יוצר אור כו' הנה כשמתחיל ברכה זו תמשמש בתפילין של יד אשר הוא בעולם הבריאה בסוד המעשה, כנגד תפלת יוצר שהוא בבריאה בסוד הדבור (כמבואר לעיל).

והנה נתבאר לעיל כי מן יוצר אור עד העמידה הוא בבריאה, ושם נכללים היצירה והעשיה. והנה בפרשת פקודי בענין אותם הז' היכלות נתבאר בזוהר ענינם איך נרמזים באלו הברכות של יוצר אור, וזה עניינם בקיצור.


דע כי אותם ההיכלות דפרשת פקודי ודפרשת בראשית דף מ"ה (ח"א מה, א) הם היכלות עולם הבריאה. והנה ז' היכלות הם בבריאה, ואין המלכות דבריאה במספרם (כמבואר לעיל בענין הקדיש שאומרים קודם הודו לה' כו' וע"ש). והטעם הוא לפי שהמלכות דבריאה היא נקודה מתלבשת בכתר דיצירה אשר בהיכל ק"ק דיצירה. ועל דרך זה הוא בשאר העולמות.

ונמצא כי היכל לבנת הספיר הוא ביסוד דבריאה וזהו מה שאמר הכתוב "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", כי היסוד הנקרא "לבנת הספיר" הוא "תחת רגליו" שהם נצח-הוד. (וזהו סוד מה שאמרו בזוהר בראשית דף מ"ה ע"א וז"ל "לבנת הספיר יוסף נטל היכלא דלבנת הספיר אע"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דמלכא הוא". פי', כי היסוד הוא בחינה שראוי לכסותה ולהעלימה ומשום כבודו יתברך לא פרסמו רק באר מקומו שהוא תחת רגליו כנזכר.)

והנה היסוד עצמו כלול מזכר ונקבה בסוד יסוד ועטרה שבו. כמו שהודעתיך שהעטרה איננה סוד מלכות בפני עצמה רק כללות הדוכרא בכל י' ספירות, והוא בחינת מלכות שבו. אבל המלכות העיקרית היא רחל נוקבא דז"א. וזה פשוט. כי מבשרי אחזה אלוה -- שהעטרה דבר אחד והנקבה דבר אחד בפני עצמה. ושני בחינות אלו שהם יסוד ועטרה אשר בו נקרא "לבנת הספיר"; "לבנת" - עטרה, "הספיר" - יסוד.


למעלה ממנו הוא

  • "עצם השמים" בהוד.
  • היכל נוגה - בנצח.
  • היכל זכות - בגבורה.
  • היכל אהבה - בחסד.
  • היכל רצון - בת"ת.
  • היכל ק"ק - בג' ראשונות.

וכבר נתבאר סדרן בפרשת פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר אור. והוא כי

  • בתחילת ברכת יוצר אור עד "אל ברוך גדול דעה" הוא היכל לבנת הספיר.
  • ומשם עד "לאל ברוך נעמות יתנו" הוא היכל עצם השמים.
  • ומשם עד "המחדש בטובו כו'" הוא היכל הנוגה
  • ומשם עד "אהבת עולם" הוא היכל הזכות
  • ומשם עד "אמת ויציב" הוא היכל אהבה
  • ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון.
  • ו"אדני שפתי תפתח" הוא היכל ק"ק.

ובתפלת ערבית נתבאר ענין אלו הז' היכלות שהם היכלין דכורין דז"א דבריאה. וע"ש כי שם נתבאר אמיתות ענין זה.


ועתה נבארם דרך פרטות.
ברכת יוצר אור היא בלבנת הספיר ולכן נאמר בו "עושה שלום ובורא את הכל" כנגד היסוד הנקרא 'שלום' ונקרא 'הכל'.

יוצר אור ובורא חושך -- נודע הוא כי אור דכורא וחשך נוקבא, ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהיא נוקבא כתיב חשך. ואע"פ שהבריאה למעלה מן היצירה -- הטעם הוא לפי שהדבר הזה גורם ענין קדימת הזרעת טיפת הזכר אשר הנקבה גוברת על הזכר שהיא הבריאה הגוברת על היצירה.

ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית -- כך צ"ל, ובטובו בב"ית ולא יאמר "וטובו מחדש כו'". והענין הוא כי המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י "טובו", שהוא החסד, כמש"ה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", וזהו "ובטובו", כי ע"י החסד הנקרא "טוב" מחדש כו' בסוד "חדשים לבקרים", שהחסד מתעורר בבקר ומחדש כו' (כמבואר אצלינו בברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח וע"ש).

מה רבו מעשיך -- תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דף מ"א ע"ב (ח"ג מא, ב) וז"ל "כולם בחכמה עשית בבינה", ונתבאר אצלינו במקומו וע"ש. והענין הוא שהיסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא, ויסוד דאימא תוך היסוד דז"א. ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו (כנזכר בזוהר בראשית בסוד ל"ב אלקים דמעשה בראשית, כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים ול"ב אלקים דאימא עושין, וזהו ויאמר אלקים ויעש אלקים). נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם נעשים ע"י אימא שהיא מלבשת אותו. וזהו "כולם בחכמה עשית", כי כל מעשיך נמשכים מן החכמה אלא שנעשים ע"י הבינה המלבשת את החכמה.

ותכוין אל כל מ"ש בזוהר בפרשת פקודי בענין ברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ קניניך.


המלך המרומם לבדו מאז וכו' -- נתבאר בפרשת פקודי כי הוא שם יאהדונהי, וביאורו הוא כי הנה נתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה. והנה כבר עתה עולים העשיה והיצירה והמלכות דבריאה אשר עומדת בהיכל ק"ק דיצירה (אשר העשייה והיצירה כלולים בה) והיא עתה עולה להיכל זה ומתחברת עם היסוד דבריאה. וזהו סוד חיבור שם זה של יאהדונהי, כנודע כי שם זה הוא ביסוד בהתחבר עמו המלכות כדי להעלותה אל הת"ת, כמו שאנו עתידים לעשות בעמידה.

וכונת שם הנזכר הוא במלת "מאז", כי אז הוא בגימטריה ח' אותיות של שם הנזכר. ובכמה מקומות נתבאר כי מלת 'אז' רומזת אל השם הזה.


יוצר מ'שרתים ו'אשר מ'שרתיו -- ר"ת מו"ם, והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט, והוא האחרון שבכולם, והוא בגימטריה פ"ו - אלהים. ולכן צ"ל "ואשר משרתיו" באות ו', שלא כאותם הטועים לומר "אשר משרתיו" בלא ו'.


סוד קדושת יוצר -- ביארתיו למטה בקדושת העמידה.


המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית -- כבר נתבאר לעיל בברכת יוצר כי צ"ל "המחדש בטובו" באות ב"ית, שלא כאותם האומרים "טובו" בלא בית, כי מעשה בראשית מתחדש ע"י טובו שהוא החסד בסוד חדשים לבקרים כנ"ל.

אהבת עולםעריכה

ברכת אהבת עולם כו'.

אין ראוי לומר "אהבה רבה" לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנו בהיכלות הבריאה, ולכן צ"ל "אהבת עולם" שהיא אהבה זוטא של המלכות הנקרא "עולם" אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה. והנה נת"ל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה.

מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ -- בהגיעך כאן תתיר כנפות הטלית המונחות על כתפיך ותניחם שיפלו הציציות למטה, והוא מה שנזכר בתיקונים (תיקוני זהר כה, ב) דבעידן ק"ש שמטי חיון גדפייהו כו'. ופ"א שמעתי ממורי ז"ל באופן זה, כי בהגיעך אל מקום הזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגים קצת בני אדם והוא סוד "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם", והוא מה שכתבנו בביאור סוד הציצית לעיל (שעה"כ דרושי ציצית) שבתחילה אין המלכות לוקחת רק שני הציציות שמצד פנים, ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות. ובפרט מי שהוא משרש קין והבל הם צריכים יותר אל הכונה זו, ולשים הציציות על כתפיהם, כיון שקין והבל הם בחינת שני הכתפים (כמבואר במקומו), ולכן מי שהוא משרשם ראוי לו לכוין בזה יותר משאר בני אדם.


ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי הם בחינת ד' כנפות הציציות של המלכות (הנקרא "ארץ"), לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות. ולכן צריך שתעלה שני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך שמאלית. לפי שהמלכות בשמאלא אתאחדת ושרשה משם. ותניח ידך השמאלית בהיותה אוחז ד' הציציות כנגד הלב שהוא בשמאל, כי משם מקבלת המלכות תדיר. ותעשה כך עד שתאמר "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים כו'" אחר אמת ויציב כו' כמשי"ת שם.


ובנו בחרת מכל עם ולשון כו' -- דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה, והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב, ואלו הם:

  • א' - היא זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה, וכמש"ה "יום אשר עמדת כו' בחורב כו'" וכתיב בתריה "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו'" (דברים ד, ט) והיא אחד מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל
  • זכירה ב' - "זכור את אשר עשה לך עמלק" והיא מצוה שנית.
  • זכירה ג' - "זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים" והיא מ"ע ג',
  • זכירה ד' - "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" והיא מ"ע ד'.

והנה ד' מצות עשה וארבע זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה:

  • יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים,
  • מתן תורה כנגד חג השבועות שבו ניתנה התורה,
  • זכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמו שאמרו חז"ל שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך, אותם שלא היו ענני כבוד מקבלן וענני כבוד כנגד הסוכות,
  • וזכירת מרים שדברה על משה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה, שאז כל המקטרגים והדילטורין מתעוררין. וכבר ידעת כי מרים הוא סוד כל הדינים המרים והקשים והיא בגימטריה מנצפ"ך שהם בגימטריה פ"ר, והנה הם חמש אותיות כפולות שהם עשר, ועם פ"ר -- הרי ר"ץ כמנין מרים.

ואמנם יוה"כ נקרא "שבתון" ואינו מכלל המועדים, כי אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה כמ"ש רז"ל. וחנוכה ופורים הם מדרבנן. אם כן אינו רק ד' מועדים הנזכר.

והנה ג' הזכירות אנו מזכירים עתה כאן, וזכירת יציאת מצרים נזכיר אותה בסוף פרשת ציצית בפסוק "אני ה' אלקיכם כו'". וזה סדרן:

  • מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך "ובנו בחרת מכל עם כו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה" -- כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך. וזהו "וקרבתנו מלכינו".
  • זכירת עמלק נרמוז אותה במלת "לשמך הגדול", כנודע כי בעבור עמלק אין ה' שלם ואין הכסא שלם, ואנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו גדול.
  • זכירת מרים נרמוז אותה במלת "להודות לך" -- פירש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא יתברך, נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשון הרע ח"ו. ונזכור לשון הרע של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא.
  • וזכירת יציאת מצרים תתבאר במקומה בע"ה.



  1. ^ אמר שמואל צ"ע שאין בהם אלא ל"ד אותיות. ואפשר שהוא מונה גם ב' הצירופים ב"ן ול"ד ואז יהיה כמנין נחל. (א"ה עיין פע"ח פ"ב וז"ל ונלע"ד חיים כי כשמשימין א' בכל וא"ו מהם אז הוא ל"ו,ושם הזה גי' ב"ן ול"ו, עכ"ל. הרי צ"ע שלו אינו כלום). עיין ד"ש די"ח ע"ג סי' ל"ג, ועיין שעה"ק דף מ"ד ע"ג נ"ש דף צ"ד ע"א ושם מבואר. שער הפסוקים דף קמ"ו ע"ד. [העתקתי כאן את ההג"ה שנמצא בדפוס ירושלים תרס"ב -- ויקיעורך
  2. ^ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג
  3. ^ אולי צ"ל וכו' - ויקיעורך
  4. ^ הגה שלי, במקום דף כ"ז - ויקיעורך
  5. ^ ראה בדף זהר חדש (מנוקד)/שמות-דברים - ויקיעורך