זהר חלק א צ א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף צ א
זהר
מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)
"ויאמר אברם אדנ"י יהו"ה מה תתן לי" -- אדנ"י, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלהי"ם יו"ד ה"א וי"ו ה"א (נ"א אלהי"ם יהו"ה בניקוד אלהי"ם), אלא רזא דמלה, חבורא דתרין עלמין כחדא, עלמא תתאה ועלמא עלאה, מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דלית לי בר, ואוליפנא דכל מאן דלית ליה ברא בהאי עלמא אקרי ערירי, כמה דאת אמר (ויקרא כ כא) ערירים יהיו. ואברהם על מה אמר מלה דא דאמר מה תתן לי, כביכול כאילו לא האמין ביה בקב"ה, אלא אמר ליה קב"ה, אנכי מגן לך בהאי עלמא, שכרך הרבה מאד בעלמא דאתי, מיד אתער אברהם ברזא דחכמתא, ואמר מה תתן לי, דהא ידענא דלא קביל אגר למיעל ביה בההוא עלמא בר נש דלא אוליד בר, ועל דא אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דהא לא תתן לי דלא זכינא ביה, מכאן דבר נש דלא זכי בבנין בהאי עלמא לא זכי בההוא עלמא לאעלא גו פרגודא. ואברהם הוה חמי באצטגנינות דיליה דלא יוליד, מה כתיב ויוצא אותו
סתרי תורה
מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)
פתח ואמר, (חבקוק ב כ) ויהו"ה בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ, כד בעי קודשא בריך הוא למברי עלמא אסתכל גו מחשבה רזא דאורייתא ורשים רשימין ולא הוה יכיל למיקם, עד דברא תשובה דאיהי היכלא פנימאה עלאה רזא סתימא ותמן אתרשימו ואתציירו אתוון בגלופייהו.
כיון דאתברי דא, הוה מסתכל בהאי היכלא, ורשים קמיה ציורין דכל עלמא, דכתיב הס מפניו כל הארץ, רשים קמיה רשומין וציורין דכל עלמא, בעי למברי שמים מה עבד אסתכל באור קדמאה ואתעטף ביה וברא שמים, דכתיב (תהלים קד ב) עוטה אור כשלמה, ואחר כך נוטה שמים כיריעה. אסתכל למעבד עלמא תתאה, עבד היכלא אוחרא ועאל ביה, ומניה אסתכל ורשים קמיה כל עלמין לתתא וברא לון, הה"ד ויהו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ה"ס מפניו, ה"ס רשים קמיה כל נקודין דכל עלמא דאינון שתין וחמש כחושבן ה"ס, שתין אינון וחמש אינון, וכלהו רשים קמיה כד ברא עלמא, בגין כך יקרא דקודשא בריך הוא לאו איהו אלא לאינון דידעין ארחוי, ומהכין בה באורח קשוט כדקא יאות.
אדהכי דהוה משתעי בהדייהו, אתא נורא ואסחר ליה, ואינון יתבו לבר, שמעו חד קלא דהוה אמר, אי קדישא, הביאני המלך חדריו, בכל אינון חדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא, (נ"א עולימתא קדישתא), דאתמסרו מפתחן דילהון בידיה, דכלהו מתקנן לך ולאינון דבגינך, ובחייך קדישא, כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך, כד חמו אלין הכי, אזדעזעו ודחילו סגי נפל עלייהו, אמרי לית אנן חזיין להאי, נפוק מכאן ונהך לאורחין (אזלו), יתבו תמן כל ההוא יומא ולא יכילו למחמי ליה, אמרו לית רעותא דקודשא בריך הוא דניתיב הכא, נפקו מתמן ואזלי.
עד דהוו אזלי, פתח רבי חייא ואמר, (שם קג כ) ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו', זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין דעלמא, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין, ועבד לון חולקיה ואחסנתיה, ועל דא יהיב לון אורייתא קדישא, בגין דכלהו הוו ברעותא חדא על טורא דסיני, ואקדימו עשיה לשמיעה, כיון דאקדימו עשיה לשמיעה, קרא קודשא בריך הוא לפמליא דיליה, אמר לון עד הכא אתון הויתון יחידאין קמאי בעלמא, מכאן ולהלאה הא בני בארעא חברים בהדייכו בכלא, לית לכו רשו לקדשא שמי עד דישראל יתחברון בהדייכו בארעא, וכלהו תהוון כחדא חברים לקדשא שמי, בגין דאקדימו עשיה לשמיעה, כגוונא דמלאכי עלאי עבדי ברקיעא, דכתיב ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, עושי דברו בקדמיתא, ולבתר לשמוע.
דבר אחר, ברכו יהו"ה מלאכיו, אלין אינון צדיקיא בארעא, דאינון חשובין קמי קודשא בריך הוא כמלאכי עלאי ברקיעא, בגין דאינון גבורי כח, דמתגברי על יצריהון, כגבר טב דמתגבר על שנאיה, לשמוע בקול דברו, דזכאן בכל יומא למשמע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו, השתא מאן יכיל למיקם בהדייהו דאינון קדישין עליונין, זכאין אינון דיכלי למיקם קמייהו, זכאין אינון דיכלי (ד"א ל"ג למאן דייכול) לאשתזבא מקמייהו, אשגחותא דקודשא בריך הוא עלייהו בכל יומא, היך אנן יכלין למיעל קמייהו, ועל דא כתיב (שם סה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, וכתיב (שם פד ו) אשרי אדם עוז לו בך וגו' (עד כאן סתרי תורה):