שער הכוונות/דרושי יתר תפילת שחרית
דרוש מזמורי סוף שחרית עריכה
אשרי יושבי עריכה
בענין אשרי יושבי ביתך והכוונה אשר תכוין בו.
הנה לעיל בסיום כוונת נפילת אפים (שער הכוונות דרושי נפילת אפים, דרוש ג) נתבאר באופן א' ענין אשרי וענין מזמור יענך ה' ביום צרה וענין ובא לציון גואל. ועתה נבאר בו דרוש אחד נמשך עם מה שנתבאר לעיל בכונת נפילת אפים עצמה ע"ד הראשון ששמעתי ממורי ז"ל.
הנה בתחילת ביאור תפלת השחר נתבאר לעיל כי כמו שהד' עולמות אבי"ע עולים למעלה בסדר המדרגות מהתחלת קרבנות של שחר עד תפלת י"ח -- כמו כן אחר תפלת י"ח חוזרין הד' עולמות אבי"ע לירד במקומם כסדר המדרגות זה אחר זה. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעלה; שבתחילה עולה עשייה, ואח"כ יצירה, ואח"כ בריאה. אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך -- כי בתחילה יורדת הבריאה, ואח"כ היצירה ואח"כ העשיה. ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הראשון. וזהו מה שנתבאר לעיל.
אבל צריך שתדע כי אין הענין כך. שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח כמו שיתבאר בע"ה, אבל הענין הוא כך, כי הנה נתבאר לעיל שכל הד' עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות, וסיבת עלייתם הוא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו, ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נפילת אפים -- אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם. ובתחילה יורד השפע אל עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו, ואח"כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו, ומשם יורד אל העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא. אבל עדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה בעולם האצילות במקום שעלו בתחלה, ובהיותם עומדים שם באצילות הם עומדים זה למעלה מזה וזה מלביש לזה וזל"ז חוצה לו כנודע. וזכור ענין זה. ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי סדר מדרגתם כנ"ל. ואחר עלינו לשבח -- אז יורדין ג' עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוה כבר בהיותם באצילות.
הכוונה של קודם אשרי
הנה קודם שתאמר אשרי תכוין בהויה דע"ב דיודין שהוא סוד עולם האצילות, ותכוין להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהיא
- הויה דס"ג,
- וכן היא בחינת ה' ראשונה שבשם ההויה,
- וגם בחינת שם 'אל שדי'.
וכל עוד שאתה אומר הסדר הזה מן אשרי עד סיום קדושת ובא לציון תמיד תכוין בשמות הנזכר שהם הויה דס"ג, וה"א ראשונה שבשם, וא"ל שדי -- לפי שכל הסדר הזה הוא בעולם הבריאה. זהו מה שתכוין קודם שתאמר אשרי וגם תמיד, כל עוד שאתה אומר הסדר הנזכר.
ועתה נבאר הכוונה שתכוין במזמור עצמו.
הנה נתבאר לעיל כי בנפילת אפים העלינו בחינת מ"ן מבחינת נפשות בלבד, ואז גם הזכר לא נתן בה בחינת מיין דכורין אלא מבחינת נפש בלבד מצד הזכר. ואמנם עתה באשרי יושבי ביתך תכוין להעלות מ"ן דבחינת הרוח שיש בג' עולמות הנזכר. והטעם הוא כי אין הנר"ן באים לוולד בפעם אחת, ולכן תחילה באה הנפש, ועתה באשרי בא הרוח.
וכמו שנתבאר ג' הויות דב"ן בנפילת אפים כנ"ל -- להעלות ג' חלקי בירורי הנפש שבג' עולמות בי"ע בבחי' מ"ן -- כמו כן נרמזו באשרי שלש הויות דב"ן להעלות מ"ן של רוח משלש עולמות ההם. ותכוין כי גם הדכורא עתה נותן בה טיפת מיין דכורין של בחינת הרוח.
ואלו הם ג' פעמים ב"ן הנזכר:
- הא' ר"ת וס"ת של שני תיבות "ארוממך אלהי" וס"ת מלת "המלך"
- ב"ן שני הוא ר"ת "ארוממך אלהי המלך" עם מלת "אלהי" כולה -- הרי ב"ן שני.
- ב"ן ג' הוא נרמז במלת "בכל יום אברכך", בכל בגי' ב"ן.
עוד יש כוונה אחד באופן אחר, והוא כי הנה כתיב "שארה כסתה ועונתה לא יגרע". ובנפילת אפים הורדנו אל הנקבה בחינת העונה שהוא הזווג, ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחינת "שארה" שהם המזונות. וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה. וכמו שלענין העונה נרמזו ג' פעמים ב"ן -- כן לענין המזונות הוזכרו ג' פעמים אשרי, והם "אשרי העם שככה לו", "אשרי העם שה' אלקיו", "אשרי יושבי ביתך". וזהו הטעם שתקנו לומר ב' פסוקים של אשרי יושבי ביתך ואשרי העם שככה לו (תהלים קמד, טו), אעפ"י שאינן מכלל מזמור "תהלה לדוד ארוממך אלקי כו'" (תהלים, קמה) -- לרמוז ג' אשרי כנגד המזונות של שלש עולמות.
ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נתבאר שם כוונת פסוק "פותח את ידיך כו'" ע"ש:
מזמור יענך עריכה
מזמור יענך ה' ביום צרה כו'
עתה תכוין להעלות מ"ן של בחינת נשמה אשר בג' עולמות בי"ע כנ"ל. ולכן נרמזו כאן ג' פעמים ב"ן אחרים ואלו הם:
- הא' הוא ס"ת "שם אלהי יעקב" (תהלים כ, ב) - גי' ב"ן.
- הב' הוא ר"ת "נרננה בישועתיך" (תהלים כ, ו) - ב"ן.
- הג' הוא ס"ת "יעננו ביום קראנו" (תהלים כ, י) -- גי' ב"ן.
ותכוין כי גם הזכר נותן בה טפת מיין דכורין של נשמות דכורין.
גם צריך לכוין במזמור הזה כמה שמות של יב"ק שהם בגימטריא יהו"ה אלהים. ואלו הם
- "יענך יהו"ה ביום צרה" (תהלים כ, ב) ראשי תיבות יב"ק
- "ונפלו ואנחנו קמנו" (תהלים כ, ט) ראשי תיבות יב"ק
- "ואנחנו קמנו ונתעודד" (תהלים כ, ט) ראשי תיבות יב"ק
- "ונתעודד יהו"ה הושיעה המלך" ראשי תיבות ויה"ה והוא צירוף אחד מי"ב צירופי ההויה. ולכן להורות זה צריך לחבר מלת "המלך" עם מלת "הושיעה" ולתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך ואח"כ תאמר "יעננו ביום קראנו" וגם כי ר"ת "יעננו ביום קראנו" הוא בגימטריה יב"ק.
גם תכוון כוונה א' בזה המזמור והוא כי תכוין שבמזמור זה יש ע' תיבות כמנין ע' קלין דיולדה וכנזכר בזוהר פרשת פינחס (ח"ג רמא, ב). וביאור ענין זה הוא כך, כי הנה נתבאר לעיל שבנפילת אפים היה זווג יעקב ורחל ואז נתעברה רחל מאותו הזווג ונשארה מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר אשר בתוכה שפע גמור שלם בנר"ן. ואח"כ נולד הוולד ההוא והשפע ההוא, וכל עולם ועולם לוקח חלקו מאותו הוולד הנולד.
והנה חלק הנשמה לוקחתו הבריאה, וחלק הרוח לוקחתו היצירה, וחלק הנפש לוקחתו העשיה. והנה הנקבה הנזכר יורדת מן האצילות אל עולם הבריאה בהיותו עדיין למעלה באצילות כנזכר, ושם בעולם הבריאה יולדת הנקבה הנזכר. וכאשר צועקת אותם הקולות כשרוצה לילד -- אז מזדווג הזכר עמה בבחינת חלק הנשמה, ונגמר העובר גם בחלק הנשמה כנזכר, וע"י הזווג הזה נפתח רחמה ויולדת ויוצא הוולד בעולם הבריאה.
והנה במזמור הזה של יענך ה' הוא זמן זעקת היולדת דראמת ע' קלין כנזכר, והם כמנין ע' תיבין שבמזמור הזה. ואז ניתן בעובר ההוא חלק הנשמה.
- כי בנפילת אפים ניתן בו כח הנפש.
- ובאשרי - כח הרוח.
- ויענך - כח הנשמה כנ"ל.
וענין זה נעשה ע"י זווג זה המחודש עתה כנזכר.
והנה היא עתה בעולם הבריאה ואח"כ יולדת, וזמן לידתה הוא בקדושת "ובא לציון גואל". ומה שיולדת מתחלקת בג' עולמות בי"ע. ובתחלה ניתן בבריאה חלק הנוגע לה בשפע, והוולד ההוא הנולד הוא בחינת הנשמה כנזכר. וזהו סוד קדושת ובא לציון, כי הוא בחינת קדושה נמשכת מלמעלה מן האצילות. וקראוה בזוהר פרשת תרומה (ח"ב קלג, א) בשם "תוספת קדושה" שהוא בחינת קדושה הניתנת עתה אל הבריאה, והיא כדוגמת הקדושה שבעולם האצילות. וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה.
ואמנם הקדושה הזו נתקנת בשתי לשונות -- לשון הקדש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנזכר אל עולם הבריאה בבחינת פנים ובבחינת אחור, ולכן נאמרה בלשון הקדש כנגד בחינת הפנים ובלשון תרגום כנגד בחינת האחוריים. כמבואר אצלינו בענין קריאת הפרשת שמו"ת כי לשון התרגום הוא בחינת האחוריים העליונים.
והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלות התרגום בקול רם אלא בלחש, ויש שאינן חוששין. ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש.
ואמנם כוונת קדושת זו נתבאר באורך לעיל גבי נקדישך ונעריצך ועי"ש (דרושי חזרת העמידה שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ג|דרוש ג']] ודרוש ד'), ועם כל זה נכתוב כאן קיצור אחד והוא כי להיות קדושה זו היא דוגמת קדושה שבאצילות כנזכר, כי יולדת דוגמתה בעולם הבריאה -- לכן יש בה הארת ג' מוחין חב"ד, ודוגמתה יולדת בבריאה, והוא סוד ג' פעמים "קדוש קדוש קדוש" וכולם כנגד החכמה, ו"ברוך כבוד ה' ממקומו" כנגד הבינה, ו"ה' ימלוך לעולם ועד" כנגד הדעת. וכבר נתבאר כל זה בקדושת נקדישך כו'.
גם נתבאר שם כי פסוק של ה' ימלוך שא"א עתה בקדושת ובא לציון הוא כנגד מה שאומר י' בקדושת נקדישך "ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון".
גם שם ביארנו ענין פסוק "ה' חפץ למען צדקו כו'" שנתקן בסוף קדושת ובא לציון, ושם ביארנו שצריך לכוין בראשי תיבות של צ'דקו י'גדיל ת'ורה שהוא שם צי"ת הנרמז בג' אותיות אחרונות של שם שקוצי"ת משם בן מ"ב אותיות. גם תכוין כי שם אבגית"צ נרמז בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר שעולה בגימטריא כך:
(עיין בפע"ח בפ"ד משער קריאת התורה הגהה להר"מ זלה"ה מה שכתב ע"ז. וגם מביא מספר מלכיאל שמחק זאת מספרו עיי"ש:)
ובאמרו "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו'" צריך לכוין בכוונה גמורה כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו, וכנזכר בזוהר בראשית וז"ל "אית אורייתא דאצילות ואית אורייתא דבריאה כו'". גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסוד מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד, כי משם החלק הנקרא נשמה. וזה נרמז באומרו "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו" שה"ס עולם הבריאה. "והבדילנו מן התועים" בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה, והבדילנו ע"י מן התועים. "ונתן לנו תורת אמת", היא התורה שנתנה לנו מעולם הבריאה. ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו שמן הבריאה. וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה.
ובזה ית"ל מש"ל שיכוין בשם צי"ת מן שקוצי"ת בר"ת "צ'דקו י'גדיל ת'ורה", והטעם הוא לפי ששם שקוצי"ת הוא השם הז' האחרון שבז' שמות של שם בן מ"ב כנודע, שהוא בעולם היצירה (כמבואר אצלינו בענין אנא בכח כו'), ונודע כי זה השם הז' האחרון שבז' שמות הוא כנגד יום שבת שהוא יום הז'. והנה שם זה הוא בהיכל הז' העליון[1] הנקרא היכל קה"ק דעולם היצירה, שהוא כנגד בינה דבריאה. ושם זה הוא עולה בגי' ת"ק כמנין אותיות מלוי שם שדי[2], ומשם סוד התורה, כי השם הזה הוא כנגד יום השבת שהוא יום השביעי:
ענין הקדיש שלאחר ובא לציון גואל -- נתבאר לעיל בענין קדיש של הקרבנות, ושם נתבאר שצריך לכוין בשתי בחינות מ"ב שבו להוריד הארה מן הבריאה אל היצירה ע"י שני בחינות מ"ב, האחד מבחינת הויה דס"ג, והשני מבחינת הויה דע"ב דמלוי יודין.
ונבאר ענין כוונת תפלה לדוד. וענין זה נרמז בזוהר פרשת פינחס, וכבר נתבאר לעיל בס' מדרגות תפלת השחר שצריך לכוין להוריד בתחילה אור מן הויה דע"ב שבאצילות אל היצירה ואח"כ מהויה דס"ג שבבריאה אל היצירה -- כי כל סדר זה של תפלה לדוד הוא בעולם היצירה כנ"ל, ולכן צריך לכוין בסדר הזה תמיד אל
- אות ו' שבהויה
- ואל הויה דאלפין דמ"ה
- ואל שם א"ל יהו"ה
שאלו השמות הם בעולם היצירה.
והנה עתה יורד השפע הנוגע לחלק היצירה, והוא סוד הרוחין כנ"ל במזמור יענך ה' כו'. וכבר נת"ל באשרי יושבי ביתך שעדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה באצילות אלא שבהיותם שם לוקחים כל אחד ואחד שפע הראוי להם זא"ז כסדר המדרגות.
ענין הקדיש שלאחר תפלה לדוד -- גם הוא נתבאר לעיל בקדיש של הקרבנות ושם נתבאר שיכוין בו להוריד הארה מן היצירה אל העשיה על ידי ב' בחינות של מ"ב -- א' של הויה דס"ג וא' של הויה דמ"ה:
דרושי פיטום הקטרת וסוף תפילת שחרית עריכה
ענין פטום הקטורת שלאחר התפלה נזכר בזוהר פ' פנחס וכבר נתבאר לעיל שהסדר הזה הוא בעשיה ולכן יכוין בו
- באות ה' אחרונה של הויה,
- ובהויה דב"ן דההין,
- ובשם אל אדני,
שאלו השמות הם בעשיה.
ענין הקדיש שלאחר פטום הקטורת גם הוא נתבאר לעיל בקדיש של הקרבנות ושם הארכנו בביאורו. והוא הנקרא "קדיש יתמי".
וע"ש בביאורו ענין ברכו שאומרים אחר זה הקדיש ופה נבאר גם ענין ברכו הראשון. הנה בברכו הראשון של קודם יוצר תכוין אל שם ההויה העולה כ"ו. ואח"כ בריבועו (שהוא האחוריים שלו) כזה: י יה יהו יהו"ה והם בגימטריה ע"ב. ואם תמלא עשרה אותיות אלו דאחוריים במלוי אלפין יהיו בגי' ק"ל. ותצרף כ"ו והע"ב והק"ל שלשתם יחד יהיו בגימטריה ברכו. וכמנין ברוך ה' המבורך.
אבל בברכו זה האחרון הוא באופן אחר. כי תכוין ב ג' בחינות מ"ב ג' בחינות מ"ב שווה 126 שיש בג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה, ושלשתם הם בגי' קכ"ו. ותצרף עם קכ"ו ג' מלויי ע"ב ס"ג מ"ה -- שהם מ"ו ל"ז י"ט שעולים בגימטריא ק"ב -- יהיה סך הכל כמנין ברכו וברוך. וזהו סוד המברך חסר ו', שהם מ"ב ר"ך כנזכר בזוהר פ' תצוה (ח"ב קפז, א). והנה מ"ב הם בחינת ג' מ"ב הנזכר (ונתבאר בכוונת ברכו של שבת וע"ש), ור"ך הם ג' מילוייהם שהם יותר רכים וחלשים מן המ"ב (שהם בחינת דינין חזקים כנודע).
ודע כי ב' פעמים ברכו של תפלת ערבית דליל שבת ג"כ תכוין בהם ב' כוונות האלו; הראשונה בברכו הראשון, והשניה בברכו השני.
עוד מצאתי כתוב בקונטריסי כוונה א' בברכו מה ששמעתי מזולתי וזו היא:
- בענין ב' פעמים ברכו (שהם אחד קודם התפלה ואחד לאחר התפלה דימי החול), כבר נתבאר עניינם בענין ב' פעמים ברכו שיש בליל שבת דוקא.
ולאדם הזה מצאתי כוונות אלו שנוהגים אף בימי החול ואני לא קבלתי כן. והכוונה שבברכו הראשון יכוין בשם הויה פשוטה (העולה כ"ו) ובאחוריים פשוטים שלה (העולים ע"ב) ובאחוריים מלאים דאלפין (העולים ק"ל), ושלשתם בגי' ברכו. ובברכו האחרון יכוין בג' פעמים מ"ב שיש בג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע. גם מצאתי בזה שינוי א' והוא שיכוין כי "המבורך" הם מ"ב ר"ך כנזכר בזוהר פרשת תצוה, והוא סוד הגבורות הנקראים מ"ב שמתחברות עם החסדים ומתמתקות ונעשים ר"ך.
עלינו לשבח עריכה
ונבאר עתה כוונת עלינו לשבח כו'. הנה השבח הזה צריך לאומרו אחר כל תפלה מהג' תפלות, ולא כאותם שנוהגים לאומרו בשחרית בלבד. והנה הוא שבח גדול מאד מאד, וכמו שתראה עניינו בביאורו שנבאר עתה בעזרת השם. וכן כתוב בתשובה שאלה לגאון הרב רבינו האיי ור' שרירא גאון ז"ל, ושם האריך בסיפור שבחו במאד מאד. ושם הביא גם כן תשובת הרב רבינו גרשום מאור הגולה והרי"ף ז"ל.
ועתה נבאר בחינת השבח הזה. כי הנה נתבאר לעיל באשרי כי אחר שנעשה הזווג בנפילת אפים, עומדים ג' עולמות בי"ע בעולם האצילות ומקבלים כל אחד ואחד שפע חלקו הראוי לו בסדר המדרגות זה אחר זה. ועתה אנו צריכים שג' עולמות האלו יחזרו לירד במקומם הראשון כדי שכל עולם ועולם מהם יחלק טרף ומזון לבני ביתו המקוים לו כד"א "הכפירים שואגים לטרף כו'" מן השפע אשר קבלו הם עד עתה. ואמנם אנו יראים פן בירידתם יתאחזו בהם הקליפה שם ויקחו מן השפע ההוא. לכן אנו אומרים השבח הזה של עלינו לשבח שעל ידי זה השבח מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז בקדושה.
והענין הוא במה שנודע אצלנו בסוד החשמל בענין נעילת המנעלים בברכת שעשה לי כל צרכי, כי הקליפות נתונות בין אור פנימי לאור המקיף, ופניהם אל אור הפנימי ואחוריהם נגד אור המקיף, לפי שאורו עצום ורב ומסמא עיניהם ואינם יכולים ליהנות ממנו. ונמצא שהאור המקיף הוא המבטל התאחזות הקליפה בקדושה. ועתה בעלינו לשבח יורד בחינת אור המקיף לכל ג' עולמות ולכן החיצונים מתבטלים בשבח הזה.
ונמצא כי ב' כוונות וסיבות יש בשבח הזה של עלינו לשבח ושניהם נתלים זה בזה.
- האחד הוא כי אחר אשר עתה קבלו ג' עולמות בי"ע בחינת אור פנימי שלהם, הנה עתה הם מקבלים אור המקיף שלהם, ולפי שאור המקיף יותר גדול ומעולה מן האור הפנימי כנודע -- ולכן בא עתה באחרונה בעלינו לשבח. וזה הכוונה צריך לכוין בתחלה.
- ואחר כך יכוין כונה אחרת נקשרת עם הראשונה, והוא שיכוין שעל ידי ירידת אור המקיף בג' עולמות -- יתבטל אחיזת הקליפות אשר בג' עולמות.
ולכן הוא מוכרח לומר שבח זה אחר כל תפלה מן ג' תפלות שבכל יום.
אמנם צריך עוד כוונה אחת שלישית, קודמת אל השניים הנזכר. והוא, כי בתחלה אנו צריכין לספר בשבחו יתברך ובגנות הקליפה ועל ידי כן יהיה נחלש כח הקליפה ונכנעים, ואחר כך צריך לכוין ב' כוונות הנזכר, והוא כי אחר סיפור השבח הזה יורד אור המקיף של ג' עולמות בי"ע וגם על ידי כן מתבטלת אחיזת החיצונים. ואחר גמר ג' כוונות אלו אז יורדין שלשה עולמות בי"ע למקומם הראשון אחר סיפור שבח עלינו לשבח ונותנים טרף לביתם וחוק לנערותם, והם יורדין מעצמם שלא ע"י [=על ידינו], כנ"ל בסוד קדיש בתרא גבי קדיש הודו.
וביאור כל ארבע בחינות אלו יתבאר עתה בעזרת השם. הנה מן "עלינו לשבח" עד "ואנחנו משתחוים" צריך לכוין כוונה ראשונה והיא לתת שבח וגדולה להשי"ת כדי שעל ידי כן יתגרשו משם הקליפה, כי על ידי סיפור שבחו יתברך וגנות הקליפה נכנעים והולכים להם (כנזכר בזוהר פרשת בא בענין מצוה לספר ביציאת מצרים).
ואח"כ מן "ואנחנו משתחוים ואילך" יורד אור המקיף בכל העולמות, ואז מתגרשים הקליפות. והרי אלו שני כוונות ביחד. ואחר גמר עלינו לשבח יורדין כל העולמות למקומם הראשון כנזכר, כי כבר אינם יראים עתה מן הקליפות שכבר נתבטלו.
והנה ביארנו ד' בחינות אלו דרך כלל. ועתה נבארם דרך פרט.
"עלינו לשבח לאדון הכל" הוא סיפור שבח לעולם האצילות הנקרא "אדון הכל" לפי שכל שאר העולמות נבראו ממנו והוא המציאם והם ברואיו ומעשה ידיו ועבדיו והוא אדון לכולם, כנודע שהאצילות נקראת אלהות אבל הבריאה נקרא כסא הכבוד שלו, ומכל שכן יצירה ועשיה.
"לתת גדולה ליוצר בראשית", הוא עולם הבריאה, ולפי שממנו נוצר עולם היצירה נקרא "יוצר בראשית", כי הוא יצר את עולם היצירה. "שלא עשנו כגויי הארצות", הוא כנגד עולם היצירה שעשה את עולם העשיה, ולכן נזכר בו בלשון עשיה באומרו "שלא עשנו כו'". "ולא שמנו כמשפחות האדמה", כנגד עולם העשיה בעצמו.
והנה בעולם הבריאה זכרנו שבח עולם הבריאה ולא סיפרנו בגנות הקליפה לפי שהבריאה היא כנגד הבינה ואין הקליפה אשר שם נאחזות בקדושה אשר שם (כנודע אצלנו), ומכל שכן בעולם האצילות. אבל בזכרנו היצירה ועשיה סיפרנו בגנות הקליפה כמ"ש "שלא שמנו כו' ולא עשנו כו'", לפי שקליפה אשר שם ביצירה ועשיה נאחזין בקדושה בסוד עץ הדעת טוב ורע כמבואר אצלנו.
ואחר שזכרנו שבח ד' עולמות ואפילו שבח יצירה ועשיה שלא נדמו אל הקליפה הנקרא "גויי הארצות ומשפחות האדמה" -- אז אנו מזכירין בביאור גנות הקליפה מה עניינם, לפי שהקליפות עומדות בסיום עולם העשיה כנודע. וזהו מה שאנו אומרים "שלא שם חלקנו כהם כו' שהם משתחוים להבל וריק כו'".
ואחר שהזכרנו שבחו יתברך ואח"כ זכרנו גנות הקליפות -- אז הקליפות נכנעים ונחלשים מאד כנ"ל ואז אנו כורעים בכריעה ואומרים "ואנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כו'", ואז יורד אור המקיף אל כל העולמות ועל ידי כן מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז. וזהו הטעם הכריעה הזו לכוין להוריד אור המקיף דרך ירידה בכל העולמות מלמעלה למטה עד העשיה כולה.
והנה ענין "ואנו משתחוים" עד "ויוסד ארץ" הוא בעולם האצילות בבחינת אור פנימי שבו, שהוא מלמעלה למטה עד העשיה כולה. ואומרו "שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ" רמז לאימא עלאה סתימאה הנקראת "הוא" בסוד "ועבד הלוי הוא". ואומר שאימא (הנקראת "הוא") נטתה "השמים" (שהוא ז"א) ויסדה "ארץ" (שהיא נוקבא דז"א).
ואח"כ הזכיר אור המקיף ואמר "ומושב יקרו בשמים ממעל", ר"ל כי אור המקיף מושבו הוא "בשמים" (שהוא ז"א), והוא סוד בחינת עשרה שמות אורות מקיפים שיש בז"א (כמבואר אצלינו בדרוש שמות הספירות וע"ש). וכנגד שם ראשון של אור המקיף אשר הוא מקיף כללות כל עשר ספירות דאור מקיף דז"א אמר "ממעל" כי הוא מקיף כל כללות ז"א.
"ושכינת עוזו בגבהי מרומים" -- הם עשרה שמות של אור המקיף לי' ספירות נוקבא הנקראת "שכינת עוזו".
"הוא אלהינו ואין עוד אחר" -- הוא שם אחד של אור המקיף לכל כללות י' ספירות דנוקבא דז"א.
"אמת מלכנו ואפס זולתו" הוא שם אחד של אור המקיף אשר הוא מקיף עליון על כל כללות זו"ן לב' ביחד.
והביא ראיה לכל הנ"ל מן הפסוק, וזהו מה שאומרים "ככתוב בתורה וידעת היום והשבות אל לבבך".
וכנגד אור הפנימי של כל כללות הנזכר אמר "כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל", לפי שאור הפנימי הוא מעילא לתתא. וכנגד אור המקיף של כל כללות הנזכר אמר "ועל הארץ מתחת" לפי שהוא מלמטה למעלה. ולזה לא אמר "בשמים במעלה ועל הארץ בתחת", רק "ממעל ומתחת", להורות שהאור הפנימי מתחיל מלמעלה למטה והמקיף מתחת אל מעלה.
והנה יש עוד קצת כוונות במקצת שמות בשבח זה ואלו הם:
- עלינו בגימטריא קס"ו, כמספר רבוע ואחוריים דהויה דס"ג.
- ע'לינו ל'שבח ל'אדון ה'כל -- ראשי תיבות בגימטריה קל"ה והם בגימטריה שני שמות דע"ב וס"ג.
- ל'שבח ל'אדון ה'כל -- ר"ת לל"ה, והוא שם אחד משמות ע"ב והוא בגימטריא אדני.
- ג'דולה ל'יוצר ב'ראשית, ר"ת גל"ב, ותכוין להחליף הב' ביו"ד, אחד מכ"ב אלפא ביתות שבספר יצירה, והם א"כ ב"י כו', ועל ידי כן יהיה עניינו צירוף שם יג"ל, והשם הזה הוא הששי שבשם מ"ב אותיות כנודע, שהוא רמוז באנא בכח כו'. ומורי ז"ל הזהירני מאד מאד כאן שאכוין בזה השם של יגל תמיד בכל פעם שאומר עלינו לשבח. גם הזהירני שאכוין בר"ת ש'הוא נ'וטה ש'מים, שר"ת בגי' תר"נ, שהוא כמספר
י' פעמים אדני י' פעמים אדני שווה 650 שבעשר ספירות נוקבא דז"א.
על כן נקוה לך כו'. גם שבח הזה צריך לאמרו אחר עלינו לשבח בג' תפילות ע"ד שאומרים עלינו לשבח. גם טוב מאד ויועיל לאדם תועלת גדולה להזהר ולומר אחר סיום שני שבחים הנזכר פסוקי "והיה ה' למלך על כל הארץ כו'", ויכוין שבפסוק זה מתחיל ב-ו' ומסיים ב-ד' שהם בגי' עשרה, ותכוין שהם בחינת עשרה הויות דב"ן דמלוי ההין, ותכוין להאיר ולהמשיך ולהאיר עשרה בנים אלו בלאה אשר זה סוד פסוק "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים".
ולכן צריך שנבאר כאן פירוש הפסוק הזה: הנה עשרה בנים אלו הם סוד עשרה ספירות נוקבא דז"א. ובכל ספירה מהם יש הויה אחד דמלוי ההין דב"ן וחיבור כולם הם נקראים עשרה בנים. ולהבין זה צריך שנבאר שם יששכר בן יעקב. כי הנה מצינו צירוף השם הזה שהוא שני תיבות -- יש שכ"ר, כנזכר בזוהר פרשת ויצא. והענין הוא כמו שאמרו בזוהר פרשת תרומה קס"ו ע"ב כי י"ש עולמות הם תחות כורסיא הנקרא "עלמא דאתי", ואמנם סודם הוא בלאה שהיא בחינת המלכות דבינה, אימא עלאה כנודע. ולכן לאה זו נאמר עליה "תחות עלמא דאתי", כי אימא עלאה היא עלמא דאתי עצמו, ולאה (שהיא המלכות שבה) היא תחות עלמא דאתי, ונודע כי יששכר הוא בנה של לאה.
וזה ביאורן של דברים אלו: כי הנה י' פעמים א"ל י' פעמים א"ל שווה 310 הם בגימטריה י"ש עולמות הנזכר. ושם זה של א"ל הוא מסוד שם אהי"ה שהוא בגימטריא כ"א, ועם י' אותיותיו במילואו -- הרי א"ל. ולכן תמצא כי אותיות הקודמות לשם א"ל באלפא ביתא הם א"ך (כי לפני אות האלף אין שם כי אם אות אלף כמותה, ולפני אות למ"ד באה אות ך'), וב' אותיות א"ך בגימטריה אהי"ה. ונודע כי שם אהי"ה הוא בבינה הנקראת "עלמא דאתי". והנה נמצא כי שני אותיות הראשונות והם יש מן יששכר הם בגימטריה י' פעמים א"ל.
וג' אותיות שכ"ר הם באופן זה: כי כאשר נוסיף על שם א"ל אותיות הקודמות אליו באלפא ביתא שהם א"ך כנ"ל יהיה בגי' ב"ן. והנה י' פעמים ב"ן י' פעמים ב"ן שווה 520 הם שכ"ר. וזהו סוד (ירמיהו לא, טו) "יש שכ"ר לפעולתך ושבו בנים לגבולם", כי "יש שכר" הוא סוד י' פעמים ב"ן, ואלו הי' בנים הם כולם בלאה אמו של יששכר.
וזהו סוד "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים" שאמר אלקנה לחנה, כי אלקנה וחנה הם סוד אבא ואמא. כי אלקנה בגי' הוא רבוע ואחוריים דהויה דיודין שהיא באבא והיא בגימטריא קפ"ד, ועם הכולל קפ"ה. וגם אלקנה הוא סוד שם ההויה על ידי הכאה -- י' פעמים י' י' פעמים י' שווה 100, ה' פעמים ה' ה' פעמים ה' שווה 25, ו' פעמים ו' ו' פעמים ו' שווה 36, ה' פעמים ה' ה' פעמים ה' שווה 25, שהם גימטריא מקום, כמנין אלקנה. ואמנם חנה בגימטריא הויה דס"ג שהיא באימא.
גם אלקנה בגימטריא ו' פעמים א"ל ו' פעמים א"ל שווה 186, וחנה בגימטריא ב' פעמים א"ל ב' פעמים א"ל שווה 62, הרי שניהם ח' פעמים א"ל ח' פעמים א"ל שווה 248. וכשתוסיף א"ל אחד כולל לאלקנה וא"ל אחד כולל לחנה, יהיו י' פעמים א"ל כנ"ל. ואם תוסיף על כל שם מאלו הי', אותיות א"ך כנזכר, יהיו י' פעמים ב"ן, וזהו מ"ש אלקנה לחנה "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים", כי בהצטרפות אנכי עמך אנו כוללים עשרה בנים ואני נותנם לך.
- (אמר שמואל: אגב ראיתי לכתוב מה ששמעתי ממקובלים קדמונים, כי חז"ל אמרו כשנפקדה חנה וילדה שמואל התחיל למות בני פנינה בעון שהיתה מכעיסה לחנה כמ"ש וכעסתה צרתה, ולא נשאר לפנינה זולתי בן אחד ואף הוא הועילה לו תפלת חנה כשהתפללה עליו שלא ימות ונקרא על שם חנה. ונרמזה בפסוק (נחום א, א) "משא נינוה ספר ח'זון נ'חום ה'אלקושי" -- ר"ת חנה, וסמיך לו "אל קנא ונוקם ה'", הם אותיות אלקנה, הרי שהיה בן חנה ואלקנה. או אפשר לומר שהיה בן חנה ממש כמש"ה כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד ג' בנים ושתי בנות כו', ע"כ מצאתי כתוב.)
מתוך: שער הכוונות/ענין נוסח התפלה (עריכה)
דרוש על נוסח התפלה עריכה
ועתה אכתוב נוסח התפלה שקבלתי ממורי ז"ל.
ובראשונה אכתוב ענין אחד שאמר לי מורי ז"ל בענין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים.
דע לך כי מורי ז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל. ובפרט פזמון "יגדל אלקים חי כו'" וכן וידוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר וידוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד וידוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה -- לא היה אומר אותם כלל.
אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר' אלעזר בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה. וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר' אליעזר הקליר, הלא המה במחזור האשכנזים -- לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו. ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים, וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת.
ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון כנזכר במדרש (שיר השירים רבה ג, ו) על הפסוק "מכל אבקת רוכל זה ר' אלעזר בר"ש דהוה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ". אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל.
ואמנם בעיקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם -- חוץ מענין הפזמונים והפיוטים הנוספים בתוך התפלות -- אלא בנוסח הברכות והתפלות עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות, בין מנהג ספרד, ובין מנהג קאטלוניא, ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה -- הכה בענין הזה א"ל מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו והם סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל (יחזקאל מ"ח, ל'-ל"ה).
והנה אין ספק כ"א תפלות כל השבטים היו שוות לא היו צורך לי"ב חלונות ושערים וכל שער יש לו דרך בפני עצמו -- אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפלותיהם משונות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט, כי כפי שרש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפלתו. ולכן ראוי לכל א' וא' להחזיק כמנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה. וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא.
אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפלה וכיוצא בו, כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח"כ וכיוצא. אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד -- זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים.
וזה נוסח התפלה כאשר קבלתי ממורי ז"ל וכדי שלא אאריך אכתוב סדורו כפי דפום הסדור של כל השנה ממנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה.
- הנה כל ברכות הנאמרות בשחר קודם התפלה לא קבלתים ולא שמעתים ממורי ז"ל, אבל ענין ברכת "הנותן ליעף כח" היה הוא ז"ל נוהג לאומרה שלא כמ"ש הש"ע. גם ראיתי אותו עונה אמן באמצע שתי ברכות של "אשר קדשנו על דברי תורה" ובין ברכת "והערב נא ה' אלקינו" -- כנראה שהם שתי ברכות וכמ"ש בעל הטורים, כי והערב נא ה' אלקינו הוא ברכה שניה בפני עצמה ואינה סיום ברכה א'.
- "אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה כו'" -- הנה דל"ת של "בפקודת" תהיה דגושה
- "רבש"ע כמו שכבש א"א את רחמיו כו' במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנם לנו למ"ה ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו'. והביאך ה' אלקיך כו' והטיבך והרבך מאבותיך ונאמר ע"י נביאך ה' חננו לך קוינו כו' בעת צרה ונאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ונאמר בכל צרתם לו צר כו' אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז" -- וצ"ל "מפירותיהם" בתוספת מם.
- "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי" -- עם כף.
- "קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים אבינו שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד כו':"
- אחר פרשת התמיד קודם פסוק "וערבה לה' כו'" יאמר פטום הקטרת כו' ואח"כ יאמר פסוק "וערבה".
- וזה נוסח פטום הקטרת -- בין בסדר הקרבנות, בין אח"כ בסוף התפלה, ובין בפיטום הקטורת דתפלת המנחה -- כולם שוים, וזהו נוסחו:
- "אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו אבותינו לפניך כו' ת"ר פטום הקטרת כו'" -- ולא היה מוסיף בה פסוק "והקטרת אשר תעשה במתכונתה" כמנהג קצת בני אדם.
- "ונוטל מהם מלא חפניו כו' ושבולת נרד" -- ביחד, כי שניהם הם דבר א' ולא שתי סמים.
- "קלופה שלשה יין קפריסין" -- יוד ראשונה בצירי ולא בפתח לפי שהוא סמוך למלת "קפריסין".
- "מלח סדומית רובע" -- ואין צ"ל "רובע הקב" כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב.
- "מכפת הירדן כל שהיא" -- בחירק, לא "כל שהוא".
- "בורית כרשינא למה היא באה כדי לשפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה כו' תניא רבי נתן אומר כו' תני בר קפרא כו' מפני שהקול יפה לבשמים" -- הבי"ת של "לבשמים" בשבא ולא בקמץ כמנהג קצת ב"א כי הנה בפי' ארז"ל בגמרא שהבל הקול היוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם.
- "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" -- וכאן יאמר ג' פסוקים "ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו'", ובכל פעם שיאמר פטום הקטורת צ"ל אחריו ג' פסוקים אלו.
- ואח"כ יאמר "וערבה לה' מנחת יהודה כו'" ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתה "רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה". ואפילו בזמן שיהיה המגפה ר"ל -- לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון "ויאמר אליהם ישראל אביהם כו'" וכיוצא.
- ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק "וביום השבת שני כבשים בני שנה כו'" כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית.
- "אביי הוה מסדר כו'" -- בהגיעך אל מלת "והקטרת קודמת לאברים כו'" אין להקפיד מכאן ואילך להזכיר מלת "קודמת", רק "וקטרת לאברים ואברים למנחה כו'" עד הבזיכין שהם באחרונה ואז צ"ל "ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים כו' עליה השלם כל הקרבנות כולם", ולא יאמר "השלים".
- "אנא בכח גדולת ימינך כו'" -- ויאמר כל שני תיבות ביחד, אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק, תתיר צרורה ויפסיק. ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיות ומתחלקים לג' בחינות -- בשתים אותיות יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף -- ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון ואחר סיומו יאמר בשכמל"ו.
- "רבון העולמים אתה צויתנו להקריב כו' שיהא זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כו'" -- גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אמרו כפי ניגון טעמו ממש אם בתורה או בנביאים כו'.
- לא היה נוהג לומר קודם איזהו מקומן פסוק "עורי צפון ובואי תימן כו' באתי לגני כו'" כמנהג קצת בני אדם.
- "רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות כו' וכן שני כתובים המכחישים זא"ז" ולא היה אומר וכן אלא הכף בפתח. ואומר קדיש דעל ישראל כו'.
- "הודו לה' קראו בשמו כו' מופתיו ומשפטי פיהו" -- ולא פיו.
- ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו' יאמר ב' פעמים מעומד. ואח"כ פסוק "והיה ה' למלך על כל הארץ כו'" ג"כ מעומד. ואח"כ ישב ויאמר הושיענו עד הללויה.
- ואח"כ אם הוא בחול יאמר "למנצח בנגינות מזמור שיר כו'", ואם הוא שבת יאמר "מזמור השמים מספרים כבוד אל כו'". ואח"כ יאמר סדר המזמורים שהם רננו צדיקים בה' עד סיום הלל הגדול כנודע.
- ברוך שאמר צריך לקום מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכה "מלך מהולל בתשבחות" ואח"כ ישב. ויאמר "מזמור לתודה" מיושב.
ובהגיעו לברוך שאמר ימשמש בב' הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה. וזה לרמוז כי שני הציציות וכן ברוך שאמר שניהם הם בעולם היצירה.
- ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך, וזה נוסחו:
- "ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך עושה בראשית ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליריאיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך שמו. בא"י אמ"ה האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלקינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלקינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות"
- וצ"ל "ברוך מרחם על הבריות" בשבא הבית והריש חיריק והיוד בחולם, וכן נזכר בס' היכלות. גם צ"ל "מהולל בפה עמו" ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמלת בפה היא בגי' פ"ז כמנין פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. גם "בתשבחות" התיו בחיריק ולא בשורק כמ"ש המדקדקים והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת.
- "מזמור לתודה כו' יהי כבוד כו' והוא רחום כו'" -- ויאמר פסוק זה אפילו בשבת.
- "ויברך דוד כו'" יאמר אותו מעומד עד שיאמר ד' תיבות אלו "אתה הוא ה' האלקים" שר"ת שלהם אהיה כנז"ל באורך ענין זה. וישב אח"כ במלת "בחרת".
- "אז ישיר כו' ה' ימלוך לעולם ועד" -- יאמר פסוק זה ב' פעמים בלשון הקודש ובפעם שלישית בלשון תרגום "ה' מלכותיה קאים כו'"
- "כי בא סוס פרעה כו' ובני ישראל הלכו כו' כי לה' המלוכה כו' ועלו מושיעים כו' והיה ה' למלך כו'"
- "ישתבח שמך" -- ולא יאמר פסוק שמע ישראל קודם ישתבח כו' כאשר נמצא בקצת סידורים הנדפסים.
- גם אין לומר "ובכן ישתבח שמך כו'" אא"כ הוא בשבת שאומרים "נשמת כל חי" ואח"כ אומר "ובכן ישתבח שמך כו'"
- "גדולה גבורה תהלה ותפארת" -- ויקדים גדולה לגבורה כי כן הסדר בי' ספירות. וכן נזכר בזוהר פר' תרומה.
- "בא"י מלך גדול ומהולל בתשבחות" -- התיו בחיריק כמ"ש הטעם לעיל בברוך שאמר.
- "הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים אמן".
ושמעתי מפי חכם א' כי שבח זה תקנו אברהם אבינו ע"ה ונרמז בר"ת שאחר סיום הברכה: א"ל ההודאות ב"ורא כל הנשמות. ר"בון כל המעשים ה"בוחר בשירי זמרה. מ"לך אל חי העולמים. אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל.
- ואומר קדיש עד "דאמירן בעלמא" וזה נוסחו:
- "יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו'" ככתוב בסידור, ויאמר "די ברא" בשתי תיבות מחולקות ולא בתיבה אחד - "דברא".
- גם מן "וישתבח" עד "ויתהלל", כל תיבה מאלו השבעה מתחיל באות וא"ו והם ז' ווין.
- "תשבחתא" -- התיו הראשונה בחיריק, כנ"ל במלת תשבחות.
- ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים, אף בקדיש היתומים שאומרים אותו על מיתת אביהם.
- "ברכו את ה' המבורך", ועונין הקהל "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ובעוד שהש"צ אומר "ברכו" יאמרו כל הקהל בלחש "ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה כו'" ככתוב בסי'.
- "ברוך אתה ה' אמ"ה יוצר אור כו'" -- הנה כשיתחיל ברכה זו צריך למשמש בתפלה של יד כי היא ותפלה של יוצר אור הם בעולם הבריאה כמבואר לעיל.
- "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" -- ולא יאמר "וטובו" אלא "ובטובו", ופירושו הוא כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית ע"י טובו שהוא אור הגנוז לצדיקים כנזכר בזוהר פר' תרומה.
- "בקול דברי אלקים חיים" -- ולא יאמר "קול בדברי אלקים חיים כו'".
- "ובנעימה קדושה" -- צריך להפסיק בין מלת "ובנעימה" למלת "קדושה". וגם צ"ל קדושה בשורק. והענין הוא כאלו אומר כן בשפ' ברורה ובנעימה כולם כאחד עונים קדושה באימה ואומרים ביראה קק"ק ה' צבאות. וכ"כ אבודרהם וגם רש"י ז"ל.
- "והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים כו'" וכן הוא נוסח האשכנזים.
- "לאל ברוך נעימות" -- צ"ל הלמד בקמץ, ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך, יתנו לו נעימות. ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירוש לאל של ברוך, ואין לו הבנה, כי האל עצמו הוא הברוך. וכן "למלך אל חי וקיים" -- צריך לנקוד אות הלמד ראשונה בקמץ, כלומר למלך הידוע שהוא אל חי וקיים.
- "זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו" -- התיו נקוד בחיריק כנ"ל בברוך שאמר במלת "בתשבחות".
- "המחדש בטובו בכל יום תמיד כו'", ולא "המחדש טובו" כמש"ל גבי "ובטובו מחדש בכל יום תמיד".
- גם אין לומר כמנהג האשכנזים "והתקין מאורו'" קודם חתימת הברכה אלא כמנהג הספרדים.
- "אהבת עולם כו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך" כצ"ל, כי התורה נאמר בה ותורה אור והיא המאירה עינינו להבין בכח הפלפול ידיעת התורה, ודבק לבנו במצותיך שיאהב לקיים המצות. הפך מן הנוהגים לומר "והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתיך".
- ובאמרך "מהר והבא עלינו כו'" ישים ב' צדדי הטלית ע"ג שתי כתיפיו ואח"כ יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו כל עוד שהוא קורא ק"ש עד "ודבריו חיים וקיימים" כמו שנתבאר לעיל.
- "מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כו'" כצ"ל:
- "שמע ישראל כו'", ויסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו.
- כשיגיע אל "וקשרתם לאות על ידיך" ימשמש בתפלה של יד, "והיו לטטפות בין עיניך" - בתפילין של ראש. וכן כשיגיע אל "וקשרתם אותם כו'".
- וכשיגיע אל "ויאמר" שהוא פרשת ציצית תקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין ושרשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל, ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל.
- וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם, וכשתגיע אל "וראיתם אותו" תעבירם על גבי עיניך ותנשקם, וכמ"ש בתשובות הגאונים ובספרק עמודי גולה הנק' סמ"ק, שזו היא א' מן רמ"ח מ"ע שיסתכל בציציות.
- וכשתגיע אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד" -- הנה במלת "לעד" תנשקם ותעבירם ע"ג עיניך ותסירם מידך שישתלשלו למטה כדרכן.
- "גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתינו" כצ"ל ולא יאמר "צורנו".
- "למלך אל חי וקיים" בקמץ הלמד, ולא בשבא, על דרך מה שנת"ל גבי "לאל ברוך כו'".
- "רם ונשא גדול ונורא" כצ"ל, ולא יאמר "גדול גבור ונורא".
- צ"ל "תהלות לאל עליון גואלם" בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ככתוב בסדורים "תהלה לאל עליון". ובאמרך "תהלות לאל עליון" יקום מעומד עד סוף תפלת י"ח.
- העמידה בקיץ יאמר "ברכנו" ובחורף יאמר "ברך עלינו", שלא כאותם שנהגו לומר ברך עלינו בין בקיץ בין בחורף.
- "תשכון בתוך ירושלם עירך כו' וכסא דוד עבדך כו'" כצ"ל, שלא כאותם שמדלגים "וכסא דוד עבדך" ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת "את צמח דוד עבדך כו'".
- ופעם אחד נסתכל מורי ז"ל במצח אדם אחד וא"ל שכל ימיך לא התפללת תפלת י"ח שלימה והיה זה בשביל שהיה מדלג "וכסא דוד עבדך" והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג.
- "על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם כו'" כצ"ל.
- "שמע קולינו ה' אלקינו אב הרחמן רחם עלינו כו'" כצ"ל, וכשיגיע אל תיבת "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כו'" יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה "רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה". ואם ירצה יתודה באורך בפרטות ואח"כ יאמר "ומלפניך מלכנו כו'". גם צריך לשאול על מזונותיו דרך קצרה במקום הזה קודם שיאמר "ומלפניך מלכנו כו'".
- בחזרה יאמר "נקדישך ונעריצך" כמנהג בני ספרד. לא כמנהג בני אשכנז שאומרים "נקדש את שמך כו'". וכן במוסף לא יאמר "נעריצך ונקדישך" כמנהג בני אשכנז כי אם "כתר יתנו כו'" כמנהג בני ספרד.
- וכשיגיע הש"צ אל "נקדישך כו'" יכול האדם אז לחזור למקום שעמד שם בתפלה וישאר שם עד אחר העמידה, שלא כמנהג קצת יחידים שאחר הקדושה פוסעים ג' פסיעות לאחוריהם ונותנים שלום לימינם ושמאלם, וכל זה מנהג בטעות.
- בברכת כהנים כשמגיעים אל "וישם לך שלום" יאמר החולם "רבש"ע אני שלך כו'" ככתוב בסידור.
- ויש לו להשלים תפילה זו עם גמר ברכת כהנים כדי שיענו הקהל "אמן" אחר תפלתו גם כן ואז תתקיים תפלה זו של רבש"ע.
- בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר, זולתי באמירה הוידוי "אלקינו ואלקי את"ל כו'". ואח"כ יאמר ויעבר וי"ג מדות פעם אחת ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ט"ב פסוקים הכתובים בסידור בני ספרד -- אין לאומרם כלל ועיקר, לא אז ולא אח"כ. ולא ירבה לומר פעמים רבות "ויעבר", גם לא ירבה בוידויים פעמים הרבה, כי אדרבה הכופל וידויו הוא ככלב שב על קיאו על דרך מה שאמרו רז"ל עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ הזה כו'.
- "אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות" כצ"ל, ולא יאמר "מתנהג" בלא וי"ו, לפי שר"ת מלות אלו הוא אמ"י ע"ל כרו"ב בסוד "וירכב על כרוב".
- נפילת אפים ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל (רמב"ם פ"ה מהל' תפלה הי"ד) וכשישלים זוקף ראשו ואומר "אבינו מלכנו" מיושב עד "עזרנו אלקי ישענו כו'". ואם הוא ביום ב' או ביום ה' אז יקום ויאמר סדר "והוא רחום" הנדפס בסי' של בני ספרד אבל לא יאמר הסדר ההוא בין חזרת התפלה ובין נפילת אפים. אלא אחר פסוקי "עזרנו אלקי ישענו כו'" יאמר "אל מלך יושב כו' ויעבר ואנשי אמונה כו' ויעבר כו' תמהנו כו' ויעבר כו' או"א אל תעש כו'" ואח"כ כל סדר "והוא רחום כו'" ואח"כ יושבים ואומר ש"צ קדיש עד "דאמירן בעלמא".
- ואמר מורי ז"ל אעפ"י שעתה אומרים שניים או ג' פעמים "ויעבר" אין בזה חשש כי ה"ס זווג לאה וישראל כמבואר במקומו. ונודע מאמר רז"ל הבועל ושונה יהיו בניו זכרים והבן זה.
- גם מורי ז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בקדיש שאחר העמידה או אחר חזרת ס"ת למקומה שאז כל הקהל עומדין שהיה נשאר עומד עד שיענה "אמן יהא שמיה רבא כו'" עד "דאמירן בעלמא" ואז היה יושב. משא"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות "אמן יהא שמיה רבא".
- אח"כ אומר אשרי יושבי ביתיך. ויענך ה'. ובא לציון כו'. ואומר קדיש תתקבל ואח"כ תפלה לדוד כו', וקדיש יהא שלמא, קוה אל ה' כו', ופטום הקטרת (ונוסחו כמו שכתבתי לעיל בסדר הקרבנות וע"ש), "תנא דבי אליהו כו' אר"א כו'" וקדיש על ישראל -- ואין לומר מ"ש בסידור "רבש"ע גלוי וידוע כו'", ואפילו בזמן המגפה ח"ו, ולא שאר פסוקים שנוהגים לומר בכאן בזמן המגפה.
- עלינו לשבח כו' ועל כן נקוה לך כו', ואח"כ יסיר תפילין של ראש מעומד ויניחנה בכיס ואח"כ ישב ויסיר תפילין של יד מיושב כמו שהוא בעת הנחה, ויניחנה בכיס. ואח"כ יסיר הטלית. ולפעמים בימי החום, אחר שהיה מוריז"ל מסיר תש"ר מעל ראש היה מעביר הטלית מעל ראשו ומורידה על כתיפיו ואח"כ מסיר תש"י ואח"כ מסיר הטלית לגמרי.
- אבל בתפלת המנחה אם היה אומרה סמוך לשקיעת החמה והיה רואה שכבר שקעה החמה היה תכף מסיר מעל ראש תש"ר ואח"כ היה מוריד הטלית בין כתיפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא, וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה כמו שנבאר בס' המנהגים של מורי ז"ל. גם לקמן יתבאר בסדר שכיבת הלילה כי טלית קטן נכון שיהיה על האדם תמיד ביום ובלילה ולישן עמו ושם יתבאר.
- תפלת ערבית בברכה ראשונה "אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה, פותח שערים בתבונה" כצ"ל. ויאמר "מעריב ערבים בחכמה" ויפסיק, ואח"כ יאמר "פותח שערים בתבונה" ויפסיק, ואח"כ יאמר "משנה עתים כו'".
- בשבת "אל אדון ע"כ המעשים כו' דעת ותבונה סובבים הודו", ולא יאמר "סובבים אותו".
- "שרפים וחיות ואופני הקדש" כצ"ל ככתוב בתיקונין תיקון ע' (תיקוני זהר קז, ב), כי כן סדרן. ולא יאמר "שרפים ואופנים וחיות הקדש" כי שרפים הם בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה.
- אחר תפלת מוסף בשבתות וי"ט יאמר "אין קדוש כה' כו'" וסדר פטום הקטרת כמו בחול. ולא כאותם שנהגו שלא לאומרו בשבתות וי"ט.
- ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במוצאי שבת -- מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר ע"כ.
- ^ זה לשון הג"ה מדפוס ירושלים תרס"ב: "אמר אביגדור לא הבנתי איך זה השם האחרון של מ"ב הוא למעלה ראש בהיכל ק"ק. וחזיני מילי היפך התיקונים למעלה. זאת ועוד אחרת איך הוא נגד בינה דבריאה. ועיין לעיל בעליות העולמות שם כתב דשם שקוצי"ת הוא במלכות דיצירה. ועיין בקבלת שבת שכתב שהוא שמועה אחרת ששם שקוצי"ת הוא בהיכל ק"ק דיצירה. ואיני יודע לכלכל הדברים. וה' יאיר עיני לעבדו בלבב שלם. וצ"ע רב להשוות השמועות. עיין בשער מ"ד ומ"ן פרק ט"ו שיש י' ספירות ביושר וי"ס באור חוזר ויבוא כתר במלכות ומלכות בכתר."
- ^ ין לת וד