שער הכוונות/דרוש מזמורי סוף שחרית

דרוש מזמורי סוף שחריתעריכה

אשרי יושביעריכה

בענין אשרי יושבי ביתך והכוונה אשר תכוין בו.

הנה לעיל בסיום כוונת נפילת אפים (שער הכוונות דרושי נפילת אפים, דרוש ג) נתבאר באופן א' ענין אשרי וענין מזמור יענך ה' ביום צרה וענין ובא לציון גואל. ועתה נבאר בו דרוש אחד נמשך עם מה שנתבאר לעיל בכונת נפילת אפים עצמה ע"ד הראשון ששמעתי ממורי ז"ל.

הנה בתחילת ביאור תפלת השחר נתבאר לעיל כי כמו שהד' עולמות אבי"ע עולים למעלה בסדר המדרגות מהתחלת קרבנות של שחר עד תפלת י"ח -- כמו כן אחר תפלת י"ח חוזרין הד' עולמות אבי"ע לירד במקומם כסדר המדרגות זה אחר זה. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעלה; שבתחילה עולה עשייה, ואח"כ יצירה, ואח"כ בריאה. אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך -- כי בתחילה יורדת הבריאה, ואח"כ היצירה ואח"כ העשיה. ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הראשון. וזהו מה שנתבאר לעיל.

אבל צריך שתדע כי אין הענין כך. שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח כמו שיתבאר בע"ה, אבל הענין הוא כך, כי הנה נתבאר לעיל שכל הד' עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות, וסיבת עלייתם הוא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו, ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נפילת אפים -- אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם. ובתחילה יורד השפע אל עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו, ואח"כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו, ומשם יורד אל העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא. אבל עדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה בעולם האצילות במקום שעלו בתחלה, ובהיותם עומדים שם באצילות הם עומדים זה למעלה מזה וזה מלביש לזה וזל"ז חוצה לו כנודע. וזכור ענין זה. ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי סדר מדרגתם כנ"ל. ואחר עלינו לשבח -- אז יורדין ג' עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוה כבר בהיותם באצילות.


הכוונה של קודם אשרי
הנה קודם שתאמר אשרי תכוין בהויה דע"ב דיודין שהוא סוד עולם האצילות, ותכוין להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהיא

  1. הויה דס"ג,
  2. וכן היא בחינת ה' ראשונה שבשם ההויה,
  3. וגם בחינת שם 'אל שדי'.

וכל עוד שאתה אומר הסדר הזה מן אשרי עד סיום קדושת ובא לציון תמיד תכוין בשמות הנזכר שהם הויה דס"ג, וה"א ראשונה שבשם, וא"ל שדי -- לפי שכל הסדר הזה הוא בעולם הבריאה. זהו מה שתכוין קודם שתאמר אשרי וגם תמיד, כל עוד שאתה אומר הסדר הנזכר.

ועתה נבאר הכוונה שתכוין במזמור עצמו.
הנה נתבאר לעיל כי בנפילת אפים העלינו בחינת מ"ן מבחינת נפשות בלבד, ואז גם הזכר לא נתן בה בחינת מיין דכורין אלא מבחינת נפש בלבד מצד הזכר. ואמנם עתה באשרי יושבי ביתך תכוין להעלות מ"ן דבחינת הרוח שיש בג' עולמות הנזכר. והטעם הוא כי אין הנר"ן באים לוולד בפעם אחת, ולכן תחילה באה הנפש, ועתה באשרי בא הרוח.

וכמו שנתבאר ג' הויות דב"ן בנפילת אפים כנ"ל -- להעלות ג' חלקי בירורי הנפש שבג' עולמות בי"ע בבחי' מ"ן -- כמו כן נרמזו באשרי שלש הויות דב"ן להעלות מ"ן של רוח משלש עולמות ההם. ותכוין כי גם הדכורא עתה נותן בה טיפת מיין דכורין של בחינת הרוח.

ואלו הם ג' פעמים ב"ן הנזכר:

  • הא' ר"ת וס"ת של שני תיבות "ארוממך אלהי" וס"ת מלת "המלך"
  • ב"ן שני הוא ר"ת "ארוממך אלהי המלך" עם מלת "אלהי" כולה -- הרי ב"ן שני.
  • ב"ן ג' הוא נרמז במלת "בכל יום אברכך", בכל בגי' ב"ן.


עוד יש כוונה אחד באופן אחר, והוא כי הנה כתיב "שארה כסתה ועונתה לא יגרע". ובנפילת אפים הורדנו אל הנקבה בחינת העונה שהוא הזווג, ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחינת "שארה" שהם המזונות. וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה. וכמו שלענין העונה נרמזו ג' פעמים ב"ן -- כן לענין המזונות הוזכרו ג' פעמים אשרי, והם "אשרי העם שככה לו", "אשרי העם שה' אלקיו", "אשרי יושבי ביתך". וזהו הטעם שתקנו לומר ב' פסוקים של אשרי יושבי ביתך ואשרי העם שככה לו (תהלים קמד, טו), אעפ"י שאינן מכלל מזמור "תהלה לדוד ארוממך אלקי כו'" (תהלים, קמה) -- לרמוז ג' אשרי כנגד המזונות של שלש עולמות.

ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נתבאר שם כוונת פסוק "פותח את ידיך כו'" ע"ש:

מזמור יענךעריכה

מזמור יענך ה' ביום צרה כו'
עתה תכוין להעלות מ"ן של בחינת נשמה אשר בג' עולמות בי"ע כנ"ל. ולכן נרמזו כאן ג' פעמים ב"ן אחרים ואלו הם:

ותכוין כי גם הזכר נותן בה טפת מיין דכורין של נשמות דכורין.


גם צריך לכוין במזמור הזה כמה שמות של יב"ק שהם בגימטריא יהו"ה אלהים. ואלו הם

  • "יענך יהו"ה ביום צרה" (תהלים כ, ב) ראשי תיבות יב"ק
  • "ונפלו ואנחנו קמנו" (תהלים כ, ט) ראשי תיבות יב"ק
  • "ואנחנו קמנו ונתעודד" (תהלים כ, ט) ראשי תיבות יב"ק
  • "ונתעודד יהו"ה הושיעה המלך" ראשי תיבות ויה"ה והוא צירוף אחד מי"ב צירופי ההויה. ולכן להורות זה צריך לחבר מלת "המלך" עם מלת "הושיעה" ולתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך ואח"כ תאמר "יעננו ביום קראנו" וגם כי ר"ת "יעננו ביום קראנו" הוא בגימטריה יב"ק.


גם תכוון כוונה א' בזה המזמור והוא כי תכוין שבמזמור זה יש ע' תיבות כמנין ע' קלין דיולדה וכנזכר בזוהר פרשת פינחס (ח"ג רמא, ב). וביאור ענין זה הוא כך, כי הנה נתבאר לעיל שבנפילת אפים היה זווג יעקב ורחל ואז נתעברה רחל מאותו הזווג ונשארה מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר אשר בתוכה שפע גמור שלם בנר"ן. ואח"כ נולד הוולד ההוא והשפע ההוא, וכל עולם ועולם לוקח חלקו מאותו הוולד הנולד.

והנה חלק הנשמה לוקחתו הבריאה, וחלק הרוח לוקחתו היצירה, וחלק הנפש לוקחתו העשיה. והנה הנקבה הנזכר יורדת מן האצילות אל עולם הבריאה בהיותו עדיין למעלה באצילות כנזכר, ושם בעולם הבריאה יולדת הנקבה הנזכר. וכאשר צועקת אותם הקולות כשרוצה לילד -- אז מזדווג הזכר עמה בבחינת חלק הנשמה, ונגמר העובר גם בחלק הנשמה כנזכר, וע"י הזווג הזה נפתח רחמה ויולדת ויוצא הוולד בעולם הבריאה.

והנה במזמור הזה של יענך ה' הוא זמן זעקת היולדת דראמת ע' קלין כנזכר, והם כמנין ע' תיבין שבמזמור הזה. ואז ניתן בעובר ההוא חלק הנשמה.

  • כי בנפילת אפים ניתן בו כח הנפש.
  • ובאשרי - כח הרוח.
  • ויענך - כח הנשמה כנ"ל.

וענין זה נעשה ע"י זווג זה המחודש עתה כנזכר.

והנה היא עתה בעולם הבריאה ואח"כ יולדת, וזמן לידתה הוא בקדושת "ובא לציון גואל". ומה שיולדת מתחלקת בג' עולמות בי"ע. ובתחלה ניתן בבריאה חלק הנוגע לה בשפע, והוולד ההוא הנולד הוא בחינת הנשמה כנזכר. וזהו סוד קדושת ובא לציון, כי הוא בחינת קדושה נמשכת מלמעלה מן האצילות. וקראוה בזוהר פרשת תרומה (ח"ב קלג, א) בשם "תוספת קדושה" שהוא בחינת קדושה הניתנת עתה אל הבריאה, והיא כדוגמת הקדושה שבעולם האצילות. וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה.

ואמנם הקדושה הזו נתקנת בשתי לשונות -- לשון הקדש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנזכר אל עולם הבריאה בבחינת פנים ובבחינת אחור, ולכן נאמרה בלשון הקדש כנגד בחינת הפנים ובלשון תרגום כנגד בחינת האחוריים. כמבואר אצלינו בענין קריאת הפרשת שמו"ת כי לשון התרגום הוא בחינת האחוריים העליונים.

והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלות התרגום בקול רם אלא בלחש, ויש שאינן חוששין. ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש.


ואמנם כוונת קדושת זו נתבאר באורך לעיל גבי נקדישך ונעריצך ועי"ש (דרושי חזרת העמידה שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ג|דרוש ג']] ודרוש ד'), ועם כל זה נכתוב כאן קיצור אחד והוא כי להיות קדושה זו היא דוגמת קדושה שבאצילות כנזכר, כי יולדת דוגמתה בעולם הבריאה -- לכן יש בה הארת ג' מוחין חב"ד, ודוגמתה יולדת בבריאה, והוא סוד ג' פעמים "קדוש קדוש קדוש" וכולם כנגד החכמה, ו"ברוך כבוד ה' ממקומו" כנגד הבינה, ו"ה' ימלוך לעולם ועד" כנגד הדעת. וכבר נתבאר כל זה בקדושת נקדישך כו'.

גם נתבאר שם כי פסוק של ה' ימלוך שא"א עתה בקדושת ובא לציון הוא כנגד מה שאומר י' בקדושת נקדישך "ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון".

גם שם ביארנו ענין פסוק "ה' חפץ למען צדקו כו'" שנתקן בסוף קדושת ובא לציון, ושם ביארנו שצריך לכוין בראשי תיבות של צ'דקו י'גדיל ת'ורה שהוא שם צי"ת הנרמז בג' אותיות אחרונות של שם שקוצי"ת משם בן מ"ב אותיות. גם תכוין כי שם אבגית"צ נרמז בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר שעולה בגימטריא כך:

(עיין בפע"ח בפ"ד משער קריאת התורה הגהה להר"מ זלה"ה מה שכתב ע"ז. וגם מביא מספר מלכיאל שמחק זאת מספרו עיי"ש:)

ובאמרו "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו'" צריך לכוין בכוונה גמורה כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו, וכנזכר בזוהר בראשית וז"ל "אית אורייתא דאצילות ואית אורייתא דבריאה כו'". גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסוד מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד, כי משם החלק הנקרא נשמה. וזה נרמז באומרו "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו" שה"ס עולם הבריאה. "והבדילנו מן התועים" בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה, והבדילנו ע"י מן התועים. "ונתן לנו תורת אמת", היא התורה שנתנה לנו מעולם הבריאה. ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו שמן הבריאה. וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה.

ובזה ית"ל מש"ל שיכוין בשם צי"ת מן שקוצי"ת בר"ת "צ'דקו י'גדיל ת'ורה", והטעם הוא לפי ששם שקוצי"ת הוא השם הז' האחרון שבז' שמות של שם בן מ"ב כנודע, שהוא בעולם היצירה (כמבואר אצלינו בענין אנא בכח כו'), ונודע כי זה השם הז' האחרון שבז' שמות הוא כנגד יום שבת שהוא יום הז'. והנה שם זה הוא בהיכל הז' העליון‏[1] הנקרא היכל קה"ק דעולם היצירה, שהוא כנגד בינה דבריאה. ושם זה הוא עולה בגי' ת"ק כמנין אותיות מלוי שם שדי‏[2], ומשם סוד התורה, כי השם הזה הוא כנגד יום השבת שהוא יום השביעי:


ענין הקדיש שלאחר ובא לציון גואל -- נתבאר לעיל בענין קדיש של הקרבנות, ושם נתבאר שצריך לכוין בשתי בחינות מ"ב שבו להוריד הארה מן הבריאה אל היצירה ע"י שני בחינות מ"ב, האחד מבחינת הויה דס"ג, והשני מבחינת הויה דע"ב דמלוי יודין.


ונבאר ענין כוונת תפלה לדוד. וענין זה נרמז בזוהר פרשת פינחס, וכבר נתבאר לעיל בס' מדרגות תפלת השחר שצריך לכוין להוריד בתחילה אור מן הויה דע"ב שבאצילות אל היצירה ואח"כ מהויה דס"ג שבבריאה אל היצירה -- כי כל סדר זה של תפלה לדוד הוא בעולם היצירה כנ"ל, ולכן צריך לכוין בסדר הזה תמיד אל

  1. אות ו' שבהויה
  2. ואל הויה דאלפין דמ"ה
  3. ואל שם א"ל יהו"ה

שאלו השמות הם בעולם היצירה.

והנה עתה יורד השפע הנוגע לחלק היצירה, והוא סוד הרוחין כנ"ל במזמור יענך ה' כו'. וכבר נת"ל באשרי יושבי ביתך שעדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה באצילות אלא שבהיותם שם לוקחים כל אחד ואחד שפע הראוי להם זא"ז כסדר המדרגות.


ענין הקדיש שלאחר תפלה לדוד -- גם הוא נתבאר לעיל בקדיש של הקרבנות ושם נתבאר שיכוין בו להוריד הארה מן היצירה אל העשיה על ידי ב' בחינות של מ"ב -- א' של הויה דס"ג וא' של הויה דמ"ה:



  1. ^ זה לשון הג"ה מדפוס ירושלים תרס"ב: "אמר אביגדור לא הבנתי איך זה השם האחרון של מ"ב הוא למעלה ראש בהיכל ק"ק. וחזיני מילי היפך התיקונים למעלה. זאת ועוד אחרת איך הוא נגד בינה דבריאה. ועיין לעיל בעליות העולמות שם כתב דשם שקוצי"ת הוא במלכות דיצירה. ועיין בקבלת שבת שכתב שהוא שמועה אחרת ששם שקוצי"ת הוא בהיכל ק"ק דיצירה. ואיני יודע לכלכל הדברים. וה' יאיר עיני לעבדו בלבב שלם. וצ"ע רב להשוות השמועות. עיין בשער מ"ד ומ"ן פרק ט"ו שיש י' ספירות ביושר וי"ס באור חוזר ויבוא כתר במלכות ומלכות בכתר."
  2. ^ ין לת וד