שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ג
דרוש ג' עריכה
דרוש ג' - בסוד הקדושה וכוונתה.
וקודם שנבאר כוונתה נבאר קצת דברים הצריכים. והוא, כי תחלה תכוין לקיים מצות עשה אחד שנצטוינו בפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ופרשוהו בזוהר פרשת אמור ברעיא מהימנא שנתחייבנו לקדש שמו יתברך בסוד קדושת "נקדישך ונעריצך". וז"ש "בתוך בני ישראל" -- רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדושה העליונה אליו יתברך, שתמשך עליו בחי' הקדושה ההיא ג"כ, ויתקדש האדם מקדושתו יתברך. וזהו "ונקדשתי בתוך בני ישראל" -- שהם יתקדשו והוא יתקדש עמהם בתוכם. וזהו שאמר הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים" כנזכר ברעיא מהימנא שנקבל הקדושה מקדושתו יתברך שנמשיכה עלינו. וכבר נתבאר כי מקום קבלתו אל הקדושה הזאת היא באומרו "מלא כל הארץ כבודו" כנודע שהוא סוד המלכות, ותכוין כי אנו בני המלכות ואנו מקבלים הקדושה ע"י אמנו. ולכן צריך שתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדושה הנמשכת עליה. וזה תכוין באומרך "מלא כל הארץ כבודו".
ובהגיע הש"ץ אל "נקדישך וכו'" צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכונה גמורה. גם תזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדושה של נקדישך בסוד "ורגליהם רגל ישרה", ירמוז ששני הרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד.
גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם ג' פסיעות אחר הקדושה ולומר "שלום" לא היה מורי ז"ל נוהג כך כלל אלא שהיה נשאר עומד במקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר "שלום" ואפילו שהוא עומד במקומו.
גם צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדושה מלה במלה מן "נקדישך ונעריצך" עד סיום כל הקדושה כולה. ואמנם ב' תיבות של "נקדישך ונעריצך" צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד עניית קק"ק תאמר אותם בלחש עם השליח ציבור. ואחר כך כשתענה קק"ק וכו' יהיו בקול רם ובעינים סגורות ובדילוג כלפי מעלה כמו שיתבאר שם.
והנה ענין הנזכר שהוא לומר "נקדישך ונעריצך" בקול רם בלבד והשאר בלחש -- זה נזכר בתוספתא א' דמסכת פאה. והענין של הדילוג באומרו קק"ק נזכר במדרש תנחומא בפ' צו וז"ל "בשתים יעופף וכי בכנפים יעופף אלא מכאן תקנו חז"ל לעוף האדם על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קק"ק". עד כאן. ועניינה יתבאר לקמן בעזרת השם, אמנם נבאר עתה בקצרה כונה אחת רבת התועלת הזהירני מורי ז"ל מאד לכוין בה ואמר לי שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדושה גדולה.
והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר שענין הדילוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום למקום איננה אלא בסוד שם בן מ"ב (כמבואר לעיל בדרושי הקדישים ועי"ש), וא"כ צריך לדלג ולכוין להעלות את נפשו גם כן עמהם למעלה על ידי שם מ"ב בשם אבגית"ץ. ובקדושה של תפלת שחרית דחול יכוין בשני אותיות ג"י, ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע"י ב' אותיות א"ב, ובקדושת (ובא לציון) תפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות ת"ץ.
ונבאר עתה כונת הקדושה ועניינה באורך. הנה לעיל כתבנו כי ענין חזרת ש"ץ העמידה היא להעלות ליעקב ורחל עד חג"ת דז"א. אבל דע כי אין העליה ההיא נעשית תכף בתחילת העמידה. אבל בברכת אבות אנו ממשיכים להם הארה מחסד דז"א כדי שיוכל אח"כ יעקב לעלות שם, ובברכת מחיה המתים אנו מאירים מן הגבורה דז"א כדי שתוכל אח"כ לעלות שם רחל, ואח"ך -- אשר שניהם קבלו הארותיהם משני זרועות ז"א מחסד וגבורה בב' ברכות הנזכר -- אז אח"כ הז"א מעלה אותם אליו ע"י שני זרועותיו הנזכר ועולים עד מקום חג"ת. ועליה זו היא ע"י הקדושה הזאת דנקדישך כו'.
והנה עיקר תכלית סוד הקדושה הוא לתת הארה אל מוח הדעת דרחל לפי שהנשים דעתן קלה, ולכן אחר אשר קיבלה הארה משני הזרועות מקבלת מקו האמצעי דז"א הנמשך מן הדעת שבו ומאיר בדעת דרחל ונשלם אורו. ונודע כי כל בחינת 'קדש' הוא במוחין, והוא כי כונתינו הוא להשלים המוחין דרחל מבחינת הדעת דז"א ולהעלות' עד שם. ואמנם טרם שיעלו יעקב ורחל בחג"ת דז"א אנו צריכין להעלות בתחלה את חג"ת דז"א עצמו למעלה בג' ראשונות חב"ד שבו, שהם מוחין שלו הנקראים 'קודש', ועי"ז מתקדשין חג"ת שלו מן קדושת המוחין שלו. ואח"ך מכח שנתקדשו משם ישפיעו הם קדושת המוחין ביעקב ורחל ואז יעלו למעלה בחג"ת דז"א; לפי שכל מדרגה תחתונה אי אפשר לה לעלות למעלה עד שתקבל אור עליון נוסף על מה שהיה לה בתחלה ואז תוכל לעלות למעלה ממדרגתו הראשונה.
והנה חג"ת דז"א צריכין שני מיני עליות:
- בתחילה עולים למעלה לקבל הארה לצורך עצמן כדי שיוכלו לקבל הארה מג' ראשונות
- ואח"ך חוזרים ועולים פעם שנית לצורך עליית יעקב ורחל ומקבלים הארה יתירה להאיר ביעקב ורחל שיוכלו לעלות.
וזה סדר כונת הקדושה.
- נקדישך -- כנגד החסד העולה עד חכמה דז"א הנקרא 'קדש'. וזהו "נקדישך", ר"ל נעלה אותך אל מקום החכמה הנקרא קדש.
- ונעריצך -- הוא להעלות הגבורה עד בינה דז"א, ויען כי שתיהם הם גבורות לכך נאמר בלשון "ונעריצך" לשון גבורה ועריצות.
- כנועם הוא הת"ת להעלותו בדעת אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקרא 'נועם עליון' כנודע (והוא סוד שם אהי"ה דיודין העולה בגי' נעם), ושם מתגלה אור נועם הבינה בדרך היסוד שלה המלובש בדעת ז"א. והרי עלו חג"ת למקום ג' ראשונות לקבל הארה לצורך עצמם. ואחר שקבלו הארה לצורך עצמם אנו חוזרין להורידן למטה במקומם כדי שיאירו שם. וזהו:
- שיח סוד שרפי קדש -- 'שיח' כנגד החסד שירד למקומו מלא שפע והארה, ו'סוד' כנגד גבורה היורד למקומה כי סוד בגי' יין שהיא בחינת גבורה, ו'שרפי קדש' כנגד ירידת ת"ת.
- ואם תקשה ותאמר כי הסוד חשוב מן השיח שהוא הדיבור, ואיך ניחס השיח אל החסד המעולה, והסוד אל הגבורה שהוא מדרגה למטה מן החסד? והתשובה היא כי הנה בכלל השיח והדבור נכלל הסוד שהוא קול החשאי, לפי שהסוד הוא הבל היוצא מפי האדם בחשאי וכשמגביה קולו יותר אז הוא נעשה שיח ודיבור. ונמצא שהסוד הוא נכלל בשיח והוא סוד הימין הכולל את השמאל עמו. אמנם הדיבור אינו כלול בתוך הסוד; כי הסוד הוא תחלה בחשאי בלי דיבור כלל. ואפשר להיות סוד בחשאי בלי דיבור בקול רם, אבל אי אפשר אל הדיבור בקול רם להיותו בלתי ההבל החשאי בתחלתו. וה"ס הימין הכולל את השמאל אבל השמאל אין בו כח לכלול את הימין עמו. ולכן אנו מיחסים השיח והדיבור בחסד והסוד בלחש בגבורה.
ואחר שירדו אז הם משפיעים חג"ת הנזכר הארה וקדושה עליונה שקבלו מהג' מוחין הנקראים 'קדש' ומאירים אל ג' תחתונות נה"י דז"א עצמו. וזה נרמז במה שאומרים המשלשים לך קדושה כי ג' ספירות חג"ת הם משלשים קדושה בנה"י שלו.
ואחר שהאירו בנה"י -- אז מאירים הנה"י האלו ביעקב ורחל. וזהו וקרא זה אל זה ואמר -- כי 'זה' הם י"ב פרקין דיעקב דדכורא כמנין ז"ה. ו'אל זה' הם י"ב פרקין דנוקבא רחל כנז"ל. ואז מאירים אלו באלו ואז עולים יחד כולם למעלה באופן זה: חג"ת עולים בחב"ד, ונה"י עולים בחג"ת. ואז גם יעקב ורחל שהיו במקום נה"י עולים עמהם עד מקום חג"ת.
ואל תתמה לומר היאך אפשר שיעלו נה"י דז"א עצמו אל מקום חג"ת לפי שהרי נתבאר אצלנו במקום אחר כי אפילו בימי החול עולים העולמות בכל תפלה ונכללים זה בזה. ועליה זו נרמזת בקק"ק באופן זה:
- קדוש א' הוא עליית החסד בחכמה.
- קדוש הב' הוא עליית הגבור' בבינה.
- קדוש הג' הוא עליית הת"ת בדעת.
אח"ך בה' צבאות נרמז עליית נה"י בחג"ת -- כי יהו"ה הוא היסוד העולה בת"ת, וצבאות הם נצח-הוד העולים בחסד וגבורה.
ואח"כ נרמז עליות רחל הנקבה במלת מלא כל הארץ כבודו; כי "הארץ" (שהיא הנקבה כנודע) ממלאה כל אותו המקום של נה"י ועולה עמהם ג"כ. וביאור ענין זה הוא לומר כי גם אשר עלתה הנקבה הנקרא 'ארץ' למעלה במקום נה"י -- לא מפני כך נשאר מקום המלכות ריקם ופנוי, כי אפילו מקום הארץ (שהיא הנקבה) היא מלאה מכבודו אעפ"י שעלתה למעלה.
וע"י עלייה זו של הנקבה מקבלת עתה דעת שלם ונשלם מוח הדעת שלה כנ"ל. ובזה תבין טעם מש"ל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק כו' וכנזכר בתנחומא וכנזכר בפוסקים בשם פרקי היכלות. והטעם הוא להורות כי באלו התיבות של קק"ק עולים ומדלגין כולם למעלה ממקומם -- חג"ת בחב"ד, ונה"י בחג"ת, ורחל הנקבה בנה"י.
ואמנם אעפ"י שביארנו כי ג' פעמים קק"ק הם סוד עלית חג"ת בחב"ד -- עם כל זה צריך לבאר המלות עצמם ובו יתבאר מהו השפע שמקבלים משם. והענין יובן במה שהודעתיך איך נזכר באדרא נשא דף קכ"ט ע"א כי קוצא חד דשערי דרישא דאריך אנפין מתפשט למטה דרך אחור ומגיע עד רישא דז"א ומאיר שפע גדול במוחין דז"א מן המוחין העליונים דאריך אנפין דרך ההוא קוצא דשערי הנמשך ממוחין דאריך אנפין. וכבר נתבאר שם כי הנימין דאריך אנפין הם י"ג נימין ונקראים 'קדוש' לפי שיש בהם ת"י נימין כמנין קדוש. וסודו הוא שם ההויה דמילוי יודין שיש בו ד' יודין וכל יוד כלולה מעשר -- הרי ת'; ועם עשר אותיות מילוי ההויה -- הרי ת"י כמנין קדוש.
והנה מספר הנימין הם י"ג שהם ג' הויות דמלוי יודין (ידוד ידוד ידוד) ובהם י"ב אותיות ועם הכולל -- הרי י"ג. וכל הויה מהם בהיותה מלאה היא בגימטריה קדוש כו'. וכנגד ג' הויות הנזכר הוזכרו ג' פעמים קדוש קדוש קדוש אשר מהם נמשכת הארה גדולה (דרך קוצא דשערי כנזכר) ומאיר במוחין דז"א. ובחי' הארה זו היורדת מן המוחין דאריך אנפין אל המוחין דז"א נקרא 'קדושה', כנודע כי כל סוד 'קדושה' הוא במוחין שהם סוד החכמה הנקרא 'קודש'. ואח"כ קדושה זו נמשכת אל חג"ת ואל נה"י ואל יעקב ואל רחל כנזכר לעיל.
גם תכוין כי קדוש בגי' ת"י כנזכר ויען יש ת"י נימין וכל נימא אתפשט לת"י עלמין וכל עלמא אתפרש לת"י עיבר -- נמצא שג' פעמים ת"י הם נימין דרישא דאריך אנפין וכנגדם הם ג' פעמים קדוש קדוש קדוש.
ובאומרך ימלוך ה' לעולם כו' תכוין אל ר"ת א'לקיך צ'יון ל'דור ו'דור -- אצלו, לרמוז כי אנחנו מעלים את המלכות אצלו אצל הת"ת ועל ידי כן "ימלוך ה' כו'".