שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ב

דרוש ב'עריכה

דרוש ב - נבאר בו סוד הקדושה של חזרת הש"ץ.

הלא ידעת כי האצילות הקדוש נתקן בג' תיקונין. האחד הוא עתיקא קדישא דאשתכח בג' רישין. השני הוא אבא ואמא. השלישי הם זכר ונקבה.

  • והנה ג' קדושות לג' רישין דעתיקא קדישא -- האחד לההיא דלא אתיידע כלל, הב' לכתרא עלאה, השלישי למוחא סתימאה חכמה קדומה. [אי נמי -- קדוש אחד לעתיקא קדישא, ב' לאבא ואמא, קדוש ג' לזו"ן. וזהו ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו דהיינו נוקביה דז"א].
  • ברוך כבוד ה' ממקומו -- לאבא ואמא; ברוך -- אבא. כבוד השם -- אימא.
  • ה' ימלוך לעולם ועד -- זו"ן; ה’ -- ז"א, ימלוך -- נוקבא.

וכנגד ג' אלו אנו אומרים ה' מלך -- לעילא לא"א; ה' מלך -- לאבא ואמא; ה' ימלוך -- לזו"ן.

ואמנם ענין קדושת יוצר וקדושת תפלה וקדושת ובא לציון היא כי הכלה הכלולה לא נמצא לה בראשה רק ב' מוחין, והם חכמה ובינה. אבל דעת אין לה בשלימות כי נשים דעתן קלה. ונקראת ע"ב ק"ל כדאיתא בפר' שלח לך‏[1]. והענין הוא הנקבה מחדוי מאחורי. ונמצא כי קדם לה בעלה כשיעור ו' קצוות -- חב"ד חג"ת; כי מן החזה מאחורוי תחלת התפשטותה. והו' קצוות אלו -- הדעת כוללם; כי הוא כולל חכמה ובינה ומכריע ביניהם וכולל חסד וגבורה ומכריע ביניהם. וכאשר נתפשט הדעת למטה לצורך הנקבה להכריע בין שתי מוחותיה נשאר ק"ל מאד. וז"ש בזוהר דעת אתי בשית סטרין מה דאשתאר איהו ק"ל .

וענין ק"ל ע"ב הוא כי חשבון ההויה בריבועה בדרך זה עולה ע"ב -- י' י"ה יה"ו יהו"ה. ועוד במילואו כזה -- יוד , יוד הא , יוד הא ואו , יוד הא ואו הא עולה ק"ל. ושנים אלו הם דעת שבנקבה. והנה אדה"ר לא נזדווג עם חוה אשתו עד היותו בן ק"ל שנה, ואז ידע את חוה ונתן לה דעת זה. ויוכבד לא ילדה למשה -- שהוא סוד הדעת -- עד היותה בת ק"ל שנה ונכנסה בדעת זה. והבן כל זה.

אמר שמואל: סעד לדברי הרב ז"ל מצאתי בזהר שמות דף י"א וז"ל ותהר האשה ותלד בן האשה וודאי כמד"א לזאת יקרא אשה וכו', עכ"ל. הרי שנתבאר שיוכבד וחוה הם ענין אחד.

והנה קדושת יוצר לתקן לה ג' מוחין בשלשה קדושות אלו ולהיות דעתם‏[2] כלול משלשה קדושות עליונות. וכל זה למטה במקומה בבריאה בהיכלותיה ולפיכך הוא מיושב. וכאשר תעלה עם בעלה אל מקום אצילותה כנגד החזה פנים אל פנים -- צריכין לשלש לה ג' קדושות לתקן שלשה מוחותיה ולהיות' דעתה שלם. וזהו קדושת התפלה, להמשיך לה חב"ד מג' ראשונות שבזכר שלמעלה ממנה שהם חג"ת. ולפי שהכתר כנגד הת"ת ושם אצילותה -- נמצא שהיא אחר חסד וגבורה וכנגד הת"ת. ולפיכך מקדשין אותה אחר ב' ברכות שהם חסד וגבורה להיות' דעתה כלול מהם, ואז יתוקן מוחה כזכר, ואז יהיו שניהם קדושים. ולזה אומרים אז "אתה קדוש ושמך קדוש". ואחר שכבר נתקנה הנקבה בדעת שלם -- אח"כ אנו שואלים דעת וזהו "אתה חונן לאדם דעת".

והנה לא עלתה הכלה רק כנגד החזה, מקום אצילותה. ובתפלת מוסף עולה עד למעלה פנים בפנים, ראשה אצל ראשו, ואז תקבל שפע מכתר עליון ע"י שמתקנים לה ג' מוחותיה במקום גבוה בג' קדושות. וזהו חידושה לעלות למעלה ממקום אצילותה. ולפיכך גם בראש חדש אומרים "כתר" ומתפללים מוסף על חידוש הלבנה כדפרשתי.

ודע שהזכר עולה בחיק אביו, וכאשר הנקבה עולה אצלו -- עולה למעלה ממקום אצילותה הראשון, ואז תקרא "עטרת בעלה". וזהו בשבתות ויו"ט. ולכך אומרים במוסף "איה מקום כבודו" ו"ממקומו" כנגד שניהם -- כנגד הכלה שנקראת 'כבוד' אנו אומרים "כבודו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו", וכנגד הזכר אנו אומרים ממקומו - ממקום ו’, סוד ו' שבקדוש העולה עד קדש-חכמה בסוד הדעת, ישראל עלה במחשבה. אמנם בראש חדש הוא חידוש הלבנה בלבד לעלות אצלו פנים כנגד פנים ולא בחיק אביהם, עם היות כי שפע הכתר יורד לה דרך המדרגות, ולפיכך אין אנו אומרים "איה מקום כבודו כו'" ולא "ממקומו", כי משרתיו יודעים מקומם.

ודע שאין קדושת שבת דומה לקדושת יו"ט. כי בשבת הבנים יורשין אביהם ממש ונקראים 'קדש' ומקבלים שפע מעתיקא קדישא כמוהו. האמנם ביו"ט עולים אל אביהן לקבל שפע ממנו והם קרואים אצלו ולפיכך "מקראי קדש" הם. והנה בשבת יעלו הבנים באביהן שוים לו, ויהיו כולם במקום הקדש, מראשם ועד רגליהם ואין שם חול כלל. האמנם בי"ט -- יגביהו ראשם אצל אבותיהם, וו' קצוותיהם למטה; ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת. ושש קצוותיהם אלה יקראו "חול המועד". ואינן חול גמור ח"ו -- כי נתעלו ממדרגתם הראשונה למדרגה אחרת עליונה כנ"ל -- אבל מפני שלא עלו עד אבא ואמא בג' ראשונות יקראו "חול המועד". ונמצא לפי זה שקדושת חול המועד למעלה מקדושת ראש חדש -- כי ראש חדש נתחדש ראשה בלבד לעלות למעלה ממקום אצילותה (ולפיכך נקרא "ראש חדש"), ובחול המועד ראשה במקום גבוה בחיק אביהם, והזרועות והגוף במקום הראש, ונה"י במקום הזרועות והגוף.

ולפיכך אין מניחין תפילין בחול המועד כלל. מה שאין כן בראש חדש שמסירים אותם בתפלת מוסף לבד, כי אז נגלה עליה שפע עתיקא ויורד דרך המדרגות, והוא למעלה מהתפילין. כי הנחת התפילין יורה על החתן היורש את אביו ואמו במקום אצילותו ומוחותיו שתים נעשו ארבע (חכמה ובינה חסד וגבורה), ועל הכלה המקבלת מתפארת-נצח-הוד-יסוד למטה במקומה. והנה בחול המועד -- שניהם עולים למעלה ממקום התפילין; כי ראש שניהם בחיק אביהם כדפרישית. גם בראש חדש -- אע"פ שאינם עולים למעלה ממקום אצילותם -- מ"מ שפע כתר עליון יורד להם דרך המדרגות בתפלת מוסף והוא גדול מהנחת התפילין.

והבן כל זה, כי בזה תבין למה לא הותר בשבת מלאכת אוכל נפש וביו"ט הותר, ובחול המועד הותר דבר האבד, ובראש חדש אין בו איסור מלאכה כלל. וזה, כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה, ששת ימי המעשה. והנה בשבת -- המלך והכלה כולם נכנסים אל הקדש פנימה ואין מהם דבר בספירות הבנין ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי ולפיכך נאסר בכל מין מלאכה. ואמנם בי"ט ו' קצוותיהם למטה בספי' ששם שליטה ומגע יד לקליפות -- אבל נתעלו; כי חג"ת חזרו במקום חב"ד שבחתן, ונה"י במקום חג"ת. ולפיכך נאסרה מלאכת עבודה כי אין שליטה לחיצונים בסוד חג"ת אבל יש להם יניקה וחיות משם להחיות את נפשם. והנה השליטה היא במקום מלאכת עבודה והוא מנה"י, כי מהם יגיע להם ממשלה למשול על הטהרה ולהעבירה ולהיות ישראל משועבדין אל הקליפה כמו עתה בזמן הגלות שאנו משועבדים מצד ההוד כמד"א (דניאל י, ח) "והודי נהפך עלי למשחית" , (איכה א, יג) "כל היום דוה". וגם סמאל נצח קצת ליעקב מצד הירך. והם בתי בראי שמהם מגיע ממשלה לחיצונים. והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפה כנודע. אבל בגופ' -- שהם חג"ת -- אין להם ממשלה ושליטה, אבל חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתם הקבועה ולהיותם נכנעים לטהרה נמשך להם מסוד חג"ת. ולפיכך הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד.

ודע כי חיות זה נמשך להם מג' עליונות ויורד דרך המדרגות, ולפיכך ביום טוב עצמו שהג' ראשונות שולטות ומשפיע לו' קצוות האלו -- הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד, כי אין העליונות משפיעות לחיצונים רק חיות לבד ולא שליטה ח"ו. אבל בחול המועד הו' קצוות שולטות ולפיכך הם "ששה ימים". ולהיות כי הו' קצוות אלו נתעלו (כי חג"ת עלו לחב"ד ונה"י עלו לחג"ת) -- אין להם לקליפות שליטה כל כך רק בדבר האבד, והוא סוד קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם, על אלו יש להם שליטה לבד אבל אין להם שליטה מחדש על הקדושה ח"ו רק בדבר שנאבד וכדכתיבנא.

עוד אני אומר דדבר האבד היינו קליפה שנכנסה וחזרה קדושה בסוד נוגה, והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפה אבודין וחזרו ונטהרו ונכנסו במקום הקדש במקום מדרגות העשיה בפנימיותה; לא חוץ במקום הקליפה. ואלו לא זכו לעלות למעלה ביצירה וכל שכן בבריאה, וצריכין אנו להשפיע בעשיה ומדרגותיה בסוד המלאכה להשפיע לאותם הנשמות האבודין שם, ולפיכך הותרה המלאכה בחול המועד. ואף לפי פשוטו של דבר נבין ממנו לעומת (נ"א לעומק) העליון כי כמו שהמלאכה לדבר האבד מעמידה שלא יאבדו ....‏[3]


  1. ^ כנראה הכוונה ל(זהר חלק ג קע, א) -- ויקיעורך
  2. ^ אולי צ"ל דעתה - ויקיעורך
  3. ^ אמר שמואל עד כאן נמצא בכתבי האר"י ז"ל ונראה שהדרוש היה ארוך ולא נמצא יותר