שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/כה

סעיף אעריכה

(א) יניח תפילין — עיין באר היטב. וכתב ברכי יוסף בשם האחרונים, שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה מאחר, ציצית קודמין, ע"ש. ועיין לקמן סימן ל"ח ס"ק ד לעניין תפילין ומזוזה. ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין, שעל כל פנים לא יצטרך להחזירם כל זמן שירצה אם לא יזדמנו לו לקנות; ואם לאו, אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם יזדמנו לו אחרים, ונמצא בטל ממצות תפילין, שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקים אלו שהם עיקר לדינא. ועיין ביד אפרים, ובשו"ת שאגת אריה סי' כ"ח, ובשו"ת שמש צדקה סימן ט"ו וט"ז. ונראה דאם יש לו תפילין של רש"י, אלא שרוצה להניח תפילין של רבינו תם, ואין לו ציצית, הציצית קודמין, כיון דרובא דאינשי אין מניחין תפילין דר"ת כלל. אבל איפכא לא, ואפילו יש לו של ר"ת, אם אין לו של רש"י הם קודמין לציצית, שהם העיקר לעניין ברכה כמו שכתב בסימן ל"ד. ואף שקדושת תפילין של ר"ת גדולה מאד, מכל מקום לעניין לצאת בו ידי חובה – של רש"י קודמים; שאדרבה, מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניחם, לפי שכל א' הוא פעולה מיוחדת, כמו שכתב בזוהר חדש וכמו שכתב בסימן ל"ד. ולכן פשוט, מי שאינו יכול לקנות שניהם, יקנה של רש"י תחילה, ואחר כך כשיהיה לו לקנות של רבינו תם יקנה, והכי נהוג עלמא. ואם כן הוא הדין לעניין ציצית. וכתב בשלמי ציבור בשם תשובות דבר משה, שמי שאין ידו משגת לקנות תפילין של יד ותפילין של ראש יקנה של ראש תחילה, ע"ש:

סעיף בעריכה

(ב) בטלית גדול — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב בשם תשובת מהר"י מולכין כ"י: מי שהיה מונח בכיסו טלית של חול ותפילין, וטלית של שבת היה למעלה מכל, אם יכול להעביר על של שבת וליקח של חול? והביא מתוספות דיומא דף ל"ג (ע"א ד"ה אין מעבירין), דלא שייך אין מעבירין כו' אלא כי בעי למעבד תרווייהו. ושוב דחה זאת. והברכי יוסף כתב ללמוד מדברי המגן אברהם אלו שהביא הבאר היטב, דהוא הדין בזה יכול להעביר על של שבת וליקח את של חול, ע"ש. ושם כתב שלדעת האר"י ז"ל, אף שהוא לבוש טלית קטן יש ללבוש גם טלית גדול קודם התפילין, ע"ש:

סעיף העריכה

(ג) תחילה — עיין באר היטב. ומי שנוהג להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד, כדעת האר"י ז"ל, כתב בדרכי נועם שם, כיון דלעניין דינא נמי אין חובה לברך ברכת תפילין מעומד, ולכן אינו רשאי להחמיר לברך מעומד, שלדעת המקובלים הנכון להיות מיושב:

(ד) להניח — עיין באר היטב. במגן אברהם מייתי מקרא ד"מצות ה' ברה". עיין בהגהת תוספות שבת ובשער יוסף על הוריות, מה שכתב שם בדף כ"ו, ובשו"ת חינוך בית יהודה סימן א', עיין שם:

(ה) שתי ברכות — עיין באר היטב. וכתב במחזיק ברכה: מי שטעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין", יצא. ואם הוא מבני אשכנז, אם נזכר קודם ההידוק, מברך "להניח" קודם הידוק גם כן, ועל של ראש מברך "על מצות", כן כתב מהר"ש ווינטורה. ובמכתם לדוד חלק עליו, וכתב שבבני אשכנז, אם נזכר קודם ההידוק יברך "להניח", ובשל ראש לא יברך כלל; ואם לא נזכר, יברך כשמניח של ראש "להניח" לבד, עיין שם:

סעיף זעריכה

(ו) להניח בקמץ – עיין באר היטב. ומה שכתב בשם הלבוש ולחם חמודות ליתא, דאדרבה גם הם הכריעו לומר בקמץ. וכתב כן על פי העולת תמיד, וכבר השיג עליו באליהו רבא. ואליהו רבא ומור וקציעה הסכימו להבית יוסף לומר בקמץ, וכן כתב מהר"מ זכותא בהשגת כת"י על ספר מצת שמורים, וכתב כי בקמץ מלשון "להניח ברכה" אתי שפיר, שפירושו שתהיה נחה שם בקיום ובקביעות על ידי הקשר, לא תנוד אנה ואנה. מה שאין כן בפתח ודגש שרשו ינח, שהוא גם כן לשון עזיבה; וגם כשהוא בלשון שימה, כגון "והנחתו לפני ה'", אינו אלא שימה גרידא לרגע וארעי, עיין שם. וקצת מזה כתב גם כן באליהו רבא, עיין שם:

סעיף חעריכה

(ז) שמהדקו – עיין באר היטב. וכתב בשלמי ציבור, שצריך ליזהר שלא יהא נחפז לברך על של יד קודם הנחה בקבורת, דהוה ליה קודם דקודם; ואחר ההידוק, אף על פי שלא עשה הכריכות, לא מיקרי עובר לעשייתן. ועיין ב"ח ושו"ת בית יעקב בסימן פ"ח, והבאתיו לעיל סימן ח' (ס"ק ב), עיין שם:

סעיף יעריכה

(ח) עמהם – עיין באר היטב. ובפנים מאירות חלק א' סימן נ"ט דעתו שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחילה, אף על גב דלקדיש וקדושה לא יפסיק, מכל מקום "אמן", הוא קבלת דברים שמאמין בה' שציוונו להניח תפילין – לא הוי הפסק; וכיון שלרבינו תם אף לקדיש וקדושה פוסק, יש לסמוך עליו לעניין עניית אמן, ע"ש. ומה שכתב בשם דרכי נועם לעניין להפסיק בעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לשל ראש בתפילין של רבינו תם, כן כתב בבכור שור בסוטה דף מ"ד ע"ב, ע"ש:

סעיף יאעריכה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:פרשן_שולחן_ערוך בשורה 190: attempt to concatenate local 'commenterName' (a nil value). – עיין בבאר היטב בשם האר"י ז"ל. וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ג' סימן תרכ"ג, וכתב בברכי יוסף שכן המנהג בכל מקום. וכתב בספר מטה משה: אמנם נראה, שאם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה, ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח של ראש ולענות, דיש לעשות כן ועדיף טפי למעבד הכי, וכן נהגתי, עכ"ל:

(י) מהתיק – עיין בבאר היטב, ועיין לקמן סימן כ"ח מה שכתב בשם המגן אברהם. וכתב בברכי יוסף בשם תשובות מהר"י מולכין, מי ששכח ולבש של ראש קודם של יד אין צריך להסירה, כיון דיצא ידי מצותה. והוכיח כן מבית יוסף סימן כ"ו ע"ש, וכן כתב בשאלת יעבץ סימן קכ"ה. וזה דלא כבעל הלכות קטנות סימן נ"ג. ומכל מקום גם הוא כתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד, ואחר כך נזדמן לו של יד, אינו צריך להסיר של ראש קודם הנחת של יד, ע"ש. ועיין בשלמי צבור בשם מהרח"ו שכתב: מורי ז"ל היה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מן הכיס עד שיניח ויקשור תפילין של יד סביב הזרוע בקיבורת במקום הקשר, ואחר כך לא היה חושש מלהוציא תפילין של ראש אף שעדיין לא הקיף בזרוע עצמו. וכפי הטעם שכתב המגן אברהם, אפשר דאף על ידי אחר אין להוציא של ראש עד שיניח של יד, ע"ש. ועיין בתשובת יעבץ חלק ג' סימן כ"ו שהבאתי לקמן סימן מ"ם, ע"ש: