קטגוריה:שמואל א יד י

סיפורנו מתחיל במלחמת מכמש - מלחמת השחרור של בני ישראל מהכיבוש הפלשתי. עם ישראל מפוחדים, מתחבאים במערות בחוחים בסלעים בצריחים ובברות. יונתן, עם חרבו האחת ונושא כליו, צועדים לאיטם אל תוך לוע הארי. שן הסלע, גבוהה גבוהה, מעבר מזה, ושן הסלע, גבוהה גבוהה, מעבר הזה (התיאור ע"פ המאמר " הבה תמים " מאת סיגל).

יהונתן ונושא כליו מתקרבים למחנה פלשתים. ואז שמואל א יד ח " "ויאמר יהונתן: הנה אנחנו עברים אל האנשׁים ונגלינו אליהם. אם כה יאמרו אלינו 'דמו עד הגיענו אליכם', ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם;" "ואם כה יאמרו 'עלו עלינו', ועלינו, כי נתנם ה' בידנו; וזה לנו האות" ".

מה בדיוק האות כאן? מדוע יהונתן החליט מה לעשות, על-פי דבריהם של הפלשתים?

1. הפירוש המקובל הוא, שיהונתן רצה לקבל הדרכה מה'; מכיוון שלא היתה לו גישה לנביא או לאורים ותומים, הוא קיווה שה' ידבר אליו דרך הפה של הפלשתים. הבעיה בפירוש זה היא, שיהונתן בכלל לא ביקש מה' שידריך אותו (בניגוד, למשל, לעבד אברהם - בראשית כד). הוא אמנם הזכיר את ה' ("כי נתנם ה' בידנו"), אך לא ביקש מה' שידבר איתו דרך הפה של הפלשתים, ולכן לא סביר שהוא ציפה לכך.

2. ואפשר לפרש, שיהונתן רצה לדעת עד כמה הפלשתים ערניים: אם הם יאמרו "אל תזוזו! אנחנו יורדים אליכם!", זה יראה שהם ערניים ועומדים על המשמר, ולכן לא כדאי לתקוף אותם; אך אם הם יאמרו "עלו אלינו", זה יראה שהם עצלים ומתרשלים בשמירה, או שהם פוחדים, ולכן יש סיכוי טוב להפתיע אותם ולהכות אותם, כפי שאכן קרה לבסוף: " "אם יאמרו הם 'עלו עלינו'... יראים הם, ולכך לא ירצו לבוא אליהם" " (מהר"ל, גור אריה על בראשית כד יד) . ראו אות = סימן מוחשי .