שולחן ערוך יורה דעה שעא ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

חצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד מהבתים אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים טומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות. (והטעם משום דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם רואין כאילו יצאה ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם (פסקי מהרא"י סימן כ"ה וכל בו) ויש מתירין (שם הביא בשם י"א) והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר)

ואם נפתח חלון או פתח מצד האחר ואותם של צד החצר כולם נעולים אין הטומאה יוצאת לתחת הזיזין ואם נפתח גם כן אחד מהן לצד הזיזין הטומאה יוצאת מהבית לתחת הזיזין וכן אם טומאה תחת הזיזין נכנסת מתחתיהן לבית לכן גגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים וטומאה באחד מהבתים כל הבתים שפתחיהם פתוחים טמאים:

הגה: ב' גגין שאין נוגעין זה בזה אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג' לא הוי חבור לטומאה דלא אמרינן לבוד להחמיר (מהרי"ו בפסקיו) ואם היו זה למעלה מזה אע"פ שאינן נוגעים אמרינן חבוט רמי וכאילו נוגעים (נ"י בהלכות טומאה רי"ף) הכהנים אינן יכולין לכוף לקרובי המת שיוציאו המת ממקומו כדי שהם יהיו רשאים ליכנס לביתם אם לא במקום שדרך להוציא כל המתים (תשובת מהרי"ל סימן ס"ה):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ז) חצר המוקפת כו'. כלומר בתי החצר המה סביב לצד החצר ולא לצד הב' דהיינו אחורי החצר לכל בית יש ב' פתחי' וכן חלונות א' פתוח לצד השני לאחורי החצר אשר אין שם זיזין:

(ח) אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים כו'. כצ"ל ור"ל כשכל דלתות הבית שהטומאה בתוכו נעולות מכל צד בין אותו צד הפתוח לחצר בין אותו צד שאחורי החצר אז טומאה יוצאת לתחת הזיזין ואכסדראות וכל מה שתחתיהן טמא דכיון דאין מקום לטומאה לצאת אלא דרך שם חזינן לטומאה כאלו כבר הוא שם דגזרו חכמים על כל המקומות שסוף הטומאה לצאת כאחד ואין ידוע דרך איזה יצא אבל לא נ"מ מידי במה ששאר פתחי הבית פתוחים או נעולים דמ"מ הטומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות אי נמי אשמועינן דאם היו שאר פתחי הבית פתוחים אז היו ג"כ הבתים הפתוחים טמאים וכל מה שבתוכה היה טמא כי הטומאה יוצאת לתחת הזיזין כיון שסוף הטומאה לצאת ואח"כ יוצאת מתחת הזיזין ונכנסת לבתי' הפתוחי':

(ט) ולכן יש מחמירין כו'. אמנם אין להחמיר בבית של צדוק הדין דאדרבה אותו הפתח בא לטמא את האהל פסקי מהרא"י שם וכתב בספר מע"מ ד' קי"ח סוף ע"א שטעם זה יספיק בבית צדוק הדין שאין בו אלא פתח אחד שבו מכניסין ומוציאין את המת אבל אם יש בו ב' פתחים שבפתח האחד מכניסין ובפתח אחד מוציאין כמו שיש בבית צדוק הדין שבק"ק פראג יש להחמיר שאין לכהני' ליכנס באותו הפתח שמוציאין ממנו המת:

(י) ואם נפתח חלון או פתח מצד האחר. שאחורי החצר שבאותו הפתח יצא שהרי לצד החצר הוא נעול:

(יא) חלון או פתח. שיש בו ד' על ד' כן הוא בעט"ז והוא מדברי הרא"ש:

(יב) וכן אם טומאה תחת הזיזין נכנסת מתחתיהן לבית. היינו כשהבית פתוח:

(יג) וכן גגין הבולטין כצ"ל. כתב מהרש"ל והאחרונים בשם תשובת מהר"ח א"ז במקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהקיפן טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומאה נכנסת תחתיה והקורה מביאה הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן א"כ כשיש מת ב"מ באחד מן הבתים נמצא שהמבוי מחובר ע"י קורות העירוב ע"כ וכ' הב"ח שהקור' צריך שתהי' עגולה ג"ט כדי שתהיה רחבה טפח דכל שיש בהקיפו ג"ט רחבו טפח:

(יד) גגין הבולטין כו'. כתב דרישה הכל תלוי בגג שע"ג הפתח הבית שהמת בתוכו ומשם באה מהגג שלפני הפתח להגג של הבית ואף שאין הבתים סמוכים זה אצל זה אלא שיש מחיצה ביניהם מן הצד אף שאין עליה גג קטן אם הקורה מונח עליה רחב טפח דהא כשהטומאה באה מהפתח לגג והגג מקיף את כל הבית הרי טומאה מתחת הגג שהוא מן תחת אותה מחיצה ואותה מחיצה מביא הטומאה תחת גג הבית הסמוך לה ונכנסה תוכו דרך (בתים) [פתחים] או חורין אבל כשאין גג ע"ג פתח הבית שהמת בתוכו אף שיש לו גג מן הצד והוא מאהיל על הבתים שסמוכים לה מכל צד אין הטומא' באה שם ומה שרגילין לומר אם הוא מוקף חומה גבוהה אותה חומה אין בה נ"מ כ"א לענין צד שלפני הפתח או אם אין חומה גבוהה לפני פתח הבית שהמת בתוכו ויש חומה בבית הסמוך לו בצד שלפני הפתח באופן שלא יביא הטומאה מגג של מת לתחת הגג שלפני פתח הבית הסמוך אף שמן הצד ליכא חומה מפסקת והגגות מאהילין זה על זה לית לן בה עכ"ל. ול"נ שצריך שיהא גג אהל טפח מתחלה עד סוף אבל כל שיש ביניהם הפסק בחומה גבוהה אף שהיא עבה כמה טפחים כיון שאין אהל טפח שוב אין לטומאה מקום לילך וכן הסכימו רבים וגדולים) וכן המנהג פשוט:

(טו) שפתחיהן פתוחים טמאים. אבל אם הן סתומים טהורים ולפ"ז אף כשהטומאה באה באיזה בית אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת אין צריכין לצאת מבתיהן וכ"כ בדרישה ולפ"ז כהן שהוא בבית או בחדר שהטומא' נוגעת אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומא' אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס הטומאה לתוכו:

(טז) ואם היו זה למעלה מזה כו'. כתב הב"ח דאפילו היה הגג העליון הרבה למעלה משלשה טפחים כיון שיש בגגו טפח אמרי' חביט רמי כו' ע"ש:

(יז) הכהנים אינם יכולים כו'. כתב הב"ח נ"ל דאם הוא נפל דליכא משום כבוד כופין אותו להוציאו ממקומו כדי שיכנסו לביתם:


ט"ז

אם כל פתחי הבתים נעולים כו'. כן הוא גם בטור אבל הוא לאו דוקא דהעיקר תלוי בפתח הבית שהמת בתוכו דסוף הטומאה לצאת דרך שם ע"כ מטמא אע"פ שהוא נעול אבל בבתים אחרים מאי מעלה יש בנעילתם וכן מה שכ' אח"כ דאותם של צד החצר כולם נעולים הלא אפי' אם הם פתוחים רק שאותו פתח של בית שהטומאה בתוכו הוא נעול אין הטומאה יוצאת תחת הזיזין כיון שיש פתח לצד אחר להבית שהמת בתוכו ורבים אומרי' שיש ט"ס בדברי הטור וצ"ל אם כל פתחי הבית כו' וכן אח"כ צ"ל ואותו של צד החצר נעול וכן הוא ברא"ש דלא זכר רק אותו פתח שהמת בתוכו שיש לו שני פתחים אחד לצד הזיזין ואחד לצד המבוי ותליא מילתא איזה מהם פתוח דאמרינן שם תצא הטומאה:

ויש מתירין. טעם לזה דלא אמרינן סוף הטומאה לצאת טמא אלא באותו פתח שמוציאין תחילה מתוך האהל ולא מתוך האויר הואיל ובאותה יציאה נטהר האוהל ע"כ אותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך:

ואם נפתח ג"כ אחד מהם. פי' אותו שהמת בתוכו נפתח ג"כ לצד הזיזין דהיינו שנפתח אותו הבית משני צדדיו על כן גם תחת הזיזין טמא אף על פי ששאר בתים שתחתיה נעולים וכמו שזכרנו בסמוך:

נכנסת מתחתיהן לבית. פי' כל בית שפתחו פתוח לצד הזיזין:
רש"ל הביא הג"ה אחת וז"ל אני אומר במקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהם היקף טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומא' נכנסת תחתיה הקורה מביאה את הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן אם כן כשיש מת ב"מ באחד מן הבתים אין כהן רשאי להיות בשום בית מן הבתים שבמבואות המחוברות ע"י קורה של העירוב וזוכרני כשהיינו לומדים בבית מורי ר"מ ז"ל והיה פתח פתוח מחצר הרב לחצר בית הכנסת ומשקוף הפתח היה מגיע מצד א' תחת תקרת הבית שהיה בו מת ואסר מורי לכהנים לצאת ולבוא דרך אותו הפתח כל זמן שהמת בבית ע"כ לשון תשובת מהר"ר חיים. וכתוב בדרישה ונראה לע"ד וגם שמעתי דהיינו דוקא במחיצה שיש עליה גג קטן או מחיצה שמשקוף עליה רוחב טפח ויש בו פתח פתוח לצאת ולבוא דרך תוכה דנמצא שם משקוף עליה כיון שנכנסין ויוצאים דרך תוכה אבל מחיצה מושכת מבית לבית ואין גג עליו וגם אין פתח פתוח בתוך המחיצה אפי' אם הקורה המונח עליו בעובי טפח וגם גגות הבתים משני צדדי המחיצה בקצה שלהם מאהילים עליהם מכל מקום אינו מביא הטומאה כיון דבאמצעית המחיצה אין עליה גג ולא שם תקרה כיון שאין שם פתח נקרא כסתום באמצע ואין בו כח להוליך הטומאה עכ"ל משמע מדבריו באם יש מחיצה פנויה בלא גג עליה ויש פתח באמצעיתה מביאה את הטומאה מבית לבית כיון שמראש המחיצה יש שם אוהל מן הגג של בית הטמא אע"פ שאין הפתח מגיע עד אותו החלק שהוא תחת הגג והיינו כיון שיש שם משקוף עליו מאחר שנכנסין ויוצאין שם ותמיהני מאד על דבר זה כיון שיש הפסק בחלק המחיצה שהוא סותם קודם התחלת הפתח בין החלק שמגיע תחת הגג ובין פתח מי יכניס הטומאה מן תחת הגג להפתח שבאמצע והלא אפילו ביש הפסק בפחות משלשה לא אמרינן לבוד להחמיר וע"כ לא אסרו שם בתשובה שהבאתי בשם רש"ל אלא שהתקרה היתה מונחת בלא מחיצה תחתיה מן תחת הגג של בית הטמא לתחת הגג של בית אחר נמצא שהיה חלל תחת התקרה מן בית הטמא לבית האחר בלי הפסק מחיצה סתומה מה שאין כן בהך מילתא שיש הפסק מחמת המחיצה הבנויה על הארץ ואין בה בליטה טפח סמוך לחלק שתחת הגג השני ודאי אין כאן הבאת טומאה כלל מידי דהוה אשני בתים סמוכים ואין גג בולט למעלה מהם דאין נכנסת הטומאה מבית לבית אע"פ ששניהם פתוחים דהא גגים בולטים בעינן כמ"ש בשולחן ערוך כאן ונראה דאין לחוש לטומאה כשיש מחיצה בנויה אע"פ שיש פתח באמצעה לא בתוך המחיצה כולה אלא אם כן יש עליה גם כן גג קטן או בליטה טפח מן אותו צד שנכנס תחת בית הטמא לחלק המגיע תחת הגג השני:

כל הבתים שפתחיהם פתוחים כו'. הטעם שכיון שיש גגין על הפתח של הבתים כולם ובאחד מהן יש שם מת הטומאה הולכת דרך פתח ביתו תחת הגגין ונכנסת לבתים אחרים שהם פתוחים תחת הגג שלהם אבל אם אין גג על הפתחים וכותלי הבתים שאצל הבית הטמא הם סתומים עד הגג שלהם מן החצר אין טומאה לאותן הבתים אע"פ שהם פתוחים לצד הרחוב אע"פ שגג אחד יש מבית הטמא מן הצד לבית שאצלו מ"מ אין מקום לטומאה להכניס לבית האחר כיון שבצד ששם הפתח אין שם גג. וכתוב בדרישה אף אם הטומאה באה מפתח בית הטמא לתחת גגו ומשם מגג לגג של בית אחר מ"מ אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת משם עד אחר הוצאת המת אין צריכין לצאת מבתיהן וגדולה מזאת עשיתי במת עמי ביום השבת וצויתי להוציאו ולהניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג על גבי [פתח] המרתף והכהנים נשארו בבית אלא שיש להקשות אהנחת מת במרתף ודלת המרתף סגורה בפתח המרתף הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פותח טפח וכמ"ש בסימן שע"ב דהאידנא דכולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל שכנגדו טמא) וה"נ אף שבמרתף הוא חלל גדול סביב המת מכל מקום ליכא ביציאת הפתח דהמרתף פותח טפח כל זמן שהוא סגור והכהנים בבית ע"ג המרתף מיהו אם בהדלת הפתח שבמרתף עשוים חורין חורין כמו שקורין בל"א גיגאטי"ר אף שאין בחור א' טפח מ"מ כיון שיש בהצטרפות החורין יחד פתוח כמה טפחים יש צד להקל שהוא בכלל יציאתה פותח טפח עכ"ל ותמהני על פה קדוש יאמר כן נגד המשניות ערוכות הבאתים בתחלת סימן זה שאין נקבי הגיגאטי"ר מצטרפות לטפח. ובפירוש אמרו במשנה פרק י"ב דאהלות שאין הטומאה יוצאת מהבית כשאין שם נקב [טפח] במקום א' וא"כ נשארה הטומא' בבית והוה כקבר סתום ומטמא עד לרקיע והיאך כ' לקולא מחמת הצטרפות הנקבים להוציא הטומאה כיון שהמרתף סגור מכל צד אע"ג דאין הדלת מקרי חציצה כמו שאכתוב בסמוך מ"מ המרתף סתום ע"כ אין לסמוך על היתר זה דהצטרפות הנקבים כלל. גם מה שכתב להתיר לכהנים לסגור פתחיהם וחלון זהו דבר הנמנע דהא סגירת הפתח ע"י מפתח הוא ואינו חוצץ כדאיתא לעיל ר"ס זה סעיף א' הבאתיו בשם רמב"ם) ותו דהא הדלת תלויה ע"י צירים של ברזל ודבר כזה אינו חוצץ כמו שכתבתי לעיל בראיה ברורה ומעולם לא שמענו לנהוג בהיתר זה לכהנים וכמה הקילו רבותינו להיות חס על הכהן שלא להגיד לו עד שילביש עצמו ולא נהגו בהיתר זה אלא ודאי דליתיה. כן נלע"ד ברור:

אינם יכולים לכוף כו'. הטעם בתשובת מהרי"ל וז"ל אבל אי רגילין להשהותם משום כבודם להשמיע עליו רבים שיתעסקו עמו א"נ לטהרו בביתו א"כ היאך מצינו לכופן לזלזל נגד המנהג ולא שייך הכא על המזיק להרחיק עצמו כיון דאנוס הוא דהואיל ונהוג נהוג עכ"ל. ומו"ח ז"ל כתב דאם הוא נפל דלא איכא משום כבוד כופין אותו להוציאו מביתו בשביל הכהנים דעל המזיק להרחיק עצמו ע"כ. ואני תמהתי על דברי התשובה הנ"ל דהא אין שייך כלל כאן לכוף אותו להוציאו מטעם על המזיק להרחיק עצמו כדאיתא בח"מ סימן קנ"ה בש"ע סעיף ל"ב בהיה לו אילן סמוך לבור חבירו אין בעל הבור יכול לומר הרי שרשי האילן מפסידים לבורי שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובשעה שנטעו אינו מזיקו כו' ק"ו כאן שאין עושה לעולם שום מעשה להזיקו אלא מן השמים הוא היאך יכוף אותו ונראה דעל זה נמי נתכוון בתשובה במה שכתב דאונס הוא כלומר דנעשה ממילא ומה שסיים אחר זה דהואיל ונהוג נהוג ובלאו הכי ראוי להגיה כן דהיאך שייך לומר אונס כיון שהוא מנהג ולפי זה גם בנפל אין שייך לכופו להוציאו כיון שאין שם מזיק עליו אלא שאם הכהן רוצה לשלוח שם להוציא הנפל אל מקום אחר אין אבי הנפל יכול לעכב כיון שהוא ניזוק וזה לא חסר כלל כן נראה לע"ד:

באר היטב

(ז) מחמירין: כ' הש"ך אמנם אין להחמיר בבית של צדוק הדין דאדרבה אותו הפתח בא לטמא את האוהל פסקי מהרא"י וכ' בס' מעדני מלך שטעם זה יספיק אם אין בו אלא פתח א' שבו מכניסין ומוציאין את המת אבל אם יש בו ב' פתחים שבפתח הא' מכניסין ובהשני מוציאין כמו שיש בבית צדוק הדין שבק"ק פראג יש להחמיר שאין לכהנים ליכנס באותו הפתח שמוציאין ממנו המת עכ"ל והט"ז כ' דהעיקר תלוי בפתח הבית שהמת בתוכו דסוף הטומאה לצאת דרך שם ע"כ מטמא אף שהוא נעול אבל בבתים אחרים מה מעלה יש בנעילתם וצ"ל דמ"ש המחבר אם כל פתחי הבתים נעולים הוא לאו דוקא עכ"ל (ובת' ח"צ סי' ק"ג חולק ע"ז ואחר שהביא ראיות לדבריו כ' וז"ל הדבר ברור דבבית צדוק הדין אין לחוש כלל אם יכנסו בו הכהנים אף שיש מת בעיר יכולים הכהנים להקדים ולכנוס בו בין שיש לו פתח א' ובין שיש לו ב' פתחים וע"ש עוד בזה).

(ח) פתח: שיש בו ד' על ד' כן הוא בלבוש.

(ט) הזיזין: פירש הט"ז דהיינו אותו החדר שהמת בתוכו נפתח גם כן לצד הזיזין באופן שנפתח אותו הבית משני צדדיו.

(י) לבית: פי' לבית שפתחו פתוח לצד הזיזין. ט"ז.

[[#יא) פתוחים. כתב הש"ך אבל אם הם סתומים טהורים ולפ"ז אף כשהטומאה באה באיזה בית אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת א"צ לצאת מבתיהן ולפ"ז כהן שהוא בבית או חדר שהטומאה נוגע אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומאה אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס הטומאה לתוכו ובדרישה כתב וז"ל וגדולה מזאת עשיתי במת עמי ביום השבת וצויתי להוציאו ולהניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג ע"ג [פתח] המרתף והכהנים נשארו בבית אלא שיש להקשות ע"ז בהנחת מת במרתף ודלת המרתף סגור הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פתוח טפח וכמ"ש בסי' שע"ב וה"נ אף שבמרתף יש חלל גדול סביב המת מ"מ אם אין בהפתח פותח טפח אינם רשאים הכהנים להיות ע"ג המרתף כל זמן שהוא סגור מיהו אם הדלת שבמרתף עשויה כמו שקורין בל"א גיגאטי"ר אף שאין בחור א' טפח מכל מקום כיון שיש בהצטרפות החורין יחד פתוח כמה טפחים יש צד להקל שהוא בכלל יציאתה פותח טפח (ועיין ש"א שאלה צ"ג ושבות יעקב שאלה פ"ה) והט"ז חולק עליו מטעם שמבואר לעיל שמוכח מהמשנה דאהלות להדיא שאין נקבי הגיגאטי"ר מצטרפין לטפח גם מ"ש להתיר להכהנים לסגור פתחיהן וחלונות זהו דבר הנמנע דהא סגירת הפתח הוא ע"י מפתח גם ע"י צירים של ברזל וזה אינו חוצץ כמ"ש לעיל בראיה ברורה ומעולם לא שמענו לנהוג בהיתר זה לכהנים וכמה הקילו רבותינו להיות חס על הכהן שלא להגיד לו עד שילביש עצמו ולא נהגו בהיתר זה אלא ודאי דליתא עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו וכתב דהוא נמשך לשיטתו דלעיל ריש הסי' וכבר כתבתי דליתא ואדרבה מהרמב"ם משמע דחוצץ גם י"ל דהדרישה מיירי היכא דהדלת יכולה לעמוד בלא סמיכה כמו שעושים ברוב בתים גם יש לתמוה עליו ועל הדרישה היאך סתמו וכתבו דחור שבדלת שיעורו פותח טפח והא דבר זה יש פלוגתא דר"ע ור"ט באהלות פי"ד ור"ע ס"ל דשיעורו מלא אגרוף וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו וכ"פ הרמב"ם להדיא ובע"כ צ"ל לדבריהם דהיינו דוקא בסתם חור שנעשה בתחלה ע"י אומן אבל בחור שעשוי להוציא ולהביא דהוי כעשוי לתשמיש מודה ר"ע לר"ט אלא דא"כ ה"ל לפרושי דמיירי בכה"ג. וגם הרמב"ם לא חילק בדבר משמע דס"ל דבכל גוני שיעורו כאגרוף וצ"ע עכ"ל) וכ' מהרש"ל דבמקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהם היקף טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומאה נכנסת תחתיהם הקורה מביאה הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן א"כ כשיש מת באחד מן הבתים אין כהן רשאי להיות בשום בית מן הבתים שבמבואות המחוברות ע"י קורה של העירוב (וכתב הב"ח שהקורה צריך להיות עגולה כדי שיהיה רחבה טפח_בהט|(יא) פתוחים. כתב הש"ך אבל אם הם סתומים טהורים ולפ"ז אף כשהטומאה באה באיזה בית אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת א"צ לצאת מבתיהן ולפ"ז כהן שהוא בבית או חדר שהטומאה נוגע אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומאה אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס הטומאה לתוכו ובדרישה כתב וז"ל וגדולה מזאת עשיתי במת עמי ביום השבת וצויתי להוציאו ולהניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג ע"ג [פתח] המרתף והכהנים נשארו בבית אלא שיש להקשות ע"ז בהנחת מת במרתף ודלת המרתף סגור הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פתוח טפח וכמ"ש בסי' שע"ב וה"נ אף שבמרתף יש חלל גדול סביב המת מ"מ אם אין בהפתח פותח טפח אינם רשאים הכהנים להיות ע"ג המרתף כל זמן שהוא סגור מיהו אם הדלת שבמרתף עשויה כמו שקורין בל"א גיגאטי"ר אף שאין בחור א' טפח מכל מקום כיון שיש בהצטרפות החורין יחד פתוח כמה טפחים יש צד להקל שהוא בכלל יציאתה פותח טפח (ועיין ש"א שאלה צ"ג ושבות יעקב שאלה פ"ה) והט"ז חולק עליו מטעם שמבואר לעיל שמוכח מהמשנה דאהלות להדיא שאין נקבי הגיגאטי"ר מצטרפין לטפח גם מ"ש להתיר להכהנים לסגור פתחיהן וחלונות זהו דבר הנמנע דהא סגירת הפתח הוא ע"י מפתח גם ע"י צירים של ברזל וזה אינו חוצץ כמ"ש לעיל בראיה ברורה ומעולם לא שמענו לנהוג בהיתר זה לכהנים וכמה הקילו רבותינו להיות חס על הכהן שלא להגיד לו עד שילביש עצמו ולא נהגו בהיתר זה אלא ודאי דליתא עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו וכתב דהוא נמשך לשיטתו דלעיל ריש הסי' וכבר כתבתי דליתא ואדרבה מהרמב"ם משמע דחוצץ גם י"ל דהדרישה מיירי היכא דהדלת יכולה לעמוד בלא סמיכה כמו שעושים ברוב בתים גם יש לתמוה עליו ועל הדרישה היאך סתמו וכתבו דחור שבדלת שיעורו פותח טפח והא דבר זה יש פלוגתא דר"ע ור"ט באהלות פי"ד ור"ע ס"ל דשיעורו מלא אגרוף וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו וכ"פ הרמב"ם להדיא ובע"כ צ"ל לדבריהם דהיינו דוקא בסתם חור שנעשה בתחלה ע"י אומן אבל בחור שעשוי להוציא ולהביא דהוי כעשוי לתשמיש מודה ר"ע לר"ט אלא דא"כ ה"ל לפרושי דמיירי בכה"ג. וגם הרמב"ם לא חילק בדבר משמע דס"ל דבכל גוני שיעורו כאגרוף וצ"ע עכ"ל) וכ' מהרש"ל דבמקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהם היקף טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומאה נכנסת תחתיהם הקורה מביאה הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן א"כ כשיש מת באחד מן הבתים אין כהן רשאי להיות בשום בית מן הבתים שבמבואות המחוברות ע"י קורה של העירוב (וכתב הב"ח שהקורה צריך להיות עגולה כדי שיהיה רחבה טפח)]] וזוכרני כשהיינו לומדים בבית מורי ר"מ ז"ל והיה פתח פתוח מחצר הרב לחצר בהכ"נ ומשקוף הפתח היה מגיע מצד א' תחת תקרת הבית שהיה בו מת ואסר מורי לכהנים לצאת ולבוא דרך אותו הפתח כל זמן שהמת בבית וכ' הדרישה ושמעתי דהיינו דוקא במחיצה שיש עליה גג קטן או מחיצה שמשקוף עליה רוחב טפח וכו' אבל מחיצה מושכת מבית לבית ואין גג עליה וגם אין פתח פתוח בתוך המחיצה אפילו אם הקורה המונח עליה בעובי טפח וגם גגות הבתים משני צדדי המחיצה בקצה שלהם מאהילים עליהם מ"מ אינו מביא הטומאה כיון דבאמצעית המחיצה אין עליה גג ולא תקרה כיון שאין שם פתח נקרא כסתום באמצע ואין בו כח להוליך הטומאה וכתב הט"ז דמשמע מדבריו באם יש מחיצה פנויה בלא גג עליה ויש פתח באמצעיתה מביאה את הטומאה מבית לבית כיון שבראש המחיצה יש שם אהל מן הגג של בית הטמא אע"פ שאין הפתח מגיע עד אותו החלק שהוא תחת הגג ותמיהני מאד על הדבר הזה כיון שיש הפסק בחלק המחיצה מי יכניס הטומאה מן תחת הגג להפתח שבאמצע והלא אפי' ביש הפסק בפחות משלשה לא אמרינן לבוד להחמיר: וע"כ לא אסר מהרש"ל אלא שהתקרה היתה מונחת בלא מחיצה תחתיה מן תחת הגג של בית הטמא לתחת הגג של בית אחר נמצא שהיה חלל תחת התקרה בלי הפסק מחיצה סתומה משא"כ כאן שיש הפסק במחיצה הבנויה על הארץ ואין בליטה טפח סמוך לחלק שתחת הגג השני ודאי אין כאן הבאת טומאה כלל מידי דהוה אשני בתים סמוכים ואין גג בולט למעלה מהם דאין נכנסת הטומאה מבית לבית אע"פ ששניהם פתוחים דהא גגין בולטין בעינן ונראה דאין לחוש לטומאה כשיש מחיצה בנויה אע"פ שיש פתח באמצעה לא בתוך המחיצה כולה אא"כ יש עליה ג"כ גג קטן או בליטה טפח מן אותו צד שנכנס תחת בית הטמא לחלק המגיע תחת גג השני. והש"ך כ' ונראה דצריך שיהא הגג אוהל טפח מתחלה עד סוף אבל כל שיש ביניהם הפסק בחומה גבוה אף שהיא עבה כמה טפחים כיון שאין אהל טפח שוב אין לטומאה מקום לילך וכן הסכימו רבים וגדולים וכן המנהג פשוט עכ"ל.

(יב) חבוט: וכ' הב"ח נ"ל דאפי' היה גג העליון הרבה למעלה מג"ט כיון שיש בגגו טפח אמרי' חביט רמי וע"ש.

(יג) לכוף: ונראה דאם הוא נפל דליכא משום כבוד כופין אותו להוציאו ממקומו כדי שיכנסו הכהנים לביתם כ"כ הב"ח ואין כן דעת הט"ז אלא שאם הכהן רוצה לשלוח שם להוציא הנפל אל מקום אחר אין אבי הנפל יכול לעכב כיון שהוא ניזוק וזה לא חסר כלל עכ"ל (ובנה"כ מסכים לדעת הב"ח ע"ש).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש