ט"ז על יורה דעה שעא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
בנקב שיש בו טפח. פירוש במקום אחד אבל אם אינו במקום אחד אלא ע"י צירוף יש טפח כגון מה שקורין גיגאטי"ר שעשוי ע"י סירוג ויש שם נקבים קטנים הרבה אין זה מביא הטומאה והוא משנה פרק י"ג דאהלות הסירוגות מצטרפות למלא מקדח דברי בית שמאי וב"ה אומרים עד שיהא כמלא מקדח במקום אחד ומבואר שם בין להביא הטומאה ובין להוציא ופשוט הוא דדין שיעור מקדח בחלון שעשוי לאורה שוה לשיעור טפח בחלון העשוי לתשמיש כמבואר בפ' הנ"ל וכ"פ רמב"ם להדיא פרק י"ד דטומאת מת דדוקא בעינן טפח במקום א' ואם לאו הרי היא כסתומה. וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק ח' דאהלות גבי סריגת החלון ועיין מה שכתבתי מזה לקמן סעיף ד' על דברי הדרישה:
וכל דבר המקבל טומאה. זה קאי גם ארישא דסותם כל הנקב דמועיל אפילו אין מבטלו שם מ"מ בעינן שלא יהא דבר המקבל טומאה אלא צריך לסתמו בעץ או באבן דבר שאינו כלי כמ"ש בית יוסף בשם לשון הרי"ף:
אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה. בפרק לא יחפור סוף (בבא בתרא דף י"ט) כתבו התוס' טעם לזה דכל שצריך סמיכה מקרי סתימת עראי ועוד טעם אחר שהסמיכה לא תהיה על ידי דבר שהוא מקבל טומאה אע"פ שהדבר עצמו שסותם הוא אינו מקבל טומאה מכל מקום כיון שהדבר שסומכו מקבל טומאה הוה כאלו הוא עצמו מקבל טומאה וכ"פ הר"ש והרמב"ם בפ"ו דאהלות במשנה דקוברי המת שהיו עוברין כו' ופשוט הוא לדברי הכל כל שמושיב באותו חלון עצים ואבנים כל כך הרבה עד שכותלי החלון מחזיקים אותם זה ודאי מהני וחוצץ דאין זה בכלל סמיכה כלל כנ"ל פשוט:
ומעשה שהי' בטומאה שהיתה בבית סמוך לבית הכנסת באופן שהיתה נכנסת דרך חלון ביהכ"נ של נשים וצוה מורה אחד לסתום החלון באותו פרוכת קטן שתלוי שם בקרסי הברזל תמיד שהוא לצניעות שתולין אותו שם הנשים בשעה שאינן צריכין לראות ביהכ"נ של אנשים ואמרתי שטעה המורה דבהדיא אמרינן במתניתין דפ' ח' דאהלות דסדין ומחצלת העשוין כאהלים שחוצץ בפני הטומאה אבל אם אין עשוים כאהלים אין חוצץ וכתב שם הר"ש כל שהוא עשוי כאהל חוצץ אע"ג דמקבל טומאה ואם אין עשוי כאהל אינו חוצץ וביאר ברמב"ם פרק י"ג דטומאת מת שאין עשוי כאהל אלא מתוח בלבד ואין להם שיפוע אהלים ואין שם כתלים עכ"ל וה"ה כאן שאין כאן אלא סתימה על החלון ולא כותל ולא אהל ותו דאותו הפרוכת תלוי בטבעות של ברזל נמצא דהברזל עושה הקיום ובהדיא כ' רמב"ם פרק י"ח דטומאת מת אם הגיף א' את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא את הבית וכן אם היה אדם מבפנים או בחוץ סומך את הדלת אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו הבית טמא לפי שהאדם והכלים הוא שחוצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין את הטומאה ואינם חוצצין עכ"ל וכן כתבו התוס' בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט) בד"ה רואין כו' לענין אם סגר הדלת במפתח דבעינן דבר החוצץ עומד על ידי דבר שאינו מקבל טומאה ולשונם אזכיר בסמוך ה"ה נמי כאן שהטבעות של ברזל מעמידין את הפרוכת והם כלים וא"ל ממ"ש במשנה דכלים דף כ"א דטבעות כלים טהורות דהא איתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ב) ברש"י וז"ל ומיהו עם הרצועה מקבלת טומאה אלא שאין מקבלת טומאה לעצמה עכ"ל ממילא כאן שהטבעות עם אותו פרוכת הוה ודאי שם כלי עליהם והוה כמפתח ותו נראה דאפי' אם אינו מקבל טומאה מ"מ אינו חוצץ וזה מוכח ממה דקשה תרי משניות אהדדי לכאורה דבפי"א דכלים שנינו כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפותה שתחת הציר (והציר) [והצינור] שנעשו לקרקע פי' הרמב"ם שתשמישן עם הקרקע משמע מזה דכלים אלו ובתוכן מנעול שנועל בו בית לא מקבל טומאה ובפרק ו' דאהלות שנינו קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והגיף אחד מהם את הדלת וסמכו במפתח פירש הרמב"ם שהיה שער הבית קצת פתוח והחזיק אחד מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו עכ"ל אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור פירש ר"ש דאם יכולה לעמוד בלא סמיכת המפתח ה"ל מפתח כמאן דליתיה ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אין חוצץ בפני הטומאה משמע מזה דמפתח שהדלת נעול בו מקבל טומאה וע"כ אינו חוצץ ובתוס' פרק לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט) כתוב טעם למה אמרינן דאם ינטלו אינם יכולים לעמוד דאינו חוצץ וז"ל והיינו טעמא דסתימת עראי היא כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו אי נמי משום דבעינן דבר החוצץ עומד על ידי דבר שאינו מקבל טומאה ומיהו בפי' משניות מצא ר"י דמפרש דאפי' במפתח שאינו מקבל טומאה איירי ומטעמא דלא חשיב אהל לחוץ בפני הטומאה כיון שעומד ע"י כלי אע"ג דאינו מקבל טומאה עכ"ל נ"ל דהתו' באו לפרש המשנה דאהלות שזכרנו ולתרץ קושיא שזכרנו דתחלה תירצו דמפתח לאו דוקא אלא כל דבר שבעולם אם בא לסמוך בו דבר החוצץ אינו חוצץ ולא תליא מילתא במקבל טומאה אלא סתימה מעלייתא בלא שום סמיכה בעינן ואח"כ כתבו דדוקא מפתח נקט שהוא מקבל טומאה ולא מיירי בההוא גוונא דמיירי בכלים שזכרנו דהתם המנעול אין מקבל טומאה דנעשה תחלה לצורך תשמיש קרקע אבל באהלות מיירי ממפתח דעלמא שלא נעשה לקרקע והוא מקבל טומאה ואח"כ כתבו שבפי' המשניות ס"ל דודאי מפתח דוקא נקט דאינו חוצץ כיון שהוא על כל פנים כלי מה שאין כן במידי דאינו כלי לגמרי ולא תליא מילתא בטומאה ומתני' דאהלות מיירי אפי' במפתח שנעשה לקרקע דאין מקבל טומאה הנה לפנינו דמפתח שנועלין בו הדלת פשיטא דאינו חוצץ ואפי' אינו מקבל טומאה אלא אפי' שאר דבר שאינו כלי לגמרי אין יכול לסמוך בו הדלת לתירוצא קמא ובמרדכי פרק לא יחפור כתב כתירוצא קמא דצריך שיהיה עומד שם בחלון בלא סמיכת דבר אחר וכ"כ רמ"א בסי' זה בסמוך. ואע"ג דבמרדכי הביא שם עוד מתני' דהגפת מפתח לא מהני אע"פ שאינו מקבל טומאה לא נתכוין שיהיה עכ"פ כלי דהא פסק כתירוצא קמא כמו שזכרתי אלא בא לתקן בזה שלא נימא דבטומאה תליא מילתא תדע דהא לא זכר שיהיה דוקא כלי. ממילא נשמע מזה דלא מועיל חציצת דלת או חלון כל שאינה יכולה לעמוד בלא צירים של ברזל או שאר דבר של ברזל אע"פ שהם לצורך קרקע וזה מועיל שלא יקבלו טומאה מ"מ אינם חוצצים כמו שזכרנו ולפ"ז הא דאמרי' בסעיף ד' דמהני נעילת מפתחים לחצון היינו אם הם בענין שיכולים לעמוד בלא שום סמיכה ולא ביש לה צירים של ברזל דאל"כ אינם חוצצין דהוה כמפתח של משנה דאהלות ועיין מה שאכתוב לקמן שלא לסמוך להקל כדברי הדרישה לנעול הבית כדי לחוץ. ועל כן בודאי אינו חוצץ ומטעם זה יראה דאם יש סתימה בחלון של ברזל שהוא עשוי כמו סבכה שקורין בלשון אשכנז גיגאטי"ר והוא של ברזל אינו מועיל כיון שהוא מקבל טומאה) ואינו עשוי כעין אהל ועיין מה שכתבתי מזה בסעיף ד' שעל פי זה אין להתיר לכהן להיות בבית ולסתום הפתח והחלון:
סעיף ב עריכה
הבית טהור והעליה טמאה. לפי שהטומאה עולה כנגדה מאחר שהיא מונחת תחת הארובה והוה כאלו אין שם אהל עליה ואין לה כח לירד ולהחזיר הטומאה לבית מאחר שאין בה פותח טפח כ"פ הרא"ש בהלכות קטנות ואין להקשות יהיה פתח הבית ההוא טמא משום שסוף הטומאה לצאת דרך אותה פתח כמו דאמרינן אחר כך בסי' זה דכאן שאין שם רק כזית מן המת ועליו אין אהל הוה כמונח ברשות הרבים ואינו מטמא כלל בבית כנ"ל פשוט ובחנם האריך על זה בדרישה.) ומזה למדנו שאם יש מת בבית בחדר שאין עליו אהל אין לכהן להיות בכל הבית הן מטעם שהטומאה חוזרת ויורדת הן מטעם שסוף הטומאה לצאת דרך הפתח דלא הקיל הרא"ש כאן אלא אם אין פתח רק פחות מטפח:
סעיף ג עריכה
הבית טמא והם טהורים. הואיל ואין בכל אחד אלא חצי זית שהוא חצי שיעור והבית טמא דסוף הטומאה לצאת דרך שם ורואין כאלו שני חצאי זיתים מונחים בבית ואין הטומאה נכנסת בחדרים כיון שדלתותיהם נעולים:
דלא אמרינן לבוד להחמיר. לכאורה משמע אבל להקל אמרינן לבוד והוא תמוה דא"כ לא תמצא טומאה יוצאת או נכנסת דרך נקב דנימא כלבוד דמי והוה סתום ועיינתי במקור דכתב מהרי"ו וז"ל הר"ר יעקב שאלני אם אמרינן לבוד גבי אהל המת כגון ב' בתים הסמוכים זה לזה בבנין פחות מג' טפחים ומת באחד מהם והשבתי לו דלא אמרי' לבוד וראיה מפ"ק דעירובין גבי עור העסלא ובסוכה פרק הישן גבי קורות הבית שאינם מכוונות עי"ש בגמרא ורש"י עכ"ל ועיינתי בפ"ק דעירובין כתבו שם התוספות דבטומאה לא אמרינן לבוד ולא זכרו מחומרא כלל ובפרק הישן (סוכה דף כ"ב) אמרינן אבל אין ביניהם פותח טפח ביניהן ועל גביהן טהור פרש"י וה"ה באין מכוונות שע"ג טהור ותחתיה טמא דכיון שיש בה טפח מביאה טומאה לכל אורך שתחתיה עכ"ל משמע דהטומאה יורדת למטה ומטמא מה שבתחתונה דאין שם חציצה ואי ס"ד דאמרינן לבוד לקולא אמאי יטמא מה שבתחתונה אע"פ שלא אמרינן חבוט רמי מ"מ להוי כסתום ויהיה חציצה לטהר מה שלמטה אלא ודאי לטומאה לא אמרינן כלל לבוד וא"כ צריכין לומר מ"ש רמ"א כאן דלא אמרינן לבוד פי' אפי' להחמיר:
סעיף ד עריכה
אם כל פתחי הבתים נעולים כו'. כן הוא גם בטור אבל הוא לאו דוקא דהעיקר תלוי בפתח הבית שהמת בתוכו דסוף הטומאה לצאת דרך שם ע"כ מטמא אע"פ שהוא נעול אבל בבתים אחרים מאי מעלה יש בנעילתם וכן מה שכ' אח"כ דאותם של צד החצר כולם נעולים הלא אפי' אם הם פתוחים רק שאותו פתח של בית שהטומאה בתוכו הוא נעול אין הטומאה יוצאת תחת הזיזין כיון שיש פתח לצד אחר להבית שהמת בתוכו ורבים אומרי' שיש ט"ס בדברי הטור וצ"ל אם כל פתחי הבית כו' וכן אח"כ צ"ל ואותו של צד החצר נעול וכן הוא ברא"ש דלא זכר רק אותו פתח שהמת בתוכו שיש לו שני פתחים אחד לצד הזיזין ואחד לצד המבוי ותליא מילתא איזה מהם פתוח דאמרינן שם תצא הטומאה:
ויש מתירין. טעם לזה דלא אמרינן סוף הטומאה לצאת טמא אלא באותו פתח שמוציאין תחילה מתוך האהל ולא מתוך האויר הואיל ובאותה יציאה נטהר האוהל ע"כ אותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך:
ואם נפתח ג"כ אחד מהם. פי' אותו שהמת בתוכו נפתח ג"כ לצד הזיזין דהיינו שנפתח אותו הבית משני צדדיו על כן גם תחת הזיזין טמא אף על פי ששאר בתים שתחתיה נעולים וכמו שזכרנו בסמוך:
נכנסת מתחתיהן לבית. פי' כל בית שפתחו פתוח לצד הזיזין:
רש"ל הביא הג"ה אחת וז"ל אני אומר במקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהם היקף טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומא' נכנסת תחתיה הקורה מביאה את הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן אם כן כשיש מת ב"מ באחד מן הבתים אין כהן רשאי להיות בשום בית מן הבתים שבמבואות המחוברות ע"י קורה של העירוב וזוכרני כשהיינו לומדים בבית מורי ר"מ ז"ל והיה פתח פתוח מחצר הרב לחצר בית הכנסת ומשקוף הפתח היה מגיע מצד א' תחת תקרת הבית שהיה בו מת ואסר מורי לכהנים לצאת ולבוא דרך אותו הפתח כל זמן שהמת בבית ע"כ לשון תשובת מהר"ר חיים. וכתוב בדרישה ונראה לע"ד וגם שמעתי דהיינו דוקא במחיצה שיש עליה גג קטן או מחיצה שמשקוף עליה רוחב טפח ויש בו פתח פתוח לצאת ולבוא דרך תוכה דנמצא שם משקוף עליה כיון שנכנסין ויוצאים דרך תוכה אבל מחיצה מושכת מבית לבית ואין גג עליו וגם אין פתח פתוח בתוך המחיצה אפי' אם הקורה המונח עליו בעובי טפח וגם גגות הבתים משני צדדי המחיצה בקצה שלהם מאהילים עליהם מכל מקום אינו מביא הטומאה כיון דבאמצעית המחיצה אין עליה גג ולא שם תקרה כיון שאין שם פתח נקרא כסתום באמצע ואין בו כח להוליך הטומאה עכ"ל משמע מדבריו באם יש מחיצה פנויה בלא גג עליה ויש פתח באמצעיתה מביאה את הטומאה מבית לבית כיון שמראש המחיצה יש שם אוהל מן הגג של בית הטמא אע"פ שאין הפתח מגיע עד אותו החלק שהוא תחת הגג והיינו כיון שיש שם משקוף עליו מאחר שנכנסין ויוצאין שם ותמיהני מאד על דבר זה כיון שיש הפסק בחלק המחיצה שהוא סותם קודם התחלת הפתח בין החלק שמגיע תחת הגג ובין פתח מי יכניס הטומאה מן תחת הגג להפתח שבאמצע והלא אפילו ביש הפסק בפחות משלשה לא אמרינן לבוד להחמיר וע"כ לא אסרו שם בתשובה שהבאתי בשם רש"ל אלא שהתקרה היתה מונחת בלא מחיצה תחתיה מן תחת הגג של בית הטמא לתחת הגג של בית אחר נמצא שהיה חלל תחת התקרה מן בית הטמא לבית האחר בלי הפסק מחיצה סתומה מה שאין כן בהך מילתא שיש הפסק מחמת המחיצה הבנויה על הארץ ואין בה בליטה טפח סמוך לחלק שתחת הגג השני ודאי אין כאן הבאת טומאה כלל מידי דהוה אשני בתים סמוכים ואין גג בולט למעלה מהם דאין נכנסת הטומאה מבית לבית אע"פ ששניהם פתוחים דהא גגים בולטים בעינן כמ"ש בשולחן ערוך כאן ונראה דאין לחוש לטומאה כשיש מחיצה בנויה אע"פ שיש פתח באמצעה לא בתוך המחיצה כולה אלא אם כן יש עליה גם כן גג קטן או בליטה טפח מן אותו צד שנכנס תחת בית הטמא לחלק המגיע תחת הגג השני:
כל הבתים שפתחיהם פתוחים כו'. הטעם שכיון שיש גגין על הפתח של הבתים כולם ובאחד מהן יש שם מת הטומאה הולכת דרך פתח ביתו תחת הגגין ונכנסת לבתים אחרים שהם פתוחים תחת הגג שלהם אבל אם אין גג על הפתחים וכותלי הבתים שאצל הבית הטמא הם סתומים עד הגג שלהם מן החצר אין טומאה לאותן הבתים אע"פ שהם פתוחים לצד הרחוב אע"פ שגג אחד יש מבית הטמא מן הצד לבית שאצלו מ"מ אין מקום לטומאה להכניס לבית האחר כיון שבצד ששם הפתח אין שם גג. וכתוב בדרישה אף אם הטומאה באה מפתח בית הטמא לתחת גגו ומשם מגג לגג של בית אחר מ"מ אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת משם עד אחר הוצאת המת אין צריכין לצאת מבתיהן וגדולה מזאת עשיתי במת עמי ביום השבת וצויתי להוציאו ולהניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג על גבי [פתח] המרתף והכהנים נשארו בבית אלא שיש להקשות אהנחת מת במרתף ודלת המרתף סגורה בפתח המרתף הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פותח טפח וכמ"ש בסימן שע"ב דהאידנא דכולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל שכנגדו טמא) וה"נ אף שבמרתף הוא חלל גדול סביב המת מכל מקום ליכא ביציאת הפתח דהמרתף פותח טפח כל זמן שהוא סגור והכהנים בבית ע"ג המרתף מיהו אם בהדלת הפתח שבמרתף עשוים חורין חורין כמו שקורין בל"א גיגאטי"ר אף שאין בחור א' טפח מ"מ כיון שיש בהצטרפות החורין יחד פתוח כמה טפחים יש צד להקל שהוא בכלל יציאתה פותח טפח עכ"ל ותמהני על פה קדוש יאמר כן נגד המשניות ערוכות הבאתים בתחלת סימן זה שאין נקבי הגיגאטי"ר מצטרפות לטפח. ובפירוש אמרו במשנה פרק י"ב דאהלות שאין הטומאה יוצאת מהבית כשאין שם נקב [טפח] במקום א' וא"כ נשארה הטומא' בבית והוה כקבר סתום ומטמא עד לרקיע והיאך כ' לקולא מחמת הצטרפות הנקבים להוציא הטומאה כיון שהמרתף סגור מכל צד אע"ג דאין הדלת מקרי חציצה כמו שאכתוב בסמוך מ"מ המרתף סתום ע"כ אין לסמוך על היתר זה דהצטרפות הנקבים כלל. גם מה שכתב להתיר לכהנים לסגור פתחיהם וחלון זהו דבר הנמנע דהא סגירת הפתח ע"י מפתח הוא ואינו חוצץ כדאיתא לעיל ר"ס זה סעיף א' הבאתיו בשם רמב"ם) ותו דהא הדלת תלויה ע"י צירים של ברזל ודבר כזה אינו חוצץ כמו שכתבתי לעיל בראיה ברורה ומעולם לא שמענו לנהוג בהיתר זה לכהנים וכמה הקילו רבותינו להיות חס על הכהן שלא להגיד לו עד שילביש עצמו ולא נהגו בהיתר זה אלא ודאי דליתיה. כן נלע"ד ברור:
אינם יכולים לכוף כו'. הטעם בתשובת מהרי"ל וז"ל אבל אי רגילין להשהותם משום כבודם להשמיע עליו רבים שיתעסקו עמו א"נ לטהרו בביתו א"כ היאך מצינו לכופן לזלזל נגד המנהג ולא שייך הכא על המזיק להרחיק עצמו כיון דאנוס הוא דהואיל ונהוג נהוג עכ"ל. ומו"ח ז"ל כתב דאם הוא נפל דלא איכא משום כבוד כופין אותו להוציאו מביתו בשביל הכהנים דעל המזיק להרחיק עצמו ע"כ. ואני תמהתי על דברי התשובה הנ"ל דהא אין שייך כלל כאן לכוף אותו להוציאו מטעם על המזיק להרחיק עצמו כדאיתא בח"מ סימן קנ"ה בש"ע סעיף ל"ב בהיה לו אילן סמוך לבור חבירו אין בעל הבור יכול לומר הרי שרשי האילן מפסידים לבורי שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובשעה שנטעו אינו מזיקו כו' ק"ו כאן שאין עושה לעולם שום מעשה להזיקו אלא מן השמים הוא היאך יכוף אותו ונראה דעל זה נמי נתכוון בתשובה במה שכתב דאונס הוא כלומר דנעשה ממילא ומה שסיים אחר זה דהואיל ונהוג נהוג ובלאו הכי ראוי להגיה כן דהיאך שייך לומר אונס כיון שהוא מנהג ולפי זה גם בנפל אין שייך לכופו להוציאו כיון שאין שם מזיק עליו אלא שאם הכהן רוצה לשלוח שם להוציא הנפל אל מקום אחר אין אבי הנפל יכול לעכב כיון שהוא ניזוק וזה לא חסר כלל כן נראה לע"ד:
סעיף ו עריכה
אסור לכהן כו'. דא"א לו שלא יסיט הטומאה. רש"ל הביא בשם הגהת מיי' וא"ז שפסקו כרבינו משולם להתיר אפי' בספינה קטנה רק שלא יהא תוך ד' אמותיו ויש להחמיר כיון שגם ב"י הביא זה להחמיר: