ש"ך על יורה דעה שעא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) אסור לכהן ליכנס כו'. כתב הרוקח סימן שס"ו אשת כהן שמעוברת מותרת ליכנס באהל המת דס"ס הוא שמא נפל הוא או שמא נקבה הוא:
(ב) שהסתימה חוצצת כו'. ובמשנה פ"ח דאהלו' אית' דסריגות שבחלונות חוצצין פירוש שאם היה חלון בין ב' בתים והטומאה בבית א' והיו עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקלוע אע"פ שיש ביניהם אויר כיון שאין שם פותח טפח אף באחד מהנקבים הרי זה חוצץ ולא יצטרפו נקבי הסריגות לפותח טפח וכ"פ הרמב"ם סוף פרק י"ג מהל' טומאת המת וכ"כ הסמ"ג סוף עשין רל"א וכן כתב הב"ח:
(ג) וכל דבר המקבל טומאה כו'. עי' ברמב"ם בהלכות כלים מהו הן הדברים המקבלים טומאה או לאו:
סעיף ב עריכה
(ד) הבית טהור כו'. דטומאה בוקעת ועולה כיון שהיא מונחת תחת הארובה ואע"פ שאין בארובה פותח טפח ואין הטומאה מתפשטת לצדדי הבית הואיל שיש מקום לטומאה לעלות לארובה שכנגדה ואינה חוזרת ויורדת לבית כיון שאין בארובה טפח שאם היה בארובה טפח הוה חשבינן בית ועליה כמו חדר א':
סעיף ג עריכה
(ה) שני חדרים פתוחים לבית. היינו כששני החדרים כל א' מהם פתחו פתוח לבית בפני עצמו ושניהם הם לפנים מן הבית:
(ו) הבית טמא כו'. דסוף הטומאה לצאת ורואה אני כאלו שני החצאי זיתים מונחים בבית ואין הטומאה נכנסת בחדרים כיון שדלתותיהם נעולות אבל כשנפתחו חזרה הטומאה מן הבית לחדרים:
סעיף ד עריכה
(ז) חצר המוקפת כו'. כלומר בתי החצר המה סביב לצד החצר ולא לצד הב' דהיינו אחורי החצר לכל בית יש ב' פתחי' וכן חלונות א' פתוח לצד השני לאחורי החצר אשר אין שם זיזין:
(ח) אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים כו'. כצ"ל ור"ל כשכל דלתות הבית שהטומאה בתוכו נעולות מכל צד בין אותו צד הפתוח לחצר בין אותו צד שאחורי החצר אז טומאה יוצאת לתחת הזיזין ואכסדראות וכל מה שתחתיהן טמא דכיון דאין מקום לטומאה לצאת אלא דרך שם חזינן לטומאה כאלו כבר הוא שם דגזרו חכמים על כל המקומות שסוף הטומאה לצאת כאחד ואין ידוע דרך איזה יצא אבל לא נ"מ מידי במה ששאר פתחי הבית פתוחים או נעולים דמ"מ הטומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות אי נמי אשמועינן דאם היו שאר פתחי הבית פתוחים אז היו ג"כ הבתים הפתוחים טמאים וכל מה שבתוכה היה טמא כי הטומאה יוצאת לתחת הזיזין כיון שסוף הטומאה לצאת ואח"כ יוצאת מתחת הזיזין ונכנסת לבתי' הפתוחי':
(ט) ולכן יש מחמירין כו'. אמנם אין להחמיר בבית של צדוק הדין דאדרבה אותו הפתח בא לטמא את האהל פסקי מהרא"י שם וכתב בספר מע"מ ד' קי"ח סוף ע"א שטעם זה יספיק בבית צדוק הדין שאין בו אלא פתח אחד שבו מכניסין ומוציאין את המת אבל אם יש בו ב' פתחים שבפתח האחד מכניסין ובפתח אחד מוציאין כמו שיש בבית צדוק הדין שבק"ק פראג יש להחמיר שאין לכהני' ליכנס באותו הפתח שמוציאין ממנו המת:
(י) ואם נפתח חלון או פתח מצד האחר. שאחורי החצר שבאותו הפתח יצא שהרי לצד החצר הוא נעול:
(יא) חלון או פתח. שיש בו ד' על ד' כן הוא בעט"ז והוא מדברי הרא"ש:
(יב) וכן אם טומאה תחת הזיזין נכנסת מתחתיהן לבית. היינו כשהבית פתוח:
(יג) וכן גגין הבולטין כצ"ל. כתב מהרש"ל והאחרונים בשם תשובת מהר"ח א"ז במקום שיש עירוב ועשו קורות שיש בהקיפן טפח ממבוי למבוי וראשי הקורות נכנסין תחת הגגין שמכאן ומכאן והטומאה נכנסת תחתיה והקורה מביאה הטומאה מגג לגג ומתפשטת בכל הבתים מכאן ומכאן א"כ כשיש מת ב"מ באחד מן הבתים נמצא שהמבוי מחובר ע"י קורות העירוב ע"כ וכ' הב"ח שהקור' צריך שתהי' עגולה ג"ט כדי שתהיה רחבה טפח דכל שיש בהקיפו ג"ט רחבו טפח:
(יד) גגין הבולטין כו'. כתב דרישה הכל תלוי בגג שע"ג הפתח הבית שהמת בתוכו ומשם באה מהגג שלפני הפתח להגג של הבית ואף שאין הבתים סמוכים זה אצל זה אלא שיש מחיצה ביניהם מן הצד אף שאין עליה גג קטן אם הקורה מונח עליה רחב טפח דהא כשהטומאה באה מהפתח לגג והגג מקיף את כל הבית הרי טומאה מתחת הגג שהוא מן תחת אותה מחיצה ואותה מחיצה מביא הטומאה תחת גג הבית הסמוך לה ונכנסה תוכו דרך (בתים) [פתחים] או חורין אבל כשאין גג ע"ג פתח הבית שהמת בתוכו אף שיש לו גג מן הצד והוא מאהיל על הבתים שסמוכים לה מכל צד אין הטומא' באה שם ומה שרגילין לומר אם הוא מוקף חומה גבוהה אותה חומה אין בה נ"מ כ"א לענין צד שלפני הפתח או אם אין חומה גבוהה לפני פתח הבית שהמת בתוכו ויש חומה בבית הסמוך לו בצד שלפני הפתח באופן שלא יביא הטומאה מגג של מת לתחת הגג שלפני פתח הבית הסמוך אף שמן הצד ליכא חומה מפסקת והגגות מאהילין זה על זה לית לן בה עכ"ל. ול"נ שצריך שיהא גג אהל טפח מתחלה עד סוף אבל כל שיש ביניהם הפסק בחומה גבוהה אף שהיא עבה כמה טפחים כיון שאין אהל טפח שוב אין לטומאה מקום לילך וכן הסכימו רבים וגדולים) וכן המנהג פשוט:
(טו) שפתחיהן פתוחים טמאים. אבל אם הן סתומים טהורים ולפ"ז אף כשהטומאה באה באיזה בית אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת אין צריכין לצאת מבתיהן וכ"כ בדרישה ולפ"ז כהן שהוא בבית או בחדר שהטומא' נוגעת אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומא' אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס הטומאה לתוכו:
(טז) ואם היו זה למעלה מזה כו'. כתב הב"ח דאפילו היה הגג העליון הרבה למעלה משלשה טפחים כיון שיש בגגו טפח אמרי' חביט רמי כו' ע"ש:
(יז) הכהנים אינם יכולים כו'. כתב הב"ח נ"ל דאם הוא נפל דליכא משום כבוד כופין אותו להוציאו ממקומו כדי שיכנסו לביתם:
סעיף ה עריכה
(יח) אסור לקרב תוך ארבע אמות כו'. כ' הדרישה מכאן מוכח דאפילו תוך ד' אמות של מת המונח לפנינו אסור לקרב כהן משום דתופס ד"א או משום גזרה שמא יגע במת עצמו אף שהוא מונח לפנינו והכל יודעים שאסור ליגע במת מ"מ לא מחשב כמו מחיצה גבוהה י' טפחים וכן המרדכי והג"מ כתבו דאסור וב"י הביאם ע"ש ולא כמו ששמעתי מקילין לכהן הדורש לעמוד עליו אפי' תוך ארבע אמות של מת כיון שהמת מונח לפנינו וניכר עכ"ל. ולי נראה שטעם אותן המקילין דדוקא במת שמונח בבית בהך גוונא דמיירי הטור וכן בהך דמרדכי וה"מ במת המונח בספינה דהוי כמונח בבית שהוא מקום קביעתו תופס ארבע אמות אבל לא המונח על המטה וכן מחלק הרוקח סימן שט"ו וז"ל מת בביתו סתום אסור לכהן ליקרב בתוך ארבע אמות דמת תופס ד' אמות לטומאה כשהוא בקבר אבל כשהוא במטה שמוציאין אותו ובעת צדוק הדין מעמידין אותו אינו תופס דאין שם קביעותו עכ"ל. ומ"ש מעמידין אותו נראה דכ"ש כשנושאין אותו על המטה דאין תופס:
(יט) ומותר לכהן לעמוד כו'. ואין חילוק בין בית פתוח או סתום לענין זה והב"ח כתב דיש להחמיר דאף בבית סתום אם פרץ פצימתו ומת בתוכו תופס ד' אמות סביביו וצריך להרחיק ארבע אמות מהבית ע"כ וכ"כ הרוקח סימן שט"ו מת בבית סתום אסור לכהן ליקרב בתוך ד' אמות:
סעיף ו עריכה
(כ) אם היא קטנה שמתנדנדת כשדורכים בה אסור ליכנס בה. אפי' חוץ לד"א של מת כיון שא"א שלא יסיט הטומאה אבל אם היא גדולה שאינה מתנדנדת כשדורכים בה מותר חוץ לארבע אמות של מת: