שולחן ערוך יורה דעה רמ ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן – כופין אותו, וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, האינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו.

הגה: וויש אומרים דאינו חייב ליתן לו, רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (כן כתב הבית יוסף, דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש, וכן כתב הר"ן פרק קמא דקידושין). ומכל מקום אם ידו משגת – תבוא מארה זלמי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פרק קמא דבבא מציעא ובחידושי אגודה).
ואם יש לו בנים רבים – מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים – מחויבים העשירים לבד (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף).

אבל חייב לכבדו בגופו, אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו, ויצטרך לחזר על הפתחים. ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא. אבל אי לית ליה – לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ה) אינו חייב לחזור כו' – והוא הדין דאין צריך לכבדו משלו ויצטרך הוא לחזור על הפתחים, וכמו שכתב הרא"ש. וכן כתב הב"ח:

(ו) ויש אומרים כו' – בבית יוסף כתב, דהכי דייק לישנא דהרמב"ם והטור, שהוא כלשון המחבר. ולפי זה לא הוי ליה למימר בלשון "ויש אומרים". אבל הרב לטעמיה אזיל, שכתב בדרכי משה וזה לשונו: ולשון "אין הבן חייב לשאול על הפתחים" לא משמע הכי, דמשמע הא אם אין צריך לשאול על הפתחים – חייב לפרנסו, אף על גב שבוודאי בכהאי גוונא לא מחויב כל כך לוותר וליתן מדין צדקה, וצריך עיון. עד כאן לשונו. ועיין ב"ח מה שכתב בשם הסמ"ג והסמ"ק שמחמירין גם כן. מיהו בפירוש דברי רמב"ם והטור, גם דעת הב"ח כמו שכתב הבית יוסף. וכן כתב בפרישה, דבזה אתי שפיר, דלא תימא מה שכתב "כופין אותו וזן", דהא אין בית דין כופין אכיבוד אב ואם, שהוא מצוַת עשה ששכרה בצידה; אלא כופין אותו מדין צדקה, דאית בה גם כן מצות לא תעשה, כדלקמן ריש סימן רמ"ח.

(ז) למי שמפרנס אביו ממעות צדקה – עיין לקמן סימן רנ"א ס"ק ה'.


ט"ז

כפי מה שהוא יכול. פי' בתורת צדקה לפי עשרו כ"פ הבית יוסף ומה שכתב רמ"א על זה בשם י"א הוא תמוה דגם דעה הראשונה סוברת כן. והא דכופין כאן אע"ג דהוא מתן שכרה בצדה דהא בצדקה כתיב למען יברכך וגו' תירצו התוס' פ"ק דב"ב דשאני צדקה דכתיב בה נמי לאו לא תקפוץ את ידך:

לא מחייב לבטל. הטעם דגמרינן מכבוד המקום שאינו חייב לבטל ממלאכתו כדי לנחם אבלים ולבקר חולים ולחזר על הפתחים:

באר היטב

(ו) כופין:    כ' הט"ז אע"ג דהוא מ"ע שמתן שכרה בצדה דכתיב בצדקה למען יברכך וגו' תירצו התוס' דשאני צדקה דכתיב בה נמי לאו לא תקפוץ את ידך וכתב הש"ך וה"ה דאינו מחויב לכבדו משלו ויצטרך הוא לחזר על הפתחים (כתב בתשובת ש"י שאלה ע"ה אם הבן הראה פטורים מאב מעתה ועד עולם אפ"ה חייב הבן לפרנס את אביו אפילו כחוב בת"כ ע"ש).

(ז) לצדקה:    כתב הט"ז דדברי רמ"א תמוהים הם דהא גם דעה הראשונה סוברת כן דכפי מה שהוא יכול פי' בתורת צדקה לפי עשרו עכ"ל (ובנה"כ כתב דאשתמיטתי' ליה לשון הד"מ והביאו בש"ך שכ' דלשון אין הבן חייב לשאול על הפתחים לא משמע כן דמשמע הא אם אין צריך לשאול על הפתחים חייב לפרנסו אע"ג שבודאי בכה"ג לא מחויב כ"כ לוותר וליתן מדין צדקה עכ"ל).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש