שולחן ערוך יורה דעה רמ ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רמ · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
איזהו מורא? אלא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל. ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו. בולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר "נראין דברי אבא".
ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: "אבא מארי". היה שֵם אביו כשם אחרים – משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו.
- אבל שם שרגילין בו – מותר לקרות אחרים גשלא בפניו (טור).
מפרשים
(א) לא יעמוד וכו' – אבל מותר לעמוד במקום שאביו רגיל לישב בביתו, דלית ביה זילותא כלל. בית יוסף.
(ב) ולא סותר את דבריו – בין שחולק עליו, בין שאומר להחולק עליו "נראין דבריך", הוי סותר את דבריו. ונראה דסותר דבריו אסור אף שלא בפניו, וכן משמע בדרישה סעיף ד. וכן כתוב בהדיא בפרישה לקמן סימן רמ"ב סעיף כ.
(ג) שלא בפניו כו' – והדרישה כתב, דלאחרים, אפילו בפניו, אם אינו פלאי – שרי, וכן בפלאי שלא בפניו. ועיין שם שהאריך.
והב"ח כתב: בפני רבו ליכא איסורא, מיהו יש ליזהר מפני הכבוד.
ועיין לעיל סימן רמ"ב סעיף ט"ו.
במקום המיוחד כו'. בזה אפילו העמידה אסורה לו כיון שאביו משתמש שם ג"כ בעמידה משא"כ בסיפא במקום המיוחד להסב כו' מותרת לו העמידה ומשמע כאן באיסור עמידה ברישא היינו אפי' הוא רוצה לעמוד או לישב לבדו בלא שום אדם עמו בדרך עצה כדרך שאביו רגיל לעשות וכן בסיפא בישיבה אפילו אם אין רוצה אז לאכול אלא העמידה והישיבה לחוד הם אסורים:
נראין דברי אבא. בטור סיים שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב עכ"ל והא דמצינו בטור ח"מ שהטור חולק עם אביו כמה פעמים היינו שלא בפניו כמו שכתב כאן דוקא בפניו אסור ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה להוכיח ולכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה וזה למדתי מדברי הטור בח"מ סימן ק"ז במה שכתב כי לא קלקלו בגוף כו' ובזה הוא חולק על אביו ורמז הפלוגתא על בעל התרומות בסימן ק"ד ובזה נשא פנים לאביו וכמו שכתבתי בס"ד:
אם הוא שם פלאי כו'. משמע דברישא לענין לקרותו בשמו אסור שלא בפניו אפילו באינו פלאי ועיין מה שכתבתי בסימן רמ"ב סט"ו:
שלא בפניו. כן הוא ברמב"ם בהדיא והוא דבר מבואר מעצמו דבפניו אסור בשל אחרים אפי' באינו פלאי דיסבור אביו שקורא אותו וכן מי שעומד לשם יסבור כן ואין שום חילוק בזה אם הוא פלאי או לא ואע"פ שבהעתקת הטור לרמב"ם לא נזכרה שלא בפניו אין בכך כלום כי סמך על הפשוט ובדרישה האריך כאן לחלוק על רמ"א במה שהגיה שלא בפניו ולא דק כלל כמו שיתבאר בסי' רמ"ב בס"ד:
(ב) המיוחד: כ' הט"ז בזה אפי' הוא רוצה לעמוד או לישב לבדו בלא שום אדם עמו בדרך עצה כדרך שאביו רגיל לעשות אפ"ה אסור וכן בסיפא בישיבה אפי' אינו רוצה אז לאכול אלא העמידה והישיבה לחוד הם אסורים.
(ג) סותר: בין שחולק עליו בין שאומר להחולק עליו נראין דבריך הוי סותר את דבריו ונראה דסותר את דבריו אסור אפי' שלא בפניו עכ"ל הש"ך.
(ד) שלא: והדרישה כתב דלאחרים אפי' בפניו אם אינו פלאי שרי וכן בפלאי שלא בפניו והב"ח כתב דשלא בפני רבו ליכא איסורא מיהו יש ליזהר מפני הכבוד וע"ל סי' רמ"ב סעיף ט"ו וכ' הט"ז הא דמצינו בטור חושן משפט דפליגי הטור עם אביו הרא"ש כמה פעמים היינו שלא בפניו ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה לכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה עכ"ל.