שולחן ערוך יורה דעה ריא ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · ריא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם:
מפרשים
(ד) אא"כ יזכרנו אחר הנדר תוך כדי דיבור לנדר כו' [כצ"ל]:
אא"כ יזכרנו תוך כדי דבור לנדר. הטור כתב כן בשם הרמב"ם ואסיק עליה שהרא"ש לא חילק כן ובאמת יש כאן מקום עיון דהא בסעיף ג' כתב ונזכר על מה התנה והתם מהני אף אם נזכר לאחר זמן הרבה כמ"ש הר"ן ונזכר אח"כ ולמה צריך כאן ההזכרה תוך כדי דבור לנדר ונעתיק לשון הרמב"ם והראב"ד ויתבאר כוונתם שאינו כן דזה ל' הרמב"ם בפ"ב דנדרים ואם לא זוכר התנאי אלא אחר שנדר אע"פ שקיבל התנאי בלבו וקיים התנאי הרי הנדר בטל ואע"פ שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם ויש שמורה להחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דיבור עכ"ל וכתב הראב"ד וז"ל יפה הורה זה ולא בזכירת התנאי כמו שהוא סובר אלא בקבלתו וקיומו שאם שהה כדי דיבור אחר שזכר אותו ולא קיימו כבר בטל נדרו את תנאו לפי שצריך לומר בלבו על תנאי אני סומך והיה צריך לומר והוא שקיבל התנאי תוך כדי דיבור אחר שזכר אותו עכ"ל מבואר כוונת הראב"ד דלא אכפת לן כלל בתוך כדי דיבור לנדר אלא כל שיזכור התנאי אפילו אחר זמן הרבה צריך שתוך כדי דיבור לאותו זכירה ישים על לבו לקיים התנאי ואף הרמב"ם כוון לזה בדעה זו שמחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דיבור רצונו לומר שיזכור לקיים התנאי אחר הנדר תוך כדי דיבור פירוש תוך כדי דיבור לזכירתו והא דסיים תוך כדי דיבור לא קאי על נדר דסמיך ליה אלא אזכירת תנאי שזכר תחילה ולפי שהלשון מגומגם לפי זה דהא לא זכר מידי מקיום התנאי בלבו כתב הראב"ד שהיה צריך לומר בלשון זה שיקבל התנאי תוך כדי דיבור אחר שזכרו ובאמת יש לתקן גם לשון הרמב"ם דזכירה קרי לקיום התנאי כמ"ש קודם לזה שקיבל התנאי בלבו ואם היה דעת הרמב"ם כמ"ש הטור משמו דתוך כדי דיבור לנדר צריך הזכרת התנאי לא היה הראב"ד כותב שהוא מסכים עמו דהא להראב"ד א"צ לזה כמו שזכרנו אלא היא דעה אחרת לגמרי אלא על כרחך דסובר הראב"ד דגם הרמב"ם ס"ל כן אלא שלשון שלו אינו מדוקדק:
כלל העולה דאם נפרש דברי הרמב"ם כמו שהבין הטור אין לו חיבור בזה מכל הפוסקים שלפנינו שגם הטור עצמו כתב שהרא"ש לא חילק ואנו רואים ששום פוסק לא כתב כן והראב"ד כתב בפירוש דעה זו דבתוך כדי דיבור דזכירה תליא מילתא וכ"ה בד"מ בשם הראב"ד דלא אכפת לן כלל בתוך כדי דיבור דנדר ואם כן לא היה לש"ע לקבוע הלכה דבעינן תוך כדי דיבור לנדר מאחר שהוא עצמו כתב בבית יוסף דברי הראב"ד שכתב על הרמב"ם יפה הורה כו' ועל פי דברי הראב"ד כתב כאן בש"ע ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ולפי זה אין צריך לתוך כדי דיבור דנדר וא"ל דהש"ע פוסק כדברי שניהם ובעינן גם בקיום התנאי תוך כדי דיבור ומה שכתב ויאמר בלבו כו' קאי גם כן על תוך כדי דיבור דנדר דזכר תחילה דאם כן הא באמת לא בעינן הקיום לתוך כדי דיבור של נדר אלא תוך כדי דיבור של זכירה וצריך עיון:
(ג) לנדר: והט"ז חולק ע"ז דלא איכפת לן כלל בתוך כ"ד לנדר אלא כל שיזכור התנאי אפילו אחר זמן הרבה שצריך תוך כ"ד לאותה זכירה להשים על לבו לקיים התנאי וכו' ע"ש (ובנה"כ השיג עליו ע"ש באריכות) וכאן שייך הג"ה דבס"א המתחלת והא דאמרי' כל נדרי וכו' וכתוב בתשובת מהר"מ גלאנטי דה"ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע"פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים.