שולחן ערוך יורה דעה ריא א
שולחן ערוך יורה דעה · ריא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר בד"א שהוציא תחילה בשפתיו לומר שלא יהא נדר אבל אם חשב כך בלבו הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו וי"א דאפילו אמר כן בלחש הוי דברים שבלב:
- הגה: והא דאמרינן כל נדרי בליל יום הכיפורים הוי כאילו התנו בהדיא ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי"ו סימן ב'):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) אינו נדר. משמע אף על פי שזוכר התנאי בשעת הנדר דבכהאי נוונא הנדר קיים לקמן סעיף ב' הכא בטל מטעם שכתב הר"ן לפי שאמר התנאי בשעת הנדר וכן משמע בטור וכמ"ש הב"ח ופסק כן וכן משמע באשר"י ושאר פוסקים אבל לקמן התנאי והנדר אינם באים כאחד ושייך לומר עקריה לתנאיה וכתוב בפרישה לכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן אלא העיקר הוא באם מתנה ואומר בפירוש למחר או לאחר שנה אנדור שלא לאכול בשר והריני מבטלו מעתה ה"ז בטל דהרי התנה בפירוש על זה הנדר משא"כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדור ע"כ:
(ב) וי"א דאפילו אמר כן בלחש. הרא"ש בשם רא"מ וכ' הב"ח מיהו נראה דלא אמרינן אמירה בלחש הוי דברים שבלב אלא היכא דאינו משמיע לאזניו אבל במשמיע לאזניו שפיר חשיב אמירתו הוציא בשפתיו לבטל הנדר והכי נקטינן בדין ק"ש ותפלה ע"כ ולא משמע כן בהרא"ש דא"כ הדרא קושיית הרא"ש לדוכתא דלישני בהשמיע בלחש לאזניו וחבירו לא שמע ע"ש גם מלשון שכתב הרא"ש אבל אם ביטל בפרהסיא הוי דברים שבלב דמוכחא ומועלת מחשבתו לבטל הנדר וכו' משמע דוקא בפרהסיא בעינן ומהאי טעמא לא דמי לק"ש ותפלה דהכא בשעת הנדר בעינן דברים שבלב דמוכחי לבטל הנדר וכשביטל בפרהסיא קודם לכן הוי בשעת הנדר דברים שבלב דמוכחי וכן משמע בר' ירוחם ני"ד ח"ג וז"ל מבטל בחשאי בלבו כל נדר שעתיד לדור אחריו לא הוה ביטול והוי נדרו נדר אא"כ ביטל בקול רם בפרהסיא כ"כ הרא"מ על ההיא דר"א אומר אף הרוצה שידיר את חבירו שיאכל עכ"ל אלמא דוקא ביטול בקול רם בעינן:
(ג) והא דאמרינן כו'. הג"ה זו שייכא בסעיף ב'. וכתוב בתשו' מהר"מ גלאנטי סי' י"ח דה"ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע"פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים ע"ש:
ט"ז - טורי זהב
אינו נדר. בטור כתב בזה ודאי אינו נדר וכוונתו דבמשנה איתא הרוצה לידור חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטיל ופריך בגמרא כיון דשמע חבירו ודאי לא שמע ליה ולא אזיל לאכול ומשני חסורי מחסרא והכי קתני הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו נדרי זרוזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים פי' דתרי מילי קאמר התנא משמע מדברי המקשן שפשוט הוא שאין הנדר חל כיון שבתחילה אמר לבטלו ואע"ג דבסעיף ב' אמרינן אם הוא זוכר לתנאי בשעת הנדר נדרו קיים תירץ הר"ן הביאו בית יוסף דשאני הכא שהתנה בשעת הנדר וכיון שהוא אומר בפירוש שעל תנאו הוא נודר על כן הנדר בטל אבל כאן שאין התנאי והנדר באים כאחד שייך למימר עקריה ונראה דלאו דוקא שיאמר בפירוש בשעת הנדר שעל תנאו הוא נודר דהא הטור לא זכר זה הדבר אלא כיון שסומך הנדר לתנאי הוה כאומר בפירוש ורבינו הטור חושב דין זה לפשוט כיון שהכל נעשה בפעם אחת ולא כתבו אלא משום דבעי למיתני סיפא דוקא אם הוציא כן בשפתיו וא"ל כיון שאומר כן בפעם אחת למה נודר כלל י"ל דאומר התנאי בענין שאין חבירו שומע ומ"מ לא מוקמינן למתניתין בזה דמתניתין בעי למתני תקנתא מה יעשה שיסבור חבירו שמדירו ואין זה תקנה דשמא ישמע גם חבירו ומכל מקום קשה דהא א"א לומר דהטור והש"ע מיירי כאן בגווני דמתניתין שזכרנו ברוצה להדירו לאכול דבזה הוה נדרי זרוזין כדאמרי' במסקנא בגמרא וכ"כ בסימן רל"ב ס"ג ואם כן אפילו בלא תנאי תחלה אין כאן נדר וכדאוקמינן למתני' אלא על כרחך שרוצה לעשות נדר גמור ומבטלו תחילה א"כ למה לו התנאי והנדר לשתוק מכל וכל כיון שבפעם אחת עושה שתיהן ונ"ל דמיירי שרוצה לנדור נדר גמור בפני חבירו להטעותו ומ"ה לא הוי נדרי זרוזין כמו שכתב רמ"א בסימן רל"ב דאין למידין מנדרי זרוזין למקום אחר שאין לך אלא מה שאמרו חכמים וזה רוצה לבטל אותו הנדר צריך שיבטלו בפירוש דוקא וא"ל בגמרא דפריך אי דזכר לתנאי הא עקריה ולמה לא משני דעושה כן כדי להטעות חבירו י"ל דהתם קאי אמתנה סתם על מה שידור כל השנה וזה מוכרח כבר דתרי מילי קתני וע"כ אין שייך בזה להטעות חבירו משא"כ כאן שעושה כן דרך מקרה כאדם שיש לו צורך לעשות נדר לפניו כן נ"ל ליישב דעת הטור. וכתוב בפרישה ולכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן רק באם שמתנה ואומר בפי' למחר או לאחר זמן אני נודר שלא לאכול בשר והרי אני מבטלו מעתה הרי זה בטלו דהרי התנה בפירוש על זה הנדר משא"כ כשהתנה סתם ואמר אם אנדור עכ"ל ולא ידעתי מקום לדברים אלו דודאי בזה שייך החילוק דאם זכר לתנאי כו' כמ"ש בסמוך דאם זכר לתנאי ונדר הרי עקריה לתנאו אלא דהכא מיירי כמ"ש הר"ן לעיל דמתנה בשעת הנדר וכ"כ בד"מ דהכא מיירי בשעת הנדר דוקא:
אמר כן בלחש כו'. פי' שאין נשמע לאזנו וכ"כ מו"ח ז"ל והביא ראייה מק"ש ותפלה דאם השמיע לאזניו חשיב שפיר אמירה:
באר היטב
(א) אינו: כתב הש"ך משמע אפילו זוכר התנאי בשעת הנדר דבכה"ג הנדר קיים לקמן ס"ב הכא בטל מטעם שכתב הר"ן לפי שאמר התנאי בשעת הנדר אבל לקמן התנאי והנדר אינם באים כאחד ושייך לומר עקריה לתנאי וכתב בפרישה לכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן אלא העיקר הוא באם מתנה ואמר בפי' למחר או לאחר שנה אנדור שלא לאכול בשר והריני מבטלו מעתה ה"ז בטל דהרי התנה בפירוש ע"ז הנדר משא"כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדור והט"ז כתב שלא ידע מקום לדברי הפרישה דודאי בזה שייך החילוק דאם זכר לתנאי כו' כמ"ש בסמוך דאם זכר לתנאי ונדר הרי עקריה לתנאו אלא דהכא מיירי דמתנה בשעת הנדר דוקא וכ"כ בד"מ עכ"ל (ובנה"כ מסכים לדעת הפרישה ע"ש).
(ב) בלחש: כ' הב"ח דהיינו דוקא היכא דלא השמיע לאזניו אבל במשמיע לאזניו שפיר חשוב אמירתו הוציא בשפתיו לבטל הנדר והכי נקטינן בק"ש ותפלה והש"ך כתב דלא משמע כן בהרא"ש אלא דוקא ביטול בפרהסיא בעינן ול"ד לק"ש ותפלה וכ"מ ברבי' ירוחם דלא הוי ביטול אא"כ ביטל בקול רם בפרהסיא עכ"ל.