ש"ך על יורה דעה ריא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) אינו נדר. משמע אף על פי שזוכר התנאי בשעת הנדר דבכהאי נוונא הנדר קיים לקמן סעיף ב' הכא בטל מטעם שכתב הר"ן לפי שאמר התנאי בשעת הנדר וכן משמע בטור וכמ"ש הב"ח ופסק כן וכן משמע באשר"י ושאר פוסקים אבל לקמן התנאי והנדר אינם באים כאחד ושייך לומר עקריה לתנאיה וכתוב בפרישה לכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן אלא העיקר הוא באם מתנה ואומר בפירוש למחר או לאחר שנה אנדור שלא לאכול בשר והריני מבטלו מעתה ה"ז בטל דהרי התנה בפירוש על זה הנדר משא"כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדור ע"כ:
(ב) וי"א דאפילו אמר כן בלחש. הרא"ש בשם רא"מ וכ' הב"ח מיהו נראה דלא אמרינן אמירה בלחש הוי דברים שבלב אלא היכא דאינו משמיע לאזניו אבל במשמיע לאזניו שפיר חשיב אמירתו הוציא בשפתיו לבטל הנדר והכי נקטינן בדין ק"ש ותפלה ע"כ ולא משמע כן בהרא"ש דא"כ הדרא קושיית הרא"ש לדוכתא דלישני בהשמיע בלחש לאזניו וחבירו לא שמע ע"ש גם מלשון שכתב הרא"ש אבל אם ביטל בפרהסיא הוי דברים שבלב דמוכחא ומועלת מחשבתו לבטל הנדר וכו' משמע דוקא בפרהסיא בעינן ומהאי טעמא לא דמי לק"ש ותפלה דהכא בשעת הנדר בעינן דברים שבלב דמוכחי לבטל הנדר וכשביטל בפרהסיא קודם לכן הוי בשעת הנדר דברים שבלב דמוכחי וכן משמע בר' ירוחם ני"ד ח"ג וז"ל מבטל בחשאי בלבו כל נדר שעתיד לדור אחריו לא הוה ביטול והוי נדרו נדר אא"כ ביטל בקול רם בפרהסיא כ"כ הרא"מ על ההיא דר"א אומר אף הרוצה שידיר את חבירו שיאכל עכ"ל אלמא דוקא ביטול בקול רם בעינן:
(ג) והא דאמרינן כו'. הג"ה זו שייכא בסעיף ב'. וכתוב בתשו' מהר"מ גלאנטי סי' י"ח דה"ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע"פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים ע"ש:
סעיף ב
עריכה(ד) אא"כ יזכרנו אחר הנדר תוך כדי דיבור לנדר כו' [כצ"ל]:
סעיף ד
עריכה(ה) אלא בשבועה. ובשבועה בנקיטת חפץ לא אתבריר לן דמועיל כל נדרי. מהרי"ו סי"ב: