פתיחת התפריט הראשי


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

ישראל שלוה מחבירו לצורך העובד כוכבים וקצב עם העובד כוכבים על הרבית ביוקר ועם הישראל המלוה קצב בפחות זכה הלוה במה שקצב עם העובד כוכבים יותר ממה שקצב עם הישראל המלוה אבל אם קצב עם המלוה ביוקר והעובד כוכבים אלם ואינו רוצה לפרעם לא יפרע הלוה מכיסו (מרדכי והג"א):

הגה: ויש אומרים דצריך הלוה לפרוע לו מכיסו אלא אם הזכיר לו שם העובד כוכבים תחילה אז פטור מלשלם לו מכיסו (טור ומרדכי והג"א בשם אבי העזרי) ומכל מקום לכתחלה אסור ללוות על משכון עובד כוכבים ולומר שהוא יפרע קרן ורבית דהוי כלוה מישראל וחוזר ומלוה לעובד כוכבים אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים אם השליח בא לפדות המשכון ממעותיו מותר לקבל ממנו קרן ורבית (בית יוסף בשם תשובת רשב"א). מיהו דוקא שהמלוה נותן לו לפדותו מרצונו אבל אם פודה השליח משלו הוי רמאות שמתחלה על מנת כן הלוהו שיהא המשכון בידו עד שיפדנו העובד כוכבים (הגהות אשיר"י וב"י בשם תשובת הרא"ש) ואם אין השליח רוצה לפדותו והמלוה רוצה שיפדוהו לא יוכל לכופו כמו שיתבאר סוף סימן זה (ב"י):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(מו) לא יפרע כו'. ואם חושדו שקבל יותר מהעובד כוכבים יחרים עליו כיון שאינו טוענו ודאי וכ"כ ב"י וכ"פ הב"ח:


(מז) וי"א דצריך כו'. והב"ח כתב דאין כאן מחלוקת דדוקא כשהעובד כוכבים פדה כבר המשכנות ולא נתן לו הרבית כמו שקצב השליח התם הוא דאין להוציא מיד השליח מאחר שלא נעשה ערב בפירוש בעד הרבית אבל כשאין העובד כוכבים פודה אלא מהשליח והשליח פודה מהמלוה ואומר שהעובד כוכבים אלם ולא נתן הרבית כמו שקצב בהא אין המלוה מחוייב להחזיר המשכון אא"כ נותן לו מה שקצב עמו כי יוכל לומר אין לי עסק עם העובד כוכבים רק עמך ודוקא בסתם אבל אם אמר הישראל המלוה בפירוש אתה תהיה שלוחי צריך ליתן המשכון בלא רבית רק שלא יהא לו הפסד בקרן עכ"ד ומבואר בדבריו דכל היכא דפירש לו בפירוש על הרבית פשיטא דצריך לשלם לו דגוף הלואה הויא על המשכון וע"ל סי' ק"ע ס"ק ז' ח' וכתב עוד הב"ח במסקנתו דהטור בשם ראבי"ה כתב שאין המלוה צריך להחזיר לו המשכון אלא יקח הרבית מן המשכון או ימכרנו לישראל השליח בעד הקרן ורבית ואעפ"כ כשהזכיר לו שם העובד כוכבים והכירו שהיה אלם לא יטול הרבית ממנו אף מהמשכון דידע ומחיל וצריך להחזיר המשכון בלא רבית כו':


(מח) אלא א"כ הזכיר לו כו'. והב"ח כתב דגם הסברא הראשונה מיירי דהזכיר לו שם העובד כוכבים ומכירו דאם לא כן אין המלוה חייב לתת לו המשכון אלא א"כ שיקנהו ממנו כמ"ש בסמוך וכ"כ בד"מ דגם המרדכי מיירי שהזכיר לו שם העובד כוכבים:


(מט) אלא תחלת הלואה צריך להיות לצורך העובד כוכבים. כלומר שיאמר שהוא לוה לצורך עובד כוכבים שאע"פ שידוע שהוא לוה לצורך עובד כוכבים לא יאמר שהוא יפרע קרן ורבית וכן מפורש בתשובת הרשב"א וז"ל אפי' לוה אותה לצורך עובד כוכבים כשא"ל שמעון שהוא יפרע הקרן ורבית נמצא ששמעון לוה וראובן מלוה ואע"פ שהמשכון של עובד כוכבים ראובן תובע משמעון ושמעון חייב לו וקרוב בעיני שהאומר כלשון זה שהוא ר"ק אפי' היה המשכון של עובד כוכבים דה"ז כאילו שמעון לוה מראובן ברבית ומלוה לעובד כוכבים ע"כ ומביאו ד"מ ואע"ג דמותר להיות לישראל אפי' ערב קבלן בעד העובד כוכבים היכא שיש משכון וכדלקמן סימן ק"ע ס"ב בהג"ה שאני התם דתחלת הלואה היתה לעובד כוכבים מיהו ראיתי נוהגין בהרבה מקומות שהישראל אומר בשעת הלואה שהוא יפרע קרן ורבית ונראה דס"ל דדוקא היכא שאין המשכון טוב להלוות עליו סך ההלואה שיהא שוה הקרן ורבית שיגיע עליו אפי' יעמוד זמן ארוך שאז נראה שסמיכת המלוה על הישראל בכה"ג אסור לומר כן ובכה"ג באמת ראיתי נוהגים שהישראל נותן למלוה ש"ח עליו ע"ד היתר לבטחון אבל היכא שהמשכון הוא טוב אין דברי הישראל בזה מעלים או מורידים וכיון שמלוה לצורך העובד כוכבים ליכא למיחש להכי ומ"מ יש ליזהר בדבר:



באר היטב

(לג) יפרע: ואם חושדו שקבל יותר מעובד כוכבים יחרים עליו כיון שאינו טוענו ודאי. כ"כ הב"י וב"ח.


(לד) ויש: והב"ח כתב דאין כאן מחלוקת דדוקא כשהעובד כוכבים פדה כבר המשכנות ולא נתן לו הרבית כמו שקצב השליח התם הוא דאין להוציא מיד השליח מאחר שלא נעשה ערב בפירוש בעד הרבית אבל כשאין העובד כוכבים פודה אלא מהשליח והשליח פודה מהמלוה ואומר שהעובד כוכבים אלם ולא נתן הרבית כמו שקצב בהא אין המלוה מחויב להחזיר המשכון אא"כ נותן לו מה שקצב עמו כי יוכל לומר אין לי עסק עם העובד כוכבים רק עמך ודוקא בסתם אבל אם אמר הישראל בפירוש אתה תהיה שלוחי צריך ליתן המשכון בלא רבית רק שלא יהא לו הפסד בקרן ע"כ ומבואר בדבריו דכל היכא דפירש לו בפירוש על הרבית פשיטא דצריך לשלם לו דגוף הלואה הויא על המשכון ומיהו כשהזכיר לו שם העובד כוכבים והכירו שהוא אלם לא יטול הרבית ממנו אף מהמשכון דידע ומחיל וצריך להחזיר המשכון בלא רבית עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז ונ"ל אם לא היה השליח יודע שזה העובד כוכבים אנס הוא ונודע לו אח"כ אין עליו שום חיוב וחייב המשלח לתת לו המשכון בלא רבית דלמה יפסיד כיון שלא פשע במידי אבל אם היה יודע השליח שהעובד כוכבי' אלם חייב מדיני דגרמי שהיה לו להודיע למלוה שזה העובד כוכבים אלם ובלבוש כתב וז"ל ונ"ל דוקא בכה"ג שהביא השליח המשכון עמו בשעת הלואה דאל"ה אלא ששלח העובד כוכבים להביא המעות ואח"כ יתן לו המשכון דאז לא היה אחריות המשכון מעולם על השליח כי לא היה רק שלוחו של ישראל יכול השליח לומר אל תמכרהו כי תזיקני שהעובד כוכבים אלם ואם מכרו ובא השליח להיזק עי"ז חייב המלוה לפצותו וחולק עליו הט"ז וכתב דכל שידע השליח שהעובד כוכבים אלם ולא הודיעו למלוה אינו יכול להוציא המשכון מידו בלא רבית כי איהו דאפסיד אנפשיה עכ"ל וכתב עוד דהרא"ש מיירי בהדיא ששלחו להביא לו משכון מהעובד כוכבים על אחריותו של המלוה ואפ"ה פסק כן (ובנה"כ הסכים עם הלבוש ע"ש).


(לה) לצורך: כלומר שיאמר שהוא לוה לצורך עובד כוכבים ולא יאמר שהוא יפרע קרן ורבית ואע"ג דמותר לישראל להיות ע"ק בעד עובד כוכבים היכא שיש משכון כדלקמן סי' ק"ע ס"ב שאני התם דתחלת הלואה היתה לעובד כוכבים מיהו ראיתי נוהגין בהרבה מקומות שהישראל אומר בשעת הלואה שהוא יפרע קרן ורבית ונראה דס"ל דדוקא היכא שאין המשכון טוב להלוות עליו סך ההלואה שיהא שוה קרן ורבית שיגיע עליו אפי' יעמוד זמן ארוך שאז נראה שסמיכת המלוה על הישראל בכה"ג אסור לומר כן ובכה"ג באמת ראיתי נוהגין שהישראל נותן למלוה שט"ח עליו ע"ד היתר לבטחון אבל היכא שהמשכון הוא טוב אין דברי הישראל בזה מעלין או מורידין כיון שהמלוה לצורך עובד כוכבים ליכא למיחש להכי ומ"מ יש ליזהר בדבר עכ"ל הש"ך.







▲ חזור לראש