פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

ואני אעלה לו כו'. דבשליחותו הוא נותן לעובד כוכבים ודומה לאומר לחבירו אני אלוה לך על מנת שתתן הרבית לעובד כוכבים דפשיטא דאסור אפי' אין המלוה חייב לעובד כוכבים כלום כיון דבשכר הלואה נותן לעובד כוכבים הרבית ע"פ המלוה הוה רבית קצוצה כ"כ הטור:

שיתן לי קרן ורבית אסור. דכיון שקיבל מיד הישראל נראה כנותן רבית לעובד כוכבים בשליחותיה כן כתב הטור והעיקר בזה דאין שליחות לעובד כוכבים הן עובד כוכבים לישראל הן להיפך:

סעיף בעריכה

הרבית ליד הישראל הראשון. לאו דוקא רבית אלא אפי' הקרן דהיינו אחר שקיבל העובד כוכבים מישראל הראשון ונתן לישראל השני אמר לישראל הראשון תהיה במקומי לקבל מעותי מישראל השני קרן ורבית וכן עשה הישראל הראשון וזה מבואר בדברי הגהות מרדכי שמביא ב"י וז"ל דהא דאיתא בברייתא העמידו אצל עובד כוכבים מותר מיירי שהעובד כוכבים אמר לישראל קבל מעותי מהישראל ראשון והוי אפוטרופוס שלי אך לא תוכל לתובעו כי אם אני דשרי אפי' נותן הרבית לישראל עכ"ל בהג"ה שם לא כתוב הרבית אלא סתם קבל מעותי והיינו אפילו הקרן ודבר ברור שיש כאן ט"ס דהיאך שייך שהישראל השני יהיה אפוטרופוס והלא הוא יחזיר המעות לישראל הראשון ויתן לו רבית דבזה מיירי הסוגיא דברייתא שאמר ואני אעלה לך כו' דמשמע שהישראל הראשון מקבלם אף בסיפא וכן מוכח גם בסיפא של הגהות מרדכי שם שכתב שאינו רק נפקד כו' ע"ש וזה שייך אם יקבל גם הקרן אבל אם לא יקבל רק הרבית מה רבותא יש בדבר אלא העיקר כמו שכתב מו"ח ז"ל בשם גדולים שיש כאן טעות סופר וצריך להיות אמר לישראל הראשון קבל מעותי מן ישראל השני כו' והיינו כמו שזכרתי דלאחר שקיבל העובד כוכבים המעות ונותנן לישראל השני אומר כן להראשון ולא הוצרך להזכיר זה דקאי ארישא דמיירי שאמר ישראל השני לראשון ואני אעלה לך וזה קאי גם אסיפא דבסיגנון זה מותר אם העובד כוכבים נשא ונתן ביד תחילה אבל בטור כתוב אפי' אם נותן הרבית לישראל ראשון כו' משמע דלא מיירי מזה שמינה עובד כוכבים את ישראל ראשון לאפוטרופוס לקבל גם הקרן מיד השני אלא דמ"מ לדינא גם הטור ס"ל דמותר בזה בנשא ונתן העובד כוכבים. ומ"ש בהגה' מרדכי שלא תוכל לתובעו כי אם אני פירושו דלא יהיה שום אחריות עליך ואע"ג דלקמן סעיף כ"ג מבואר דאפ"ה אסור מפני מראית עין שאני הכא דלא באה ההלואה מישראל לישראל רק אחר שנסתלק הישראל הראשון לגמרי ועיין מה שנכתוב בהג"ה בסמוך עוד מזה:

סעיף געריכה

הניחם על גבי קרקע. בגמרא איתא על גבי קרקע והפטר וכתב ב"י דס"ל לטור דהאי והפטר לאו דוקא הוא ואיכא למידק מנא ליה לטור לפרש כן והא מצינו בח"מ סימן ק"כ דבאומר זרוק לי חובי וזרק עדיין חייב הלוה באחריות עד שיאמר לו זרוק לי חובי והפטר ואימא גם כאן דוקא הוא וכל שלא אמר כן אסור כיון שהוא באחריות הישראל עדיין וזה ודאי שאין חילוק בין לשון זרוק ללשון הניחם ע"ג קרקע ונ"ל דס"ל להטור כיון שעיקר האיסור כאן במה שמקבלו מיד ישראל נראה כשלוחו של ישראל ונותן לעובד כוכבים רבית בשליחותו של ראשון וכיון שאינו נוטלו מידו אלא מן הקרקע אין שייך לומר כן והא דאמרו בגמרא והפטר לא נתכוונו להפטר מן האחריות דלא אכפת לן בזה אלא לאפוקי שלא יניחנו על מנת שיחזור ויקחם דאז היה כאלו לא הניחם על כן אמר והפטר פירוש תפטור עצמך מכאן ואילך והמעות יהיה מונח וזהו שכתב הטור והש"ע וכן עשה ונסתלק דלכאורה האי ונסתלק מיותר הוא ולמאי דפרישית ניחא דדוקא בעינן שילך משם אבל כל זמן שעומד שם הוה כאלו עדיין בידו דאפשר שיחזור ויקח ואם כן דברי הטור הם ממש כדברי התלמוד ואין כאן בתלמוד לאו דוקא:

לקבלם מישראל ראשון בו'. מו"ח ז"ל הקשה על זה דהא כבר נתבאר בסעיף א' דבאומר תנם לו והפטר ואני אתנה עמו כו' דאסור וזה יש לתרץ דשאני התם דאמר ליה תנם והפטר דאין הפטר אלא אחר הנתינה ממילא בשעת נתינה היה איסור משא"כ הכא דהעובד כוכבים אומר בפירוש לישראל הראשון הנה אחריות המעות מהיום יהיה עלי ואתה תהיה אפטרופוס שלי וכעין שזכרתי בסעיף ב' בשם הגהות מרדכי ממילא יש היתר בשעת נתינה וזה מבואר במה שכתב רמ"א והישראל הראשון אינו רק כשלוחו של עובד כוכבים ואף על גב דבסעיף כ"ג כתב באפוטרופוס שאסור משום מראית עין שאני הכא שהישראל עשה ההלואה בהסכמת העובד כוכבים אלא דקשה הא בעל הגהות מרדכי כתב זה בפירוש הברייתא במה שאמרה ואם העמידו אצל עובד כוכבים מותר דמיירי שעשאו לישראל הראשון אפוטרופוס ואפ"ה לא אשכחן היתרא בגמרא בפי' הברייתא אלא בהניחם ע"ג קרקע או שנשא ונתן ביד ורמ"א כתב כאן דאפילו קבלם ישראל מיד ישראל הראשון מותר כיון שעשאו לראשון אפוטרופוס ולית נגר דליפרקיני' להא מילתא והך הג"ה לאו הילכתא היא ואף שבלבוש נגרר אחריו אין מזה ראיה דלא ירד לעומקו של דבר בזה:

סעיף העריכה

מיירי דישראל כופה כו'. זהו דעת הגה' מיימון שכתב ב"י דמחלק בין אשראי למשכון כמו שכתב ב"י והוא בתשובת מיימון למשפטים סי' ל"ג בשם מהר"ם וראיה מהתוס' שאוסרי' ללות ע"י עובד כוכבים וע"כ מחלק בין אשראי למשכון אבל פוסקים אחרים כגון סמ"ג וסמ"ק מפרשי דהתוס' איירי שהאחריות על ישראל וא"כ אין חילוק בין אשראי למשכון וכ"כ ב"י בשם הרא"ש והטור דלא מחלקים כן ועיין מה שכתבתי בסעיף י"ב על דין זה:

סעיף ועריכה

אע"פ שנתן העובד כוכבים המעות כו'. הטעם אע"ג דקיימא לן אין שליחות לעובד כוכבים לעיל סעיף א' היינו לקולא אבל כאן דלחומרא הוא אמרינן יש שליחות לעובד כוכבים. כ"ה דעת רש"י ויש מקילין הוא דעת רבינו תם דאפי' לחומרא לא אמרינן יש שליחות לעובד כוכבים ואפילו בחוב של אשראי בלא משכון כן כתב ב"י לדעת הרא"ש והטור הביא הגהות מיימון שחולקים וס"ל אפילו לר"ת אינו מותר בזה אלא במשכון ולא באשראי ועיין מה שכתבתי בסעיף י"ב להלכה:

סעיף זעריכה

ויש מקילין. זהו דעת ר"ת דלעיל והיינו אפי' ידע המלוה שבשביל ישראל הוא כמו שכתב רמ"א בסעיף ט' אפילו הם ספריו כו' וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל ק"ח דין י"ח אליבא דר"ת:

סעיף חעריכה

והלך העובד כוכבים ולוה וכו'. דכיון ששינה אין כאן שליחות והוה כלוה מהעובד כוכבים עצמו ובב"י כתב דללוה יש היתר אבל לא למלוה ואין בזה שום טעם לחלק וכבר חלק עליו בד"מ וכן משמע כאן דכתב סתמא להיתר משמע אפי' למלוה:

סעיף טעריכה

עובד כוכבים שלוה מעות כו'. הלוה לא עביד איסורא דאמרי' מסתמא הקנהו לעובד כוכבים ומ"מ אם ידע המלוה תחלה שלצורך ישראל הוא הוה נראה כשלוחו כיון ששניהם יודעים בדבר:

סעיף יעריכה

עובד כוכבים שמשכן כו'. דדוקא בעובד כוכבים שלוה מישראל על משכון אמרינן בסעיף ט' דמותר דמסתמא הקנהו לו אבל כאן ודאי לא הקנהו לו דהא בעל כרחו לקחו ממנו ואם הישראל פודהו הוא כאילו שלח שלוחו עובד כוכבים ללות ברבית ואסור לדעת רש"י דלעיל ומש"ה אם הממושכן לא ידע שהממשכן ימשכנו ביד הישראל ואין כאן שייכות שליחות כלל מותר אפי' לדעת רש"י:

חוב על רבית והקנה אותו כו'. זה פשוט אם כבר חייב לעובד כוכבים קרן ורבית יכול הישראל לקבל עליו וליקח מהישראל גם אותו רבית אלא דשם בתשובת רשב"א מיירי שישראל היה חייב לעובד כוכבים הקרן ורבית עדיין לא חל באותה שעה שהקנה עובד כוכבים לישראל אחר וצריך שתדע דאם הקנה לו במכר גמור לישראל אחר פשיטא שאיסור גמור הוא (אלא) אפילו ליקח מהעובד כוכבים אלא מיירי שהקנהו לו בתורת בטחון וכשרוצה העובד כוכבים יכול לסלק הישראל בזוזי וא"כ אינו אלא כמו משכון והיה לנו להתיר ליקח הרבית אפי' מיד הישראל כיון שעיקר הממון של עובד כוכבים על זה כתב דמשום חומר הרבית יש לאסרו וסיים ע"ז וז"ל ודומה למה שאמרו בפ' איזהו נשך עובד כוכבים שהלוה לישראל מעות ברבית וביקש להחזירם לו עכ"ל אמר לשון ודומה משמע אבל באמת אינו כן ובזה נבין דברי הג"ה זאת ולא כדמשמע לכאורה דמיירי בקנין גמור דזה אסור אפי' מעובד כוכבים כיון דממון ישראל הוא מאותה שעה והוי ליה כלוה מחבירו על מנת שהעובד כוכבים יתן רבית דודאי אסור:

סעיף יאעריכה

מותר לישראל כו'. בזה מותר אפי' אם יודע שהישראל נתן לו משכון זה כיון שהוא לצורך עצמו ואפי' לדעת רש"י דלעיל:

אבל לא יוכל לזכות כו'. הב"י הביא בשם מרדכי בשם ראבי"ה בלשון זה אם א"ל העובד כוכבים לראובן תשים משכון במקומי ולקח הישראל משכונו ואמר לשמעון זה המשכון של עובד כוכבים או שאמר ליה ואני מזכה לך תחתיו ונתרצה שמעון מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן שהוא שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכן כשיזכה לו משכון ואם כופר ראובן ישבע שמעון שהוא כדבריו ויפטור עכ"ל וכתב ב"י על מ"ש זהו משכנו של עובד כוכבים ההיתר הוא אע"פ שהמשכון של ישראל משום דמשכון יש לו דין ערב דהא אין מוכרו אלא אם כן יתבענו תחלה שיפרענו כו' תמהתי על פה קדוש יאמר כן דודאי עיקר סמיכות המלוה הוא על המשכון של ישראל דהמשכון באמת של ישראל ומה מועיל בזה שיתבע את הישראל תחלה שיפרענו מ"מ בין כך ובין כך יבא הפרעון מן הישראל מה לי שיפרע לו מכיסו ומה לי שיקח הפרעון מדמי המשכון ואין זה דומה לישראל ערב בעד עובד כוכבים דשם אם יתבע העובד כוכבים תחלה לא יבא הפרעון מן הישראל כלל מה שאין כן כאן אבל הנראה לע"ד דלא זו הדרך בדברי המרדכי דהכי איתא שם ובהגה' אשר"י ובתשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' ה' וז"ל עובד כוכבים שאמר לראובן תלוה לי מעות על משכוני והלך ראובן ולוה משמעון על משכונו של עובד כוכבים א"נ שביקש העובד כוכבים ממנו תשים משכון במקומי וא"ל לשמעון זהו משכונו של עובד כוכבים או שאומר אני מזכה לך תחתיו דעובד כוכבים מותר לשמעון ליקח רבית מראובן שהוא שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכן כשזכה לו המשכון עכ"ל. הבין הרב ב"י וכן מו"ח ז"ל דהך מילתא שכתב המרדכי וא"ל זהו משכונו של עובד כוכבים הוא דקאי על דסמיך ליה דהיינו שביקש העובד כוכבים ממנו שישים משכון במקומו ועל זה אמר המרדכי ב' חלוקות האחת שהניח למשכון שלו במקוה העובד כוכבים וכחש בדבר או שאמר הריני מזכה כו' וע"כ טרחו למצוא טעם להיתר על מה שהניח הישראל משכון שלו במקומו ואני אומר חס לנו לומר כן שיהיה זה היתר כלל דאין זה דומה כלל לערב דכאן יש איסור אפילו לדעת המלוה שהוא סובר שהמשכון של עובד כוכבים ממילא יש לו פרעון שלו בידו ואין לו שום כפייה אפי' על ידי השליח על העובד כוכבים כי יאמר לו הרי יש לך משכון וא"צ רק התראה לעובד כוכבים ומכ"ש לפי האמת שהוא של ישראל והשליח עובר על לפני עור ומו"ח ז"ל כתב בזה ואפי' בלא משכון שרי כו' ולא דק דבלא משכון עדיף טפי דאז עיקר סמיכות המלוה על העובד כוכבים ע"כ נראה דזה איסור גמור ומ"ש הר"ן אפי' בלא משכון שרי היינו במשכון של עובד כוכבים אלא דקאי על מ"ש המרדכי תחלה עובד כוכבים שאמר לראובן תלוה לי על משכוני והלך שמעון ועשה כן וה"ק המרדכי הנה יש שני דרכים לפנינו האחד שהלוה על משכון של עובד כוכבים והשני שהוא מזכה משכון שלו בשביל העובד כוכבים והוא באופן זה דעל דרך הראשון אומר זה משכונו של עובד כוכבים ואינו משקר כלום ועל דרך הב' אומר אני מזכה כו' בשניהם מותר ועל כן מסיים מותר ליקח רבית מראובן שהוא שלוחו של שמעון והיינו בחלוקה ראשונ' אבל על השני אין לזה שייכות ועל דרך השני מסיים וכן כשזכה לו המשכון וזהו ברור כשמש דאגב חורפייהו לא עיינו שפיר בזה. ועל מ"ש המרדכי שמזכה לו בשביל העובד כוכבים תמה ב"י דהא קיי"ל אין זכייה לעובד כוכבים בפרק הרבית (דף ע"א) וע"כ פירש שעכ"פ יש איסור להשליח רק להמלוה יש היתר והוא דחוק מאד דא"כ לא היו הפוסקים שתקו מזה ולמה לא זכרו שיש עכ"פ איסור לשליח כדי שלא יעשה כן בישראל ומו"ח ז"ל כתב דאפשר ליישב דה"ק שיהיה זוכה בו בדרך שיזכה בו העובד כוכבים כגון באודיתא שמודה שהוא של עובד כוכבים כההיא דפרק מי שמת בעובדא דאיסור גיורא כו' ולא נהירא לי דההיא אודיתא דאיסור גיורא שהודה שהממון אינו שלו אינו ענין לכאן כלל דודאי לגבי ממון אמרינן שאדם נאמן לחובתו והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אע"פ שאנו יודעים שהוא משקר וכמ"ש בש"ע בח"מ סי' קי"ג סעיף ב' אבל זהו ודאי אינו שיועיל לאפקועי איסורא בשביל שקר שלו דהגע עצמך אם ילוה ישראל מחבירו ויתן לו רבית ויאמר לו הנני מודה שמעות אלו הם של עובד כוכבים אם יעלה על הדעת שעל ידי זה יהיה מותר למלוה ליקח הרבית אלא שאין סברא כלל בזה להתיר האיסור בשביל השקר שהוא מפורסם. שוב ראיתי בתשובת מיימון דמשפטים סימן ל"א שכתב לענין מוכר חוב של עובד כוכבים דלא מהני הודאה בשם בעל העיטור וקושיא מעיקרא ליתא כלל לפי ע"ד דכאן לא בעי למימר דה"ל כאילו זכה העובד כוכבים במשכון זה והמלוה זכה אותו מן העובד כוכבים דודאי אין זכייה לעובד כוכבים אלא דכאן מיירי שהממשכן נותן דרך מכירה להמלוה את המשכון הזה ואומר לו הנני מזכה דבר זה שיהיה שלך על זכות זה שאם יתן לך עובד כוכבים פלוני סך קרן שאתה נותן ורבית סך פלוני תחזיר את המשכון ודבר זה הוא ממש כמו שאדם מוכר לחבירו בשביל עובד כוכבים ומתנה עמו איזה תנאי ה"נ ממש כן הוא ואין כאן שום הלואה על הממשכן ועל כן קרי ליה מזכה המשכון דמורה שהקנה אותו לו באופן זה מה שאין כן בשאר משכון שאותו הממשכן הוא לוה של המלוה והמשכון הוא לבטחון. כן נראה לע"ד:

ליתן לפדות כו'. דהוי ליה כגזלן שנטל מזה ונתן לזה דכל זמן שלא נתייאש והוא בעין מחזיר לו בע"כ ה"נ לא שנא כן כתב המרדכי ולענין הרבית יש חילוק אם העובד כוכבים אנס כ"כ שגם רבית לא היה צריך ליתן גם לישראל צריך ליתן לפדות בלא רבית אח"כ כמ"ש רמ"א אבל אם הוא אינו אנס אלא שלא יוכל לכופו לפדות המשכון אבל אם היה בא לפדותו היה צריך ליתן רבית אע"פ שהוא אנס נגד זה מ"מ כשבא זה לפדותו חייב ליתן לו גם הרבית וא"ל כיון שהוא גזלן של הישראל הא' היאך יקח הישראל השני רבית מן הראשון והלא אין על העובד כוכבים שם מלוה כלל לא קשה מידי דבשעה שהלוה הישראל על המשכון לא היה עליו שם גזלן דהא רשות הלוה עליו ולתת גם רבית אלא שעתה נתקלקל ואינו רוצה לפדותו ע"כ חייב לשלם לישראל השני מה שנתחייב לו העובד כוכבים עד ההיא שעתא הן קרן הן רבית ומאותה שעה שנעשה גזלן ואילך אם נשתהה אחר כך ביד הישראל השני אסור ליקח מישראל הראשון שום רבית ובלבוש התיר גם כן בנדון זה ליקח הרבית ממנו ונתן טעם לפי שאומר לו לגבי דידך הוי גזלן ולא לדידי דהיה נותן לו הרבית ולפי זה היה צריך ליתן לו כל הרבית אפילו אחר שנעשה גזלן לגבי המשאיל ולא נהירא דמכל מקום הוא גזלן דידיה וצריך להחזיר לו כל זמן שהוא בעין כמה שכתוב בשם המרדכי כן נראה לע"ד:

ואם העובד כוכבים אנס ואלו בא לפדותו כו'. נראה דהיינו דגם מעיקרא היה בחזקת אנס אבל אם הורע חזקתו אחר ההלואה ישלם לו הרבית עד ההיא שעתא וכמ"ש בסמוך:
ומ"ש צריך ליתן למלוה קרן ורבית דהא לא הלוה כלום לישראל וכתוב בהגה' אשר"י אפילו שהה הישראל לפדות צריך לתת לו כל הרבית וכן משמע מסקנת הפוסקים שהביא ב"י ס"ס קע"ב דאף אם על הישראל הקונה ליתן לו המעות אין כאן רבית לפי שעד שעה שקבל המלוה מעותיו היא כמכורה לו:

סעיף יבעריכה

ואם העובד כוכבים יכוף את ראובן כו'. בב"י בשם תשובת הרא"ש והטעם כיון שהעובד כוכבים [הוא] בשעת הלואת המעות אין למלוה עסק עם ראובן כלל עכ"ל. ונראה שאפילו אותו המשכון לא היה שוה גם הרבית שעולה אחר המכירה ולא דמי לההיא דבסי' ק"ע דכתב רמ"א אבל לא הרבית מה שיעלה עליו מכאן ואילך דשם הישראל משלם לו הרבית בעד העובד כוכבים והכא משלם העובד כוכבים ותמיה לי שזה סותר מ"ש רמ"א בסעיף ד' דישראל כופה לעובד כוכבים ליתן לו רבית ויודע שהעובד כוכבים יכוף לישראל כו' וק"ו הוא דמה כאן שהישראל יש לו עכ"פ בסוף עסק עם המלוה שנוטל המשכון ומכרו ומעכב המעות בידו וכל שנותן בשביל זה העיכוב הוה אגר נטר ובזה הוה בישראל רבית קצוצה אפ"ה שרי כיון שמתחלה היתה בהיתר ולא אמרינן דמחזי כרבית ק"ו לעיל שאפילו בסוף אין להישראל המלוה שום עסק עם הישראל שלוה מן העובד כוכבים וההתחלה היתה בהיתר שהרי אין שליחות לעובד כוכבים אפילו לחומרא דלא איכפת לן במה שיכוף העובד כוכבים את הישראל ולא מחזי כרבית ונראה דבר ברור דהרא"ש אזיל לטעמיה דחולק על הדין שזכר רמ"א בסעיף ה' דמחלק שם בין אשראי למשכון כמו שכתבתי שם וגם שאר פוסקים חולקים כמו שזכרתי שם וא"כ יש סתירה על פסקי רמ"א בזה ולבוש שנגרר אחריו והנראה לע"ד דהעיקר להלכה כפסק דהכא מאחר דהפסק דלעיל הוא דעת מהר"ם והוא יחיד נגד רבים שזכרנו שם ואין איסור שם בסעיף ה' אלא מצד שליחות עובד כוכבים לחומרא וא"כ במקום שנהגו להקל שכתב בסעיף ז' אין איסור בזה כן נראה לע"ד:

סעיף יגעריכה

עובד כוכבים שאמר כו'. דהישראל שלוחו של ישראל חבירו הוא אפילו היה אחריות המשכון על השליח. בד"מ הכריע כן דלא כב"י דאוסר בזה דאין שום סברא שצריך המלוה אחריות רק אחר ההלואה. ומ"ש הטור שצריך שיאמר לשליח אתה תהיה שלוחי להביא המשכון מיד עובד כוכבים היינו אחר שנתן לו המעות לשליח אי נמי כיון שהישראל שלחו כדי שילוה לעובד כוכבים מיד שיביא המשכון על כן נעשה שלוחו מיד וצריך המלוה לקבל האחריות משא"כ אם הסרסור מביא המשכון קודם ששלחו המלוה אחריו אין צריך לחזור וליתנו לעובד כוכבים ולחזור וליקח ממנו על האחריות המלוה אבל חושש אני לדבריך פי' רש"ל שלא תוציא עלי שם רע לומר שנטלתי ממך רבית א"נ ה"ק אע"פ שאיני מאמינך שאתה אומר שלך הוא אבל אני מאמינך שמעצמך באת לפדות ולא בשליחות העובד כוכבים וע"כ אם לא יבוא העובד כוכבים אעכבם לעצמי ע"כ:

כיון שהודה תחלה שאינו שלו. כתב רש"ל על זה בתשובה סימן צ"ט ואני תמה שחשב הרא"ש לזה כהודאת בעל דין אמאי לא אמרינן שהשטה בו והערימו כדי שילונו בשעת דוחקו ואין זה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה אלא באיש אמוד או אפי' אינו אמוד אלא שרוצה להרויח בממון חבירו אבל היכא שידוע שנדחק לדבר אין זה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ואם לא מהני מה שבירר בעדים מ"מ השטאה מהני אע"פ שהוא מוחזק במשכון מ"מ הוא בא בטענת שמא כו' עכ"ל וזהו בכלל מ"ש רמ"א אח"כ אמנם אם נודע כו' שזהו לפי ראות עיני הב"ד:

סעיף ידעריכה

וי"א דצריך הלוה לפרוע מכיסו. זהו דעת אבי עזרי. נראה פירושו אם הוא רוצה שיתן לו המשכון ואינו רוצה לפרוע לו כל מה שקיצץ לו רבית עמו חייב ליתן מכיסו או יניח המשכון אבל אם הזכיר לו שם העובד כוכבים אז חייב ליתן המשכון בלא רבית ובזה מיושב מה שכתב ב"י דהרא"ש חולק על דין זה דאפי' כשאחריות המשכון על השליח אסור כ"ש ליטול רבית מהלוה אם העובד כוכבים אלם עכ"ל. ול"נ דאין כאן מחלוקת אלא גם אבי עזרי ס"ל שהאחריות יהיה על השליח אלא שהשליח רוצה להוציא המשכון בלא רבית על זה אמר דישלם מכיסו או יניח המשכון אצל מלוה ותימה על הב"י שהרי הרא"ש כ' בסמוך דאם אין המלוה רוצה להמתין במכירת המשכון כי יפסיד בהמתנה צריך השליח להוסיף משכון משלו וא"כ ק"ו שאין כח לשליח לכוף המלוה שיתן לו המשכון בלא רבית אלא פשוט שאין זה בכלל אחריות דאחריות הוא באם יהיה נאבד או נאנס מהשליח יהיה ההפסד למלוה אבל כאן אין המלוה רוצה ליתן המשכון כלל מידו עד שקיבל קרן ורבית שלו ובזה כ"ע מודים. ומו"ח ז"ל הקשה דהא דעה הראשונה שכתב הש"ע דלא יפרע הלוה מכיסו הוא כתוב במרדכי בשם אביאסף ואביאסף הוא אבי עזרי דהיינו ראבי"ה ומכח זה נכנס לתירוצים ולחילוקים והמעיין שם במרדכי יראה דלא קשה מידי דהוא כתב שם דינים בשם ריב"א ובתוכם כתוב דין זה דלא יפרע הלוה מכיסו וסיים על זה בסוף שעל מקצת דינים של ריב"א יש להשיב עליהם ואחר זה כתב שם אביאסף רצה לומר שאביאסף כתב שיש להקשות על מקצת דינים של ריב"א ודבר ברור הוא שעל דין זה אמר כן וחולק עליו כמו שראינו בפירושו. עוד הקשה מו"ח ז"ל כיון שעיקר ההיתר בזה מחמת שהישראל שולח את ישראל חבירו להלוות מעותיו לעובד כוכבים ולמה חייב לשלם מכיסו אם העובד כוכבים אלם והאריך בזה לתרץ ולעניות דעתי נראה דלא קשה מידי דאפי' שהוא שלוחו מכל מקום כיון שהכניס את עצמו בדבר קבל על עצמו שלא להזיקו במה שסומך על המשכון ועל כן חייב לראות שלא יפסיד על ידו ויהיה בו דינא דגרמי בנזקין כל שהעובד כוכבים אלם ודאי שלא יתן רבית והיה לו להודיע שזה העובד כוכבים אלם ומ"ה נ"ל באם לא היה השליח יודע שזה העובד כוכבי' אנס הוא ונודע לו אח"כ דאין עליו שום חיוב וחייב המשלח לתת לו המשכון בלא רבית דלמה יפסיד כיון שלא פשע במידי כנלע"ד. ובלבוש כתב וז"ל ונראה לי דוקא בכהאי גוונא שהביא השליח המשכון עמו בשעת ההלואה אבל אם לא הביא המשכון עמו בשעת ההלואה אלא ששלחו העובד כוכבים להביא המעות ואח"כ יתן לו משכונו דאז לא היה אחריות המשכון מעולם על השליח רק השליח היה שלוחו של ישראל כמו שכתבתי לעיל יכול השליח לומר אל תמכרהו כי תזיקני כי העובד כוכבים אלם ואם מוכרו ובא השליח לידי היזק מזה חייב המלוה לפצות כן נראה לי עכ"ל ולא דק בזה דהא הרא"ש מיירי בהדיא ששלחו להביא לו המשכון מעובד כוכבים על אחריותו של מלוה כמ"ש הטור בפירוש בשמו ואפ"ה סיים שאם השליח ירא מעובד כוכבים יוסיף לישראל משכון וכמו שהעתיק הש"ע סעיף ט"ו ע"כ אין לדבריו מקום לפע"ד וכל שהשליח ידע שזה העובד כוכבים אלם הוא ולא הודיעו להמלוה אין לו אח"כ להוציא המשכון מיד המלוה בלא רבית כי הוא דאפסיד אנפשיה כנלע"ד:

סעיף טזעריכה

אם אחריות המעות על השליח. מבואר בב"י בשם בעה"ת דגם בעד הרבית לחוד דהיינו שיאמר כל זמן שאין העובד כוכבים פורע הקרן אני נותן לך רבית לא יקבל עליו האחריות דכיון שכל זמן שלא יתן לו העובד כוכבים קרן חייב לפרוע זה הרבית נמצא גם אחריות הקרן עליו ועיין מ"ש בסי' ק"ע מה שקשה מכאן על רמ"א שם ובלבוש הביאו שם בשם י"א:

סעיף יזעריכה

מותרים ללוות מן העובד כוכבים) אע"פ שהנאמנים כאפוטרופוס על הקהל מ"מ אסור דגם באפוטרופוס של יתומים אסור וכ"כ ב"י בשם רשב"א בסוף סימן זה וסיים הרי זה כאומר לחבירו מנה שאתה חייב לפלוני הלוני ואתן מנה לשנה לבעל חובך ורבית קצוצה אני רואה כאן עכ"ל. וטעם רמ"א להתיר כאן דלא חשיב ליה כרבית קצוצה וכיון דהוא לצורך מצוה הוי ליה כאפוטרופוס של יתום ועוד נראה דהעובד כוכבים שמלוה יודע שההלואה היא לצורך הקהל והבטחתו על כל הקהל באם לא יהיה מאלו לשלם:

כי הרבית עולה על אחרים. פי' אותו הרבית שהפורעים מרויחי' הוא חל על האחרי' להשלימו:

סעיף יחעריכה

הריני מוכר לך כל כח כו'. כתב בלבוש מטעם זה דהוה כמכר נ"ל שמותר לישראל להשכין משכון של עובד כוכבים אצל ישראל אחר פי' ביותר ממה שהוא ממושכן אצלו והרבית לא יהיה יותר רק מה שהעובד כוכבים נותן לו דאמרינן מכר כל המשכון להשני ומה שהלוה לזה יותר הלוה לו בחנם בלא רבית עכ"ל ותמהתי מאד על דברים אלו דהיאך תאמר שהמותר הוא הלואה בחנם הא מיד שהישראל השני קוצץ עמו ברבית בפחות מכל זהב ממה שהעובד כוכבים הבטיח לו זכה הראשון באותו המותר ואלו לא לקח מן השני הקרן רק כמו שנתן להעובד כוכבים לא היה נותן לו רבית כזה ולמה הוא נותנו לו להשני אח"כ אלא ע"כ בשביל מה שהלוה לו יותר ממה שהלוה הוא לעובד כוכבים ויש כאן רבית גמור ואע"ג דאין זה נפסד מ"מ יש כאן רבית מצד מניעת הריוח של השליח ואע"ג שדבר זה פשוט בעיני מ"מ אביא ראיה ברורה מתלמוד ערוך דאיתא בפ' הרבית (דף ס"ה) אמר רב פפא טרשא דידי שרי פרש"י עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן מ"ט שכראי לא פסידנא שלא יתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן זוזי לא צריכנא אנא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח אמר ליה רב ששת לרב פפא מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דהיינו הלקוחות דאלו הוי להו זוזי הוה שקלי כדהשתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה והלכה כרב ששת כדאיתא ריש סי' קע"ג הרי לפניך דבאמת לית ליה ללוקח שום היזק דאלו היה רוצה היה גם הוא מחזיקו עד שעת הפרעון שהיה שוה כאותו סך ובאמת אפילו אם הלוקח מחזיקו עד אותו זמן ג"כ יש איסורא אע"פ שאין לו היזק כלל אפ"ה כיון שיש צד אחד שהיה יכול להרויח והוא לא עשה לאותו צד חשבינן ליה לאגר נטר ה"נ אע"פ שבאמת אין לו היזק ללוה כיון שהעובד כוכבים נותן לו אותו הרבית מסך מועט שלוקח ממנו כמו שהוא נותן מן הסך מרובה מ"מ אלו היה לוקח גם מישראל סך מועט היה לו ריוח בדבר והוא מפסיד אותו הריוח בשביל ההלואה שמלוה נוסף לו על מה שיש לו עליו והדבר ק"ו אם בטרשא דרב פפא שהוא דרך מקח וממכר שאיסור רבית שלו דרבנן החמירו כן ק"ו כאן שהוא בהלואה שאיסורו מן התורה ע"כ נראה לענ"ד דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ואין חולקין כבוד לרב וישתקע היתר זה ולא יעשה כן בישראל:

ויש אומרים דאפילו אינו מוכרו כו'. זהו דעת הרא"ש שמביא הטור שהתיר אף אם לא מכרו כו' וכוונתו דאף שלא אמר המכירה בפירוש אמרינן דמסתמא נתכוין לכך ועיין מ"ש בסעיף י"ט:

ואם התנו מתחלה בו'. תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ"ל תמוה דהא עיקר ההיתר בדין זה הוא שאנו תופסין אותו למכירה וכל מכירה שהיא בתנאי שהוא מחוייב להחזיר לו כשיחזיר לו הדמים כדאיתא בפ' הרבית והובא בסי' קע"ד בתחילתו מכר לו שדה ואמר ליה לכשתחזיר לי כו' לא קנה כו' וכן כאן אם התנו אין שם מכר על זה וכן הוא משמעות לשון הטור והש"ע בסעיף זה שכתב רצה שני לחזור וליטול מהראשון וכו' דמשמע לא רצה לא והיה לו לכתוב דהתנו מהני שזה רבותא גדול. ועוד ראיה מתשובת מיימון בס' משפטים סי' ל' בדידי הוה עובדא שפעם אחת היה לר"ת משכון מעובד כוכבים והוצרך למעות וליתן המשכון לידי ללוות עליו ושאלתיו היאך אהיה מותר דהא העובד כוכבים לוה ממך וחייב לך הרבית כו' וענני אני מוכר לך כל המשכון ולא תענני עוד ממנו אם אתה רוצה ואני פוטרך ולא אתחייב לך המעות ואתה לא תתחייב לי להחזיר המשכון כענין זה עשה לי רבינו עכ"ל. הרי לך שאדרבה בפירוש הוצרך לומר שלא יתחייב להחזיר לו המשכון ואם יש היתר בדבר אם התנו היה לו ג"כ להתנות ולמה גרע זכותו בחנם ומי בקש זאת מידו אלא ודאי דעיקר ההיתר הוא מכח זה וכך הם דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' ה' וז"ל נוכל לומר אם אמר הסרסור לישראל משכון זה של עובד כוכבים קנה לך המשכון ואם יבוא לך העובד כוכבים תנהו לו לפדות ואין לי עסק עמך ולא לך לי אפשר דמותר כו' עכ"ל הרי שהקפיד דוקא שלא יהיה לו עסק עמו לענין החזרת המשכון ליתן לפדותו וכ"ז סותר פסק רמ"א דכאן ומקור של פסק זה הוא מת"ה סימן ש"ג ונעתיק לשונו בקיצור שנשאל שם בראובן שזקף עם העובד כוכבים לוה שלו בר"ח ניסן ק' דינרין עבור קי"ב דינרין על שנה דהיינו שיתן לו י"ב דינרין רבית למאה בר"ח סיון בא לשמעון שיפרע לו החצי החוב דהיינו חמשים דינרין חצי תחילת הקרן ויעלה לו רבית על כל זהב כמו שעולה לו מהעובד כוכבים כל זמן שלא יחזיר לו מעותיו קרן ורבית והרשות יהא ביד ראובן להחזיר לו אחר חודש או ב' חדשים היאך יעשו בהיתר השיב על זה דכל מה שנזקף רבית עם קרן מהעובד כוכבים חשוב הכל כקרן של ראובן המלוה לעובד כוכבים נמצא כל קי"ב דינרין הם קרן של ישראל ועוד כתב המרדכי דאם יש לישראל משכון מהעובד כוכבים ברבית מותר לישראל אחר לפדותו אליו בדרך זה שימכור הישראל ראשון לשני המשכון כדי שיהא הרבית שיעלה מכאן ואילך על המשכון שלו ואם לאחר זמן רוצה הישראל הראשון לחזור ולפדות אליו מותר לו ליתן לישראל השני קרן שלו וגם הרבית שיעלה על המשכון כ"ז שיהיה בידו וישראל השני יחזור וימכור לראשון שיהיה שלו כבתחילה ועוד הביא ההיא דריש סי' קע"ד במתנה שיחזור לו דלא הוה כמכר וע"פ זה כתב דאין תקנה להקנות כתב הנזקף עם העובד כוכבים מישראל לחבירו שיעלה לו רבית בכל שבוע מה שהוא דהואיל ונזקף החוב עם העובד כוכבים כל דמי החוב קרן ורבית הכל חשוב ממונו של ישראל ואשתכח מאי דקא שקיל ברבית כל שבוע לאו מיניה דעובד כוכבים קא שקיל אלא ממונו של ישראל בשכר המתנת מעותיו שמקדים ונותן לו עתה קודם הגעת הזמן הזקיפה ודאי אם היה רוצה לקנות עתה החוב לגמרי בפחות מדמי הסך שכתוב בכתב כגון שיחשבו כמה עולה הרבית עד זמן הזקיפה וכפי אותו ערך יתן לו עתה פחות כהאי גוונא שרי לגמרי כו' אבל חם אין בדעתו של המוכר למכרו לחלוטין אלא רוצה לחזור ולקנותו כשיהיה לו מעות צריך לעשות בענין שלא יהיה בטוח לגמרי בתנאי גמור להחזיר לו אלא בטוח שלא ישנה לו את הבטחתו והשתא נבאר השאלה אם ירצה לקנות ממנו החוב כולו בחודש סיון יתן לו ק"ב דינרין והרי כולו שלו מעתה ואם רוצים בדרך הנזכר בשאלה שיפדה רק כמו שיהיה הקרן הראשון ובע"מ שיתרצה לחזור ולמכרו לו אם קנה ממנו בר"ח סיון בעד ק"ב דינרין ויחזור למכרו לו בר"ח אב יחזיר לו זה ויתן לו ק"ד דינרין בעד מה שבא לו בעוד שהחוב קנוי לו כו' עכ"ל מזה למד רמ"א דדוקא בעשה זקיפה תחלה אסור לעשות אח"כ תנאי גמור אבל בלא זקיפה מותר בתנאי גמור ודין הזקיפה כתב רמ"א בסוף ההג"ה וצריך להבין דעת הת"ה כיון דבאמת גם בלא זקיפה תחלה אין היתר אלא על ידי מכירה תחלה וסוף והא כיון שמחויב להחזיר לו לא הוה מכירה כלל מעיקרא ואם היה לו לת"ה איזה חילוק בזה ודאי לא היה נמנע מלכתבו ונראה דעתו דבלא זקיפה אין המכירה באה אלא לסלק זכות המלוה הראשון במה שיגיע לו בכל שבוע מן העובד כוכבים אבל אין צריך להקנות לו שום דבר דמה יקנה לו והלא הוא דבר שלא בא לעולם דהרבית נולד בכל שבוע דוקא ע"כ אין שייך בזה אלא סילוק עצמו ממנו ע"כ מהני אפי' אם מסלק עצמו לזמן ומתנה עמו שאם יהיה לו מעות יחזור וימכרנה לו אבל אם יש זקיפה אז המכירה באה להקנות לשני מה שהוא כבר של ישראל הראשון זכות גמור ולא סילוק זכות ע"כ צריך שתהיה המכירה בענין שאין חיוב לשני להחזיר לראשון אם יהיה לו מעות דדבר זה מבטל המכירה שבאה להקנות לשני קנין גמור. כן נראה לי לפרש דעתו אבלכבר הוכחנו מפוסקים אחרים שגם בסתם משכון מעובד כוכבים צריך מכירה באופן שלא יתחייב להחזיר כשיהיה לו מעות ותמיהני שלא הביא אותם בעל ת"ה. מכל מקום נראה להחמיר כן כמשמעות דברי הפוסקים שזכרנו וכל בעל נפש יעשה שיהיה מרצון המלוה השני ליתן לחזור ולפדותו אם פודה בלא דעת העובד כוכבים כן נראה לע"ד:

דהא מתנה ש"ח להיות כשואל. עיין מה שכתבתי בסי' קס"ז סעיף א' דלא דמי לדין זה:

סעיף יטעריכה

הלויני מעות על משכונות אלו כו' והמעות הם לצורך ישראל. בטור לא כתב זה אלא הלויני מעות כו' והב"י כ' דבר זה צריך ביאור משום דהוקשה לו מה איסור יש בדבר ובדרישה כתב דפירוש דברי הטור הם באופן זה דאם הוא הלוה על המשכון מאה ורוצה להשכינם ביד ישראל בחמשים שאז המשכנות עדיין ברשותו והוא חוזר ולוה עליהם לצרכו אסור ולא דק בזה דבהדיא כתב בת"ה סי' ש"ג דאין חילוק בין מוכר כל החוב למוכר מקצתו וה"ה למשכון דחד ענין להם. ובפרישה כתב האיסור משום שהמשכון קנוי לישראל מהעובד כוכבים וצריך למכרם דוקא לישראל השני וע"כ אם אמר לו הלויני על משכנות אלו של עובד כוכבים אין כאן מכירה וכתב בד"מ והמנהג להקל אפילו אמר ליה הלויני וכ"כ המרדכי בפרק הרבית דהלכה למעשה דמותר אע"פ שלא א"ל אני מסולק ממנו וגם לא א"ל שמכרו כמאן דאמר דמי דמסתמא להיתרא מכוין וכיון שא"ל משכון זה עומד לי מהעובד כוכבים בכך וכך תלוה לי עליו כך וכך ומהיום והלאה תקבל הרבית שיעלה עליו מותר עכ"ל:

ולא יטול רבית כלל. ובטור מסיים שהוא רבית קצוצה וכן הוא בהדיא במקצת ספרי תשובת הרא"ש:

סעיף כעריכה

משכונו של ישראל כו' מותר להלוות כו'. זה דעת הרא"ש ואע"ג דלעיל סי' זה סעיף ז' כתב דוקא שהמלוה לא ידע שבשביל ישראל כו' והוא ג"כ דעת הרא"ש הכא שאני שידוע שהעובד כוכבים לצורך עצמו לוה:

סעיף כאעריכה

באחריות העובד כוכבים. פי' לענין שאם יאבדו החובות יפרעם הוא לישראל כדין כל לוה אבל לא סגי שיקבל עליו אחריות כשומרין אפי' כשואל הואיל ולא נעשה עליהם לוה מעתה ב"י בשם ספר התרומות:

באחריות ישראל אסור. וכתב ריב"ש סי' ש"ה דהוי רבית קצוצה כ"כ ד"מ:

סעיף כבעריכה

אם הם באחריות ישראל. גם כאן צריך להיות האחריות בדרך דלעיל שאם יאבד החוב הוא יפרענו ואם אין האחריות אלא בדרך שומרים מותר וכ' ב"י בשם ס' התרומות דאם אמר לעובד כוכבים אלוה המעות לישראל פלוני ואם לא תמצא לו נכסים אני אפרע לך מותר כדין ערב עכ"ל:

סעיף כדעריכה

אפוטרופוס על נכסיו. פירוש על כל נכסיו אמרינן מסתמא שגם המעות שמלוה הוא של עובד כוכבים ואין כאן משום מראית עין:

סעיף כהעריכה

נאמן בלא שבועה. דלא שביק אינש היתירא ועביד איסורא כדאמרי' לענין פרוזבול בח"מ סי' ס"ז סעיף ל"ג נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד:

ואם משיב איני יודע כו'. וכ' ב"י דה"ה בטענות לא היו דברים מעולם ועל פי זה מיושב מ"ש בח"מ סי' פ"ב סעיף י"ב בטוען חוב זה רבית הוא שצריך לישבע היסת על זה דהיינו שטוען להד"מ ומ"מ צריך להבין למה חייב באמת שבועה בטענות אלו טפי מטענת בהיתר לקחתי דהא אין ביניהם אלא הלקיחה לחוד ואין חיוב מחמת זה כיון דאילו הודה שלקח ממנו היה עדיין לו טענה לפטור דבהיתר לקח והרי מצינו בח"מ סי' צ"ג סעיף ט' שאין משביעין היסת אלא בטענת שאם יודה בה חייב ממון כו' ק"ו כאן שאפי' אם יודה אפשר להפטר שיאמר בהיתר לקחתי ונראה דלא סגי שיאמר בהיתר לקחתי סתם אלא צריך שיפרוט ההיתר היאך היה דשמא לא ידע לעשו' היתר דוגמא לדבר מה שמצינו בח"מ סי' ס"ז שכ' בשם הרא"ש שמעולם לא זכה אדם לפניו בטענה זו פרוזבול היה לי ואבד לפי שלא היו יודעים ענין פרוזבול כלל וראיה עוד לדבר זה דבתשובת הרא"ש כלל ק"ח סימן ז' בראובן לוה משמעון מאה דינרין גאקשי"ש כו' ותלה הענין שם אם היו לו אותן הגאקשי"ש או לאו וטען המלוה שהיו לו ללוה הגאקשי"ש ופסק דלא אמרינן בזה לא שביק היתירא ואכיל איסורא דלא סליק אדעתיה שיוקירו הגאקשי"ש ול"ד לפרוזבול וכו' עכ"ל. הנה נמי בכל היתירים שאפשר שהיה חושב שיהיה בענין שלא יצטרך היתר וע"י זה נמשך שנעשה באיסור וע"כ אם אומר בפירוש שנעשה בהיתר כפי מה שהוא אנו נוכל לחקור אותו אם הוא בענין שאין חשש שלא עלה על לבו שיצטרך לבוא לידי היתר וע"כ אם אמר להד"מ או איני יודע יש חשש זה וע"כ ישבע שאינו יודע או להד"מ ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י ניהמניה בטענת להד"מ במגו דע"י עובד כוכבים לקחתי ותירץ דלא אמרינן מגו לפטור משבועה וזה אינו דבהדיא איתא בח"מ סי' צ"ג בשם הרא"ש דאמרינן מגו בזה ולפי מ"ש ניחא דאפשר דלא בריר ליה אותו ההיתר ועל פי דרך זה נראה לי מ"ש רמ"א אחר כך וכן בשאר טענות כו' וזה טוען שהלוה לו בהיתר כו' היינו שמפרש ההיתר היאך היה ולא בסתם והרי אף בפרוזבול אמרו דוקא שצריך שיאמר כן ולא סגי שיאמר בהיתר אני תובע אותו ואף למי שלא רוצה לפרש הדברים כן ויאמר דגם בסתם סגי שיאמר בהיתר לקחתי מ"מ נראה דהלכה למעשה צריך לנהוג כן עכשיו דאנו רואים שרבים פורצים באיסור רבית ולא נחשב בעיניהם למאומה עד שכמעט לא שייך לומר לא שביק היתירא כו' דאינו חושש לעשות בהיתר כלל ודבר זה אנו למדין מדשינה הרא"ש הדין לענין שמיטה ולא נתן נאמנות לאנשי דורו באומר פרוזבול היה לי אע"פ שבימי חכמי התלמוד היה דין זה מפורש וה"ה באיסור רבית שבנדון דידן שצריך לכל הפחות לחקור אותו היאך נעשה בהיתר ואם יראה הדיין שאינו ברור ישביענו כן נראה לע"ד:

ואם יש שטר ביד המלוה נשבע ונוטל. בדברי המרדכי שמביא ב"י כתוב בזה שנוטל בלא שבועה אלא שרמ"א הכריע שעכ"פ אינו מוחזק מכח השטר כמו מי שמוחזק במשכון בנוטל בלא שבועה ונראה דכן מוכח מדאי' פרק הרבית (דף ס"ב) דכ"ע שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אלא שעכ"פ מועיל השטר שיהא הוא נשבע ונוטל ורמ"א למדו מההיא דחושן משפט סי' פ"ב סעיף י' שזכרנו: