ט"ז על יורה דעה קסג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהמי שהיה נושה כו'. אבל אם נותן לו עתה המעות על חטין יתבאר בסימן קע"ה:
כשיעור מעותיו. ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס"ב סעיף ב' דסגי אפי' במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו ואחר שלוה בהיתר טיפה יש לו שתי טיפות מלוה עליה עד שתי טיפות וכן לעולם משא"כ כאן במכירה דאין שייך לומר כן. כן כתב נימוקי יוסף ריש פ' הרבית בשם רשב"א משמע כאן דמה שמלוה לו מועיל כאילו נותן לו במתנה ועי' מ"ש סימן קס"ב סעיף ב' ועי' מה שנכתוב אי"ה בסימן קע"ג סעיף ז':
מותר אפילו לא יצא השער. פרש"י דכיון שיש לו זוכה בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך ואם נתייקרו ברשותיה נתייקרו ולא הוה ליה רבית כיון שאם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע ואע"פ שלא יצא השער אוזולי קא מוזיל גבי:
ואם לאו אסור כו'. לשון רש"י בזה כן הוא ומיהו היכא דאין לו לאו כאיסורו הבא לידו דמי דהיכא דיהיב ליה זוזי פוסק אע"פ שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקיבל דחטים מצויים לו כו' אבל זה אין בידו במה יקנה ודמי לרבית עכ"ל מדכתב אין בידו במה יקנה משמע דאפילו מעות אין לו וכ"כ הרא"ש בהדיא אין לו מעות ולא חטין וגם הטור כתב בהדיא ואמר לו אין לי מעות כו' גם מלשון התלמוד משמע כן שאמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים וא"ל חטים יש לי שאני נותן לך כו' מדאמר חטין יש לי משמע שאינו מרוצה בנתינת המעות והיינו שאין לו מעות לשלם דאילו יש לו למה הוא מקבל ליתן החטים בשער היוקר אח"כ כשער של עכשיו ולא מחזיק הריוח לעצמו אלא ודאי שאין לו עכשיו מעות ועל זה אמר אח"כ שאם אין לו חטין שאסור כיון שגם מעות לא היה לו ועוד ראייה דבסי' שקודם זה כתב הטור בשם הראב"ד שאין יכולין ללוות על סמך שער שבשוק אא"כ יש לו מעות ללוה כו' שמע מיניה דכי יש לו מעות משלו מהני כיון שיכול לקנות לו והכא נמי דכוותיה וא"ל לדעת ר"י שבסי' קס"ב דאפילו אין לו מעות ללוה מותר ולמה אוסר כאן באין לו תירץ הרא"ש דהתם הלוהו פירות סאה בסאה ולא מחזי כרבית כי הכא שהלוהו מעות תחילה. כן נראה לע"ד לפי דעת הפוסקים שזכרנו דכאן מועיל יש לו מעות משלו אם יצא השער כמו יש לו אלא שהב"י כתב דלשון רש"י משמע לו דדוקא חטים בעינן כאן שיש לו ולא מעות וכן משמע לו מלשון הרמזים שלא זכר רק חטים והנראה לע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר:
סעיף ב
עריכהואם לאו אסור. כתב ב"י בשם נימוקי יוסף הא דאסור באין לו יין היינו דוקא כיון שמתחילה נקנו לו החטין מחמת הלואה משום הכי בעינן בכל מה שיקח ממנו אח"כ שיש לו דוקא אבל אם מתחילה נתן לו מעות על החטין מותר אח"כ לפסוק על היין אפי' אין לו יין כיון שיצא השער והיינו במעמידו על החטין ואומר בעד אלו החטין אתן לך יין דפירות בפירות הוא אבל אם אין מעמידו על החטין אלא עושה את החטין בהלואה עליו ואח"כ רוצה ליתן בעד ההלואה יין בעינן דוקא יש לו יין ואפי' לא עשה אותם בהלואה אלא אומר כך וכך חטים יש לך בידי עולים כך וכך מעות אתן לך יין בעדם בעינן נמי יש לו יין כיון שהזכיר סכום מעות בעדם אלא שרבינו ירוחם כתב בזה להקל כיון דלא נעשה בהלואה עליו אף שאין זה לשון ב"י כך היא כוונתו ולקמן סי' קע"ה כתב רמ"א להחמיר בזה. עוד העלה ב"י ע"פ הלכות גדולות דלוין על שער שבשוק דהיינו דוקא סאה בסאה אבל לא שילויהו מעות ולהתנות עמו אם לא תשלם לי עד זמן פלוני חייב אתה ליתן לי פירות כשער של עכשיו זה אסור כיון דמחמת הלואה קאתי ורש"י פירש אפי' מעות לוין על שער שבשוק וקיימא לן כה"ג ע"כ. ונראה הטעם דכיון דעד אותו זמן ה"ל שם הלואה עליו מאימתי מתחיל הפסיקה על הפירות באותו זמן ובאותו זמן אינו נותן לו מעות ונ"ל דוקא בענין זה הוא דאסור דבבירור יש כאן הלואה תחילה אבל אם אומר הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעותי עד זמן פלוני דשרי כיון שזכר בשעת נתינת המעות גם הפסיקה על הפירות אלא שעושה לו טובה באם ירצה לחזור ממקח שיוכל לחזור דכן מצינו לקמן ריש סי' קע"ד בח"מ בסי' ר"ז לענין רבית דמהני תנאי כזה ואע"ג דשם בח"מ סי' ר"ז לא מהני רק כשהמכירה תחילה סתם כמוזכר שם סעיף ז' שאני התם דלוקח אוכל פירות מיד ויש בזה אבק רבית על כן צריך שיהיה התנאי לאח"כ משא"כ כאן בפרט דרש"י מתיר בכל ענין להלוות אפי' מעות דיש לסמוך להתיר בכהאי גוונא אם מזכיר הפסיקה על הפירות אע"ג דנתן לו בשעת פסיקה את הברירה כן נראה לע"ד:
סעיף ג
עריכהועדיין הם שוים מאה. דאם לא כן היתר גמור הוא ואין כאן הערמה ואם מתחלה היו שוים תשעים ונותנם לו במאה הוה רבית גמור כ"כ ב"י בשם תלמידי רשב"א ונראה טעמם אע"ג דמותר למכור ביוקר משוייו כמ"ש ריש סימן קע"ד מ"מ כאן אסור כיון שא"ל תחילה הלויני אבל אין לומר דמיירי כאן בענין שאסור למכור ביוקר כנזכר בסימן קע"ד דאם כן למה כתבו האיסור כאן בהלויני מנה:
ויש אומרים דהוה אבק רבית. וסיים בטור ואפי' לפי זה אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטין כדי להוציא מידו פירוש דאפי' אם התנה עמו שיפרע לו מעות מותר לפרוע לו חטין רק שאין כופין אותו להוציא כל המאה בחטין ונ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה אחת נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטין במאה חזר ומכרן לו בתשעים היתר גמור הוא ודומה למה שכתוב בסימן קע"ד סעיף ב' עיין שם: