באר היטב על יורה דעה קסג
סעיף א עריכה
(א) השער: משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאלו לוה סאה כנגד סאה וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג ודוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהם חטים אסור עכ"ל הש"ך (וט"ז פסק אם יש לו מעות שרי ומסיק כנ"ל להלכה ולא למעשה להקל).
(ב) אסור: כתב הש"ך אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אע"פ שאין בו חטים וע"ל סי' קע"ה ומשמע דאיני יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית וכתב הב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה.
סעיף ב עריכה
(ג) מותר: כתב הט"ז נ"ל אם אומר הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעותי עד זמן פלוני דשרי כיון שזכר בשעת נתינת המעות גם הפסיקה על הפירות אלא שעושה לו טובה באם ירצה לחזור ממקח שיוכל לחזור וכן מצינו לקמן ריש סימן קע"ד ובחושן משפט סי' ר"ז לענין רבית דמהני תנאי כזה ואע"ג דשם בחושן משפט לא מהני רק כשהמכירה תחלה סתם כמ"ש שם ס"ז שאני התם דלוקח אוכל פירות מיד ויש בזה אבק רבית ע"כ צריך שיהיה התנאי לאח"כ משא"כ כאן עכ"ל.
סעיף ג עריכה
(ד) בפירות: כתב הש"ך דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לא"ה משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו א"ל תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות והיכא דאתנו לפורעו בפירות אם מותר לפורעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסימן קע"ה ס"ו עיין שם.
(ה) מנה: אבל אם א"ל הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור.
(ו) גמור: והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כעין רבית גמור ולא רבית גמור וכתב הט"ז נ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה א' נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטים בק' חזר ומכרן לו בצ' היתר גמור הוא ודומה למ"ש בסי' קע"ד ס"ב ע"ש (ובנה"כ כתב דלא דק דהתם כיון דהוה מכירה א"כ שפיר אוכל הלוקח הפירות אבל הכא דא"ל תחלה הלויני מנה ודאי איכא הערמת רבית או א"ר להרמב"ן וק"ל עכ"ל).