שולחן ערוך יורה דעה קסג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה לך אצלי חטים בהלוואה אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי' לא יצא השער ואם לאו אסור אפי' יצא השער (נ"י בשם רמב"ן והרב המגיד שם ושכן כתב רמב"ן ורשב"א).

(ונאמן המוכר לומר שיש לו וא"צ ראייה לדבריו (הגהות מרדכי דאיזהו נשך) כדלעיל סימן קס"ב):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) אם יש לו חטים כו'. דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור. כ"פ ב"י וד"מ וב"ח:

(ב) כשיעור מעותיו. ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג:

(ג) מותר. משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה"ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע. רש"י:

(ד) ואם לאו אסור. אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אפילו אין לו חטים כאשר יתבאר בעזרת השם עד כאן לשון הטור והוא לקמן סי' קע"ה ע"ש וכתב הפרישה משמע דאינו יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית אבל אינו מוכרע עכ"ל ול"נ שהוא מוכרע מדקאמר אם יצא השער וגם מדקאמר כשער של עכשיו וכן מוכח בפוסקי' וט"ו לקמן סי' קע"ג ס"ז ע"ש ופשוט הוא:

וכתב ב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי עכ"ל ומביאו ד"מ וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה:

(ה) אסור. דשמא אח"כ יתייקרו והוי רבית:


ט"ז

מי שהיה נושה כו'. אבל אם נותן לו עתה המעות על חטין יתבאר בסימן קע"ה:

כשיעור מעותיו. ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס"ב סעיף ב' דסגי אפי' במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו ואחר שלוה בהיתר טיפה יש לו שתי טיפות מלוה עליה עד שתי טיפות וכן לעולם משא"כ כאן במכירה דאין שייך לומר כן. כן כתב נימוקי יוסף ריש פ' הרבית בשם רשב"א משמע כאן דמה שמלוה לו מועיל כאילו נותן לו במתנה ועי' מ"ש סימן קס"ב סעיף ב' ועי' מה שנכתוב אי"ה בסימן קע"ג סעיף ז':

מותר אפילו לא יצא השער. פרש"י דכיון שיש לו זוכה בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך ואם נתייקרו ברשותיה נתייקרו ולא הוה ליה רבית כיון שאם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע ואע"פ שלא יצא השער אוזולי קא מוזיל גבי:

ואם לאו אסור כו'. לשון רש"י בזה כן הוא ומיהו היכא דאין לו לאו כאיסורו הבא לידו דמי דהיכא דיהיב ליה זוזי פוסק אע"פ שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקיבל דחטים מצויים לו כו' אבל זה אין בידו במה יקנה ודמי לרבית עכ"ל מדכתב אין בידו במה יקנה משמע דאפילו מעות אין לו וכ"כ הרא"ש בהדיא אין לו מעות ולא חטין וגם הטור כתב בהדיא ואמר לו אין לי מעות כו' גם מלשון התלמוד משמע כן שאמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים וא"ל חטים יש לי שאני נותן לך כו' מדאמר חטין יש לי משמע שאינו מרוצה בנתינת המעות והיינו שאין לו מעות לשלם דאילו יש לו למה הוא מקבל ליתן החטים בשער היוקר אח"כ כשער של עכשיו ולא מחזיק הריוח לעצמו אלא ודאי שאין לו עכשיו מעות ועל זה אמר אח"כ שאם אין לו חטין שאסור כיון שגם מעות לא היה לו ועוד ראייה דבסי' שקודם זה כתב הטור בשם הראב"ד שאין יכולין ללוות על סמך שער שבשוק אא"כ יש לו מעות ללוה כו' שמע מיניה דכי יש לו מעות משלו מהני כיון שיכול לקנות לו והכא נמי דכוותיה וא"ל לדעת ר"י שבסי' קס"ב דאפילו אין לו מעות ללוה מותר ולמה אוסר כאן באין לו תירץ הרא"ש דהתם הלוהו פירות סאה בסאה ולא מחזי כרבית כי הכא שהלוהו מעות תחילה. כן נראה לע"ד לפי דעת הפוסקים שזכרנו דכאן מועיל יש לו מעות משלו אם יצא השער כמו יש לו אלא שהב"י כתב דלשון רש"י משמע לו דדוקא חטים בעינן כאן שיש לו ולא מעות וכן משמע לו מלשון הרמזים שלא זכר רק חטים והנראה לע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר:

באר היטב

(א) השער: משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאלו לוה סאה כנגד סאה וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג ודוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהם חטים אסור עכ"ל הש"ך (וט"ז פסק אם יש לו מעות שרי ומסיק כנ"ל להלכה ולא למעשה להקל).

(ב) אסור: כתב הש"ך אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אע"פ שאין בו חטים וע"ל סי' קע"ה ומשמע דאיני יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית וכתב הב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש