שולחן ערוך יורה דעה קנב א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו -- אסור לישראל לאכול שם, אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש. ומאימתי אסור? משיתחיל להכין צרכי הסעודה ולאחר ימי המשתה ל' יום. ואם אומר שמזמינו בשביל החופה -- אסור עד י"ב חדש ולאחר י"ב חדש מותר אלא אם כן הוא אדם חשוב:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) אסור לישראל כו'. כתב הפרישה צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כדלעיל סוף סי' קמ"ח:

(ב) אא"כ הוא אדם חשוב. והרי"ף והרמב"ם השמיטו איסור דאדם חשוב וכתב הב"ח דס"ל דאפילו אדם חשוב שרי ודחק ליישב הש"ס לדעתם ולי נראה דלא הוצרכו לכותבו משום דמלתא דפשיטא היא דאדם חשוב ירחיק עצמו בכל מאי שיוכל וכן צ"ל לדעת הרמב"ם והט"ו בסימן קי"ג שלא כתבו הא דאיתא בש"ס דאדם חשוב אסור בבש"ע אף בדבר שנאכל כמות שהוא חי וכן צריך לומר דעת הרמב"ם והמחבר לעיל סי' קמ"ב ס"ך וכן לקמן ס"ס קצ"ה גבי היתר מזיגת הכוס באשתו נדה ע"י שנוי כתב ב"י דס"ל להרמב"ם שאינו אלא לאדם גדול ולכך לא כתבו עיין שם וכה"ג טובי:


ט"ז

אסור לישראל לאכול שם. בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסי' קמ"ח שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחליף להם ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו ומפורש בראש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם והיאך נתיר משום איבה ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר כגון לעיל סימן קמ"ח שמשום איסור אליל הוא שראוי להרחיק באיזה דברים והתירו בקצת דברים משום איבה עמהם משא"כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה וכן אפילו בצווי דרבנן כגון שלא לאכול בישולי עובדי כוכבים שהענין הוא שלא יהיה לנו קירוב עמהם משום בנותיהם פשיטא שאין שום היתר משום איבה כל זה פשוט בעיני:

אפילו אוכל משלו. שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ואימא עד דאכיל מזבחו אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה פרש"י משעה שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאלו הוא מזבחו ונראה דהך קריאה דאסרה התורה עיקר פירושה שלא תהא אכילת ישראל בזה על ידי הזמנת העובדי כוכבים ומסתמא כשהוא מזמין את אחד מזמינו לביתו על כן התירו כששולח לבית ישראל כמ"ש אח"כ וע"פ זה נ"ל דאף בבית ישראל יש איסור דהיינו כששולח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו דמ"מ על ידי הזמנתו אוכלים שם והוה כבית עובד כוכבים ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש ויש איסור אם יתאספו ביחד אלא כל אחד יקח חלקו לביתו כן נראה לע"ד בזה:

אא"כ הוא אדם חשוב. מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידותו וכן כתב ב"י דמשום הכי השמיטו הרמב"ם ורי"ף מ"ש בגמ' שאני רב יצחק דאדם חשוב הוא דכיון דמדת חסידות בעלמא הוא לא הזכירוהו ותמיהני דהא בהרבה דוכתי הזכירו חילוק זה דיש באדם חשוב דין אחר והמדקדק בלשון הגמרא יראה שלאו ממדות חסידות נגעו בה כאן דהא פריך התם ולבתר י"ב חודש שרי והא רב יצחק איקלע לבי ההוא עובד כוכבים לבתר י"ב חודש ושמעינן דאודי ופירש ולא אכיל שאני רב יצחק דאדם חשוב הוא ופרש"י דשמח בו העובד כוכבים משמע דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין גמור הוא כל שיודע ששמח בו העובד כוכבים וזהו מסתמא באדם חשוב וזה מוכח בלשון הש"ס שלא אמר אדם חשוב שאני כמ"ש התלמוד פרק כ"ה (דף מ"ח) גבי עבר תחת אשירה וכן בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ג) יש זה הלשון והיינו במקום שהוא מדת חסידות משא"כ כאן שהוא מצד שהעובד כוכבים שמח בו מאחר שהוא אדם חשוב על כן אמר שאני רב יצחק שהוא אדם חשוב ויש בו שמחה והא דהשמיטו הרי"ף ורמב"ם הוא מטעם אחר דכיון דחזינן ברב יצחק שקודם ששמע מהעובד כוכבים שהודה לאליל שלו אכל ולא חש שמא יודה עד ששמע בבירור שהודה ע"כ אמר התלמוד שאני רב יצחק שהיה אדם חשוב ואירע לו על ידי זה מקרה בלתי טהור שהודה אבל מסתמא לא חיישינן ליה אפי' באדם חשוב כמו שרב יצחק לא חש לאחר י"ב חודש כן נ"ל דעת רי"ף ורמב"ם אבל הטור כתב באמת כל שהאדם יודע שהעובד כוכבים שמח בו אסור מן הדין וכל אדם ילך אחר אומדן דעת בזה ועל כל פנים לא נתיישבו דברי הב"י במה שתלה הדבר בחסידות דממ"נ אינו דלרי"ף ורמב"ם לא חיישינן לזה כלל אפילו מצד חסידות ולהטור יש לחוש בזה מצד הדין כן נראה לע"ד:

באר היטב

(א) אסור: בדרישה נסתפק אם יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ"ח וכתב עליו הט"ז שתמוהין דבריו האיך יסתפק במה שמפורש בפסוק פן תכרות ברית וגו' וקרא לך ואכלת הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהן והיאך נתיר משום איבה וכו' ע"ש.

(ב) משלו: [דהאיסור הוא משום הזמנה] כתב הט"ז נ"ל דאף בבית ישראל יש איסור כששלח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו דמ"מ ע"י הזמנתו אוכלים שם והוי כבית עובד כוכבים ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו יחד באכילה זו אבל אם מזכיר שיתאספו ביחד הוי קריאה ממש ויש איסור אם יתאספו ביחד משום שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו אלא כל א' יקח חלקו לביתו.

(ג) חשוב: כ' הט"ז מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידות אבל האמת אינו כן אלא מצד הדין אסור ע"ש שמביא ראיה לזה.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש