שולחן ערוך יורה דעה קלא א
שולחן ערוך יורה דעה · קלא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע"י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם ואם אין ישראל דר באותה חצר אם דר ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים מותר אם יש לישראל מפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם אחד כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ל).
ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים אף על פי שישראל דר בעיר או בעיר שכולה עובדי כוכבים אפילו הבית פתוח לרשות הרבים אסור אפילו בחותם תוך חותם עד שיהא ישראל יושב ומשמר ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר במה דברים אמורים כשהיין בבית העובד כוכבים בעליו אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר מותר במפתח וחותם והוא שלא יהא עובדי כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין שאם הוא כפוף תחתיו בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו הוי כאלו הוא ברשות בעל היין ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולים לבא לשם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר כנגד פתח הבית חלון פתוח לרשות הרבים או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית חשוב כפתוח לרשות הרבים. (וכבר נתבאר סוף סי' ק"ל דחלון פתוח לא מהני רק ביום ולא בלילה) (ראב"ד והגהת אשר"י ממהרי"ח ס"פ ר' ישמעאל ותוס' שם).
ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי אם כשיבא ישראל להוציאו אינו מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם א') אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו דינו כאלו לא כתב התקבלתי:
- הגה: ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל ענין (טור בשם בעל התרומות) ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה (ר"ן בתשובה):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) ולא פרע לו מעות. היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין משמע מדברי תשובת הרשב"א שהבאתי בס"ס זה דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם אחד בדיעבד ע"ש:
(ב) והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים:
(ג) אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו אחד מהן וכן דעת הר"ן ס"פ ר"י ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד כיון דאפילו ודאי מגען שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה כדלעיל ר"ס קכ"ג ועוד דכי היכי דסמכינן לקמן אסה"ת וסייעתו בחב"ח להתיר בהנאה ה"ה הכא יש לסמוך אהפוסקים המתירין ודוק:
(ד) מותר וכו' מפתח וחותם. ודעת הרשב"א והר"ן בשם הראב"ד דהיכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה ונראה דכ"ע מודים בזה לדינא (ודברי רבינו ירוחם בענין זה מעורבבים ואינם מכוונים ע"ש וקרוב הדבר שהם מודפסים בטעות גם דברי התורת חיים סוף פרק ר"י מגומגמים בזה ע"ש):
(ה) אם יש וכו'. ודעת רש"י דאפילו הכי אסור משום דכל שלא כתב לו התקבלתי (בענין שאינו יכול לעכבו) סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא עיין שם וכן דעת הברטנורה ואע"פ שפירושו במשנה אינו מחוור מ"מ אפשר דהדין אמת די"ל דהמשנה שמתרת בפתח פתוח מיירי בשאין העובד כוכבים דר שם כמ"ש הרשב"א בתה"א והר"ן בשם הראב"ד אבל כשהעובד כוכבים דר שם פתח פתוח מאי מהני והלא הוא יושב בתוך אותו הפתח כמ"ש הרשב"א בתשובה ומביאו ב"י בס"ס זה וא"כ כיון דפתח פתוח לא מהני מפתח וחותם נמי לא מהני (כדמוכח בש"ס ופוסקים) וכ"פ הרשב"א בת"ה דאם היה עובד כוכבים דר בחצר והישראל דר בחצר אחרת אפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ומביאו ב"י ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד ובאופן שנתבאר בס"ק ג':
(ו) ובדיעבד כו'. כלומר לדידן מותר בדיעבד בחותם א' אלא דלכתחלה צריך ב' חותמות אבל להמחבר אף בדיעבד צריך ב' חותמות וכדלעיל סימן ק"ל וכאן הא מיירי להדיא אף בדיעבד:
(ז) אפילו בחותם א'. ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינה פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר כדלקמן סוף הסעיף בהג"ה וכן בשתיה במקום הפסד מרובה:
(ח) אף על פי שישראל דר בעיר. ואפילו הרבה ישראלים:
(ט) ויוצא ונכנס. אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שמפליג כדלעיל ר"ס קכ"ט:
(י) במפתח וחותם. ולדידן מותר בחותם אחד בדיעבד כן מוכח בפוסקים:
(יא) רוכלי כו'. ) ואפי' בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים ר' ירוחם ומביאו ב"י וד"מ ומסיים בה דהא דאמרינן (לעיל סי' קכ"ט ס"ו) דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל אבל אין רוכלים מחזרים בעיירות שלהן ולא מרתת מהם ע"כ:
(יב) וכבר נתבאר כו'. זהו סברת הראב"ד (שהביאו הרשב"א והר"ן) ומבואר מדבריו שם דפתח פתוח לרשות הרבים נמי לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו ומדלא כתב נמי הרב כל דברי הראב"ד דבחלון לא שרי אלא מה שנראה מן החלון משמע דסבירא ליה בהא כהרשב"א (והר"ן) דהכל שרי משום דל"ד לדלעיל סימן קכ"ח ס"ג דהתם ודאי נכנס משא"כ הכא מרתת ולא נכנס לבית שהיין בו וס"ל כמו שכתב ב"י דמה שמחלק הראב"ד בין יום ללילה אינו חולק הרשב"א עליו כו' ע"ש:
(יג) ואם כתב כו' התקבלתי כו'. דוקא כ' לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לאו הכי אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובדי כוכבי' שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים ב"י בשם תשובת הרשב"א וע"ש. וכיוצא בזה כ' הר"ן בתשובה ומביאו ב"י ס"ס זה ע"ש:
(יד) מותר בכל ענין. אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובדי כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר שם ומשמע מדברי סה"ת וסייעתו דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר:
(טו) להתירו בהנאה בו'. והב"ח השיג על הרב בזה דלמאי דקי"ל דכל מגע עובד כוכבים אפילו בכוונה וכל סתם יינם אינו אסור אלא בשתיה כמו שנתבאר בר"ס קכ"ג אם כן כאן דאיכא ספק מגע יש לסמוך אסה"ת בזמן הזה להתירו אפי' בשתייה עכ"ל ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כהאי גוונא וכן בדוכתי טובי סתם כהמחבר והיינו לפי דין הש"ס דעובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים הם ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה וכדלעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א ואפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזמן הזה לא רצה הרב להקל בשתיה לסמוך אסה"ת אבל בהנאה מתיר כדכתב הר"ן בתשובה דאע"ג דנתבאר לעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א דכל היכא דמותר בהנאה מדין הש"ס שרי לדידן אף בשתיה היינו היכא דשרי בבירור מצד דין הש"ס או מצד שכן הסכימו רוב הפוסקים מה שאין כן הכא דלא שרי בהנאה לכ"ע אלא משום דסמכינן אסה"ת ורוב הפוסקים לא ס"ל הכי א"נ והוא העיקר דל"ד לדלעיל סי' קכ"ד דהתם הכי קאמרינן כל היכא שמותר מן הדין בהנאה כשנגע בו נחתינן חד דרגא ושרינן בזמן הזה אף בשתיה דכיון דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם הוי מגע שלא בכוונה ומגע שלא בכוונה אינו אוסר בשתיה אפי' לדין הש"ס כשהיה המגע ההוא בכוונה מותר בהנאה כגון מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי מן הש"ס בהנאה אבל הכא דודאי אם היה יודע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס אלא דסמכינן אסה"ת (א"נ אהראב"ד דמתיר ספק מגעו בהנאה כדאיתא בתשובת הר"ן) דחב"ח כשומר דמי ולא נגע אם כן מה בכך שהעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם ומכל מקום בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה וכדברי הב"ח דהא הסמ"ג לאוין קמ"ח דף נ"ו סוף ע"ב והגה"מ רפי"ג מהמ"א וסמ"ק סי' רכ"ג דף קס"ז ע"א והכל בו ושאר פוסקים מסכימים לסה"ת ודע דבכל הסימן וכן בכל סימן קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לאו הכי לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה (וע"ש בס"ק ד') והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה:
ט"ז - טורי זהב
והישראל דר בחצר כו'. כתוב בד"מ וז"ל בהר"ן דף שע"ח כתב הראב"ד דוקא שמונח בבית אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו שייכות ביין ובחצר נגע ולא מרתת כו' עכ"ל. ובדרישה העתיק זה גם כן ונמשך אחר הד"מ ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית והמעיין בדברי הר"ן שם בפרק השוכר יראה דקאי על מה שאמרו צריך שיושיב שומר ע"ש ובאמת צ"ע שם בר"ן להבין דעת הראב"ד ויפה עשה רמ"א שלא זכר כאן בש"ע מחילוק זה:
ובדיעבד אפילו בחותם א'. נתבאר בסימן קי"ח סעיף א' דה"ה מפתח לחוד:
עד שיהא ישראל יושב ומשמר. בזה חמור כאן מבמטהר יינו של עובד כוכבים שאין עובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו מה שאין כן ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים דמותר בחת"ח או בחותם אחד בדיעבד דמרתת טפי:
חלון פתוח לרשות הרבים. ואז מותר אפילו מה שבכל החדר ואע"ג דלעיל סימן קכ"ח סעיף ג' אין מותר אלא כנגד הנקבים שיכול לראות שאני התם דנכנס ודאי וסגר אחריו אבל הכא אמרינן חזקה לא נכנס כלל דמרתת שמא יראוהו נכנס ויוצא או יראוהו מן הדרך כניסתו ויציאתו ע"כ לא שנא נגד הפתח ול"ש בצדדין הכל מותר כן כתב רשב"א בתה"ה:
ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי. דוקא התקבלתי מותר או שזקפו עליו המעות במלוה הא לאו הכי אסור אע"פ שאין שום א' מהם יכול לחזור במקח דהרי הוא כשלו ויכול לעכבו שלא להוציאו דטוב הוא יותר לעובד כוכבים להיות אצלו במשכן יינו מלילך למקומו לישראל ולהתרעם עליו למושל כו' כ"כ ב"י בשם רשב"א בתשובה:
[ (ה) ]
ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה. הר"ן כ"כ במי שהיה מטהר יינו של עובד כוכבים וקנאו ממנו בענין שהיה יכול לכופו מן הדין שלהם שצריך ליקח היין ומשום הפסד ממונו התירו הר"ן בהנאה משא"כ אם העובד כוכבים אינו כופהו לזה אלא מרצון הטוב רוצה ליקח ממנו ולסמוך על חת"ח אין היתר לזה. ויש לעיין למה כתבו רמ"א לדין זה הא אפי' יינות שלהם מותרים לדידן בהנחה ונראה דנתכוין להיתר הנאה שלכתחלה מות' לקנות יין זה ולהרויח בו למכרו לעובד כוכבים אף על גב דבסתם יינם אסור זה כמה שכתב סימן קכ"ג סעיף א' מ"מ בזה מותר ומו"ח ז"ל כתב דלדידן אפי' בשתייה מותר כיון דספק מגע הוא ולא נראה להקל בזה כיון דהך דעה דמיקל בחותם תוך חותם במטהר יינו של עובד כוכבים הוא סה"ת שמביא הטור וכ' ב"י בשם כל הפוסקים דפליגי עליה וסבירא להו דאין תקנה ליינו של עובד כוכבים כי אם בשומר וגם הר"ן לא הקיל אלא בשביל הפסד ממון למכרו לעובד כוכבים ואנן ניקום ונשתה אותו ע"כ אין להקל בזה כלל לשתייה וכמ"ש רמ"א רק לענין לקנותו לכתחלה להרויח בו מותר כמו שכתבתי כנלע"ד פשוט:
באר היטב
(א) פרע: כתב הש"ך היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק בהיין משמע מהרשב"א דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם א' בדיעבד.
(ב) והישראל: דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כ"כ הפוסקים וכתב בד"מ דוקא שמונח בבית אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו שייכות ביין ובחצר נגע ולא מרתת וכתב הט"ז ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית עכ"ל.
(ג) ישראל: אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא ליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו א' מהם וכן דעת הר"ן ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד ומיהו היכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה עכ"ל הש"ך.
(ד) מפתח: ודעת רש"י דאפ"ה אסור דכל שלא כתב לו התקבלתי בענין שאינו יכול לעכבו סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא וה"ה פתח פתוח לא מהני כיון שהעובד כוכבים יושב בתוך אותו הפתח ואפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד. ש"ך.
(ה) ובדיעבד: כתב הש"ך ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינו פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר וכן בשתיה במקום הפסד מרובה ובט"ז כתב דה"ה מפתח לחוד מהני וע"ל סי' קי"ח וסי' ק"ל מ"ש ע"ז בשם הש"ך ונה"כ ע"ש.
(ו) דר: ואפי' הרבה ישראלים דרים בעיר לפי שאין העובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו משא"כ ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים מותר בחת"ח או בחותם א' בדיעבד דמרתת טפי אבל יוצא ונכנס מהני כאן אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שהוא מפליג כדלעיל ריש סימן קכ"ט ש"ך.
(ז) וחותם: ולדידן מותר בחותם א' בדיעבד כ"מ מפוסקים ש"ך.
(ח) רוכלי: ואפילו בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים והא דאמרינן לעיל סימן קכ"ט ס"ו דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל וזה לא שייך ברוכלין כ"כ הב"י וד"מ.
(ט) חלון: כתב הט"ז ואז מותר אפילו מה שבכל החדר ואע"ג דבסי' קכ"ח ס"ג אינו מותר אלא כנגד הנקבים שיכול לראות שאני התם דנכנס ודאי וסגר אחריו אבל הכא אמרינן חזקה דלא נכנס כלל ע"כ ל"ש נגד הפתח ול"ש בצדדין הכל מותר כ"כ הרשב"א.
(י) בלילה: ואפי' פתח פתוח לר"ה לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו. ש"ך.
(יא) מעכב: וכתב ב"י בשם תשובת הרשב"א דדוקא אם כתב לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לא"ה אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובד כוכבים שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים.
(יב) ענין: אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובד כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר ומשמע דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר והב"ח השיג על הרב דהיה לו לכתוב דלדידן מותר אפילו בשתיה ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כה"ג והיינו לפי דין הש"ס ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה כדלעיל סי' קכ"ד אפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזה"ז לא רצה הרב להקל בשתיה בכאן כיון דאם היה ידוע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס ומ"מ בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה.
ודע דבכל הסימן זה וכן בכל סי' קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לא"ה לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סימן קכ"ח ס"ד בהג"ה והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה עכ"ל הש"ך וכתב בט"ז דאין להקל בזה כלל לשתיה רק לענין לקנותו לכתחלה להרויח בו מותר.