שולחן ערוך יורה דעה קלא ב

עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם מותר:

הגה: ישראל ועובד כוכבים שטהרו יינו של עובד כוכבים א' בשותפות והמפתח ביד ישראל אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ל ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים (תשובת רשב"א ועיין בב"י סוף סימן ק"ל):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(טז) מותר. שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כ"כ ולא הוציא עליה הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא זייף. הרא"ש וטור. וכתב הב"ח דאע"ג דמדינא להט"ו אין חילוק בין חותם א' לב' חותמות מכל מקום לא שרי הכא אלא בחב"ח כדמשמע בתוספות כו' ומשמע מדבריו שם דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם א' נהוג ועיין בתשו' מבי"ט חלק ב' סימן ר"ח:

(יז) יינו של עובד כוכבים. ומיירי שפרע הישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דהוי ליה יינו של ישראל וכמו שכתבתי בס"ק שאח"ז:

(יח) ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים. דלא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחב"ח דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולא אמרו אלא במטהר יין שהוא של עובד כוכבים לגמרי דלא מרתת ואפילו נגע בו אינו נתפס עליו כגנב ועוד בשוכר בית מן העובד כוכבים הדר בחצר על דעת שיהא המפתח ביד ישראל הרי הוא לגבי עובד כוכבים השותף ברשותו של ישראל ואע"פ שהעובד כוכבים המשכיר דר בחצר לא חיישינן שיניח לעובד כוכבים שותפו ליגע בו דהא המטהר יינו של עובד כוכבים שנתנו לבית עובד כוכבים אחר שאינו בעל היין שרי בחב"ח כל שכן כאן עד כאן לשון תשובת הרשב"א ומביאו ד"מ ונראה דלא הצריך שיהא המפתח ביד ישראל אלא משום שיהא חב"ח ולטעמיה אזיל דסבירא ליה דבמפקיד בעינן חב"ח אבל לדידן דקי"ל דסגי בחותם אחד א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי דהא כיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת העובד כוכבים שותפיה ולא נגע ועוד דהא כבר נתבאר בס"ק י' דאפילו יינו של עובד כוכבים שנתנו בבית עובד כוכבים אחר שרי לדידן בחותם א' כל שכן הכא ולפי זה נ"ל דמה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה דלכתחלה בעינן מפתח וחותם כדלעיל סי' ק"ל ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי מטעמא דכתב הרשב"א דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת ולא נגע (וכן העט"ז לא כתב אלא טעם זה ונראה שלזה כתב הרב סתם ולא ביאר היכא היין מונח) והלכך ה"ל כיינו של ישראל שמונח בבית עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם אחד כנ"ל:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

עובדי כוכבים שקונים יין כו'. בטור בשם ר"ת נתן טעם לזה שלא החמירו במטהר יינו של עובד כוכבים אלא בגדל בכרמו שלא טרח בו כ"כ ולא הוציא עליו הוצאות ואינו חושש ג"כ אם ירגיש בו ישראל שיזייף אבל כשמוליכו למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה דגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף עכ"ל:

שטיהרו יינו של עובד כוכבים אחר בשותפות. תמהתי על רמ"א בהעתקה זו שהעתיק מדברי תשובת הרשב"א סוף סי' ק"ל ומרחק רב ביניהם דשם כתוב שישראל ועובד כוכבים היו להם יין בשותפות וטהרו ישראל ונתנו היין בחצר של עובד כוכבים אחר וסתמו החבית והמפתח ביד הישראל ופסקו שם דאין כאן חומרא דמטהר יינו של עובד כוכבים מצד שיש לעובד כוכבים שותפות בו ודוקא כשהיין כולו של עובד כוכבים לא מרתת אבל כאן שיש לישראל חלק בו מרתת דיהיה נתפס עליו כגנב ושרי דהוה כיין ישראל בשני חותמות דסתימת החבית הוה חותם אחד והמפתח חותם שני אבל בהעתקת רמ"א כאן שכתב שטהרו יינו של עובד כוכבים אחר דמשמע שקנו מעובד כוכבים אחר היין ובזה פשיטא דיש ביה טפי חומרא ממטהר יינו של עובד כוכבים בעלמא דכאן העובד כוכבים המוכר לא מרתת כלל כיון שיש גם לעובד כוכבים הקונה אותו חלק בו וצריך שומר דוקא וזה גרע מאין שם קונה רק ישראל קונה הכל וע"ק היאך שייך לשון טהרה אצל עובד כוכבים דנקט רמ"א וטהרו לשון רבים. ע"כ נ"ל ברור שיש כאן ט"ס וצריך להיות ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר. וכן העתיק בד"מ כאן בשם תשובת הרשב"א שזכרתי ובלבוש העתיק כלשון רמ"א ואין מזה ראיה שהוא רגיל להעתיק כמו שהיה לפניו ולא שת לבו לזאת וגם לפי מה שהגהתי קשה כיון דאין כאן מטהר יין של עובד כוכבים אלא הוה יין של ישראל עצמו למה לי מפתח וחותם הא כתב רמ"א בסי' קי"ח וק"ל דבדיעבד חותם אחד סגי ועל מקור דין זה שהוא דעת הרשב"א לא קשה מידי דאיהו ס"ל בכל מקום בעינן מפתח וחותם אבל לדידן לפי מסקנת רמ"א קשה וא"ל כיון שיש לעובד כוכבים חלק בו הוה כאותו דין שנזכר בסימן קכ"ח סעיף ב' באם יש לעובד כוכבים מלוה עליו שלא סגי בחותם א' דהא הוכחנו שם באמת דהיינו לרשב"א אבל לדידן באמת סגי גם שם בחותם אחד וכן נראה לע"ד עיקר דגם כאן סגי בחותם אחד בדיעבד ואפשר כיון דכתב רמ"א ריש סימן קכ"ט דדוקא לענין הפסד מרובה מותר בחותם אחד וכאן אפשר דלא מיירי בהפסד מרובה ע"כ הצריך גם המפתח בן נראה לע"ד ברור בזה בהג"ה דברי רמ"א ובעיקר הדין שזכרתי להקל בהפסד מרובה אפילו בחותם אחד בלא מפתח:

באר היטב

עריכה

(יג) מותר: כתב הש"ך שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כל כך ולא הוציא עליו הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף. הרא"ש וטור וכתב הב"ח דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם אחד נהוג.

(יד) בשותפות: ומיירי שפרע ישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דה"ל יינו של ישראל. ש"ך.

(טו) חיישינן: דל"ד למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחת"ח דהכא שאני כיון דאית לישראל שותפות העובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולדידן דקי"ל דסגי בחותם א' א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי ומה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי דכיון דאית לישראל שותפות בו ה"ל כיינו של ישראל שמונח בביתו של עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם א' עכ"ל הש"ך וכ"כ הט"ז דמותר בכאן בהפסד מרובה בחותם א' אלא שכתב שיש ט"ס בדברי רמ"א וכצ"ל ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטיהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר דאילו כמו שכתוב לפנינו קשה הא המוכר לא מירתת כלל והיה לו להצריך שומר דוקא וגם היאך שייך לשון טהרה אצל עובד כוכבים דנקט רמ"א וטיהרו לשון רבים אלא ע"כ שצריך להגיה כמ"ש עכ"ל.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}