שולחן ערוך יורה דעה קכה א
שולחן ערוך יורה דעה · קכה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין, אף על פי שלא שכשך -- נאסר בשתייה, שהרי היין בא מכחו. ומה שנשאר בכלי אסור גם כן משום נצוק. (וי"א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים) (טור והרא"ש ומרדכי ור"ן בשם רש"י ותוספות וראב"ן ותשובת מיי' המ"א סימן י"א) (ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה כדלקמן סימן קכ"ו)
ואם הוא שלא בכוונה, שלא ידע שהוא יין (או שלא הגביה הכלי) (בית יוסף סימן קכ"ד) -- הכל מותר אפילו בשתייה.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) ומה שנשאר בכלי אסור כו'. קשה דלעיל סי' קכ"ד סי"ד פסק דמה שנשאר בפנים מותר והיינו משום דלא החמירו כחו בניצוק וכן לקמן סעיף ח' העתיק ל' הטור דהיוצא אסור בשתייה ומשמע דמה שבפנים מותר וע"ק דהא ניצוק אינו אלא ביין האסור בהנאה כדלקמן סי' קכ"ו ס"ה והכא כיון דהיוצא לא נאסר אלא בשתייה אמאי מה שנשאר בכלי אסור משום ניצוק וכן קשה על הרב וצ"ע. ולדידן הכל שרי במקום הפסד דכל מה שאסור מן הדין בשתייה לדידן דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן שרי אף בשתייה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד:
(ב) אם לא בהפסד מרובה. קשה דהא בלאו הכי מותר ואפי' בהפסד מועט כמ"ש לעיל סימן קכ"ד סכ"ד מטעמא דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכל מגען הוא שלא בכוונה ודוחק לומר דכחו שאני דהא נתבאר שם דכל מה שאסור מן הדין בשתייה לדידן שרי לגמרי ועוד דהא ר"ת וסייעתו ס"ל דמגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר חשיב כחו דאינו אוסר מן הדין אלא בשתייה ואנן קי"ל דלא כר"ת בהא כמו שנתבאר בב"י סימן קכ"ד ובש"ע שם סי"א דמגעו ע"י דבר אחר גרע מכחו ואסור אפי' בהנאה ואפ"ה קי"ל לעיל סימן קכ"ד סכ"ד דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א בזמן הזה שרי אף בשתייה א"כ כ"ש כחו וצ"ל דהרב לא כ"כ אלא מן הדין ונ"מ במקום שידוע שהעובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים הן גם שלא לפרסם הדבר כמ"ש שם בהג"ה דאין מפרסמין הדבר בפני ע"ה וכן בכמה דוכתי צ"ל כן לדעת הרב ז"ל אבל לדידן שרי כאן אפי' שלא במקום הפסד מרובה וכ"כ בספר אפי רברבי ריש דף פ' שנראה להקל בזמן הזה דלא רגילים לנסך אף בלא הפסד מרובה:
(ג) או שלא הגביה הכלי כו'. צ"ע בדין זה דמה שהוציא הב"י בסימן קכ"ד מהרמב"ם והרא"ש (גבי מוריק אוריקו) והר"ן ואחריו נמשך הרב לא משמע מידי מדבריהם ע"ש וכן משמע בתה"א דף קל"א ע"א שכתב בשם הרמב"ן דאם הסיר העובד כוכבים המגופה מן החבית אע"פ שאין היין משתכשך בכך כלל היין אסור בשתייה דה"ל כמוריק אוריקו וה"ל כחו של עובד כוכבים בכונה דאסור בשתיה עד כאן לשונו וכן לעיל סי' קכ"ד סי"ד אסרי' כשהוציא העובד כוכבים הברזא משום כחו ואע"ג דהב"ח כתב דהתם שאני דחשבינן הוצאת הברזא כאלו נגע ביין ע"י ד"א ושכשך עכ"ל קשה דא"כ למה מה שנשאר בפנים מותר ועוד דהא אפילו אין הברזא נוגעת כלל בחבית אלא תחובה בברזא אחרת דינא התם הכי ע"ש אלא חשבינן ליה כחו כמ"ש הט"ו התם להדיא ועוד דאם כן ה"נ נחשבין כאלו נגע ביין עצמו ושכשך ובד"מ תירץ דבברזא שאני דדרך הוא בכך להוציא יין מן החבית עכ"ל וגם זה דחוק דג"כ דרך הוא בכך להריק בלא הגבהה ועוד דמה בכך ס"ס הכא והכא כחו הוא וכן השיג הב"ח בקונטרס אחרון על חילוק זה דמ"ל דרכו בכך או אין דרכו בכך וגם מ"ש ב"י שם דהרמב"ם פי' עובד כוכבים אדנא שהעובד כוכבים הגביה החבית קשה דעובד כוכבים אדנא משמע שמטה החבית וכן בתוספות פ' ר"י דף ס' ע"א ד"ה עובד כוכבים אדנא ובמרדכי שם במ"ש אם יש בחבית מעט יין שצריך להגביה מצד א' אסור עכ"ל משמע דאפי' שלא הגביה החבית אלא מטהו על צדו אסור משום כחו ע"ש והכי משמע נמי להדיא מדברי הרשב"א גבי ישראל אדנא ועובד כוכבים אכובא חמרא אסור במה שפירשו שם בשם הראב"ד לפי שכשמטה הכובא מרבה בשפיכת יין מן החבית וכ"ש לפי מה שפי' הר"ן שם נמי כה"ג ע"ש ועוד ראיה מלקמן סעיף ד' ודוק כי קצרתי כאן דלדידן דקי"ל דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן הכל שרי במקום הפסד:
ט"ז - טורי זהב
והגביהו ויצא היין כו'. הב"י בסימן קכ"ד הביא דברי הרמב"ם האלו וכתב שהם ממה שאמרו בפרק רבי ישמעאל עובד כוכבים אדנא ישראל אכובא אסור דכי אתא חמרא אתי מכח עובד כוכבים ומשמע ליה להרמב"ם דדוקא כשהעובד כוכבים מגביה הדנא ומריק היין אבל אם אינו מגביה אלא שהוא מטיהו על צידהו ומריק היין בכלי אחר מותר וכן משמע מדברי הר"ן שכתב שנוטל החבית בידו כו' ואח"כ הביא דברי הרא"ש שכתב ג"כ אלמא עיקר ניסוך הוה בהגבהה והורקה כו' ותמוה לי דהרי לעיל סי' קכ"ג כתב הטור ורמ"א אם עובד כוכבים דורך יין אע"ג שלא נגע ברגליו יין שיוצא מכחו אסור והיא גמ' ערוכה בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף ס') בכחו כ"ע לא פליגי דאסור והא התם לא הגביה כלום ועוד קשה ממ"ש בסי' קכ"ד סעיף י"ד שאם אין הברזא עוברת כל השולים אסור היין היוצא משום כח העובד כוכבים והא אין שם הגבהה ובד"מ כתב על קושיא זאת וי"ל שמא שאני התם דדרך הוא להוציא כך היין מהחבית ע"כ ואין זה כלום דאם אין דרך ניסוך אלא בהגבהה דוקא מה לנו לדרך הוצאת היין בכך והא עכ"פ אין דרך ניסוך בכך ואפילו אם התירוץ הזה אמת אין הקושיא הראשונה מתורצת דהתם אין שייך יין כלל עד אחר שבא מכחו. ומו"ח ז"ל כתב דבהוצאת הברזא אין הטעם משום כחו אלא חשבינן ליה כאלו נגע ביין ע"י ד"א ולא דק דבהדיא כ' הטור והש"ע דהוי כחו באם אינה עוברת כל השוליים ובאמת כל מגע ע"י דבר אחר מקרי כח כמ"ש ב"י בהדיא סי' קכ"ד ועוד קשה והא מצינו בהדיא בתוס' פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס') ז"ל אכן יש להחמיר בבני אדם כשמטין הכובא שיש בה מעט יין לצד א' שלא יטה אותה עובד כוכבים כו' מטעם כח עובד כוכבים וכ"כ בהגהת אשר"י מיהו אם יש מעט יין בחבית שצריך להגביה מצד אחד אסור כו' וכ"כ במרדכי וכן משמעות דברי הטור כאן שכתב דין כח עובד כוכבים שמערה מכלי אל כלי ולא זכר שצריך הגבהה ועוד ראייה ממה שכתב המרדכי בשם הר"פ הביאו רמ"א בסמוך דאם העובד כוכבים מנענע ידו של ישראל אסור היכא שלא היה מקלח בלאו הכי ואע"פ שלא הגביה שום דבר ומה שב"י הביא ראיה מדזכר הרמב"ם כאן הגביה נראה דמשום סיפי' נקטיה שסיים שם הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר וע"כ נקט גם בריש' הגביה דאע"פ שהגביה צריך שכשוך וע"כ לומר כן דאם ההגבהה דוקא אוסרת למה (לא) נקט בסיפא דאם לא הגביה אע"ג דניצוק מותר וזה הוא רבותא טפי ממ"ש הגביה בסיפא ולא שכשך ולא נגע דמותר דהיינו בלא יצק וזה ראייה לפירוש דברי הרמב"ם שזכרתי שאין עליה תשובה ואין להקשות ממ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' מ"א וז"ל עובד כוכבים שנגע ביין ולא נתכוין לזה היין מותר בהנאה כיצד כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית ע"מ שהוא שמן והוא יין ובא היין מכחו בלא כוונה הואיל ולא נגע ביין מותר בשתייה כיצד כגון שהגביה של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר הרי זה מותר עכ"ל ש"מ דבעינן הגבהה לק"מ דלרבותא אמר כן אפי' הגביה ויצק דמותר בזה ומה שהביא ב"י מדברי הר"ן פשוט שאין משם ראיה שהר"ן לא נתכוין אלא לגלות שלא נתכוין הרי"ף ששאב העובד כוכבים מן הכלי כמ"ש ב"י עצמו והא דנקט נטל העובד כוכבים החבית בידו ומערה לאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקט דדרך ליטול בידיו כשהוא מערה ומה שהביא ראיה מהרא"ש שזכר הגבהה והורק' אגב ריהטא לא עיין שפיר בזה דהרא"ש הקשה על ר"ת שאומר הורקת העובד כוכבים אינה אוסרת אלא מטעם כחו והיינו בשתייה דוקא ולמה לא יהיה נסך גמור כיון שיש הגבהה והורקה כדין מנסך גמור ועל זה תירץ דשלא בפניו לא הוי זה דרך ניסוך ע"כ אין כאן איסור אלא מטעם כחו ובאמת בכחו לא בעינן אפילו הגבהה דאיסור כחו הוא מחמת לך לך אמרי' נזירא כו' כמו שפרש"י בפרק ר"י (עבודה זרה דף ס') וא"כ מה זה שכתב הב"י דמדברי הרא"ש משמע שאין דרך ניסוך בלא הגבהה וכי אנן אסרינן משום ניסוך והא לא אסרינן ליה אלא בשתייה והוא מטעם כחו ולא אכפת לן בניסוך ע"כ נראה דהב"י לא כתב דברים אלו אלא דרך משא ומתן של פלפול ולא לקבוע כן הלכה וע"כ לא קבע כן בש"ע ורמ"א שהגיה כאן בסוף הסעיף או שלא הגביה הכלי לא טרח לעיין כל הצורך אלא סמך על מה שכתב הב"י ואין להקל כלל כאן בכח עובד כוכבים אפי' בלא הגבהה דמ"מ כח עובד כוכבים יש כאן כן נראה לענ"ד ברור:
נאסר בשתייה. עמ"ש סי' קכ"ד ס"ק ל' שיש לי תימה רבה בזה על הטור וכן על הש"ע:
וי"א רלא אסרינן כו'. ב"י כ"כ בשם רש"י והקשה ממה שכתבו התוספות והרא"ש מעשה דרש"י בעובד כוכבים דעירה לתוך הכוס כו' ש"מ דנאסר הקנקן משום ניצוק לכח עובד כוכבים ונ"ל דהמעיין באשר"י פשיטא דלא קשה מידי דהוא לא כתב זה בשם מעשה אלא כתב וז"ל כתב רשב"ם בשם רש"י דיש ללמוד מכאן דאף לדברי האומר ניצוק חיבור ניצוק בר ניצוק לא הוי חיבור כו' וא"כ אם הריק עובד כוכבים יין מקנקן לכוס ונאסר היין שבכוס משום ניצוק וכו' ואם אח"כ משך החבית לקנקן מותר מה שבחבית דהוו ליה ניצוק בר ניצוק עכ"ל. הרי שכל דברים אלו הולכים לדברי האומר ניצוק חיבור והיינו דעת הראב"ד ודעימיה דס"ל ניצוק חיבור בכ"מ אפילו בכח עובד כוכבים וההיא דרב ששת דמתיר בניצוק לכח עובד כוכבים הוא דיחוי בעלמא כמ"ש ב"י בשמו ממילא יש ניצוק לכח עובד כוכבים מ"מ מותר מה שבחבית לכ"ע דהוי בר ניצוק וזה עיקר הרבותא להתיר הבר ניצוק אפילו למאן דס"ל דיש ניצוק לכח עובד כוכבים וגם בתוספות הכוונה כן שכתבו תחלה ג"כ אפילו למ"ד ניצוק חיבור וסמוך לזה כתבו ומעשה בא לפני רש"י כו' שאז נאסר היין שבכוס כלומר לאותו דברי האומר הוא נאסר אלא דמכל מקום מה שבחבית מותר כמו שזכרתי אבל רש"י עצמו ס"ל דאפילו ניצוק מותר בזה:
ומ"מ יש לההמיר אם לא בהפסד מרובה. זה לשון אינו מדוקדק דבהפסד מרובה אפי' בניצוק גמור דהיינו ליין הנאסר במגע עובד כוכבים אנו מקילין כמ"ש ר"ס קכ"ו:
ואם הוא שלא בכוונה כו'. בגמרא איתא דאפילו בריחא תליא מלתא דהיינו אם הוא יין ישן ודאי ידע שהוא יין ע"י הריח:
באר היטב
(א) שנשאר: הקשה הש"ך דהא בסי' קכ"ד סי"ד פסק דמה שנשאר מותר וע"ק דהא ניצוק אינו אלא ביין האסור בהנאה כדלקמן סי' קכ"ו ס"ה והכא כיון דהיוצא לא נאסר רק בשתיה אמאי מה שנשאר בכלי אסור משום ניצוק וצ"ע. (ולי נראה דלא קשיא מידי דס"ל להמחבר דהגבהה שאני דדרך הוא לנסך בכך אף על גב שלא שכשך אמרינן גביה ניצוק חיבור ועשו הגבהה באיסור שתיה כמו שכשוך לאיסור הנאה וא"כ דברי המחבר נכונים רק על רמ"א יש להקשות למה אסרינן בסי' קכ"ד מה שיצא בשתיה וצ"ע) וכתב הש"ך דלדידן הכל שרי במקום הפסד דכל מה שאסור מן הדין בשתיה לדידן דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבי' הן שרי אף בשתיה כבסי' קכ"ד סכ"ד.
(ב) מרובה: כ' הש"ך ונ"ל דע"כ לא כתב הר"ב כן אלא מן הדין אבל לדידן שרי כאן אפילו שלא במקום הפסד מרובה.
(ג) הגביה: הנה הט"ז והש"ך השיגו על רמ"א במ"ש דאם לא הגביה הכלי הכל מותר ולעיל סי' קכ"ד סי"ד אמרינן כשהוציא עובד כוכבים הברזא דאסור משום כחו מיהו כ' הש"ך דלדידן הכל שרי במקום הפסד.