פתיחת התפריט הראשי


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

חבית שנטלה ממנו הברזא והכניס בה עובד כוכבים אצבעו עד שנגע ביין כולו אסור וכן אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין שא"א שלא שכשך:

הגה: ודוקא כשידע שהברזא עוברת כל השולים אבל אם לא ידע הוה ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה על ידי דבר אחר דמותר אפילו בשתייה (מרדכי פרק רבי ישמעאל והגה"מ פי"ב ופשוט הוא כדלקמן סעיף כ"ד כמו שיתבאר לקמן).

אבל אם אינה עוברת כל עובי השוליים בעניין שאי אפשר לו לשכשך כשמוציא הוי כמו כחו ומה שנשאר בחבית מותר אפילו בשתיה ומה שיצא אסור בשתיה.

הגה: ואם הוציא שלא בכוונה אף מה שיצא לחוץ שרי דכח עובד כוכבים שלא בכוונה שרי ועיין לקמן סי' קכ"ה אם היתה ברזא ארוכה תוך החבית ובתוך אותה ברזא נקב ונותנים בו ברזא קטנה לסתום נקבו אם לא הוציא רק הברזא הקטנה כאינה עוברת עובי השוליים דיינינן לה (ב"י בשם מרדכי וכל בו)

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(לא) עד שנגע ביין כולו אסור. בהנאה טור ולדידן שרי בהנאה במקום הפסד:


(לב) אבל אם לא ידע. שהברזא עובר כל השולים או שלא ידע שהוא יין מותר אפילו בשתייה כדלקמן סכ"ד:


(לג) אם לא ידע כו'. ומדברי הגהמ"י פי"ב בשם סמ"ק שכתבו אע"פ שנגע אותו עץ ביין כיון דאיכא למיתלי שהעובד כוכבים לאו אדעתיה מותר עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ סכ"ב לקמן גבי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א משמע להדיא דכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן להקל בענין יין נסך וכ"כ ר"א מזרחי בתשובה סימן נ"ו דהיכא דאיכא לספוקי אי נגע בכוונה או לא תלינן להקל בענין יין נסך משום דהוי גזרה דרבנן ובשל סופרים תולין להקל וכן משמע מדברי הרא"ש גבי חבית דאשתקל ברזא שכתב על דברי הראב"ד וכיון דאיכא למיתלי להיתר אמאי אסרינן ליה מספק ע"ש וכה"ג תלינן לקולא לקמן סימן קכ"ה ס"ו ובהכי ניחא הא דכתב הרב לקמן סעיף כ"ד בדקרו הסכין דאמרינן דלא כיוון רק לנקוב החבית ולא ליגע דאפשר שינקוב ולא יגע ודוק:


(לד) ומה שנשאר בחבית מותר אפילו בשתייה. כ"כ הטור וצ"ע דהטור לטעמיה אזיל דס"ל לקמן ר"ס קכ"ה דאם שפך מכלי יין מה שנשאר בפנים מותר דלא החמירו בכח העובד כוכבים לאסור המחובר לו על ידי ניצוק וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה ומביאו ב"י דטעמא דהכא בהוצאת הברזא הוא משום דאע"ג דמה שיצא לחוץ אסור מ"מ כיון שאין נסך גמור דלא שכשך לא אחמור בניצוק עד כאן לשונו אבל למאי דפסק המחבר בר"ס קכ"ה דנאסר בניצוק בכח העובד כוכבים א"כ ה"ה הכא ונראה דהיינו דכתב הרשב"א בשם הרמב"ן בברזא דכל היין אסור משום דס"ל כדלקמן סימן קכ"ה דלא כבית יוסף שכתב שלא אסר אלא היין שעד הנקב משום כחו ומ"מ לדידן הכל אפי' מה שיצא לחוץ מותר בשתייה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד ולענין אם ניטל הברזא וסתם העובד כוכבים יתבאר לקמן סעיף כ"ג:


(לה) אסור בשתייה. כב"י מדברי הרמב"ן שהביא הרשב"א משמע דאפילו סתם אח"כ הנקב אסור היין שבחבית עד הנקב כיון שמכח העובד כוכבים נעקר לשפוך אבל הר"ן כתב בפרק ר"י דברי הרמב"ן ומתוך לשונו משמע דבסתם הנקב שרי ע"כ:



באר היטב

(כ) אסור בהנאה:    ולדידן שרי בהנאה במקום הפסד ש"ך. וכתב הב"ח דאע"פ דהכנסת אצבעו היה לצורך הצלת יין אפ"ה חיישינן שמא לאחר הכנסת אצבעו וניצל היין ישכשך שוב לנסך לעבודת כוכבים והט"ז השיג עליו דלא חיישינן להא לגמרי וכמ"ש רמ"א בסכ"ג אלא דכאן מיירי שהיה ישראל שם ויכול להצילו וקדם עובד כוכבים והצילו דאז לא מקרי טרוד וחיישינן שפיר ע"ש.


(כא) ידע:    או שלא ידע שהוא יין מותר אפילו בשתיה וכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן לקולא ביי"נ וה"ה אם איכא לספוקי אי נגע בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזרה דרבנן ובשל סופרים תולין להקל וע"ל סכ"ד ובסימן קכ"ה ס"ו עכ"ל הש"ך.


(כב) בשתיה:    כתב הש"ך דצ"ע דהא קי"ל בריש סימן קכ"ה דנאסר בניצוק בכח עובד כוכבים ואם כן ה"ה הכא יש לאסור (וע"ש מ"ש קצת יישוב ע"ז).


(כג) שיצא:    כ' בית יוסף מדברי הרמב"ן משמע דאפילו סתם אחר כך הנקב אסור היין שבחביות עד הנקב כיון שמכח העובד כוכבים נעקר לשפוך אבל מתוך לשון הר"ן משמע דבסתם הנקב שרי וה"ה לדידן הכל אפילו מה שיצא לחוץ מותר בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד ש"ך.







▲ חזור לראש