שולחן ערוך יורה דעה קטו א
שולחן ערוך יורה דעה · קטו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) ואין ישראל רואהו אסור כו'. לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל טור והסכמת הפוסקים ופשוט הוא:
(ב) וישראל ישב מבחוץ. ע"ל ס"ק ח':
(ג) לצורך ישראל. אבל לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא עמו בעדרו:
(ד) שירא שמא יעמוד כו'. ולפ"ז נראה דאפילו יוצא ונכנס מותר כיון דטעמא הוא משום דמירתת והכי אמרינן לקמן סי' קי"ח ור"ס קכ"ט דהמניח עובד כוכבים אצל דברים שאם הוחלפו יש בהם איסור תורה מותר ביוצא ונכנס מטעמא דמירתת וכ"כ בפרישה ס"ג והוסיף דה"ה אפילו אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב שרי וכ"ש יוצא ונכנס למקום החלב:
(ה) ולכתחלה כו'. קאי אפילו ארישא אאין דבר טמא בעדרו וכן הוא בפוסקים ובד"מ ות"ח כלל פ"א דין ו' ופשוט הוא:
(ו) בתחלת החליבה כו'. כתב הב"ח מיהו בדיעבד התיר ר"ת אם לא ראה תחילת החליבה כדכתב הגה"א סוף פא"מ עכ"ל ואין ענינו לכאן דר"ת לא התיר אלא בידוע שחלב לגבינות וכמו שיתבאר:
(ז) ונהגו להחמיר כו'. אפילו רואה בתחלה בכלי שאין בו שום דבר טמא דחיישינן שמא נשארו בו צחצוחי חלב ולא ירגיש בו הישראל. או"ה:
(ח) מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. כלומר דא"צ לחוש שיהיה כל זה רק סגי בשהיה שם בתחלת החליבה אפילו לא ראה בכלי והוא ע"פ מ"ש בד"מ ובת"ח שם בשם או"ה דבדיעבד אם לא ראה בכלי רק ראה תחלת החליבה מותר עכ"ל וכ"פ בסימנים שם אבל צ"ע דבאו"ה ריש כלל מ"ה משמע להדיא איפכא וז"ל צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום חלב מתחלה ושאין דבר טמא בעדרו ומה"ט נוהגין בכמה מקומות ומנהג כשר הוא שלא להניח העובד כוכבים לחלוב בכלי שקורין געל"ט בל"א אע"פ שהוא מיוחד להחליבה והוא דבר צונן ואינו חריף כלל דיש לחוש שמא יהא בו מתחלה מעט חלב טמא ולא ירגיש בו הישראל ובדיעבד מיהו מותר החלב אף אם החליב העובד כוכבים באותו כלי שלו רק שראה הישראל מתחלה בכלי ואח"כ אפילו יצא ונכנס עכ"ל אלמא דאפילו דיעבד בעינן שראה ישראל מתחלה בכלי וכן משמע בסמ"ק (דף קי"ב ע"ב) ושאר פוסקים להדיא ע"ש וכן בדין דכיון דחלב שחלבו עובד כוכבים אסור משום שמא עירב בו חלב טמא א"כ מה בכך שראה תחלת החליבה אם לא ראה בכלי שמא יש שם חלב טמא בכלי קודם התחלת החליבה שיתערב אח"כ בשאר החלב ונראה דגם הט"ו שכתבו ישראל יושב מבחוץ כוונתם שהוא בענין שאין לחוש בו שיתערב בו מתחלה דבר טמא והיינו שראה מתחלה בכלי ומ"ש האו"ה דסגי ביוצא ונכנס אחר כך כן הוא בסמ"ק שם ומשמע דאפילו חלבו העובד כוכבים לצרכו סגי ביוצא ונכנס דטעמא דיוצא ונכנס לא הוי משום מירתת לחוד אלא משום דכיון דידע שאין דבר טמא בעדרו אע"ג שאין יכול לראותו בשעה שהוא חולב ליכא למיחש לשום זיוף אלא שיצא העובד כוכבים מעדר ויזייף וכיון שיוצא ונכנס ורואה שאין העובד כוכבים יוצא מהעדר סגי וכן מוכח בש"ס בעבודת כוכבי' (דף ל"ט ע"ב) דבדליכא דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ אפילו אינו יכול לראותו כלל בשעה שהוא חולב מותר מטעמא דכיון דישב מבחוץ הרי רואה שאי אפשר לזייף וכן משמע מדברי הטור ודלא כהפרישה ס"ב שכתב טעמא דבעינן ישראל יושב מבחוץ משום מירתת:
(ט) הבהמות בבית ישראל. עיין לקמן ס"ק י"ג:
(י) או בדיר שלהם. ובת"ח שם כתב דאם הרפת הוא אחורי הבית אסור לכתחלה אבל בד"מ כתב במסקנא אבל מהרא"י כתב שנוהגים היתר גם בזה וכן בפנים בת"ח שם מסיק לדברי מהרא"י בסוף וכן משמע מדבריו בהג"ה כאן שלא חילק בכך וכן דעת מהרש"ל סי' פ"ב ע"ש:
(יא) אבל אם בית עובד כוככים מפסיק כו'. ובד"מ ובת"ח שם דגם בכי האי גוונא מותר בדיעב' למהרא"י וכ"פ בסימנים שם וכן נראה דעת מהרש"ל שם:
(יב) קטן או קטנה. בני תשע שנים ת"ח שם בשם או"ה:
(יג) ואם חלבו עובד כוכבים כו'. לא ידעתי מאין הוציא הרב זה ולא הבנתי סברתו אם רוצה לפסוק כמהרא"י דכתב דעכשיו לא שייך כלל דבר טמא שאינו מצוי ולא אסר אלא חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמות שלו ואין ישראל רואהו והרב מיירי בבהמת ישראל א"כ אפי' לא בא ישראל עד לאחר שנתחלבו כלם שרי מה"ט ואי ס"ל כאו"ה דאפילו בזמן הזה אסור אפי' דיעבד כל שבית עובד כוכבים מפסיק א"כ אפילו נחלבו מקצת הבהמות אסור ונראה דמה שהכריחו להרב לחלק בין מקצת הבהמות לכולן הוא ממ"ש בש"ד סי' פ"ב דר"ת התיר לר' אליעזר משנ"ץ שהיו לו רחלות חולבות ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלא ראיית ישראל עכ"ל ועלה כתב מהרא"י דבריו הנ"ל דכן המנהג כר"ת ובסימן פ"א כתב הש"ד שר"ת הקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל העובד כוכבים ושלח שם בתו בכל בקר לראות לחלוב ולא היתה מספקת לבא לשם עד שנתחלבו רובן או כולן עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ת ומביאו ב"י מזה יצא לו להרב דע"כ לא הקפיד ר"ת אלא כשנחלבו רובן או כולן אבל לא מקצתן אבל באמת לא מסתבר כלל לחלק בזה בין כולם למקצתן אלא נראה דאה"נ דר"ת היה מקפיד אם לא באה בתו רק אחר שחלבה מקצתן ומעשה שהיה כך היה וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק סימן רט"ו ורט"ז (דפוס פראג) דר"ת הקפיד אפילו נחלבו מקצתן כיון שלא היה מתחילת החליבה ע"ש והא דהתיר לרבי אליעזר משנ"ץ בדיר של ישראל שאני דמסתפי העובד כוכבים וע"ז בא מהרא"י לומר דאע"ג דהש"ד כתב על דברי ר"ת דמכוער הדבר לעשות כן לכתחלה (וכ"כ באו"ה סוף כלל מ"ה) מ"מ כן המנהג הואיל ואין דבר טמא שכיח וקאמר דבבהמות עובד כוכבים אפילו בדיר של ישראל אסור וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל שם דלמהרא"י תרוייהו בעינן בהמתו של ישראל ודיר של ישראל ע"ש וגם בת"ח שם כתב בבית של ישראל מותר לחלוב פרותיו אף כשאין ישראל רואהו ואם הרפת אחורי הבית או שבית עובדי כוכבים מפסיק אסור לכתחלה ובדיעבד בכל ענין שרי עכ"ל ולא מחלק בין נחלבו כולן או מקצתן ואולי איזה ט"ס נפל בדבריו כאן בהג"ה. וכל זה בחולב לכותח או לאכול החלב כך אבל בידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינות יתבאר דינו בסעיף ב' ע"ש:
(יד) אוסרת כלים. ול"ד לבשולי עובדי כוכבים לעיל ס"ס קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים (וכן דעת או"ה כלל מ"ג ד"ו) דשאני התם דעיקר איסורין מדבריהן מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו וכן מחלק האו"ה כלל מ"ה:
(טו) שנתבשלה כו'. וכ"כ האו"ה ואע"ג דס"ל להאו"ה אפילו גבינות של עובד כוכבים גופיה שנפלו בתבשיל בטל ברוב וכדלקמן ס"ק י"ז צ"ל דכאן מיירי באין בתבשיל רוב נגד הכלי א"נ לכתחלה אסור לבשל בו אפילו יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סימן צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי להאו"ה:
(טז) אפילו במקום שנהגו איסור כו'. ע"ל סי' קי"ט ס"ק כ':
(יז) כדלעיל גבי פת כו'. משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סימן קי"ב סי"ד גבי פת של עובד כוכבים ולפ"ז משמע דדעת הרב דגבינה של עובד כוכבים אינה בעלה ברוב בתבשיל אבל באו"ה כלל מ"ז דין ז' פסק להדיא דגבינה) של עובד כוכבים בטלה ברוב בתבשיל (ולא ביבש אם היא חה"ל) ע"ש שהאריך בטעמו וצ"ל דס"ל להרב דלא כוותיה בהא ונ"ל ראיה לדברי הרב ממ"ש הרשב"א בתה"א סוף בית ג' ומביאו ב"י ס"ס קי"ג דכל שאסרו חכמים פליטתו אסורה כמוהו דהא אפילו שמנו של גיד שאינו אלא ממנהג קדושים אוסר תערובתו בין בתערובות גופו בין בצירו ורוטבו וכן כל איסורים של דבריהם ככחל וגבינה של עובד כוכבים כו' עכ"ל הרי נתבאר בסי"ק סעיף ב' ובכמה דוכתי דשמנו של גיד אוסר עד ס' וא"כ ה"ה גבינה של עובד כוכבים ואע"ג דהרשב"א אוסר אף בישולי עובד כוכבים עד ס' וכבר נתבאר בסי' קי"ב ס"ק כ"ג דהרב ס"ל בהא כהאו"ה מ"מ בגבינה של עובד כוכבים פליג עליה הרב וס"ל דשאני בש"ע דלית ביה חשש איסור דאורייתא משא"כ גבינה של עובד כוכבים שגזרו בו מחמת חשש איסור דאורייתא בגופו ותדע דהא האו"ה גופיה אוסר הכלים שנתבשל בהם גבינה של עובד כוכבים ומתיר בכלל מ"ג דין ו' הכלים שנתבשל בהם בשולי עובד כוכבים וכן בבשולי עובד כוכבים ס"ל דאפילו דבר חשוב בטל ברוב וכמ"ש בסי' קי"ב שם ובגבינה של עובד כוכבים ס"ל דלא בטל וכדלעיל סי' ק"י ס"ק ס"ב בדין י"ח אלא ודאי גבינה של עובד כוכבים חמירא מבשולי עובד כוכבים שוב מצאתי כן בנ"י פ' הערל שכתב דגבינה של עובד כוכבים צריך ס' ופתן ובשוליהן בטל ברוב ע"ש ואע"ג דכתב שם דגם החמאה צריך ס' מ"מ לא ס"ל להרב כוותיה בחמאה דהא ודאי חמאה קיל טפי מבשולי עובד כוכבים וכן בס' באר שבע דף צ"ד תמה על הא דצריך ס' בחמאה ואפשר דה"נ מיירי באותה חמאה שדרכן לערב בה דבר טמא אבל לא בסתם חמאה מיהו בס' באר שבע מדמי גבינה של עובד כוכבי' לבשולי עובד כוכבי' ע"ש:
(יח) אינו מועיל כו'. דוקא בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העובד כוכבים היה לעשות גבינות מהחלב מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות כמ"ש לקמן סעיף ב':
ט"ז - טורי זהב
שחלבו עובד כוככים. בטור כתוב לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל פירוש דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד אפילו הכי אסור:
אפילו אין הישראל כו'. אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו והכי מוכח בגמרא דאיתא בברייתא ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו ומביאו לו היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה כו' וכתב המרדכי י"א דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו מותר ליקח מאותו עובד כוכבים אפילו אין ישראל רואהו וטעות הוא דא"כ הוה ליה להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל יושב בעדרו ורואה אלא ה"פ אי דליכא וכו' פשיטא דביושב בצד עדרו סגי עכ"ל וכתב ב"י שכן דעת הר"פ שצריך לישראל להיות שם בתחילת החליבה פן יערב או ישים העובד כוכבים חלב טמא בכלי קודם שיבוא ישראל אפי' אין דבר טמא בעדרו משמע שצריך ראייה אפילו באין דבר טמא ולא סגי ביושב לחוד מדזכר המרדכי לשון ראייה וקשה מאי פריך אי דאיכא דבר טמא אמאי דהא יש ראייה וצריך לומר דגם המקשן ידע דבשעת ישיבה אין יכול לראות אלא דלא ידע סברא דמרתת וע"כ פריך אמאי מהני יושב כיון דבאותו פעם אינו רואה ומשני דמ"מ כיון שיכול לראות כשעומד מרתת אבל הטור כתב בהדיא כמו הש"ע כאן שאין יכול לראותו וכן הוא בת"ה הארוך וצ"ל דהם מתרצים קושית המרדכי דבאין טמא כו' צריך עכ"פ להיות יושב מבחוץ לעדרו והיינו שיראה שלא יכניס שם דבר טמא בשעת חליבה ומו"ח ז"ל השוה דעת המרדכי עם דעת הטור ולא נהירא:
לראותו כשהוא עומד. נראה דכ"ש דמהני כשהוא יוצא ונכנס דהא אפילו גבי שחיטת כותי מהני כשישראל יוצא ונכנס כדאיתא בפרק קמא דחולין דף ג' וכ"כ בדרישה:
ולכתחלה צריך להיות כו'. דעה זו היא דעת הר"פ שזכרתי בסמוך אלא שבאו"ה הוסיף עליה שיראה בכלי כו' כדמסיים רמ"א כאן אלא שתמוה לי מ"ש רמ"א מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה דהלשון משמע דגם שהיה דבר טמא בעדרו קאמר הכי דהא עלה קאי הג"ה זו וזה פשיטא אינו ואפילו באין דבר טמא כתוב באו"ה כלל מ"ה דאסור כי היכי דלא ניפוק חורבה מיניה אלא צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה בכלי כו' וגם לר"ת שכתב ב"י בשם הגהת אשר"י בשמו דמתיר בדיעבד אם לא היה שם ישראל כלל דהיינו דוקא אם ידוע שהעובד כוכבים חולב לגבן כמ"ש בשמו באו"ה ובד"מ אבל לא לאכול החלב וכ"כ בשערי דורא בשם רש"י באין ישראל רואה אפילו אין טמא בעדר אסור ופורץ גדר ישכנו נחש וע"כ לריך לומר דרמ"א קאי ארישא דלא היה טמא וקאמר דלכתחילה לא ניקל כדברי הטור ויהא די ביושב מחוץ לעדר ולא יראה החליבה כלל אלא צריך לראות כו' כדברי הר"פ שזכרנו ועל זה סיים דבדיעבד אין לחוש באין דבר טמא אם לא ראה כלל אלא די בעומד בחוץ כו' אבל אם אין עומד בחוץ פשיטא דאסור אפילו דיעבד אפי' אם אין דבר טמא ורמ"א סתם כאן דבריו ויש מכשול לפני מאן דגריס ולא דייק ולענין הלכה נראה דיש להחמיר ולאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחילת החליבה אפילו באין שם דבר טמא:
קטן או קטנה. בד"מ כתב בשם או"ה דהיינו בן ט' שנים:
ואם הלבו עוכד כוכבים מקצת כו'. זה קאי על חולב בהמות ישראל ברכת שאחורי בית ישראל ובהדיא מסיים שם בהגהת ש"ד ובד"מ אמנם חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמה שלו לא שרינן כלל אלא א"כ ישראל רואהו. מהרא"י עכ"ל:
אוסרת כלים. וה"ה אם כבוש שם מעת לעת כן הוא באו"ה:
שאם נתערב בהיתר הכל שרי. פי' ברוב היתר שהרי בתשובת מהרי"ל סי' ל"ה תולה היתר זה בדין פת של עובד כוכבים וכדמסיים גס כאן רמ"א ולעיל סי' קי"ב ס"ד כתב רמ"א דפת של עובד כוכבים בטל ברוב בין בלח בין ביבש כו' משמע דבעינן רוב היתר והכי נמי כאן ועיין מה שכתבתי סוף סי' קכ"ז:
באר היטב
(א) עובד כוכבים: בטור כתב ל"ש חלבו לצרכו או לצורך ישראל (וכן הסכמת הפוסקים).
(ב) לראותו: כתב הט"ז אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו כדי שיראה שלא יכניס שם דבר טמא בשעת חליבה.
(ג) עומד: כתב הש"ך דאפילו יוצא ונכנס מותר כיון דטעמא דמירתת אבל אם העובד כוכבים חולב לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא עמו בעדרו ואם חולב לצורך ישראל מותר בזה אם יכול לראותו כשהוא עומד.
(ד) בתחלת: קאי אפילו ארישא באין דבר טמא בעדרו וכתב הב"ח מיהו בדיעבד התיר ר"ת אם לא ראה תחלת החליבה והש"ך השיג עליו וכתב דאין ענינו לכאן דר"ת לא התיר אלא בידוע שחולב לגבינות עכ"ל.
(ה) בדיעבד: והט"ז כתב ולענין הלכה נראה דיש להחמיר לאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחלת החליבה אפי' באין שם דבר טמא.
(ו) ישראל: כתב בד"מ ובת"ח דגם בכה"ג מותר בדיעבד למהרא"י וכ"נ דעת מהרש"ל.
(ז) קטן: בני תשע שנים ת"ח בשם או"ה.
(ח) כולם: כתב הש"ך דזה קאי על החולב בהמת ישראל ברפת שאחורי בית ישראל וא"כ יש לתמוה על רמ"א למה נאסר אם בא הישראל לאחר שנחלבו כולם וגם הת"ח מתיר בדיעבד בכל ענין ואולי איזה ט"ס נפל בדבריו כאן בהג"ה וכל זה בחולב לכותח או לאכול החלב כך אבל אם בידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינות יתבאר דינו בס"ב עכ"ל. (וט"ז כ' דזה קאי על חולב בהמת ישראל ברפת שאחורי בית ישראל אמנם חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמה שלו לא שרינן כלל אא"כ ישראל רואה וע"ש).
(ט) שנתבשלה: וה"ה אם כבוש שם מעל"ע כ"כ או"ה וכתב הש"ך דלכתחילה אסור לבשל בו אפי' יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סי' צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי ולא דמי לבשולי עובדי כוכבים סוף סימן קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים דשאני התם דעיקר איסורן מדבריהם מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו.
(י) נתערבה: כ' הש"ך משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סי' קי"ב סי"ד גבי פת של עובד כוכבים ולפ"ז משמע דדעת הר"ב דגבינה של עובד כוכבים אינה בטלה ברוב בתבשיל אבל באו"ה פסק להדיא דגבינה של עובדי כוכבים בטלה ברוב תבשיל ומסקנת הש"ך כדעת הרמ"א לאסור בגבינה עד ששים.
(יא) מועיל: דוקא בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העובד כוכבים היה לעשות ממנה גבינות מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות. ש"ך.