ט"ז על יורה דעה קטו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהשחלבו עובד כוככים. בטור כתוב לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל פירוש דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד אפילו הכי אסור:
אפילו אין הישראל כו'. אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו והכי מוכח בגמרא דאיתא בברייתא ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו ומביאו לו היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה כו' וכתב המרדכי י"א דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו מותר ליקח מאותו עובד כוכבים אפילו אין ישראל רואהו וטעות הוא דא"כ הוה ליה להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל יושב בעדרו ורואה אלא ה"פ אי דליכא וכו' פשיטא דביושב בצד עדרו סגי עכ"ל וכתב ב"י שכן דעת הר"פ שצריך לישראל להיות שם בתחילת החליבה פן יערב או ישים העובד כוכבים חלב טמא בכלי קודם שיבוא ישראל אפי' אין דבר טמא בעדרו משמע שצריך ראייה אפילו באין דבר טמא ולא סגי ביושב לחוד מדזכר המרדכי לשון ראייה וקשה מאי פריך אי דאיכא דבר טמא אמאי דהא יש ראייה וצריך לומר דגם המקשן ידע דבשעת ישיבה אין יכול לראות אלא דלא ידע סברא דמרתת וע"כ פריך אמאי מהני יושב כיון דבאותו פעם אינו רואה ומשני דמ"מ כיון שיכול לראות כשעומד מרתת אבל הטור כתב בהדיא כמו הש"ע כאן שאין יכול לראותו וכן הוא בת"ה הארוך וצ"ל דהם מתרצים קושית המרדכי דבאין טמא כו' צריך עכ"פ להיות יושב מבחוץ לעדרו והיינו שיראה שלא יכניס שם דבר טמא בשעת חליבה ומו"ח ז"ל השוה דעת המרדכי עם דעת הטור ולא נהירא:
לראותו כשהוא עומד. נראה דכ"ש דמהני כשהוא יוצא ונכנס דהא אפילו גבי שחיטת כותי מהני כשישראל יוצא ונכנס כדאיתא בפרק קמא דחולין דף ג' וכ"כ בדרישה:
ולכתחלה צריך להיות כו'. דעה זו היא דעת הר"פ שזכרתי בסמוך אלא שבאו"ה הוסיף עליה שיראה בכלי כו' כדמסיים רמ"א כאן אלא שתמוה לי מ"ש רמ"א מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה דהלשון משמע דגם שהיה דבר טמא בעדרו קאמר הכי דהא עלה קאי הג"ה זו וזה פשיטא אינו ואפילו באין דבר טמא כתוב באו"ה כלל מ"ה דאסור כי היכי דלא ניפוק חורבה מיניה אלא צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה בכלי כו' וגם לר"ת שכתב ב"י בשם הגהת אשר"י בשמו דמתיר בדיעבד אם לא היה שם ישראל כלל דהיינו דוקא אם ידוע שהעובד כוכבים חולב לגבן כמ"ש בשמו באו"ה ובד"מ אבל לא לאכול החלב וכ"כ בשערי דורא בשם רש"י באין ישראל רואה אפילו אין טמא בעדר אסור ופורץ גדר ישכנו נחש וע"כ לריך לומר דרמ"א קאי ארישא דלא היה טמא וקאמר דלכתחילה לא ניקל כדברי הטור ויהא די ביושב מחוץ לעדר ולא יראה החליבה כלל אלא צריך לראות כו' כדברי הר"פ שזכרנו ועל זה סיים דבדיעבד אין לחוש באין דבר טמא אם לא ראה כלל אלא די בעומד בחוץ כו' אבל אם אין עומד בחוץ פשיטא דאסור אפילו דיעבד אפי' אם אין דבר טמא ורמ"א סתם כאן דבריו ויש מכשול לפני מאן דגריס ולא דייק ולענין הלכה נראה דיש להחמיר ולאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחילת החליבה אפילו באין שם דבר טמא:
קטן או קטנה. בד"מ כתב בשם או"ה דהיינו בן ט' שנים:
ואם הלבו עוכד כוכבים מקצת כו'. זה קאי על חולב בהמות ישראל ברכת שאחורי בית ישראל ובהדיא מסיים שם בהגהת ש"ד ובד"מ אמנם חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמה שלו לא שרינן כלל אלא א"כ ישראל רואהו. מהרא"י עכ"ל:
אוסרת כלים. וה"ה אם כבוש שם מעת לעת כן הוא באו"ה:
שאם נתערב בהיתר הכל שרי. פי' ברוב היתר שהרי בתשובת מהרי"ל סי' ל"ה תולה היתר זה בדין פת של עובד כוכבים וכדמסיים גס כאן רמ"א ולעיל סי' קי"ב ס"ד כתב רמ"א דפת של עובד כוכבים בטל ברוב בין בלח בין ביבש כו' משמע דבעינן רוב היתר והכי נמי כאן ועיין מה שכתבתי סוף סי' קכ"ז:
סעיף ב
עריכהקיבת שחיטתם כו'. אבל משום בשר בחלב אין איסור דאוריית' דצונן הוא ואע"ג דקא מעמיד אין איסור אלא מדרבנן תוספות וכתוב בתה"א דף פ"ו דהר"י אבן מגאש הקשה עוד למה לא יהא בטל בס' ותירץ על שני קושיות אלו שכל האסור מחמת נתינת טעם כמו בשר בחלב אין אוסר יותר מן ס' אבל כאן בעור נבילה הוה איסור מעמיד ואוסר בכל שהוא והראב"ד תירץ על קושיא הראשונה כמו התוספות ועל קושית שנייה תירץ דכל שאסרו חכמים בשל עובדי כוכבים אינו מועיל ביטול ברוב כדי שלא יפרצו כיון דשכיח בהו טעמא ומזה תבין מה שכתב ב"י בשם הרשב"א בסמוך על דברי הרמב"ם שמקצת הגאונים אסרו החמאה כו' וזה יצא לו לרב מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה כו' פירוש שעיקר החומרא בגבינה משום שהוא דבר המעמיד אבל אם לא היה מעמיד היה שפיר בטל בחמאה וע"כ הוצרך הרמב"ם ליתן טעם למה החמאה לא תבטל את הקום דהיינו צחצוחי חלב ותירץ כיון שאינו מעורב אבל הרשב"א כתב שאף על פי שאינו מעורב שפיר היה להתבטל אלא הא דאין בטל הקום היינו שמה שאסרו חכמים בשל עובדי כוכבים לא מועיל בו ביטול וכמו שכתבתי בשם הראב"ד וכ"כ המגיד משנה בשם האחרונים ועי' מה שכתבתי סי' ק"ד סעיף א':
ואפי' העמידוה בעשבים. דגבינות נזכר במשנה בהדיא לאיסור ולא פלוג רבנן כיון דאיכא שמעמידין אותה גם עכשיו בעור נבילה משא"כ במידי דגזרו בה משום גילוי בסימן קי"ו דמותר האידנא דאין שייך גילוי כלל שאין מצוי בינינו נחשים וב"י כתב עוד בשם סמ"ק דלר"ת דפוסק דאיסור גבינות משום גילוי אסור גם האידנא ואע"ג דבמים לא גזרו האידנא משום גילוי שאני התם דאין טעם אחר רק גילוי ע"כ ידעו הכל דבמקום שיש חשש גילוי יאסרו משא"כ כאן שיש טעמים אחרים בגמרא הלכך אי שרית באין נחשים מצויים אתי למשרי גם במצויים דהיינו שיסברו שעיקר האיסור מטעם אחר ובמקום שיהיה מותר מטעם אחר לא יחוש לגילוי כן נ"ל פי' דבריו:
יש להתיר בדיעבד כי אין לחוש כו'. זהו דעת ר"ת שכתבו מקצת פוסקים בשמו דמתיר באם ידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינה אבל לא בחולב לאכילה או לכותח ופסק באו"ה כוותיה ולא ירדתי לסוף דעת רמ"א דהא כבר פסק ב"י וש"ע כרמב"ם דאפילו העמידו בודאי בעשבים אסור משום לא פלוג ה"נ אסור בזה כיון שלא היה אצל החליבה ותו דיבוא להתיר גם אכילת החלב דהא בסי' ק"י אסר הרשב"א גם החתיכה שאינה ראויה בשביל ראויה דקרוב לטעות אף בחשובה אע"פ שהכל מדרבנן מכ"ש כאן מי יבחין לומר שהחלב אסור כיון שהגבינה שנעשה ממנו מותר ותו דהא בחלב איכא חשש תערובות חלב טמא שהוא איסור דאורייתא ורמ"א עצמו כתב בסמוך דאין לפרוץ גדר אפילו במקום ההיתר ובלבוש ראיתי שכתב על זה הא דאסר בסמוך אפילו במקום שעושין בהיתר בודאי היינו שמצטרפים שם טעמים אחרים ולא ידעתי מהו הטעם לצרף לזה דכיון שידוע שנעשה בהיתר גמור אין איסור אלא משום לא פלוג ה"נ יש לאסור משום לא פלוג דמה לי שהיה שם או לא היה שם כיון דידוע שנעשה בהיתר ואפ"ה אסרינן לה ואין ראייה מאו"ה שלא הביא דברי רמב"ם כלל ע"כ נראה לע"ד שאין להקל גם בזה ואין להתיר אא"כ היה ישראל אצל החליבה לפי דעת הרמב"ם ותו דהא כתב ב"י דגם עכשיו יש איסור למ"ד משום גילוי לר"ת כמו שהעתקתי בסמוך בשם סמ"ק:
סעיף ג
עריכההחמאה של עובר כוכבים כו'. בחמאה הקילו במקום שאין חשש איסור דהיינו שלחלב טמא פשיטא שאין לחוש שאינו מעמיד ואת"ל שעירב בה תחילה חלב טמא כדי שלא לעשות חמאה רק לאכילת חלב מ"מ כיון דמבשלים אותה הלכו צחצוחי חלב טמא שיש בה ומה שלא הלך ונשאר שם בטל במיעוטו ואף על גב דגבי גבינות אסרינן בסמוך אפילו במקום היתר שאני חמאה שלא היתה כלל בתוך הגזירה במשנה ע"כ לא שייך בזה לומר לא פלוג רבנן. ובאו"ה נ"ט למקומות האוסרים לפי שאין נזהרין מלערב בה איסור וקערות שאין מקונחים וכמו שכתב רמ"א מותר לבשל לכתחלה ע"פ דברי ב"י דאין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין הכוונה אלא לכלות האיסור ואם ישאר קצת דרך מקרה בטל ברוב תמהתי דהא בזה שפיר מבטלינן איסור לכתחלה כיון שהוא איסור דרבנן כמו שכתב המגיד משנה פרק ט"ו מהלכות מ"א ודברים אלו הם לדעת רמב"ם כמבואר בב"י והרמב"ם ס"ל בכל איסור דרבנן מבטלין לכתחלה כל שאינו איסור תורה ממש כמו שכתב בכסף משנה פ' ט"ו מהלכות מאכלות אסורות וע"כ דהרמב"ם כתב זה דוקא בדיעבד והיינו דאע"ג דאיסור זה מדרבנן הוא מ"מ אינו נכון ליקח מן העובד כוכבים כדי לבטל האיסור וכמ"ש ב"י בשם הראב"ד ע"כ כתב הרמב"ם שאם לקח החמאה לשון דיעבד:
אוכל שם עמהם. ולא שייך כאן נותנים עליו חומרי המקום שהלך משם דמה שאוכלין אותה במקום ההוא משום דשם עושין אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואלו היו עושין כאן כמוהם היו ג"כ אוכלין אותה אלא שלא הורגלו רובם כאן כ"כ או"ה ולא כמ"ש בלבוש על זה לפי שהוא איסור קל דכל שיש איסור מה לי קל מה לי חמור ותו דא"כ גם ההולך ממקום היתר לאיסור יאכל שם דמ"ש אלא כדפרישית:
נמי אסורה אפילו יש היכר כו'. הטעם דהוה כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כתב ב"י בסוף סי' זה מי שעבר והעמיד תלב בחלב חמוץ של עובד כוכבים ולקח חלב זה והעמיד בו אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח חלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב ולאוכלו) דלאחר זה ג"פ כבר כלה חלב של עובד כוכבים: