ש"ך על יורה דעה קטו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) ואין ישראל רואהו אסור כו'. לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל טור והסכמת הפוסקים ופשוט הוא:
(ב) וישראל ישב מבחוץ. ע"ל ס"ק ח':
(ג) לצורך ישראל. אבל לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא עמו בעדרו:
(ד) שירא שמא יעמוד כו'. ולפ"ז נראה דאפילו יוצא ונכנס מותר כיון דטעמא הוא משום דמירתת והכי אמרינן לקמן סי' קי"ח ור"ס קכ"ט דהמניח עובד כוכבים אצל דברים שאם הוחלפו יש בהם איסור תורה מותר ביוצא ונכנס מטעמא דמירתת וכ"כ בפרישה ס"ג והוסיף דה"ה אפילו אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב שרי וכ"ש יוצא ונכנס למקום החלב:
(ה) ולכתחלה כו'. קאי אפילו ארישא אאין דבר טמא בעדרו וכן הוא בפוסקים ובד"מ ות"ח כלל פ"א דין ו' ופשוט הוא:
(ו) בתחלת החליבה כו'. כתב הב"ח מיהו בדיעבד התיר ר"ת אם לא ראה תחילת החליבה כדכתב הגה"א סוף פא"מ עכ"ל ואין ענינו לכאן דר"ת לא התיר אלא בידוע שחלב לגבינות וכמו שיתבאר:
(ז) ונהגו להחמיר כו'. אפילו רואה בתחלה בכלי שאין בו שום דבר טמא דחיישינן שמא נשארו בו צחצוחי חלב ולא ירגיש בו הישראל. או"ה:
(ח) מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. כלומר דא"צ לחוש שיהיה כל זה רק סגי בשהיה שם בתחלת החליבה אפילו לא ראה בכלי והוא ע"פ מ"ש בד"מ ובת"ח שם בשם או"ה דבדיעבד אם לא ראה בכלי רק ראה תחלת החליבה מותר עכ"ל וכ"פ בסימנים שם אבל צ"ע דבאו"ה ריש כלל מ"ה משמע להדיא איפכא וז"ל צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום חלב מתחלה ושאין דבר טמא בעדרו ומה"ט נוהגין בכמה מקומות ומנהג כשר הוא שלא להניח העובד כוכבים לחלוב בכלי שקורין געל"ט בל"א אע"פ שהוא מיוחד להחליבה והוא דבר צונן ואינו חריף כלל דיש לחוש שמא יהא בו מתחלה מעט חלב טמא ולא ירגיש בו הישראל ובדיעבד מיהו מותר החלב אף אם החליב העובד כוכבים באותו כלי שלו רק שראה הישראל מתחלה בכלי ואח"כ אפילו יצא ונכנס עכ"ל אלמא דאפילו דיעבד בעינן שראה ישראל מתחלה בכלי וכן משמע בסמ"ק (דף קי"ב ע"ב) ושאר פוסקים להדיא ע"ש וכן בדין דכיון דחלב שחלבו עובד כוכבים אסור משום שמא עירב בו חלב טמא א"כ מה בכך שראה תחלת החליבה אם לא ראה בכלי שמא יש שם חלב טמא בכלי קודם התחלת החליבה שיתערב אח"כ בשאר החלב ונראה דגם הט"ו שכתבו ישראל יושב מבחוץ כוונתם שהוא בענין שאין לחוש בו שיתערב בו מתחלה דבר טמא והיינו שראה מתחלה בכלי ומ"ש האו"ה דסגי ביוצא ונכנס אחר כך כן הוא בסמ"ק שם ומשמע דאפילו חלבו העובד כוכבים לצרכו סגי ביוצא ונכנס דטעמא דיוצא ונכנס לא הוי משום מירתת לחוד אלא משום דכיון דידע שאין דבר טמא בעדרו אע"ג שאין יכול לראותו בשעה שהוא חולב ליכא למיחש לשום זיוף אלא שיצא העובד כוכבים מעדר ויזייף וכיון שיוצא ונכנס ורואה שאין העובד כוכבים יוצא מהעדר סגי וכן מוכח בש"ס בעבודת כוכבי' (דף ל"ט ע"ב) דבדליכא דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ אפילו אינו יכול לראותו כלל בשעה שהוא חולב מותר מטעמא דכיון דישב מבחוץ הרי רואה שאי אפשר לזייף וכן משמע מדברי הטור ודלא כהפרישה ס"ב שכתב טעמא דבעינן ישראל יושב מבחוץ משום מירתת:
(ט) הבהמות בבית ישראל. עיין לקמן ס"ק י"ג:
(י) או בדיר שלהם. ובת"ח שם כתב דאם הרפת הוא אחורי הבית אסור לכתחלה אבל בד"מ כתב במסקנא אבל מהרא"י כתב שנוהגים היתר גם בזה וכן בפנים בת"ח שם מסיק לדברי מהרא"י בסוף וכן משמע מדבריו בהג"ה כאן שלא חילק בכך וכן דעת מהרש"ל סי' פ"ב ע"ש:
(יא) אבל אם בית עובד כוככים מפסיק כו'. ובד"מ ובת"ח שם דגם בכי האי גוונא מותר בדיעב' למהרא"י וכ"פ בסימנים שם וכן נראה דעת מהרש"ל שם:
(יב) קטן או קטנה. בני תשע שנים ת"ח שם בשם או"ה:
(יג) ואם חלבו עובד כוכבים כו'. לא ידעתי מאין הוציא הרב זה ולא הבנתי סברתו אם רוצה לפסוק כמהרא"י דכתב דעכשיו לא שייך כלל דבר טמא שאינו מצוי ולא אסר אלא חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמות שלו ואין ישראל רואהו והרב מיירי בבהמת ישראל א"כ אפי' לא בא ישראל עד לאחר שנתחלבו כלם שרי מה"ט ואי ס"ל כאו"ה דאפילו בזמן הזה אסור אפי' דיעבד כל שבית עובד כוכבים מפסיק א"כ אפילו נחלבו מקצת הבהמות אסור ונראה דמה שהכריחו להרב לחלק בין מקצת הבהמות לכולן הוא ממ"ש בש"ד סי' פ"ב דר"ת התיר לר' אליעזר משנ"ץ שהיו לו רחלות חולבות ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלא ראיית ישראל עכ"ל ועלה כתב מהרא"י דבריו הנ"ל דכן המנהג כר"ת ובסימן פ"א כתב הש"ד שר"ת הקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל העובד כוכבים ושלח שם בתו בכל בקר לראות לחלוב ולא היתה מספקת לבא לשם עד שנתחלבו רובן או כולן עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ת ומביאו ב"י מזה יצא לו להרב דע"כ לא הקפיד ר"ת אלא כשנחלבו רובן או כולן אבל לא מקצתן אבל באמת לא מסתבר כלל לחלק בזה בין כולם למקצתן אלא נראה דאה"נ דר"ת היה מקפיד אם לא באה בתו רק אחר שחלבה מקצתן ומעשה שהיה כך היה וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק סימן רט"ו ורט"ז (דפוס פראג) דר"ת הקפיד אפילו נחלבו מקצתן כיון שלא היה מתחילת החליבה ע"ש והא דהתיר לרבי אליעזר משנ"ץ בדיר של ישראל שאני דמסתפי העובד כוכבים וע"ז בא מהרא"י לומר דאע"ג דהש"ד כתב על דברי ר"ת דמכוער הדבר לעשות כן לכתחלה (וכ"כ באו"ה סוף כלל מ"ה) מ"מ כן המנהג הואיל ואין דבר טמא שכיח וקאמר דבבהמות עובד כוכבים אפילו בדיר של ישראל אסור וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל שם דלמהרא"י תרוייהו בעינן בהמתו של ישראל ודיר של ישראל ע"ש וגם בת"ח שם כתב בבית של ישראל מותר לחלוב פרותיו אף כשאין ישראל רואהו ואם הרפת אחורי הבית או שבית עובדי כוכבים מפסיק אסור לכתחלה ובדיעבד בכל ענין שרי עכ"ל ולא מחלק בין נחלבו כולן או מקצתן ואולי איזה ט"ס נפל בדבריו כאן בהג"ה. וכל זה בחולב לכותח או לאכול החלב כך אבל בידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינות יתבאר דינו בסעיף ב' ע"ש:
(יד) אוסרת כלים. ול"ד לבשולי עובדי כוכבים לעיל ס"ס קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים (וכן דעת או"ה כלל מ"ג ד"ו) דשאני התם דעיקר איסורין מדבריהן מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו וכן מחלק האו"ה כלל מ"ה:
(טו) שנתבשלה כו'. וכ"כ האו"ה ואע"ג דס"ל להאו"ה אפילו גבינות של עובד כוכבים גופיה שנפלו בתבשיל בטל ברוב וכדלקמן ס"ק י"ז צ"ל דכאן מיירי באין בתבשיל רוב נגד הכלי א"נ לכתחלה אסור לבשל בו אפילו יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סימן צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי להאו"ה:
(טז) אפילו במקום שנהגו איסור כו'. ע"ל סי' קי"ט ס"ק כ':
(יז) כדלעיל גבי פת כו'. משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סימן קי"ב סי"ד גבי פת של עובד כוכבים ולפ"ז משמע דדעת הרב דגבינה של עובד כוכבים אינה בעלה ברוב בתבשיל אבל באו"ה כלל מ"ז דין ז' פסק להדיא דגבינה) של עובד כוכבים בטלה ברוב בתבשיל (ולא ביבש אם היא חה"ל) ע"ש שהאריך בטעמו וצ"ל דס"ל להרב דלא כוותיה בהא ונ"ל ראיה לדברי הרב ממ"ש הרשב"א בתה"א סוף בית ג' ומביאו ב"י ס"ס קי"ג דכל שאסרו חכמים פליטתו אסורה כמוהו דהא אפילו שמנו של גיד שאינו אלא ממנהג קדושים אוסר תערובתו בין בתערובות גופו בין בצירו ורוטבו וכן כל איסורים של דבריהם ככחל וגבינה של עובד כוכבים כו' עכ"ל הרי נתבאר בסי"ק סעיף ב' ובכמה דוכתי דשמנו של גיד אוסר עד ס' וא"כ ה"ה גבינה של עובד כוכבים ואע"ג דהרשב"א אוסר אף בישולי עובד כוכבים עד ס' וכבר נתבאר בסי' קי"ב ס"ק כ"ג דהרב ס"ל בהא כהאו"ה מ"מ בגבינה של עובד כוכבים פליג עליה הרב וס"ל דשאני בש"ע דלית ביה חשש איסור דאורייתא משא"כ גבינה של עובד כוכבים שגזרו בו מחמת חשש איסור דאורייתא בגופו ותדע דהא האו"ה גופיה אוסר הכלים שנתבשל בהם גבינה של עובד כוכבים ומתיר בכלל מ"ג דין ו' הכלים שנתבשל בהם בשולי עובד כוכבים וכן בבשולי עובד כוכבים ס"ל דאפילו דבר חשוב בטל ברוב וכמ"ש בסי' קי"ב שם ובגבינה של עובד כוכבים ס"ל דלא בטל וכדלעיל סי' ק"י ס"ק ס"ב בדין י"ח אלא ודאי גבינה של עובד כוכבים חמירא מבשולי עובד כוכבים שוב מצאתי כן בנ"י פ' הערל שכתב דגבינה של עובד כוכבים צריך ס' ופתן ובשוליהן בטל ברוב ע"ש ואע"ג דכתב שם דגם החמאה צריך ס' מ"מ לא ס"ל להרב כוותיה בחמאה דהא ודאי חמאה קיל טפי מבשולי עובד כוכבים וכן בס' באר שבע דף צ"ד תמה על הא דצריך ס' בחמאה ואפשר דה"נ מיירי באותה חמאה שדרכן לערב בה דבר טמא אבל לא בסתם חמאה מיהו בס' באר שבע מדמי גבינה של עובד כוכבי' לבשולי עובד כוכבי' ע"ש:
(יח) אינו מועיל כו'. דוקא בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העובד כוכבים היה לעשות גבינות מהחלב מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות כמ"ש לקמן סעיף ב':
סעיף ב עריכה
(יט) ואפי' העמידוה בעשבים אסורה. שכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים בין העמידוהו בדבר האיסור בין העמידוה בדבר המותר הרמב"ם והפוסקים ועיין בפוסקים שכתבו עוד טעמים אחרים לזה ע"ש:
(כ) ואם הישראל כו'. זהו ע"פ מ"ש בד"מ ובת"ח כלל פ"א וז"ל כתב המרדכי פכ"ה דאפילו אם ישראל רואה החליבה והעובד כוכבים עשאה גבינות אפ"ה אין נוהגים ללוקחן מן העובד כוכבים אבל באגודה פ' שואל כ' וז"ל אדם קונה סכום גבינות והעובד כוכבים מתקנם בשבת וישראל רואה ושומר ואינו מדבר וכבר נהגו כדברי האגודה עכ"ל אבל באמת נלפע"ד דהאגודה לא פליג אהמרדכי דהאגודה לא מיירי התם אלא לענין איסור שבת ולכך כתב דין זה במס' שבת פרק שואל ולא בעבודת כוכבי' פא"מ גבי גבינות העובד כוכבי' אלא ודאי לא מיירי מדין איסור גבינות העובד כוכבים ואפשר דבאמת הגבינות אסורות משום גבינות העובד כוכבים אלא דמשום שבת מותרים ונ"מ דמותר לקנות סכום הגבינות כך בשבת ולמכרם אח"כ לעובד כוכבים או אפשר דמיירי במקומות הנוהגים היתר בגבינות עובדי כוכבים ע"פ ר"ת שהביא דבריו בפא"מ והא דכתב וישראל רואה ושומר היינו ששומר שלא יעשה לו שום זיוף בגבינות או בהא דהאגודה שאני שהישראל קנה מתחלה הגבינות והרי הם שלו ואין כאן משום גבינות העובד כוכבים וכמ"ש לקמן אבל ודאי אין לחלק בין ראה הישראל עשיית הגבינות או לא כיון שאסרו חכמים גבינות העובד כוכבים כל הגבינות אסרו דהא אפילו העמידוה בעשבים אסרו משום לא פלוג א"כ ה"ה ראה שעשאן העובד כוכבים והיינו דבמתניתין פא"מ תנן סתמא גבינות העובד כוכבים אסורין וגבי חלב העובד כוכבים תנן התם חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור ואם ישראל רואהו מותר אלמא דבגבינות אין חילוק בין ראה עשיית הגבינות או לא וכן כל הפוסקים כתבו סתמא ולא חלקו בגבינות כמו שחילקו בחלב העובד כוכבים אלא ודאי גבינות העובד כוכבים בכל ענין אסורים וכן הוא בתשובת מיימוני המ"א סימן ח' מתשובת רבי' שמשון ב"א וז"ל ומעולם לא ראיתי ליקח גבינות העובד כוכבים אפילו ראה החלב משחלבו עובד כוכבים עד שעשה ממנו שאין לחוש לאיסור כו' עכ"ל וכן הוא בתשו' מהר"מ מרוטנבורג סימן שע"ד בגבינה שהעמיד עובד כוכבים במעמד ישראל דבעי דליעבד ישראל מעשה שישים ישראל הקיבה לתוך החלב ואם עובד כוכבים משים נ"ל אף על פי שישראל עומד על גבו ואפילו הקיבה כשירה אסורה ומ"ש הגה"א ואו"ה (ותשובת מהר"מ סימן רי"ז בשם ר"ת) דהיכא דידוע דדעת העובד כוכבים להקפיא אפילו לא היה בתחלת החליבה שרי התם לא מיירי אלא מדין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וקאמרי דלא אסור משום תערובות חלב טמא כיון דדעת העובד כוכבים להקפיא לעשות ממנו הגבינות אם כן למה יערב חלב טמא שהרי אינו עומד הלכך מותר החלב והיינו שיעשה הישראל הגבינות וכן הוא באו"ה כלל מ"ד דין ה' להדיא והיינו דכתב דין זה בכלל מ"ה גבי איסור חלב שחלבו עובד כוכבים ולא כתבו בכלל מ"ו גבי איסור גבינות העובד כוכבים אלא ודאי כדפי' וכן בתשובת מהר"מ ובהג"א שם משמע דלא שרי אלא כשהישראל עשאם אחר כך ומה שנתפשט המנהג שלוקחין גבינות מהשוואגין אע"פ שעושין אותן העובדי כוכבים היינו משום שנהגו לשכור הבהמות וא"כ הגבינות של ישראל הם ולא מצינו שום איסור בשום מקום בגבינות של ישראל שעשאן עובד כוכבים דעל גבינות העובד כוכבים גזרו ולא על גבינות ישראל שעשאן עובד כוכבים וכן נוהגין ג"כ שהעובד כוכבים בבית ישראל עושים גבינות הישראל וה"ה כשאין שוכרין הבהמות וקונין סכום גבינות ממנו אם כן הגבינות הם בשעת עשייתן של ישראל אבל אם העובד כוכבים עושה הגבינות לעצמו אע"פ שהיה שם ישראל מתחלה ועד סוף אסור משום גבינות העובד כוכבים כל דלא עביד ביה ישראל מעשה וכדאמרינן:
(כא) ואם ראה עשיית הגבינות כו'. זהו כתב לפי שטתו אבל לפע"ד לא איירי הפוסקים שעשאו העובד כוכבים גבינות אלא מדין חלב שמותרת כשדעת העובד כוכבים לעשות הגבינות והישראל צריך לעשות אח"כ הגבינות וכמ"ש בס"ק הקודם:
(כב) יש להתיר בדיעבד. בהג"א ובאו"ה שם איתא דאין להתיר זה אלא במקום הפסד מרובה (וכן הוא בתשובת מהר"מ סימן רי"ז) וכ"כ בד"מ ובת"ח כלל פ"א דין ב' מיהו היכא דראה החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה משמע שם בהג"ה דיש להתי' בדיעבד אף בלא הפסד מרובה וכן משמע בתשובת מהר"ם שם ואפשר דבכה"ג כתב הרב כאן בהג"ה סתם להתיר בדיעבד:
(כג) להתיר בדיעבד. ודוקא שקונה ממנו סכום גבינות או לפי המשקל דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אם קונה במדה אסורה או"ה וכ"פ בת"ח שם:
(כד) מאחר שעשה כו'. הלשון אינו מתוקן דאפילו לא עשה גבינה אלא שנחלבה החלב מיקרי בדיעבד כמ"ש האו"ה ומביאו בד"מ ובת"ח שם וכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל דהפוסקים איירי דוקא שהישראל עשה הגבינות ואפשר צ"ל מאחר שישראל עשה כו' או לא בא הרב לומר דבכה"ג דוקא מיקרי דיעבד אלא בא לומר דמאחר שעושה הגבינות ליכא למיחש לתערובות חלב טמא וק"ל:
(כה) מאחר שדעתו כו'. כלומר שידעינן בודאי שדעתו לעשות גבינות וכן משמע בדברי הפוסקים ואיתא בתשובת מהר"מ שם דאפילו היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מה"ט דדעת העובד כוכבים להקפיא ע"ש:
(כו) ומ"מ אסור לאכול החלב כך. מאחר שלא ראה החליבה אפילו ידענו שדעת העובד כוכבים לעשות גבינות:
סעיף ג עריכה
(כז) החמאה של עובד כוכבים כו'. שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד:
(כח) גם מותר לבשלה לכתחלה. ואין זה כמבטל איסור לכתחלה דשמא אין כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתו לבטלה רק שילכו לה הצחצוחי חלב בית יוסף ות"ח כלל ע"ה דין א':
(כט) למקום שאוכלים אותה. אע"פ שדעתו לחזור אוכל עמהן משא"כ בשאר איסור ד"מ בשם או"ה וכ"פ בת"ח שם דין ב' וע"ש: