שולחן ערוך יורה דעה צ ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · צ · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר (וכל שכן כחל חי אף על פי שהיא מלאה חלב) (תא"ו נט"ו). וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל. וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה:
- הגה: והוא הדין לצלות זה בשפוד שצלו בו זה. והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר (ב"י בשם הרשב"א והארוך).
- ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל; אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת -- כל דברים אלו לכתחלה אסורים (טור וב"י), ובדיעבד הכל מותר:
- ואם קרעוהו כדינו וצלאו אף על פי שמצא אחר כך גומות מלאות חלב אין לחוש (ארוך כלל י"ח). וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא (שם):
מפרשים
(כא) מותר לחתוך כחל רותח כו'. דין זה אפילו לדידן אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל וכמו שכתב הרב בהג"ה ול"ד לקדירה שנהגו שלא לבשלה לבדה אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל דמה שהחמירו בקדרה אינו אלא משום גזירה שמא יבאו לבשל עם בשר יחד וזה לא שייך גבי סכין סמ"ק סי' רי"ג והגה"מ:
(כב) וכ"ש כחל חי כו'. ברי"ו כתוב ואפילו כחל חי וקאי הרבותא על שהיא מלאה חלב והרב שכתב כ"ש כחל חי שאינו רותחת ויותר נראה להגיה בלשון הרב וכן כחל חי כו':
(כג) ודוקא שנצלה כדינו כו'. וכתב מהרש"ל באו"ש דאם נצלה כל צרכו אפילו לא טחו בכותל אלא קרעו שתי וערב מותר לחתכו בסכין של בשר ולא בעינן טיחה אלא כשלא נצלה כל צרכו אבל לאחר שנצלה כל צרכו וגם קרעו היטב קורא אני על המחמיר חסיד שוטה והדיוט עכ"ד וע"ש וע"ל סימן ס"ט ס"ך וסי' ע"ו ס"ד ובמ"ש שם:
(כד) כל הדברים אלו לכתחלה אסורים כו'. ומדברי מהרש"ל באו"ש נראה דאם לא קרעו שתי וערב וטוח בכותל צריך השפוד לבון ובלא"ה אפילו דיעבד אסור ודברי הרב נראין ועוד שמדברי הרשב"א והר"ן ומביאם ב"י בקוצר נראה להדיא דאפילו לכתחלה מותר לצלות בשפוד א' פעמים בשר ופעמים כחל אפילו בלא קריעה כלל ואפשר לומר דאף מהרש"ל לכתחלה קאמר:
והוא הדין לצלות זה בשפוד זה. מיירי שמלח הכחל דאל"כ הא עכ"פ צריך ללבן השפוד בלא"ה מכח בשר הכחל שיש בו דם:
דלאחר צליית הכחל דינה כשאר בשר לכל דבר. רש"ל שם פ' כ"ה סי' מ"ז כתב דאפילו אחר צלייה אסור לבשלו אע"ג דגבי כבד מותר וא"כ ה"ה נמי כחל לא תימא הכי כי בכבד טעמו משום רבוי דם להכי לא התירו אותה בבישול לכתחלה כ"א אחר הצלייה אבל כחל דאיסור משום גזירה הוא משום בישול בלא קריעה שתי וערב ועם בשר אין חילוק עכ"ל והיינו לכתחלה דוקא:
נומות מלאות חלב כו'. הטעם שם באו"ה שחלב שחוטה היא גזירת חכמים משום בשר בחלב וכל שלא פירש לא גזרו ועוד דלא גרע מדם האיברים שלא פירש בצלייה שמותר אבל אם לא נקרע כדינו הוי חלב כנוס בתוכו ומקרי פירש ואסור מדרבנן ע"כ:
ולא אמרינן כבוש כמבושל. הטעם שם באו"ה לפי שחלב שחוטה מדרבנן לא גזרו ביה רבנן בצונן לומר כבוש כמבושל אע"פ שהחלב הוא צלול בעין ומיהו אם היה בשר אחר שרוי בצונן בחלב שחוטה או אפילו הכחל עצמה לאחר שפירש החלב פעם אחת ממנה בזה אין אנו מחלקים ואפי' בצונן אסור כמו בחלב אחר ותמוהין דבריו דבסמוך לפני זה העתיק דבריו שכתב דמה שכנוס בתוכו מיקרי פירש וצ"ל דעתו מאחר שהוא עדיין כנוס בתוכו הוי היכרא ולא אתא למטעי להתיר בבשר בחלב דאורייתא אמנם תמהתי על פה קדוש יאמר כן לאסור בזה בשאר בשר בכבוש בחלב שחוטה דהא עיקר האיסור משום גזירה דבשר בחלב בעלמא והא בכבוש כמבושל אפילו בשאר בשר בחלב מן התורה שרי דלא אסרה התורה רק דרך בישול רק שמדרבנן אסורה כמ"ש סי' ק"ה) א"כ ה"ל גזירה לגזירה בחלב שחוטה ומנלן למיגזר ביה גזירה לגזירה וכ"נ דעת רמ"א כאן שלא העתיק לאיסור בשאר בשר בכבוש בחלב שחוטה אע"פ שבת"ח העתיקו אפשר דכאן עשה כן בכוונה מטעם שכתבתי כנלע"ד:
(יז) לחתוך: דין זה אפי' לדידן אם קרעו ש"ו וט"ב ולא דמי לקדרה שנהגו שלא לבשלה לבדה אפי' ע"י קריעה ש"ו וט"ב התם משום גזרה שלא יבואו לבשלו עם בשר יחד וזה לא שייך גבי סכין. ש"ך.
(יח) בשפוד: כתב הט"ז דזה מיירי שנמלח הכחל דאל"כ הא עכ"פ צריך ללבן השפוד בלא"ה מכח בשר הכחל שיש בו דם.
(יט) צליית: כ' רש"ל דאפי' אחר צליה אסור לבשלו אע"ג דגבי כבד מותר שאני כחל דאסור משום גזירה שמא יבשל בלא קריעה עם שאר בשר וכ' הט"ז דהיינו לכתחילה דוקא.
(כ) כדינו: כ' מהרש"ל דאם נצלה כל צרכו אפי' לא טחו בכותל אלא קרעו ש"ו מותר לחתכו בסכין של בשר והמחמיר נקרא חסיד שוטה והדיוט.
(כא) גומות: הטעם איתא באו"ה שחלב שחוטה היא גזרת חכמים משום בב"ח וכל שלא פירש לא גזרו ועוד דלא גרע מדם האיברים שלא פירש בצליה שמותר אבל אם לא נקרע כדינו הוי חלב כנוס בתוכו ומקרי פירש ואסור מדרבנן.
(כב) כבוש: כ' הט"ז בשם האו"ה דאם היה בשר אחר שרוי בצונן בחלב שחוטה או אפילו הכחל עצמה לאחר שפירש ממנה פעם א' אסור משום כבוש והשיג עליו הט"ז דהא בבשר בחלב עצמו שרי מן התורה בכבוש דלא אסרה אלא דרך בישול וא"כ הוי גזירה לגזירה וכ"נ דעת רמ"א כאן שלא העתיק לאיסור בשאר בשר בכבוש כי חזר ממה שכ' בת"ח עכ"ל (ובס' נקודת הכסף חולק על הט"ז בזה דמצינו בכמה מקומות דגזרו חכמים גזרה לגזרה ואין לדמות לגזירתם זה לזה ע"ש וגם לי צ"ע על מ"ש רמ"א דלא אמרי' כבוש בכה"ג הא פסק המחבר בסימן פ"ז בחלב הנמצא בקיבה אם עמד יום שלם הוי כבוש וזה מקרי ג"כ חלב שחוטה ודו"ק (ופר"ח כתב כאו"ה וכ' דמש"א דף שנ"ד ע"ב דאין לאכול כחל אחר גבינה אם לא בקינוח והדחה ונט"י. וכן נמי לנוהגין ו' שעות בין גבינה לבשר שאח"כ צריך ג"כ לשהות אם בא לאכול כחל. וצריך לחטט שיניו אם בא לאכול אחריו בשר עכ"ל ע"ש).