שולחן ערוך חושן משפט תה א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שור שחבל באדם אפי' נתכוון לבהמה וחבל באדם דינו כדין שור שהזיק לשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ופטור מצער וריפוי ושבת ובושת שלא חייבה תורה בד' דברים אלו אלא באדם:

מפרשים

 

אפילו נתכוון לבהמה וחבל באדם:    עפ"ר דכתבתי דיש צד רבותא בזה יותר משור שכוון לנגח בהמה זו ונגח בהמ' אחרת דהתם מין בהמה אחת היא משא"כ אדם שיש לו מזל (וכמ"ש בסי' א') ואין דרכו של שור לכוין אליו לנגחו וה"א דמחשב אונס טפי:

ופטור מצער כו':    דכי יתן איש בעמיתו כתיב ולא שור בעמיתו:
 

(א) לבהמה:    ויש צד רבותא בזה יותר מאם כוון לנגח בהמה זו ונגח בהמה אחרת דהתם מין בהמה אחת היא משא"כ אדם שיש לו מזל ואין דרך השור לכוין אליו לנגחו וה"א דמחשב אונס טפי סמ"ע.
 

(א) שור שחבל באדם. כתב הדמב"ם פרק י' מנזקי ממון וז"ל בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה ע"ג תינוק דרך הילוכה והרגתו בעלים משלמין את הכופר כו' נמצאת למד שהמועד שהמית בכוונה נסקל והבעלים חייבים בכופר ותם שהמית שלא בכוונה פטור מן המיתה ומן הכופר ואם נתכוין להמית נסקל והבעלים פטורים מן הכופר וכן מקנס של עבד נ"ל שאע"פ שהתם שהמית בכוונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים סלע הכתוב בתורה אם המית שלא בכוונה משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו כאלו המית שור חבירו או חמורו עכ"ל ובהשגות כתב ז"ל א"א הסברא הזו אינו מחוורת שהרי ע"פ עצמו דאמר רבא דלא משלם כופר בבן חורין אפ"ה משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים גבי עבד אמאי משנם חצי דמים כו' ע"ש ועמ"ש בזה הרב המגיד ולחם משנה והמתבאר מדבריהם לשטת הרמב"ם תם פטור מכופר ושלא בכוונה דאין השור בסקילה אפ"ה לא משלם דמים דס"ל דאין דמים לבן חורין אלא בעבד ולהראב"ד שלא בכוונה דאין השור בסקילה משלם דמים בבן חורין דיותר שייך דמים בבן חורין מבעבד וכדמוכח שם בסוגיא פ' ד' וה' (ד' מ"ג) אמר רבה ע"ש. ונראה דגם הרמב"ם סובר דשייך דמים בן חורין וכדמוכח שם בסוגיא (דף מ"ג) אלא כיון דכופר אינו משלם אלא לאחר מיתה וכדאיתא פ' ד' וה' (דף מ"ב) והמית איש או אשה כו' לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה וביש"ש פרק ד' וה' שם כתב דה"ה דמים נמי לא משלם אלא לאחר מיתה וכיון דפלגא נזקא קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאי' פרק נערה וא"כ לא משכחת דמים לבן חורין בפלגא נזקא דתם כיון דבתורת ירושה בא הדמי' ליורשי המת אבל בעבד דכסף מקנתו הוא ובשורו וחמורו שפיר שייך דמים בעבד בפלגא נזקא דתם ובסוגיא שם (ד' מ"ג) דמשלם דמים בבן חורין במועד אמרו שם ע"ש אבל בתם דקנסא לא שייך דמים וכמ"ש דאין אדם מוריש קנס ומשום הכי בתם פטור מכופר ומדמים דכופר אע"ג דכופרא כפרה ואינו קנס הרי תם פטור מכופר ודמים לא שייך ביה משום דה"ל קנס וכמ"ש ובפרק שור שנגח (דף מ"ב) לבעל השור נקי ר' אליעזר או' נקי מחצי כופר א"ל ר' עקיבא והלא הוא עצמו אינו משלם אלא מגופו הביאהו לב"ד כו' א"ל רבי אליעזר כו' אין דיני אלא כשהמית ע"פ ע"א או ע"פ בעלים ופריך ע"פ בעלים מודה בקנס קסבר כופרא כפרה תו תניא שם ובעל השור נקי רבי עקיבא או' נקי מדמי עבד ופריך ולימא ר"ע לנפשיה והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו וכו' ולפמ"ש תיקשי מאי פריך ולימא ר"ע לנפשיה דהא רבי עקיבא דשלא בכוונה ליכא כופר ולא שלשים של עבד וכמ"ש תוס' ד"ה נקי מחצי כופר ע"ש וא"כ בעבר אתי בעל השור נקי למעטו מדמים אבל לר' אליעזר נקי מחצי כופר שפיר קא מקשה והלא הוא עצמו כו' ואי לדמים הא בבן חורין לא שייך דמים מטעמא שכתבנו דקנס אין אדם מוריש. מיהו לפמ"ש תוס' שם ד"ה נקי מחצי כופר דכיון דדמים לא כתיב בקרא אין סברא למעוטי דמים ע"ש ניחא ודו"ק:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש