שולחן ערוך חושן משפט שלח ו

אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה (דאמירה לעכו"ם אסור בכל איסורין כמו בשבת) (טור בשם הרא"ש ורש"י והמגיד סוף הלכות שכירות) ישב לה קוץ בפיה ודש בה והרי אינה אוכלת רבץ לה ארי מבחוץ הרביץ בנה מבחוץ הרי שצמאה ואינו משקה אותה פירש עור על הדיש כדי שלא תאכל כל זה וכיוצא בזה אסור ואינו לוקה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אמר לעכו"ם חסום כו': ישב לה קוץ כו' המחבר כלל כל הני יחד כדי לסיים על כולן ולכתוב דאסור ואינו לוקה דהן שווין בדינן בזה אף שבגמרא זה דהאומר לעכו"ם חסום פרתי כו' היא אבעיא דאיפשטא דאיסור יש בה ואינך הם איבעיות דלא אפשטא בגמרא ונראה דכולם שווין ג"כ בזה דאם שכר בהמה מאחר ומכח א' מאלו לא אכלה דחייב לשלם דהא משעה שמשכה אתחייב במזונותיה והרי לא אכל' אע"פ שלא נעשה בגרמתו ממש:

ישב לה קוץ כו' רבץ לה ארי כו': וכתבו שם התוס' דבהני תרתי קאמר בגמ' דדוקא כשנעש' כן מאליו הוא דאיבעיא להו אבל אם הושיב בידו קוץ בפיה וכן אם הרביץ ארי מבחוץ כדי שתראנו ולא תאכל בשעת דישה לא קמבעיא ליה דודאי לוקה אבל בהרביץ בנה מבחוץ אע"פ שעושה כן בידים מ"מ כיון דאינה מונעת כ"כ מלאכול בשביל זה וכן בפירש עור על הדיש אף שעושה כן בידים מ"מ כיון שלא ראתה התבואה ואינה עושה דבר חסימה בגופה הן באיבעיא אי לוקה עליהן או לא וזה שדקדק ג"כ הרמב"ם והטור והמחבר שבקוץ וארי כתבו ל' שנעשה מאליו משא"כ בהושיב בנה ובפירש עור וק"ל ובישב לה קוץ כתבו התוס' דל"ד לחסמ' מבחוץ ודש בה כשהיא חסומ' דלוקה די"ל דשאני התם דחסמו' בידים כדי שלא תאכל (מ"ה אפי' חסמה אחר ודש בה לוק') משא"כ בזה שנעש' מאליו איבעיא אי יש לדמות' לחלתה היא עכ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) דאמירה לעכו"ם אסור כו' עמ"ש בא"ע ס"ס ה':

(ב) ואינו לוקה כ' ב"י ואע"ג דמלקות אינו נוהג האידנא מ"מ נמשך הטור אחר ל' הרמב"ם ועיין בי"ד סי' כ"ז בהשמטו' ספרי שפתי כהן דגם יש נפקותא בזמן הזה היכא דאיכ' מלקות והב"ח כ' דהטור נתכוין לומר דמשלם ד' קבין לפרה וג' לחמור אבל אי הוי לוקה לא הוי לוקה ומשלם דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעות ודבריו תמוהין דהא בחסימה אע"ג דלוקה משלם וכדאיתא בש"ס ובכל הפוסקי' וכמ"ש המחבר ס"ד והטור גופי' וטעמא דמשעת משיכה חייב במזונותיה כו' ועוד נ"ל דבזמן הזה אפי' היא מלקות ותשלומין כאחד חייב ממון דהא קי"ל דאם לא התרו בו או ששגג חייב בתשלומים וכדלקמן סי' ש"ן אלמא דגבי חייבי מלקות בעי' דוקא היכא דלוקה ממש א"כ בזמן הזה הוי כלא התרה בו וכ"מ מדברי מהרש"ל פרק הכונס סי' ו':

באר היטב

עריכה

(ד) איסורין: עיין באבן העזר סוף סימן ה'.

(ה) לוקה: כת' הב"י ואע"ג דמלקות אינו נוהג האידנא מ"מ נמשך הטור אחר לשון הרמב"ם ועי' ביורה דעה סי' כ"ז בהשמטת ספרי ש"ך דגם יש נפקותא בזה"ז היכא דאיכא מלקות והב"ח כת' דנתכוין הטור לו' שאינו לוקה דאם הוי לוקה אינו משלם דמשום רשעה אחת כו' ודבריו תמוהין דהא בחסימה מבואר בש"ס ופוסקים דאע"ג דלוקה משלם וכמ"ש בס"ד ועוד נ"ל דבזה"ז אפי' הוא מלקות ותשלומין כאחד חייב ממון דהא קי"ל דאם לא התרו בו או ששגג חייב בתשלומין וכמ"ש לקמן סי' ש"נ ע"ש אלמא דגבי חייבי מלקיות בעינן דוקא היכא דלוקה ממש א"כ בזה"ז הוי כלא התרו בו וכן משמע מדברי מהרש"ל פרק הכונס סי' ו'. ש"ך.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}