סמ"ע על חושן משפט שלח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכההבהמה אוכלת כו': דכתיב לא תחסום שור בדישו וכבר כתבתי בר"ס של"ז דילפינן אדם מבהמה פועלת לענין דיש שהוא תלוש שאוכל מהן וכן איפכא בהמה מאדם לענין מחובר כגון שדשה במחובר או כיוצא בו שג"כ אוכלת ממנה דומיא דפועל דכתיב ביה כי תבא בקמת רעך שהוא מחובר רק שיהא המלאכה בגידולי קרקע דומיא דדיש דקמה וכרם שהן גידולי קרקע.
ואוכלת ממשוי שעל גבה: גם זה ניליף מפועל דכתיב ביה כי תבא וגו' דכל ביאת פעולה הוא אוכל אפי' ממשא שעל כתיפו (וכמ"ש בר"ס של"ז) וה"ה בהמה ולאפוקי ממ"ד דבעינן דוקא דומיא דדיש' שתהא עושה בידיה וברגליה וכמ"ש בסי' של"ז ע"ש:
שלא יטול בידו כו': דדוקא לא תחסום כתיב לא תעשה מעשה למנוע אותה מאכילה ולא שיאכילנה בידים וכתבו הטור והמחבר גבי משוי שע"ג כתיפו דבשאר מקומות היא אוכלת מטבעה בעצמה וק"ל:
סעיף ב
עריכהלוקה שנאמר לא תחסום כו': בזה מותר הבהמה מן האדם שאינה לוקה וכמ"ש הטור והמחבר בריש סי' של"ז דאיתמעיט מדכתיב כנפשך וכמ"ש שם ע"ש:
ואחד כל מיני בהמה כו': דילפינן לה שור שור משבת דכתיב גביה וכל בהמתך:
ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה: פי' השור רגיל לעסוק בדישו ולאכול ממנו וכן הוא נמי בגמרא וברמב"ם ואע"ג דאיתא שם בגמרא וכבר כתבתיהו גם כן בסי' של"ז ושל"ח דאצטריך למכתב דיש למגמר מינה דמותר לאכול מהתלוש עד גמר מלאכת האחרון שבה המחייב במעשר או בחלה ושור איצטריך למכתב לאקושי חוסם לנחסם דהיינו שור לאדם ללמוד זה מזה מ"מ מדפרט הקרא שור יותר משאר בהמ' ודיש יותר משאר דברי' התלושים שאינם נגמרים למעשר (ואע"פ שאינו קושיא דמאחר שעכ"פ הוצרכה התורה לכתוב אלו או כיוצ' בו א"כ מה לי זה ומה לי זה) אמרינן דדיבר הכתוב בהווה וק"ל:
סעיף ג
עריכהוא' החוסם אותה מקודם: דלא תחסום משמע נמי לא תהא חסומה בשעת דישה דומיא מ"ש יין ושכר אל תשת בבואכם כו' כן הוא בגמרא כתבתי' בפרישה ע"ש:
ואפי' חסמה בקול לוקה: דקי"ל עקימת שפתים הוי מעשה:
סעיף ד
עריכהד' קבין לפרה: כך שיערו חכמים ז"ל שיעור לאכילתה כשהיא דשה כל היום ואם דשה חצי היום או שליש אז מה שהוא נותן לה לפי ערך זה השיעור:
שמשע' משיכה כו': כלומר מ"ה אין לפוטרו מן התשלומין משום דאין לוקין ומשלמין אדבר אחד כדילפינן ממ"ש כדי רשעתו רשעה א' ולא שתי רשעיית דה"מ כשבאין שניהן יחד משא"כ זה:
סעיף ה
עריכהבפרתו של עכו"ם כו': פי' אפי' הדיש' היא של עכו"ם דלא תחסום סתם כתיב וכן עכו"ם שדש בפרתו של ישראל אפי' הדישה הוא של ישראל אינו עובר עליו ומיירי באפי' הישראל יודע מזה דמ"מ הוא אינו עושה החסימ' בידים והטור שכתב בזה ז"ל אם הוא שלא בפני ישראל לא כ"כ אלא לענין איסור דאז אפי' איסור אין בו וכמ"ש שם בפירוש:
סעיף ו
עריכהאמר לעכו"ם חסום כו': ישב לה קוץ כו' המחבר כלל כל הני יחד כדי לסיים על כולן ולכתוב דאסור ואינו לוקה דהן שווין בדינן בזה אף שבגמרא זה דהאומר לעכו"ם חסום פרתי כו' היא אבעיא דאיפשטא דאיסור יש בה ואינך הם איבעיות דלא אפשטא בגמרא ונראה דכולם שווין ג"כ בזה דאם שכר בהמה מאחר ומכח א' מאלו לא אכלה דחייב לשלם דהא משעה שמשכה אתחייב במזונותיה והרי לא אכל' אע"פ שלא נעשה בגרמתו ממש:
ישב לה קוץ כו' רבץ לה ארי כו': וכתבו שם התוס' דבהני תרתי קאמר בגמ' דדוקא כשנעש' כן מאליו הוא דאיבעיא להו אבל אם הושיב בידו קוץ בפיה וכן אם הרביץ ארי מבחוץ כדי שתראנו ולא תאכל בשעת דישה לא קמבעיא ליה דודאי לוקה אבל בהרביץ בנה מבחוץ אע"פ שעושה כן בידים מ"מ כיון דאינה מונעת כ"כ מלאכול בשביל זה וכן בפירש עור על הדיש אף שעושה כן בידים מ"מ כיון שלא ראתה התבואה ואינה עושה דבר חסימה בגופה הן באיבעיא אי לוקה עליהן או לא וזה שדקדק ג"כ הרמב"ם והטור והמחבר שבקוץ וארי כתבו ל' שנעשה מאליו משא"כ בהושיב בנה ובפירש עור וק"ל ובישב לה קוץ כתבו התוס' דל"ד לחסמ' מבחוץ ודש בה כשהיא חסומ' דלוקה די"ל דשאני התם דחסמו' בידים כדי שלא תאכל (מ"ה אפי' חסמה אחר ודש בה לוק') משא"כ בזה שנעש' מאליו איבעיא אי יש לדמות' לחלתה היא עכ"ל:
סעיף ז
עריכהאו שהית' חול' כו': הטור כתב בל' אחר וכולהו איתנהו לפי הטע' שמסיק וכתבו שלא הקפיד' התור' אלא על הנאתו וק"ל:
סעיף ח
עריכהלפי שירט לה הדרך: כן הוא ל' הרמב"ם ופי' המ"מ ונ"י שעוברת על התבוא' דרך הליכתן למקום אחר כדי לקצר הליכתן ובזה לא כתב הרמב"ם והמחבר ומור"ם ז"ל שצריכין להביא מעט מאותו המין ולתלות בצואר' כו' כמ"ש אחר זה בשעורין שהושרו כו' ובדשה בתרומה ובמעשר דכאן הכל רואין שאין כונתה לדוש ולית ביה משום מראית עין עד"ר:
שכבר נתחייב במעשר: פי' ואנן דומיא דדיש ופעולת כרם וקמה בעינן דכל אלה לא נגמרו עדיין למעשר וכמ"ש לעיל סי' של"ז סק"א:
מביא מעט מאותו מין כו': ונותנו בשק ושק תולה בצוארה דאז לית ביה משום מראית עין דהרואה תחלת החסימ' נרא' שג"כ נותן מן התבואה לאכול ומי שיבא אח"כ יאמר בלבו כבר אכלה מהשק כל שבעה ושאחר שעה יחזור וימלאנו מאותו המין שתאכל ממנו ולכך דייק הגמ' והטור ומור"ם ז"ל וכתבו ותולה בצוארה:
סעיף ט
עריכהפקיעי עמיר: כדי שלא תאכל כו' דברי' הללו הן דומיא למ"ש הט"ו בסי' של"ז סט"ו רשאי פועל לטבול פתו בציר כו' ורשאי בע"ה להשקות הפועל יין כדי שלא יאכל ענבים הרבה כו' והטעם כתבתי שם דלאכשורי גברא לית ביה איסור ע"ש:
ורשאי בעל הפרה להרעיב': עמ"ש בס"ס של"ז סי"ט ליישב דל"ת מהא למ"ש שם דלא ירעיב ויסגף עצמו כו' ע"ש: