שולחן ערוך חושן משפט שא ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שא · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כל אלו אם קנו מידם להתחייב באחריותם חייבים:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אם קנו מידו להתחייב כו': אבל בלא קנין אינו מתחייב בדיבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בכך בדבורו בעלמא וכמ"ש הטור והמחבר בסי' רצ"א סכ"ז שאני התם דעכ"פ הואבכלל השומרים לכך מתחייב בדיבורו ביותר מאשר מתחייב מן הדין בלא דבור משא"כ הללו שאינן בכלל דין השומרין כלל כ"כ המ"מ וב"י וע"ל סי' ש"ה דכתב הטור והמחבר בס"ד דבדבור בעלמא חל התנאי בשומרים בין לחיוב בין לפטור ובפטור א"צ טעם כיון דקי"ל מחילה א"צ קנין כמ"ש הטו' והמחבר בסי' י"ב ובאינך דוכתי:
ש"ך - שפתי כהן
(ז) אם קנו מידם כו' הר"ן כ' בכתובות ר"פ הנושא דלדעת הרמב"ם דלעיל ריש סי' מ' ה"ה באומר אתם עדי או חייב עצמו בשטר ע"ש ולפע"ד דדוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק מה שא"כ הכא שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי לערב שכתב הר"ן גופא שם דדמי לאסמכתא ול"מ אתם עדי רק קנין וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם שם שכ' המתחייב עצמו בממון ולא בתנאי כו' כן נ"ל ודוק כ' הסמ"ע אבל בלא קנין אינו מחייב בדבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בדבור בעלמא כו' דשאני התם שהוא בכלל השומרים כו' כן כתב המ"מ כו' ליתא כן במ"מ רק בנ"י ע' ב"י וכן כתוב בתוס' פרק הזהב דף נ"ח ע"א ד"ה אמר ר' יוחנן כו' ול"נ הטעם דמתנה להיות כשואל והוי כאלו אמר הריני שואל דומה להריני כאלו התקבלתי משא"כ הכא דשואל גופא פטור דאין כאן דין שומרים כלל ודוק:
באר היטב
(ח) מידם: הר"ן כ' בר"פ הנושא דלדעת הרמב"ם פי"א מה' מכיר' ה"ה באומר אתם עדי או חייב עצמו בשטר ע"ש ולפע"ד דדוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק משא"כ [הכא] שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דומ' לערב שכתב הר"ן גופיה שם דדמי לאסמכתא ולא מהני אתם עדי רק קנין וכן מדוקדק בל' הרמב"ם שם שכתב המתחייב עצמו בממון ולא בתנאי כו' וכתב הסמ"ע אבל בלא קנין אינו מתחייב בדבורו אע"פ דמתנ' ש"ח להיות כשואל ומתחייב בכך בדבור בעלמא וכמ"ש בסי' רצ"א סכ"ז שאני התם דעכ"פ הוא בכלל השומרים לכך מתחייב בדבורו יותר מאשר מתחייב בדין בלא דבור משא"כ הללו דאינן בכלל שומרים כלל כ"כ המגיד משנה כו'. ליתא כן במגיד משנה רק בנ"י עיין בב"י וכ"כ התוספות ב"מ דף נ"ח ע"א ד"ה א"ר יוחנן כו' ול"נ הטעם דמתנ' להיות כשואל והוי כאילו אמר הריני שואל דומ' להריני כאילו התקבלתי משא"כ הכא דשואל גופיה פטור דאין כאן דין שומרים כלל ודו"ק. ש"ך.
קצות החושן
(ב) כל אלו אם קנו מידם ומשמע דגם בהקדשות נמי צריך קנין דהא כתב כל אלו וקאי על כל אלו הכתוב בסעיף א' וגבי הקדש קשי' לי למה לא ישתעבד באמיד' גריד' כיון דאמיר' לגבוה כמסיר' להדיוט וכיון שאומר לחייב עצמו אם יגנב או יאבד לשלם להקדש כיון דאפי' אסמכת' קונ' בהקדש כמ"ש במרדכי פ' שור שנגח דהוי כמו קנין המועיל בהדיוט וע"ש ובש"ס ס"פ הזהב דפריך משוכר את הפועל לשמור את הזרעים כו' י"ל דזרעי' הוי דין הדיוט אלא דהוה קרקע ומש"ה צריך שקנו מידו אבל גבי הקדש מהני אמיר' כמו מסיר' בהדיוט ומכ"ש זה דלאו אסמכת' גמור' היא דהא מהני קנין ואמיר' לגבוה לא גרע מקנין וצ"ע ועמ"ש בסי' ס"ו ס"ק מ"ז:
(ג) להתחייב באחריותם מוהר"א ששון סי' ע"ב נסתפק במתנ' ש"ח להיות כשואל וטוען שנאנס' ואומר שלא נתחייב אלא כשיהי' עדים שנגנב או נאבד אבל לא נתחייב על שבועת שומר שכר שהוא על טענת ספק והובא בש"ך רצ"א סי' ס"ק מ"ט ע"ש. אמנם נרא' כיון דמחויב לישבע עכ"פ שבועת ש"ח שאינו ברשותו ושלא פשע א"כ ממיל' נתחייב ע"י גילגול שנאנס' כיון דאפי' היכא דליכא תורת שבוע' נשבע ע"י גילגול אלא נ"מ בידוע בעדים שלא פשע ושלא נודע אם ע"י גניב' או ע"י אונס בזה הוא דראוי לספק אם צריך לישבע שנאנס כיון דבטענת ספק אינו נשבע אלא גבי שבועת שומרין וזה אינו משבועת שומרין אלא דהוא עצמו התחייב עצמו לשלם גניב' ואביד' ואין נשבעין בטענת ספק. ולדעת ש"ע סי' רצ"ד דעיקר שבוע' הוא שאינו ברשותו לית ביה נ"מ דהיכא דליכא עדים שאינו ברשותו נשבע ע"י גלגול וכמ"ש ואם בידוע בעדים שאינו ברשותו א"כ בלא"ה תו ליכא שבועת השומרין כלל. ולדעת הרמ"א בסי' רצ"ד דגם שבוע' לא פשע הוא מעיקר שבוע' הוא דאיכ' לספוקי בהך גוונא שאמרנו שידוע שלא פשע אלא שאינו ידוע אם בגניב' או באונס. ובמרדכי פרק הזהב בהא דפריך שם מהא דתנן בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו נשבעין לגזברין וכו' אמר ר' אליעזר ששבוע' זו תקנת תכמים שלא יזלזלו בהקדשות ובתר הכי פריך בשוכר את הפועל לשמור את הזרעים כו' אמר רב ששת בשקנו מידם וכתב עלה בשם רבינו מאיר דמאי דמשני בשקנו מידם קאי נמי אקושי' קמיית' ופליג אדר' אליעזר ע"ש וכיון דתנן נשבעין לגזברין משמע דאפי' במתנ' ש"ח להיות כש"ש מחויב לשבע שבועת השומרים וע"ש במוהר"א ששון שהבי' ראי' מדברי המרדכי לחייב שבוע' במתנ' ש"ח להיות כש"ש:
אמנם לפמ"ש דע"י גלגול ודאי נשבעין והתם גבי שקלים צריך עכ"פ שבוע' שאינו ברשותו מדרבנן וכמ"ש בש"ך סי' ס"ו ולדעת הראב"ד אפי' מן התור' והא דפריך מנשבעין לגזברין היינו מדתנן ונגנבו או שאבדו נשבעין לגזברין דמשמע דחייב בגניב' ואביד' ע"ש בש"ך וא"כ כי קנו מידם להתחייב בגניב' ואביד' צריך שבוע' שנגנב מצד גלגול דאינו ברשותו. ובעיקר ספיקו של מוהרא"ש ירא' דאם אמר הריני מתחייב עצמי להיות כש"ש הרי הוא בתורת ש"ש לכל דיניו וצריך נמי לישבע שבאונס נאבד ואם לאו ישלם ואפי' איכא עדים שלא פשע כיון דאם קנו מידו לישבע או לשלם מהני וכמו שכתב בר"מ סי' ס"ו וכיון דהתנ' להיות כש"ש הרי נשתעבד לגמרי בדין ש"ש לישבע או לשלם כדין ש"ש בכל דינו דהא נתחייב בדברים בהאי הנא' דמהימן ליה כמו בקנו מידו ואם לא אמר להיות כש"ש אלא שהתחייב עצמו בגניב' ואביד' סתם א"כ אין בו אלא חיוב תשלומין כשידוע בעדים אבל אם ידוע בעדים שלא פשע ואינו ידוע אם באונס או בגניב' א"צ לישבע מספק כיון שלא אמר לישבע או לשלם אבל במה שאומר הריני כמו ש"ש בזה הוי דינו כש"ש לגמרי לישבע או לשלם זה נרא' ועמ"ש בסי' ס"ז סקמ"ז: