שולחן ערוך חושן משפט רפג ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

ישראל שהמיר לעכו"ם יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואם יש להן בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם:

הגה: ואפילו נתן המומר הנכסים לאחרים אין במתנתו כלום דמיד נפלו נכסיו קמי יורשיו ואין לו כח בהן וי"א שמניחין הירושה בב"ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו (הכל בטור ס"ה בשם תשובת הרא"ש) וישראל יורש קרובי המומר לעכו"ם (טור ס"ד בשם הרא"ש) אפילו הפקיד הממון ביד ישראלים אחרים ואפי' היו לו בנים בגיותו אבל אם הנפקדים שלחו יד בממון הפקדון בחיי המומר או שבקש הממון ולא רצו ליתנו לו ויש להן עדים על זה זכו במה שבידן ואין יורשיו יכולין להוציא מיד הנפקד הן בחיי המומר הן לאחר מותו דכל המוחזק בנכסיו יכול לזכות בהן כל זמן שהוא חי (מרדכי פ"ק דקידושין בשם רש"י) ישראל מומר שמתה לו אמו ויש לו קרובים מן האב אם המומר גדול שראוי לקנסו בירושתו גם יורשיו אינן יורשין ונשארה הירושה לשאר יורשי האם אם המומר קטן שאינו ראוי לקנוס יורשיו יורשין אמו ובעל יורש במקום אשתו המומרת אע"פ שמת אביה לאחר שהמירה לעכו"ם ומתה אח"כ הבעל יורש מאחר דידו כידה אין שייך קנס (מרדכי פ' הנ"ל ות"ה סי' שמ"ט):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ישראל שהמיר יורש כו':    למדו זה מדכתיב כי ירוש' לעשו נתתי את הר שעיר:

ואם ראו ב"ד לאבד כו':    מהרא"י בת"ה סי' שמ"ט למד מכאן דלאו בכל ענין קנסו והפקיעו חז"ל המומר מירושתו כ"א כשראו שודאי לא יחזור לכשרותו ומה"ט מסיק וכ' שם דכשהמומר קטן עדיין הקרוביו מאביו ירשוהו וכמ"ש מור"ם בסמוך בסוף ההג"ה ע"ש:

ואם יש לו בנים:    ☜ ה"ה אם יש לו אב תנתן הירושה לאב מרדכי בקדושין בשם ראבי"ה וז"ש מור"ם יורש קרובו המומר כו':

וי"א שמניחין הירושה בב"ד כו':    דין זה ודין שלפני זה דנפלו נכסיו קמי יורשיו כו' שניהן כתבן הטור בשם הרא"ש ומור"ם ז"ל כתבו בל' י"א משום דמהרא"י בסי' שמ"ט הקשה דברי הרא"ש הנ"ל אהדדי וכ' דדין הראשון הוא כשהב"ד רואין שאין תקנה למומר זה לומר אולי ישוב ובדרישה כתבתי דנ"ל לחלק דודאי מניחין הירושה בב"ד אולי יחזור וישוב ויתנו לו אלא שבדין קמא איירי שהמומר רצה ליתן לאמו (וכמ"ש בטור המעשה) ובזה קאמר דבכה"ג מוטב שיתנהו לבתו ע"ש:

אפי' הפקיד הממון כו':    פירוש ולא אמרינן שהנפקד שבידו הממון יזכה בממון משום דנכסיו הן הפקר אם לא ששלח בהן יד בחייו תחלה כדמסיק:

גם יורשיו כו':    והטעם דמומר לעכו"ם נחשב כמת ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל ליורשיו מאביו משא"כ קטן דלא קנסוהו ולא חפקוהו חז"ל מירושתו מ"ה אף שאין נותנין בידו הירושה בעודו מומר מ"מ אינו נחשב כמת אלא יורש את אמו ומזכה לקרוביו מאביו בירושתו:

ובעל יורש במקום אשתו המומרת:    קמ"ל דאע"פ שהיא גדולה ובמומר גדול קאמרי' שאין יורשיו יורשין זכותו בירושת אמו כנ"ל שאני בעל דלאביי ידו כידה ולרבא יד הבעל עדיפא מיד אשתו כדאיתא בפרק החולץ ומ"ה מיד כשמת מורישה של המומרת נפלה הירושה קמיה דבעל טפי מלקמה דידו עדיפא מידה לרבא דקי"ל כוותיה משא"כ בשאר יורשין שאין להם צד זכייה בנכסי קרובים בחייהם כ"כ בת"ה שם ס"ס שמ"ט ומור"ם דסיים וכתב דידו כידה קיצור לשונו נקט משום דגם לאביי דס"ל דידו כידה עדיף הבעל עכ"פ משאר יורשי מומר דאין להם זכייה בהירושה בחייו וכנ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) זכו במה שבידן כו'. הקשה חתני הנבון הר"ר מאנש דרש"י פסק כן משום דס"ל דגבי מסור לא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ומשמע מדבריו להדיא דאי הוי קי"ל גבי ממון מסור אסור לאבדו ביד לא היה זוכה כאן וא"כ הרי אנן קי"ל דממון מסור אסור לאבד ביד וכמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל הפוסקי' והטור לקמן ס"ס שפ"ח סי"ג ואף להי"א בהג"ה שם דמותר ליטלו לעצמו היה זוכה כאן אבל מ"מ לא ה"ל להרב לכתוב כאן הדין בפשיטות כיון דאיכא דפליגי על הי"א שם וגם כבר כתבתי שם שמהרש"ל חולק שם על הי"א ושכן עיקר וגם מדברי רש"י גופא כאן משמע להדיא דחולק בזה:


ט"ז

באר היטב

(ג) ראו:    בת"ה למד מכאן דלאו בכל ענין קנסו חז"ל והפקיעו המומר מירושתו כי אם כשראו שודאי לא יחזור לכשרותו. שם.

(ד) זכו:    הקשה חתני הנבון הר"מ דרש"י פסק כן משום דס"ל דגבי מסור לא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר משמע מדבריו להדיא דאי הוי קי"ל גבי ממון מסור דאסור לאבדו בידים וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים בסי' שפ"ח סי"ג ואף להי"א בהג"ה שם דמותר ליטלו לעצמו א"כ הי' זוכה כאן מ"מ לא ה"ל להרמ"א לכתוב כאן הדין בפשיטות כיון דאיכא דפליגי על הי"א וגם כ"כ שם דמהרש"ל חולק על הי"א ושכן עיקר וגם מדברי רש"י גופיה כאן משמע להדיא דחולק בזה. ש"ך.

(ה) יורשיו:    הטעם דמומר לעבודת כוכבים נחשב כמת ואין הבן יורש אמו בקבר להנחיל ליורשיו מאביו משא"כ קטן דלא קנסוהו ולא אפקוהו חז"ל מירושתו ואף שאין נותנין הירוש' לידו מ"מ אינו נחשב כמת אלא יורש את אמו ומזכה לקרוביו מאביו בירושתו. סמ"ע.

(ו) כידה:    קמ"ל בזה דאע"פ שהיא גדולה וכבר נתבאר דבגדול אין יורשיו יורשין זכותו שאני בעל דלאביי ידו כידה ולרבא ידו עדיפא מידה כדאיתא בפ' החולץ ומש"ה מיד שמת מורישה נפלה הירושה קמי בעל טפי מלקמה דקי"ל כרבא משא"כ בשאר יורשין שאין להן צד זכיה בנכסי קרובם בחייהן כ"כ בת"ה שם והרמ"א קיצר בלשונו. שם.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש