פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט רס י


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

כיצד מצא טלית או קרדום בצד הגדר ה"ז לא יגע בהם בסרטיא (פי' דרך רחבה שהולכים שם רבים תדיר) נוטל ומכריז מצא גוזלות מקושרים בכנפיהם ומדדין אחר הגדר (פי' גדר של אבנים) או אחר הגפה (גפה -- סתימת כותל של עצים או של קנים) או בשבילין שבשדות ה"ז לא יגע בהם שמא בעליהן הניחום שם ואם נטלם הרי אלו שלו ואם היו קשורים קשר שהוא סימן חייב להכריז וכן אם מצאם קבועים במקומ' חייב להכריז שהמקום סימן:

הגה: כל אלו דברי הרמב"ם אבל יש חולקים בכל זה וסבירא להו דג' חילוקים בדבר דאם הדבר משתמר כגון טלית או קרדום בצד גדר והוא ספק אם הניחו בעלים שם לא יגע בהן בין יש בו סימן בין אין בו סימן עבר ונטלו והוליכו לביתו אם יש בו סימן יכריז (טור) אם אין בו סימן יהא מונח עד שיבא אליהו (המגיד פט"ו דגזילה ונ"י פ' אלו מציאות) לא הוליכו לביתו יחזור ויניחנו על מקומו ובמקום שאינו משתמר כלל אפי' ודאי הונח ואין בו סימן לא בחפץ ולא במקום הוי של מוצאו ואם יש בו סימן נוטל ומכריז ובמקום שמשתמר קצת כגון שבילין שבשדות אפינו ספק הינוח יש בו סי' נוטל ומכריז ואם אין בו סימן לא בגופו ולא במקום יטלנו ואם נטלו רק בידו ולא הוליכו לביתו לא יחזור שהרי אין המקום משתמר היטב ויהא מונח עד שיבא אליהו וכן נ"ל עיקר (טור והמגיד):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

כיצד כו':    בא לפרש איזה דרך הנחה וקאמר דהיינו במצא טלית בצד גדר. ודרך נפילה כשמצאו בסרטיא דהוא מקום ר"ה וכבר נתבאר טעמם בסעיף שלפני זה ע"ש:

מקושרי' בכנפיה':    בגמרא (דף כ"ה ע"ב) ובטור מפורש דקשר כי האי לא הוי סי' דכ"ע הכי קטרי להו גם במקו' א"א לומר בו סי' כיון דמדדין אמרינן דמעלמא נדדו שם ואין כאן סימן מקום דמיירי שאין שובך סמוך לה בתוך נ' אמה וה"ל ספק הינוח שם מבעליהן בכוונה או ספק נפילה שלא בכוונה וכל ספק הינוח במקום שאין משתמר כ"כ דינו דלא יגע בו ואם נטלה ממקומו ס"ל להרמב"ם דזכה בו המוצאו מטעם שכתבתי בסעיף שלפני זה:

ומ"ש הרמב"ם והמחבר אחר הגדר או אחר הגפה:    חשבו למקום שאינו משתמר אלא קצת ובצד הגדר חשבו המחבר למקום המשתמר בריש הסימן הוא ראייה למ"ש בפרישה בשם ר' ירוחם דיש חילוק בין צד הגדר לאחורי הגדר ע"ש בר"ס זה:

אבל יש חולקין בכל זה וסבירא להו דג' חילוקי' בדבר כו':    בכל ג' חילוקי' הללו אין פלוגתא מבוארת אדברי הרמב"ם אלא בתרי ענייני' חדא במ"ש הרמב"ם דבמצאו במקום שאינו משתמר כ"א קצת ונוטלו ואין בו סימן דהוא של מוצאו ושאר הפוסקי' ס"ל דיהא מונח בידו עד שיבא אליהו כיון דבא לידו באיסורא וה"ל יאוש שלא מדעת והשני בספק הינוח במקו' שאין משתמר כ"כ ויש בו סי' דכתב המ"מ והכ"מ דנראה מדברי הרמב"ם דס"ל דלכתחלה לא יגע בו ושאר הפוסקי' חולקי' וס"ל דלא אמרו ספק הינוח לא יגע בו אלא בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סי' נוטל ומכריז וכן מוכח סוגייתנו בגמ' שם (דף כ"ה ע"ב) והמ"מ כתב דהיה להרמב"ם גירסא אחרת בגמ' ובדרישה כתבתי לשונו ולפי דבריהן צ"ל דמ"ש הרמב"ם וכל דבר שיש בו סימן כו' חייב להכריז קאי דוקא אעבר ונטלו דסמיך ליה לפניו וכמ"ש לעיל וראיה לזה מדלא כתב אלא חייב להכריז ולא כתב ה"ז חייב לנוטלה ולהכריז ועוד כתבתי קצת הוכחה לזה בדרישה ע"ש אבל בטור לא כתב פלוגתא אדברי הרמב"ם כ"א בהא' שכתבתי כאן בראשונה אבל פלוגתא השניה לא כתב ועד"ר שכתבתי ראיה גם לפלוגתא השניה:

והוליכ' לביתו כו':    דאז איכא למיחש שמא בא בעל אבידה וביקש ליטלו במקום זה שהניח שמה ולא מצאוהו ושוב לא ילך שם לבקשה נמצא דיפסידו זה עתה בהנחתו שמה לכך יהי' בידו ויכריז ובאם אין בה סי' יהא מונח כיון דבאיסורא בא לידו כנ"ל:

לא הוליכו לביתו:    פי' אלא הגביה ונטלו בידו אבל לא זז משם דאז לא שייך טעם הנ"ל דהרי ראה דלא בא בעל אבידה לבקשה יחזור ויניחנ' כיון דהמקו' הוא משומר:

אפילו ודאי הינוח כו':    דאמרי' מתחלה הניחם בעליהן שם להקל ממשאם ושכחו' שם ונתייאשו כיון שאין בהם סי' לא בחפץ ולא במקו' טור:

ובמקו' שמשתמר קצת כו':    כיון שאינו משתמר כל הצורך לכך נוטל ומכריז דבר שיש בו סי' ובאין בו סי' לא יטלנו דשמא בעליהן הניחם שם ויבאו ויקחו שלהן ואם יטלנו יפסיד לבעליהן שהרי אין בו סי' ואם נטלו אפילו בידו ולא הוליכו משם וראה שלא בא בעליהן ליקחנו כבר נתחייב בהשבה מעליא ולא יחזירנו למקומו כיון שאין המקום משתמר היטב:

לא בגופו ולא במקום:    לשון הטור כגון אלומות קטנות שמתגלגלין או גוזלות מדדין דאיכא למימר שמא נדדו לשם:

ש"ך - שפתי כהן

(כח) מקושרים בכנפיהן. ע' בסמ"ע ס"ק מ"ה עד דמיירי שאין שובך סמוך לה בתוך חמישים אמה נראה דקשיא ליה דא"כ הרי הוא של בעל השובך וכדלעיל סעיף ח' וכ"כ בתי"ט פ' אלו מציאות ובחנם דחק ואדרב' נראה להיפך דאי ס"ד שאין שובך תוך נ' אמה ומשום דהוי ספק הניח או נפיל' שלא בכונה א"כ ל"ל מדדין א"ו מיירי שיש שובך קרוב תוך נ' אמה והלכך לא חיישי' לנפילה וכמ"ש התוס' פרק לא יחפור דף כ"ג ע"ב ד"ה ודאי בההוא נפל כו' דהיכא דמצי' למימר דמשובך בא לית לן למיתלי בנפיל' כו' והכי משמע ממאי דאמרינן בש"ס אמר רב עוקבא בר חמא במדדין ובפרק לא יחפו' איתא אמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מנ' אמה. דמיירי שיש שובך תוך נ' וחיישינן דמה שובך אתי והוי נמי ספק הינוח הואיל ומקושרין ונמצאו אחר הגדר או אחר הגפה וכן פירש"י בש"ס ואיכא למימר אינש אצנועינהו הואיל ומקושרים עכ"ל אבל לעיל ס"ח מיירי שאין מקושרין ואין להקשות אמאי לא משני בש"ס (פרק אנו מציאות דמיירי שאין שובך קרוב תוך נ' אמה ומטעמא דחיישינן לנפילה דלא הוי מקום סימן י"ל דא"כ ממ"נ יטול ויכריז דאי אינש אצנעינהו יתן סי' במקום ואי נפל' ממנו ודאי נתיאש דמסתמא בעליו הרגישו כשנפל כדלקמן סי' רס"ב ס"ג וכן כתב הרמב"ן בחידושיו פרק לא יחפור בשם ר"ח ונ"י פ' לא יחפור דטעמא דחוץ לנ' אמה ה"ה של מוצאו דההוא דנפל מיניה מייאש כיון דלית ביה סי' ואפי' תימא דלא הרגיש בנפילתו מ"מ יטלנו שהרי מי שנפלה ממנו לא יבקש עוד וא"כ יהא בידו עד שיתברר של מי הוא ואמאי קתני לא יגע בהן לכך צריך לאוקמא במדדין ודוק היטב:


(כט) דאם הדבר משתמר כו'. כלו' שהוא במקום המשתמר וכן הוא בטור ותוס' והרא"ש דכיון שהוא במקום המשתמר לגמרי אפי' יש בו סי' אינו חייב בהשבה הלכך לא ייגע בהן:


(ל) הוא ספק אם הניחו כו'. הל' מגומגם דהא כיון דיש בו סימן טעמא דלא יגע בהן הוא משום שלדעת הונח במקום המשתמר וא"כ הוי ודאי הניח וכן הוא לשון הרא"ש כללא דמילתא דהניח במקום המשתמר כגון ודאי הניח אפי' יש בו סי' כגון טלית וקורדם בצד גדר כו' וגם לשון הטור משמע כן ע"ש:


(לא) ובמקום שאינו משתמר כלל כו' גם בכאן קיצר הרב בלשונו דפשיטא דבודאי הניח ואין בו סי' אפילו במקום שאינו משתמר כלל לא הוי של מוצאו אלא יהא מונח עד שיבא אליהו מטעם דהוי יאוש שלא מדעת וע"כ הוכרחו הטור והרא"ש לפרש כמו כריכות קטנות בר"ה שאין בהם סי' לפי שמתגלגלים ברגלי בני אדם ומתחלה הניחום בעליהן שם להקל ממשאן ושכחום ונתייאשו כיון שאין בהם סימן לא בחפץ ולא במקום עכ"ל רוצה לומר דדוקא בכה"ג שמסתמא מיד נתייאשו הבעלים קודם שמצאו זה והילכך בהיתרא אתי לידי' אבל בעלמא היכא דהוי יאוש שלח מדעת יהא מונח עד שיבא אליהו לדעת הפוסקים והר"ב ע"ל סי' רס"ב ס"ס י"ב:


(לב) ואם נטלו כו' ומדברי הנ"י והר"ן פרק אלו מציאות והרמב"ן והרשב"א והרב המגיד פט"ו מהל' גזילה נראה להדיא דבכה"ג יחזיר כיון שלא הוליכו לביתו דממ"נ אם הבעלים הניחום שם לדעתם כיון שמקום זה משתמר הוא לדעת בעלים יכול להחזירו ואי מעלמא אתי כיון שאין בו סימן הרי הוא שלו וכיון שיכול להניחו בביתו למה לא יהא רשאי להניח במקום שנטל וכן נ"ל עיקר דמשמע דהך דרבי אבא בר זבדא דבש"ס דילן היינו הך דירושלמי ודוק:



באר היטב

(לא) בכנפיהם:    בש"ס ובטור מפורש דקשר כי האי לא הוי סימן דכ"ע הכי קטרו להו גם א"א לומר דהמקום הוי סימן כיון דמדדין אמרינן דמעלמא נדדו שם דמיירי שאין שובך סמוך לה בתוך נ' אמה וה"ל ספק הינוח בכוונה או ספק נפילה שלא בכוונה עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך ע"ז ונראה דקשיא ליה דא"כ הרי הוא של בעל השובך וכמ"ש בס"ח וכ"כ התי"ט פ' אלו מציאות ובחנם דחק ואדרבא נראה להיפך דאי ס"ד שאין שובך תוך נ' אמה ומשום דהוי ספק הינוח או נפילה שלא בכונה ל"ל מדדין אלא ודאי מיירי שיש שובך קרוב תוך נ' אמה והלכך לא חיישינן לנפילה וכמ"ש התוס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה ודאי מההוא כו' דהיכא די"ל דמשובך בא לית לן למתלי בנפילה כו' עיין שם דמביא ראיה לדבריו מהש"ס ופוסקים.


(לב) משתמר:    כלומר שהוא במקום המשתמר וכן הוא בטור ותוספות והרא"ש דכיון שהוא במקום המשתמר לגמרי אפי' יש בו סימן אינו חייב בהשבה הלכך לא יגע בהן. ש"ך.


(לג) ספק:    הלשון מגומגם דהא כיון דיש בו סימן טעמא דלא יגע בו משום שלדעת הונח שם במקום המשתמר וא"כ הוי ודאי הינוח וכן הוא לשון הרא"ש כללא דמלתא דהניח במקום המשתמר כגון ודאי הניח אפי' יש בו סי' כגון טלית וקרדום בצד גדר כו' וגם לשון הטור משמע כן ע"ש. שם.


(לד) לביתו:    פירוש אלא הגביהו ונטלו בידו אבל לא זז משם דאז לא שייך הטעם שמא יבא בעל אבידה כו' דהרי ראה דלא בא לכן יחזור ויניחנה כיון דהמקום הוא משומר. סמ"ע.


(לה) כלל:    גם בכאן קיצר הרב בלשונו דפשיטא בודאי הניח ואין בו סימן אפי' במקום שאינו משתמר כלל לא הוי של מוצאו אלא יהא מונח עד שיבא אליהו מטעם דהוי יאוש שלא מדעת וע"כ הוכרחו הטור והרא"ש לפרש בכריכות קטנות בר"ה שאין בהן סימן לפי שמתגלגלים ברגלי בני אדם ומתחלה הניחום בעליהן שם להקל ממשאן ושכחום ונתייאשו כיון שאין בהן סימן לא בחפץ ולא במקום ע"כ ור"ל דדוקא בכה"ג שמסתמא מיד נתייאשו הבעלים קודם שמצאן זה והלכך בהיתרא אתא לידיה אבל בעלמא היכא דהוי יאוש שלא מדעת יהא מונח עד שיבא אליהו לדעת הפוסקים והרב ז"ל ע"ל סי' רס"ב ס"ק י"ב. ש"ך.


(לו) לא:    ומדברי הנ"י והר"ן פרק אלו מציאות והרמב"ן והרשב"א והה"מ פט"ו דגזילה נראה להדיא דבכה"ג יחזיר כיון שלא הוליכו לביתו דממ"נ אם הבעלים הניחום שם לדעתם כיון שמקום זה משתמר הוא לדעת הבעלים יכול להחזירו ואי מעלמא אתי כיון שאין בו סי' הרי הוא שלו ולמה לא יהא רשאי להניחו וכן נ"ל עיקר דמשמע דהך דרב אבא בר זבדא בש"ס דילן היינו הך דירושלמי ודו"ק. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש