שולחן ערוך חושן משפט רסה א
שולחן ערוך חושן משפט · רסה · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הרואה אבידה חייב להחזיר בחנם אם הוא בטל. אבל אם היה עוסק במלאכה ובטל ממלאכתו ששוה דינר והחזיר אבידה ששוה מאה דינר - לא יאמר לו תן לי דינר שהפסדתי, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה.
- ויש מפרשים כפועל בטל כפי מה שרוצה לבטל ולהתעסק בהשבתה. כגון שהיה עוסק במלאכה שנותנין עליה ד' דינרין, ואם היה בטל לגמרי נוטל דינר ולהתעסק בהשבתה נוטל שני דינרין צריך ליתן ב' דינרין אף על פי שמגיע לו דינר בשכר ההשבה. ואם שכר ההשבה הוא יותר ממלאכתו אין צריך ליתן לו רק כדי שכר מלאכתו. והא דמותר ליקח שכר השבה היינו שאין הבעלים שם ועשה מעצמו והשיב, אבל אם הבעלים שם ולא התנה איהו דאפסיד אנפשיה, ואין לו אלא כפועל בטל לגמרי ולא מה שהיה נוטל לטרוח בהשבתה. (טור)
ואם התנה עם הבעלים או בפני בית דין שיטול מה שיפסיד והרשוהו - הרי זה נוטל
- (וצריך להשיב מאחר שרוצין לשלם לו דמי הפסד, וגם הם מחוייבים ליתן לו כל מה שפסקו, ואפילו אם פסקו לו יותר מן הראוי).(טור)
ואם אין שם בעלים ולא בית דין - שלו קודם.
מפרשים
אבל אם היה עוסק במלאכה כו'. עד לא יאמר תן לי דינר כו': לשון המחבר בכאן הוא מגומגם דה"ל להקדים ולכתוב דאם עוסק במלאכה אינו מחיוב להניח מלאכתו ולהשיב בחנם ומטעם שנתבאר בר"ס שלפני זה דאפס לא יהיה בך אביון כתיב ואחר זה ה"ל לכתוב ומיהו א"צ ליתן לו כל שכרו ואף א"ת שהמחבר פשט ליה זה ממ"ש בסי' שקודם זה מ"מ לא ה"ל לכתוב דין זה בלשון אבל אם כו' אלא אם היה עוסק כו' וברמב"ם פי"ב דאבידה דין ד' שהעתיק דין זה משם מסודר בע"א וא"ש וע"ש:
כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה כו': כן פי' נמי הרמב"ם והמחבר כפועל בטל הנזכר גבי ריבית בשני שותפין בי"ד ר"ס קע"ז ונמצא דלפ"ז אינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כמה הי' רוצה פועל זה לבטל ממלאכתו שעוסק בה ולישב בטל לגמרי אבל הטור והוא הי"א שהביא מור"ם ז"ל ס"ל כיון דמצות השב' אינו מוטלת אפועל צריכין לשלם לו ג"כ שכר ההשבה ואע"פ שלענין ריבית ר"ס קע"ז פי' הטור כפועל בטל בענין אחר והיינו כמה רוצה ליטול אדם הבטל לגמרי לעסוק בעסק שותפות ההוא כתבתי טעמו שם ובפרישה דשאני לענין ריבית דניחא ליה להשותף המקבל עיסקא בזה כיון שמקבל חצי הריוח אלא שיש בו איסור ריבית מ"ה אמרו שסגי בהכי משא"כ בפועל זה דלא ניחא ליה ליבטל ממלאכתו ע"ש:
כדי שכר מלאכתו: דכיון דאין לפועל הפסד אף שיש לו טירחא יותר בהשבה מהעסק במלאכתו ע"ז מצווה ועומד לקיים מצות השבת אבידה ואסור לו ליטול שכר עליה:
אלא כפועל בטל לגמרי: היינו כפי' פועל בטל דהמחבר בריש סעיף זה כמה היה נוטל פועל כזה להיות יושב בטל לגמרי וכ"כ בהדיא בטור בס"ס זה ועד"ר שם כתבתי טעם למה אמרו בזה דה"ל להתנות ולא התנה דאין נוטל שכרו על ההשבה כלל אלא על בטילתו ממלאכתו ובסי' שלפני זה ס"ג בירד מעצמו והציל את של חבירו והניח שלו להיות נשטף אמרו איפכא דנוטל שכר על השבת חמור חבירו ואינו נוטל שכר פסידת חמורו וכתבתי דהוא מן הטעם דמן הדין לא היה לו לזה ליתן שום דבר כיון דבעל האבידה היה שם ולא התנ' עמי יכול בעל האבידה להתנצל ולומר אם לא ירדת מעצמך להציל אני הייתי יורד להציל חמור שלי אלא שחז"ל אמדו דעת הבריות דמסתמא ניחא ליה לבעל האבידה שכל מי שיקדים להציל ממונו בכזה יתנו לו שכר וכיון דאינו מן הדין אלא מאומדן דעת מ"ה אין נותנין לו לעולם אלא המיעוט וכאן מיירי כששכר הפסד הביטול הוא מועט או שוה לשכר ההשבה ובסימן שלפני זה ס"ג דשם נשטף חמור המציל שכר הפסידו הוא יותר משכר ההשבה מ"ה נותנים לו הפחות ע"ש ודו"ק:
שיטול מה שיפסיד בביטול מלאכתו: כי לא ניחא ליה להיות פועל בטל כי צריך לפרנס בני ביתו לטרוח ולקבל עליה שכר הרבה:
הרי זה נוטל: פירוש הרשות בידו ליטול וחייב שכנגדו ליתן לו ואין בו עבירה שמקבל שכר ההשבה דלא חייבתו התורה במקו' פסידא וכנ"ל אלא שמסתמא אמרו חז"ל דניחא לי' לאדם בבציר משכירתו ולהיות בטל והרי זה גילה דעתו דלא ניחא ליה בזה:
ואפילו פסקו לו יותר מן הראוי: כן הוא נמי לשון הטור ושם כתבתי והוכחתי דר"ל יותר ממה שראוי לאדם אחר דנוטל פחות מדמי מלאכתו כדי ליישב בטל ומטעם שכתבתי לפני זה אבל אם פסקו לו יותר מדמי מלאכתו ודאי א"צ ליתנו לו כי יאמר לו משטה הייתי בך אפילו לדבר הרשות וכ"ש בזה שמצות השבה עליו לקיימו ע"ש:
ואם אין שם בעלים כו': ול"ד למ"ש מור"ם בסי' שלפני זה בס"ס ג' והוא מדברי הרא"ש והטור דאם אין הבעלים שם אע"פ שלא התנו כאלו התנו דמי דשאני הכא דמסתמ' ניחא ליה לאדם במנוחה ממלאכתו הכביד' ולעסוק בהשבה זו ולקבל פחות מדמו מלאכתו וזה הפועל דמיירי ביה כאן הטור והמחבר דלא ניחא ליה במנוחה אלא בטירחא ובהרבות שכר כדי מלאכתו ואם ישיב בלא תנאי לא יאמין לו בעל אבידה בזה אלא יאמרו שהוא מסתם בני אדם ולא יתנו לו אלא כפועל בטל מ"ה נתנו לו רשות לעסוק במלאכתו ולהניח ההשבה שאינו מוטלת עליו בכה"ג משא"כ לעיל כששטף נהר חמורו וחמור חבירו והניח את שלו והציל את של חבירו דהכל יודעין דהטירחא אחד להצלת חמור חבירו כמו בהצלת חמור שלו ומסתמא ופשוט הוא שניחא לאדם להציל את שלו משל חבירו אם לא שעשה בשביל השכר שחבירו ישלם לו עכ"פ דמי חמור שלו והותר משום הכי אמרו שם דהוה ליה כאלו התנה עמו וצריך לשלם לו כל דמי חמורו אם לא שחבירו היה שם והיה יכול להתנות עמו ולא התנה עיין שם ודו"ק:
(א) וי"מ כו' פירוש זה אינו עיקר בעיני בש"ס דאם כן יהיה פירוש - "כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה" דפרק אלו מציאות, אינו כפירוש - "פועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה" דפרק איזהו נשך. והלא אביי אמרה להו בחד לישנא? ומה שדחקו התוספות בפרק איזהו נשך והסמ"ג עשין פ"ב דף ס"ח בשם ר' שמשון לזה אמאי דפריך בפרק אלו מציאות- והא לאו בטל הוא? נראה לפי עניות דעתי דאדרבא לפירושם לא אתי שפיר דהיכא פריך הכי בפשיטות כיון דקימא לן דאסור ליתן שכר על השבת אבדה. אלא נראה לפי עניות דעתי דבפרק אלו מציאות פריך נמי אמלאכה ראשונה, ואמתניתין קאי, דקתני- היה בטל מן הסלע דמשלם לו שכרו כפועל בטל, וקס"ד כאלו בטל היה ממלאכה ראשונה, ולכך פריך- והא לאו בטל הוא ממלאכה ראשונה? ומשני דמשלם לו מה שבטל ממלאכה ראשונה כיושב ובטל עתה לגמרי (תדע דבע"כ צ"ל כן בש"ס לפי גירסת הרא"ש ס"פ עד כמה כ"ש הכא דתני במתני' היה בטל מן הסלע ודוק) והשתא ניחא דאינו מקבל שכר על השבת אבידה כדמוכח בש"ס פרק הכונס ובסוף פרק אלו מציאות גבי פריקה דהשבת אבידה בחנם נמצא דבפרק אלו מציאות ובפרק איזהו נשך ובבכורות פרק עד כמה פירוש כפועל בטל פירושו שוה וכן מפרשים התוס' פרק עד כמה הך דפרק אלו מציאות ודבכורות ודפרק איזהו נשך וכן הסכים בס' ת"ח פ' א"נ אלא שקצת דבריו דחוקים שם ולפי מ"ש אתי הכל שפיר וכן מפרש הרמב"ם בפי' המשנה דבכורות רק שבב"י בטי"ד ר"ס קע"ז לא כ"כ בשם הרמב"ם בפי' המשנה ולא ירדתי לסוף דעתו גם הרא"ש גופא בבכורות ס"פ עד כמה מפרש כן וכבר הניח בס' מעדני מלך פר' א"מ דבריו בצ"ע וע' מ"ש בזה בספרי נקודות הכסף סי' שי"ב. עוד כתב ה' המ' פרק י"ב מהל' גזלה וז"ל פירוש כפ"ב מאותה מלאכה פירוש פעמים (שהמלאכה מרובה והוא ביוקר ופעמים) שהמלאכ' מועטת והפועלים בטלים ואותן שעה משתכרים בזול כדי שלא ישבו בטלים ואם החזיר זה את האבידה בשעה שהמלאכה מרובה ונשתהה בחזרתה כדי שיהא מרויח סלע לא יאמר תן לי סלע שהפסדתי בחזרתה אלא נותן כשעה שהמלאכ' מועטת והוא יושב ובטל שהי' משתכר חצי סלע כדי שלא יהא יושב ובטל כך פי' ר"ח והר"א והרב אלפס ז"ל עכ"ל הרשב"א ולזה הסכים הרמב"ן עכ"ל הרב המגיד וגם פי' זה נכון דהשתא לפי זה פירוש כפ"ב בכ"מ הוא שוה ואע"פ שהתוס' פרק עד כמה תמהו על פירוש זה דר"ח לפע"ד נכון הוא ודוק גם בב"י בי"ר ר"ס קע"ז כתב בשם תלמידי רשב"א כר"ח וכן פירש הערוך ערך פועל ולפי פירוש זה ג"כ אינו משלם לו בעד המלאכה השנייה ואתא נמי שפיר צריכתא דש"ס דפרק א"נ וע' בספרי נקודת הכסף ריש סי' קע"ז:
(ב) היינו שאין הבעלים כו'. ע"ל סי' רס"ד ס"ג בהג"ה:
(ג) וגם הם מחוייבים כו'. ע"ל סי' רס"ז ס"ה בהג"ה א':
(ד) יותר מהראוי כו'. ע"ש ס"ו ז':
(ה) ואם אין שם בעלים עיין בסמ"ע ס"ק ח' ועיין בב"ח ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא:
(א) עוסק: כן פירש נמי הרמב"ם והמחבר בפועל בטל הנזכר גבי רבית בב' שותפין ביורה דעה ריש סימן קע"ז ונמצא דלפ"ז אינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כמה היה רוצה פועל זה לבטל ממלאכתו שהיה עוסק בה ולישב בטל לגמרי אבל בטור והיא הי"מ שהביא הרמ"א סבירא ליה כיון דמצות השבה אינה מוטלת על הפועל צריכין לשלם לו ג"כ שכר ההשבה ואע"פ שלענין רבית שם פירש הטור בענין אחר והיינו כמה רוצה ליטול אדם הבטל לגמרי לעסוק בעסק שותפות זה שאני התם דניחא ליה להשותף המקבל עיסקא בזה כיון שמקבל חצי ריוח אלא שיש בו איסור ריבית מש"ה אמרו שסגי בהכי משא"כ בפועל זה דלא ניחא ליה ליבטל ממלאכתו. סמ"ע.
(ב) בהשבתה: והש"ך דחה פי' זה בראיה מהש"ס ע"ש באורך.
(ג) מלאכתו: דכיון דאין לפועל הפסד אף שיש לו טרחא יתירה בהשבה מהעסק במלאכתו ע"ז מצווה ועומד לקיים מצות השבת אבידה ואסור ליטול שכר עליה. סמ"ע.
(ד) לגמרי: והא דאמרו בזה דאינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כדי בטול מלאכתו ובסי' רס"ד ס"ו בירד מעצמו והציל של חבירו והניח שלו אמרו איפכא דנוטל שכר על השבת חמור חבירו ואינו נוטל שכר פסידת חמורו היינו טעמא דמן הדין לא היה לו לזה ליטול שום דבר כיון דבעל האבידה הי' שם ולא התנה עמו יכול בעל האבידה להתנצל ולו' אם לא ירדת מעצמך להציל הייתי יורד בעצמי להצילו אלא שחז"ל אמדו דעת הבריות דמסתמא ניחא לבעל אבידה שכל מי שיקדים להציל ממונו בכזה יתנו לו שכר וכיון דאינו מן הדין אלא מאומדן דעת מש"ה לעולם אין נותנין לו אלא המועט וכאן מיירי דשכר הפסד הבטול הוא מועט או שוה לשכר ההשבה ובסי' רס"ד דשם נשטף חמורו ושכר הפסדו הוא יותר משכר ההשבה מש"ה נותנין לו הפחות. שם.
(ה) שיפסיד: בבטול מלאכתו כי לא ניחא ליה להיות פועל בטל כי צריך לפרנס בני ביתו לטרוח ולקבל עליה שכר הרבה. שם.
(ו) נוטל: פירוש הרשות בידו ליטול וחייב שכנגדו ליתן לו ואין בו עבירה שמקבל שכר ההשבה דלא חייבתו התורה במקום פסידא אלא שמסתם אמרו חז"ל דניחא ליה לאדם בבציר משכירתו ולהיות בטל והרי זה גילה דעתו דלא ניחא ליה בזה. שם.
(ז) להשיב: ע"ל סי' רס"ד ס"ה בהג"ה א'.
(ח) יותר: ר"ל יותר ממה שראוי לאדם אחר דנוטל פחות מדמי מלאכתו כדי לישב בטל אבל אם פסקו לו יותר מדמי מלאכתו ודאי א"צ ליתן לו כי יאמר לו משטה הייתי בך אפילו לדבר הרשות וכ"ש בזה שעליו לקיים מצות השבה. שם.
(ט) בעלים: עמ"ש הסמ"ע בזה ועיין בב"ח ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא עכ"ל הש"ך (עיין בלחם רב סי' רכ"ז ובתשובת מהרי"ט ח"א סי' קפ"ב וח"ג סי' ס"א ודברי ריבות סי' קי"א ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ג' ובמהר"א ששון סי' ר"א ובס' בני אהרן סי' י"א מ"ב מ"ג מ"ד ומ"ה בני חיי).
(א) כגון שהיה עוסק במלאכה עמ"ש בסי' ט' סק"ב:
(ב) פסקו לו יותר מן הראוי ז"ל הסמ"ע כן הוא נמי לשון הטור ושם כתבתי והוכחתי דר"ל יותר ממה שראוי לאדם אחר דנוטל פחות מכדי מלאכתו כדי לישב בטל ומטעם שכתבתי לפני זה אבל אם פסקו לו יותר מדמי מלאכתו ודאי א"צ ליתן לו כי אמר לו משטה הייתי בך אפי' לדבר הרשות וכ"ש בזה שמצות השבה עליו לקיימו עכ"ל ועמ"ש בסי' רס"ד ס"ק ב':