באר היטב על חושן משפט רסה
סעיף א
עריכה(א) עוסק: כן פירש נמי הרמב"ם והמחבר בפועל בטל הנזכר גבי רבית בב' שותפין ביורה דעה ריש סימן קע"ז ונמצא דלפ"ז אינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כמה היה רוצה פועל זה לבטל ממלאכתו שהיה עוסק בה ולישב בטל לגמרי אבל בטור והיא הי"מ שהביא הרמ"א סבירא ליה כיון דמצות השבה אינה מוטלת על הפועל צריכין לשלם לו ג"כ שכר ההשבה ואע"פ שלענין רבית שם פירש הטור בענין אחר והיינו כמה רוצה ליטול אדם הבטל לגמרי לעסוק בעסק שותפות זה שאני התם דניחא ליה להשותף המקבל עיסקא בזה כיון שמקבל חצי ריוח אלא שיש בו איסור ריבית מש"ה אמרו שסגי בהכי משא"כ בפועל זה דלא ניחא ליה ליבטל ממלאכתו. סמ"ע.
(ב) בהשבתה: והש"ך דחה פי' זה בראיה מהש"ס ע"ש באורך.
(ג) מלאכתו: דכיון דאין לפועל הפסד אף שיש לו טרחא יתירה בהשבה מהעסק במלאכתו ע"ז מצווה ועומד לקיים מצות השבת אבידה ואסור ליטול שכר עליה. סמ"ע.
(ד) לגמרי: והא דאמרו בזה דאינו נוטל שכר על ההשבה כלל אלא כדי בטול מלאכתו ובסי' רס"ד ס"ו בירד מעצמו והציל של חבירו והניח שלו אמרו איפכא דנוטל שכר על השבת חמור חבירו ואינו נוטל שכר פסידת חמורו היינו טעמא דמן הדין לא היה לו לזה ליטול שום דבר כיון דבעל האבידה הי' שם ולא התנה עמו יכול בעל האבידה להתנצל ולו' אם לא ירדת מעצמך להציל הייתי יורד בעצמי להצילו אלא שחז"ל אמדו דעת הבריות דמסתמא ניחא לבעל אבידה שכל מי שיקדים להציל ממונו בכזה יתנו לו שכר וכיון דאינו מן הדין אלא מאומדן דעת מש"ה לעולם אין נותנין לו אלא המועט וכאן מיירי דשכר הפסד הבטול הוא מועט או שוה לשכר ההשבה ובסי' רס"ד דשם נשטף חמורו ושכר הפסדו הוא יותר משכר ההשבה מש"ה נותנין לו הפחות. שם.
(ה) שיפסיד: בבטול מלאכתו כי לא ניחא ליה להיות פועל בטל כי צריך לפרנס בני ביתו לטרוח ולקבל עליה שכר הרבה. שם.
(ו) נוטל: פירוש הרשות בידו ליטול וחייב שכנגדו ליתן לו ואין בו עבירה שמקבל שכר ההשבה דלא חייבתו התורה במקום פסידא אלא שמסתם אמרו חז"ל דניחא ליה לאדם בבציר משכירתו ולהיות בטל והרי זה גילה דעתו דלא ניחא ליה בזה. שם.
(ז) להשיב: ע"ל סי' רס"ד ס"ה בהג"ה א'.
(ח) יותר: ר"ל יותר ממה שראוי לאדם אחר דנוטל פחות מדמי מלאכתו כדי לישב בטל אבל אם פסקו לו יותר מדמי מלאכתו ודאי א"צ ליתן לו כי יאמר לו משטה הייתי בך אפילו לדבר הרשות וכ"ש בזה שעליו לקיים מצות השבה. שם.
(ט) בעלים: עמ"ש הסמ"ע בזה ועיין בב"ח ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא עכ"ל הש"ך (עיין בלחם רב סי' רכ"ז ובתשובת מהרי"ט ח"א סי' קפ"ב וח"ג סי' ס"א ודברי ריבות סי' קי"א ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ג' ובמהר"א ששון סי' ר"א ובס' בני אהרן סי' י"א מ"ב מ"ג מ"ד ומ"ה בני חיי).