שולחן ערוך חושן משפט רז ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
י"א דה"מ כשקנה בדרך מהדרכים שקונים בהם והרי יש עליו לקיים התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי הזה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא ולא קניה אלא א"כ אמר לו קנה מעכשיו וקנו מידו על כך:
מפרשים
דה"מ כשקנה בא' מהדרכים כו': הטור כתב לשון הרמב"ם בסעיף י"ד בתוס' ביאור ז"ל כתב הרמב"ם בד"א שקנה כשמקיים התנאי שקנה ממנו בא' מהדרכי' שקונין בהם אלא שהתנ' שיהיה על תנאי לפיכך אם נתקיים התנאי נתקיים המקח אבל אם לא קנה ממנו עתה והתנה שאם לא יקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים לא יקנה כיצד מכר או נתן לו בית ע"מ שילך ביום פלוני למקום פלוני והחזיק בו עתה אם קיים תנאו והלך קנה ואם לאו לא קנה אבל אם התנה ואמר אם תלך למקום פלונ' ביום פלוני אמכור לך בית זה וקיים תנאו והלך ואח"כ החזיק בבית לא קנה שזו אסמכתא היא שסמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר להקנותו עכ"ל הטור בשם הרמב"ם ובפרישה ודרישה כתבתי דאף דמשמעות לשונו זה הוא דחילק בין אם קנו מידו מיד ושאח"כ יקיים התנאי דמהני ובין אם לא קנה ממנו עתה מיד אלא א"ל שיקיים התנאי תחלה דאז לא מהני אף אם יקיים התנאי והחזיק או עשה קנין אחר אח"כ וכן פירשו ב"י ואני הוכחתי דאין כוונת הרמב"ם והטור שהביאו הוא כן דהא אף אם קנו מידו מיד כיון שהקנין נעשה ע"ת היא אסמבתא אם לא דקנו מידו במעכשיו דל' מעכשיו מבטל אסמכתא לדעת הרמב"ם כמ"ש הטור בשמו בסי"ט והמחבר בסמוך בס"ד ואפשר דמשום הכי הוסיף "בע"ש וכ' כאן כשקנו מידו במעכשיו אבל אין כן כוונתו דהרמב"ם דהא כ' ע"ז ז"ל כיצד מכר או נתן כו' לא הזכיר לא מתחלה ולא בסוף שם בדין א' לשון מעכשיו כ"א אחר זה בדין ז' כתב דאם אמר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כו' ע"ש ועוד שא"כ למה כתב הרמב"ם בהכיצד כו' בסיפא ז"ל אבל אם התנה ואמר אם תלך כו' הרי שכתבו בלשון אם ולא כ"כ ברישא אלא כ' מכר לו בית על תנאי שילך ועוד שסיים בסיפא הנ"ל וכ' ז"ל שזו אסמכתא היא שסמך קנייתו לעשות כך וכך והל"ל שזו אסמכתא היא הואיל שלא הקנהו לו מיד ועוד יש לדקדק הרבה לפירוש הב"י וכתבתי בפרישה דנראה כוונת הרמב"ם הוא לחלק בין אם היה דעת המוכר ועיקר כוונתו להקנותו אלא שרוצה שיקיים לו תנאי דאז הוי דומיא דתנאי בני גד ובני ראובן דזה לא מיקרי אסמכתא וקנה ובין אם עיקר כוונת המוכר הי' שיקיים תנאו אלא שלא ירצה לקיים תנאו בלי מכירה לו השדה דזה מיקרי אסמכתא וזהו מפורש ומדוקדק בל' כיצד שכ' הרמב"ם ע"ז לבאר דבריו ומ"ש בסיפא ואח"כ החזיק בבית לרבותא כ"כ דאפילו החזיק בו אחר קיום התנאי אפ"ה לא קנה והארכתי בפרישה עוד מזה ע"ש והמחבר שקיצר כאן ולא כתב הכיצד אזיל לטעמו דהוא לא פירש דברי הרמב"ם כן וכמ"ש ועכ"פ צריך שתדע שמה שסיים המחבר וכ' אלא א"כ אמר ליה קנה מעכשיו כו' לא אדסמיך ליה קאי אלא הוה ליה כאלו אמר בכה"ג לא קנה כלל אלא בעינן שקנה מיד במעכשיו כמו שכתבתי בדרישה וק"ל:
(ב) י"א דה"מ כו' עיין בסמ"ע ס"ק ו' ודבריו שם צ"ע ועיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב ס"ס קס"ג:
(ו) בדרך: ועיין מ"ש הסמ"ע בזה ודבריו צ"ע ועיין בתשו' רש"ך ס"ב ס"ס קס"ג כ"כ הש"ך (והט"ז פירש דברי הרמב"ם דה"ק כל שהקדים הקנין לעשיית התנאי דהיינו שקנו מידו שיקנה תיכף רק שהותנה תנאי על הקנין משמע שמחזיקו מיד ע"פ הקנין רק שמבקש ממנו איזו דבר וכיון שהוא בידו אין זה אסמכת' אבל אם לא קנו מידו עתה פירוש שלא חל הקנין בסתם שהוא מעתה אלא אמר התנאי תחלה דהיינו אם תעשה דבר פלוני אז תקנה דעיקר כונתו על עשיית דבר פלוני ונמצא שלא הקנה לו רק דרך אסמכת' כי התנאי עיקר ולפ"ז א"צ למ"ש הב"י על מ"ש הרמב"ם בד"א כשקנה באחד מהדרכים דר"ל אחד המיוחד דהיינו בחזקה והוכרח לזה משום דמהני אף שלא במעכשיו אבל לפי מ"ש הטעם דזה חשיב כאילו אמר מעכשיו אתיא לישנא דאחד מהדרכים כפשוטו באחד מדרכי הקנאה כן נ"ל עכ"ל).
(א) שזו אסמכתא. הב"ח כ' לישב תנאי בני גד ובני ראובן דהוי אסמכתא ותולה בדעת אחרים והעלה דהא דאסמכת' אינו קונה הוא מדרבנן אבל מדאוריית' קני ע"ש שהביא ראי' מערב. ובש"ך כ' עלה ז"ל ודבריו תמוהין דמ"ש דמדאוריית' קני והביא ראיה מערב דלמא שאני ערב ובהאי הנא' דהימניה וכדאי' בש"ס וגם דבריו בזה הם דברי נביאות עכ"ל. ודברי חכמה המה. וכבר נאמר במרדכי פ' שור שנגח ז"ל ועוד מצאתי לרבינו נתנאל מקינון דאסמכת' קונה בהקדש דהא אסמכת' קונה מן התורה כדגמרינן מערב מנין לערב מן התורה שנאמר אנכי אערבנו עכ"ל. והא דנחלקו הפוסקים בענין אסמכת' בפ' כל שעה בישראל שהשכין חמצו לנכרי קודם פסח והתנה עמו שאם לא יפדנו יהי' שלו וכן להיפך נכרי לישראל והוא ברא"ש שם ע"ש וכיון דמן התורה אסמכת' קנה ה"ל חמצו של ישראל היינו משום דכיון דכבר אמרו חכמים דלא קנה אזלי' בתר דרבנן וכמ"ש הב"י באה"ע סי' כ"ח בקידש' בחוב ע"י מעמ"ש הוי קידושי תורה: