ש"ך על חושן משפט רז

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט רז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) המקנה לחבירו עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן ל"ז ועיין מדיני אסמכתא בתשובת רשד"ם סימן נ"ח וסימן ק"ח וקכ"ח:

סעיף ב

(ב) י"א דה"מ כו' עיין בסמ"ע ס"ק ו' ודבריו שם צ"ע ועיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב ס"ס קס"ג:

סעיף ג

(ג) מי שמכר חצרו עיין בתשובת מהרא"ן סי' ע"ז סוף דף צ"ט וסי' ע"ח ועיין בתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' א' ובתשוב' ר"מ אלשיך סי' ל' וסי' ע"ח וע' בתשובת מהר"מ מלובלין מדינים אלו בגט דוינ"א:

(ד) או נמנע הדרך כו' עיין בטור מ"ש דאם התנה עמו ע"מ לדור שם ועלה שם המקח קיים וכ"כ מהרש"ל בתשו' סי' ל"ח בשמו וכתב שכן משמע בהרא"ש ולא ירדתי לס"ד ולסוף דעת הטור דלא משמע בהש"ס וברא"ש מידי דהתם מיירי אדעתא למיסק ולא אדעת לדור וצ"ע עיין בתשו' רשד"ם סי' ק"ץ ורל"ב ורמ"ז ור"ס ורפ"ט ושצ"ז:

(ה) ודווקא במוכר קרקעותיו כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' ובהג"ה בסמ"ע ס"ס קפ"ה:

סעיף ה

(ו) מי שהקנה כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סימן קי"ח:

(ז) וכן המוכר או הלוקח. עיין בסמ"ע ס"ק י"א פי' סעיף זה והב"ח מפרשו דהיה בקנין תחלה בסתם ואח"כ קנו מלוקח שיחזיר לו וכמ"ש בסעיף זה (בסי' ז') ע"ש וכ"כ הכ"מ:

(ח) ואי נתן לו בע"כ עיין בד"מ וצריך עיון ועיין בהרב המגיד פ"ח מגירושין:

סעיף ו

(ט) מכר קרקע ע' בתשובת רשד"ם סי' רס"ב ורס"ד ע' בי"ד סי' קע"ד ס"א וג' ובתשובת מהרא"ן ששון ועיין בס' א"א דף צ"ה ע"ג סי' מ"ט:

סעיף ז

(י) מכר לו סתם כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן ל"ב ובתשו' ן' ל"ב ס"ב סי' ע"ד וס"ד דף ע"ח ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ה וסי' רי"ח בסופו ובמהרי"ט סי' ק"ב:

סעיף ח

(יא) ונמצא שלא גמר והקנה כו' עיין בתשו' רא"ן ששון סימן מ"ט האריך בדין זה לבאר דעת הפוסקים בזה ושטת הש"ס ודברי הרא"ש בזה:

סעיף ט

(יב) הלוהו על שדה כו'. ע"ל סי' ע"ג סעי"ז ובתשו' ר"ש כהן סי' קע"ז:

(יג) תהא שלי מעכשיו קנה עיין בב"י סי' ע"ב מחו' ל"ט:

סעיף י

(יד) כל היכא דלא קנה כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן כ"ג ובתשובת רשד"ם סי' רס"ב ובתשובת ן' ל"ב ורא"ן ששון:

סעיף יא

(טו) הנותן ערבון כו'. ' בתשובת מהרשד"ם סי' ר"מ ומבי"ט ח"א סי' ס' וע' לעיל סי' כ"א:

(טז) שזו אסמכתא היא. משמע הא לאו הכי כגון שסילק האסמכתא יתן והיינו כשהתנה שיהיה המעות מתנה דאל"כ ה"ל שטר שנמחל שעבידו וכמש"ל ס"ס נ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ור"ן ושא' פוסקי' ואע"ג דהרמב"ם ס"ל לעיל סי"א דבדבר שהוא בידו לא שייך אסמכתא שאני הכא כיון שהוא ביד שליש ותלה הדבר בחזרת השט' ואה"נ אם נתן ביד השטר המלו' וא"ל כן שיהי' המעות מתנה זכה במה שבידו ואין כאן אסמכתא כ"כ הרב המגיד לדעת הרמב"ם ומביאו ב"י דף רצ"א ריש ע"ג וכן הוא בתשוב' הרמב"ן ס' א' לדעת הרמב"ם וכן נלפע"ד עיקר בדעת הרמב"ם אבל מה שתירץ הב"י דף רצ"א ע"ב לדעת הרמב"ם דיתן היינו בעדי מסיר' ולטעמי' אזל דש"ח המוקדמים כשרים לגבות מב"ח ול"נ לפע"ד דהיאך יתן דהא אפשר שיגבה בו ממשעבדי מזמן הראשון שלא כדין ושטרי חוב המוקדמי' דגובי' מבני חרי היינו מיד אבל לא שיתן ביד המלוה וכדמוכח בפרק שנים אוחזין (דף י"ז ע"א) ואפשר דה"ק יתן שילך עם המלוה לב"ד לגבות לו מיד מב"ח ודוחק וגם מ"ש הב"י דהרמב"ם ס"ל כפירושא קמא דהרא"ש לא נהירא לפע"ד דהא הרא"ש במסקנא טעמא מעליא קאמר דאותיות אין ניקנות אלא בכתיבה ומסירה (וכדלעיל סי' ס"ו) וגם לא היה צריך הב"י לזה לפי דרכו דהרא"ש לא קאמר אלא במסירה לחוד בינו לבינו לא מהני אבל בעידי מסירה לא מיירי ודוק:

(יז) אם התפיסו ביד שליש. לדעת ה"ה גם הרמב"ם והמחבר מודים בזה:

סעיף יג

(יח) לא גמר והקנה. ועיין בב"ח מ"ש ליישב הא דמהני תנאי בני גד ובני ראובן אף שהיה תולה בדעת אחרים ודבריו תמוהים דמ"ש דמדאורייתא אסמכתא קניא והביא ראיה מערב דלמא שאני ערב בההוא הנאה כו' וכמ"ש להדיא בש"ס וע' מ"ש בשם רמב"ן בזה וגם דבריו בזה הם דברי נביאות ע' בתשובות רשד"ם סימן רס"ה:

סעיף יד

(יט) כל האומר קנה מעכשיו כו'. עיין בתשובת מ"ע ובתשובת ר"ש כהן ס"ג ס"ז:

(כ) קנה בית זה מעכשיו כו' ע"ל סי' כ"א וסי' י"ב סי"ט וע' בתשו' ר"מ מינץ סי' י"א:

סעיף טו

(כא) אסמכתא שקנו עליה כו'. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קע"ז ובתשו' ר"מ מינץ סי' י"א ובתשובת ר"א ן' חיים סי' ס"ו:

סעיף טז

(כב) כשהיו חכמי ספרד כו'. עיין בתשובות מהרי"ט סי' קל"ט ור"ש כהן ס"ג סי' ז' ול"ד:

(כג) ויש מקומות כו' עיין בא"ע סי' נ' ס"ו בהג"ה ובתשוב' מבי"ט ח"ב סי' ע"ח ור"ש כהן ס"ב סי' ס"ג וס"ג סי' נ"ד:

(כד) מיהו קנין צריך כו'. היינו ע"פ מ"ש בד"מ ובב"י סכ"א אבל בפרק איזהו נשך כשכתב המרדכי דברי ר"ת כ' והה"נ בשדוכין אע"ג דלא הוי ב"ד חשוב ולא אמר מעכשיו שקנו כו' ולפע"ד דבשדוכין כ"א מודו דלא בעי קנין וכן משמע להדיא ממ"ש התוס' והפוסקים שהוא כדי שיתחייב החוזר בו קנס לדמי הבושת כו' והוי כמו אם אוביר אשלם במיטב' ודוק וכן הוא להדיא בהגהות מרדכי דמציעא בשם סמ"ג גבי מלמד דאף ע"פ שלא הקנה חייב בקנס ואפילו מאן דס"ל במשחק בקוביא דבעי קנין מודה הכא וק"ל ומתשובת הרא"ש נמי אין ראיה ודו"ק:

(כה) ולא נמצא מלמד כו'. אחר שחזר עיין בתשובת ר"מ אלשיך ס"ס ל"ט:

סעיף יח

(כו) כן נראה לדון ע"ל סי' י"ב סי"ט וסי' ס"א ס"ה:

סעיף יט

(כז) נדר ושבוע' כו'. ע' בסמ"ע ס"ק נ"ג עד הרי לפנינו דמ"ש דאין עליו לקיים מכח הקנין כו' אבל לדידן דקי"ל כו' מהני נמי השבועה כו' והב"ח חולק על הסמ"ע שהריב"ש לא השיב כן אלא לדעת השואל אבל ליה לא ס"ל הכי וכן נר' עיקר וכן משמע להדיא בתשו' הריב"ש סי' שמ"א ע"ש אם נשבע לקיי' המקח ובקנס ונותן הקנס א"צ לקיים השבועה כ"כ הב"ח ובתשוב' מהר"מ מינץ סי' ט"ז ע"ש ובתשו' מהרא"ן ששון ס"ס ס"ד כ' דחייב ובתשו' ר"א ן' חיים סי' ס"ו דף ק"ס ע"ד כ' שהדבר מגומגם. כתב מהרי"ו סימן קל"ז ואי לא דמסתפינא מחבירי אמינא דלא החמירו בת"כ אלא כשנותן ת"כ לאדם לעשות לו דבר לאותו אדם עצמו כגון צדקיה לנבוכדנצר וכן ברית בין הבתרים אבל בנ"ד כיון שלא נתנה ת"כ אל המשודך בעצמו אין להחמיר כולי האי וסבר' גדול' היא כיון דטעמא שהחמירו משום דהוי כמו כריתת ברית ע"כ עיין בתשובת רמ"א סי' מ"ט וק"ח דף ר"ך ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן ס"ג וסי' קמ"ד בסופו וס"ג סימן ל"ד וק"ה ובתשובת ר"א ן' חיים סימן ל':