שולחן ערוך חושן משפט קעט א

דבר הידוע שהוא משל השותפות אין לא' חזקה בו על חבירו ואפי' נשתהה בידו זמן רב אינו יכול לומר שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה אלא בראייה ולא מיבעיא במילת' דידיע לתרוייהו שוה בשוה אלא אפי' חזי דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבני בהו עיסקא ולא ידיע כמה אייתי כל חד ובתר הכי נפיק האי עיסקא מידא דחד ואמר תרי תילתא דידי ותילתא דחבראי לא מהימן אלא פלגי ליה בשוה והוא דלא מצי למטען להד"ם או החזרתיו לך כגון דחזו ליה סהדי תחות ידיה וידעו דהא עיסקא דזבנו תרוייהו:

הגה: ודוקא קודם שחלקו אבל לאחר שחלקו יש להן חזקה זה על זה (ב"י בשם הרי"ף וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ה משותפים וע' לעיל סי' קמ"ט):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ואפי' נשתהה בידו זמן רב כו': משום דשותפים לא קפדי אהדדי ואע"ג דכתבתי בסימן קנ"ז דבזמן רב רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין הוא בחזקת של שניהם ואמרי' דלא קפדי עד שיוודע שחלקו:

והוא דלא מצי במטען כו': פי' דא"כ הוה נאמן במגו:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) דבר הידוע כו'. עיין בתשובת רשד"ם סימן י"א וסי' קס"ד ובתשובת מהרי"ט סי' ע"א ובתשובת ר"ש כהן סי' קפ"ה:

(ב) ואפי' נשתהא בידו כו'. ואע"ג דכתבתי בסימן קל"ז דשותפי' רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין הוא בחזק' של שניהן כו' עכ"ל סמ"ע ולא כ' שם כלום ונראה שכוון למ"ש הטור שם סי"ג ושהה ברשותו זמן רב כו' והיינו כמ"ש התוס' ריש ב"ב דבשה' זמן רב רגילין להקפי' ויכול לטעון לקוח ואיני מבין מ"ש מ"מ כיון דניכר כו' דמה בכך שהיה של שותפות כיון שרגילין להקפיד והגע עצמך היכא שהי' ידוע שהוא של חבירו לבדו נאמן לטעון לקוח כ"ש של שניהם ומה בכך שהוא שותף הרי הוא מקפיד ועוד דהא בכותל נמי הוי של שניהם אלא נלפע"ד דהטור מיירי בזמן רב שאין רגילים להקפיד והתוס' מיירי בזמן רב יותר שרגילים להקפיד וכמ"ש לעיל סי' קנ"ז ודוק ועיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קכ"ב ובתשו' מבי"ט ח"א סימן ע"ג ובשאלות השניות סי' צ' דף קמ"ג וח"ב סי' קמ"ט ובתשובת ר"י לבית לוי ס"ס כ"ג:

(ג) פלגי' ליה בשוה. עיין מ"ש לעיל סי' ס"ב ס"ק ו' וס"ק י"ד:

באר היטב

עריכה

(א) הידוע: עיין בתשו' רשד"ם סי' י"א וסי' קס"ד ובתשו' מהרי"ט סי' ע"א ובתשו' רש"ך סי' קפ"ה.

(ב) רב: משום דשותפין לא קפדי אהדדי ואע"ג דכתבתי בסי' קנ"ז דבזמן רב רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין היא בחזקת שניהן ואמרינן דלא קפדי עד שיוודע שחלקו עכ"ל הסמ"ע ולא כת' שם כלום (א"ה ע"ש בפרישה סי"ג שם תמצאנו) ונראה שכוון למ"ש הטור שם ושהו ברשותו זמן רב כו' והיינו כמ"ש התוס' ריש ב"ב דבשהה זמן רב רגילין להקפיד ויכול לטעון לקוח ואיני מבין מ"ש הסמ"ע כיון דניכר כו' דמה בכך שהי' של שותפות כיון שרגילין להקפיד והגע עצמך היכא שהי' ידוע שהוא של חבירו לבדו נאמן לטעון לקוח כ"ש של שניהן ומה בכך שהוא שותף הרי הוא מקפיד ועוד דהא בכותל נמי הוי של שניהם אלא נ"ל דהטור מיירי בזמן רב שאין רגילין להקפיד והתוס' מיירי בזמן רב יותר שרגילין להקפיד וכמ"ש בסי' קנ"ז ס"ה ע"ש עיין בתשו' ראנ"ח סי' קכ"ב ובתשובת מבי"ט ח"א סי' ע"ג ובשאלות השניות סי' צ' דף קמ"ג וח"ב סי' קמ"ט ובתשובת ר"י לבית לוי סוף סימן כ"ג עכ"ל הש"ך (ועמ"ש הט"ז בזה).

(ג) בראיה: (ושני שותפים שנשתתפו בקנין ובשבועה ואמר אחד מהם בתוך הזמן שהסכימו לחלוק ומחלו השבועה זה לזה והשני מכחישו מה יהא בדינם עיין תשובה ע"ז באורך בס' בני חיי להגהת הטור אות ג' והביא שם גם תשובת מהריב"ל בענין זה ע"ש).

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}