שולחן ערוך חושן משפט קעה ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קעה · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המוכר קרקעו לאחר בין שמכרה הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו ב"ד יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו ואפי' הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר והמצרן עם הארץ ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח:
- הגה: ואפי' אם אומר המוכר קודם שאמכור למצרן לא אמכור כלל אפ"ה קנה המצרן בעל כרחו של מוכר [תשובת מיימוני ס' קנין סי' ל"ב]:
וזה הלוקח הרחוק חשוב כשלוחו לכל דבר ועידי הקנין של לוקח יכתבו שטר בשם המצרן ואין צריכים קנין אחר וכן אם הוקרה צריך ליתנה לו כמו שקנאה ואם הוזלה צריך ליקח אותה כמו שקנאה אם חפץ בה ואם תיקן בה והשביחה ה"ל כיורד ברשות ושמין לו וידו על העליונה ואי בתר דתבעיה [השביחה] ה"ל כיורד שלא ברשות ואם עקר ממנה נטיעות או קלקל מנכה לו מן הדמים מה שקלקל ואפי' קלקל קודם שיבא המצרן ואם אכל פירות אותם שאכל אחר שבא והביא מעות לסלקו צריך לשלם ושאכל קודם אינו צריך לשלם ואם לוה הלוקח קודם שבא המצרן אין שעבוד הבע"ח חל עליו ואינו טורף מהמצרן:
מפרשים
בעל כרחו של המוכר: והיינו דוקא בדלית ליה פסידא למוכר במכירתו להמצרן שהוא רוצה לקנותו בכל ענין כמו הלוקח דאל"כ אין זה בכלל עשיית הטוב והישר ואפי' בדלית ליה פסידא לא תקנו דין מצרנות על המוכר אלא על הלוקח שימשוך ידו מקנייתו וממילא יצטרך המוכר למכור לזה המצרן וכמ"ש הטור והמחבר כל זה בסמוך מסעיף כ"ג והלאה ע"ש:
אם חפץ בה: דזה פשוט דאין הלוקח יכול לכפות להמצרן שיצטרך לחזור ולקנותו ממנו הן שהוזלו או לא הוזלו:
וידו על העליונה: פי' כמ"ש הטור והמחבר בסי' קע"ח ועפ"ר:
מנכה לו מן הדמים: ואף שקלקל קודם שבא המצרן לסלקו ולא דמי לפירות שאכל קודם שבא המצרן שכתב אחר זה. דהתם לא קלקל השדה והשדה עומדת לאכול פירותיה למי שהשדה בידו משא"כ זה שקלקל משווי' ואין המצרן צריך ליתן לו טפי מדמי שוויה:
אין שיעבוד הב"ח כו': עפ"ר שם כתבתי דאפי' אם כבר נתן המצרן מעותיו להלוקח וכ"ש כשעדיין המעות ביד המצרן דאז אין פסידא לבע"ח דיכול ליקח דמי הלוואתו מהמצרן מהדמים שהכין ליתן להלוקח:
(ט) כלל: (ומשמע בתשובת מיי' שם דאם תלה הקנין בכך תחלה ואח"כ בא המצרן לסלק הדרא ארעא למריה אם ירצה. ט"ז).
(י) מוכר: כ' הסמ"ע והיינו דוק' בדלית ליה פסיד' למוכר במכירתו להמצרן שהוא רוצה לקנות בכל ענין כמו הלוקח דאל"כ אין זה בכלל עשיית הטוב והישר ואפי' בדלית ליה פסיד' לא תקנו דין מצרנות על המוכר רק על הלוקח שימשוך ידו מקנייתו וממיל' יצטרך המוכר למכרו להמצרן וכמ"ש הט"ו מסכ"ג והלאה ע"ש עכ"ל וע' בתשו' מהר"א ששון סי' פ"ט.
(יא) המצרן: לסלקו ול"ד לפירות שאכל קודם שבא המצרן דא"צ לשלם דהתם לא קלקל השדה שהיא עומדת לאכול פירותיה למי שהשדה בידו משא"כ זה שקלקל משוויה ואין המצרן צריך ליתן לו טפי מדמי שוויה. סמ"ע.
(יב) שיעבוד: ואפי' אם כבר נתן המצרן מעותיו ללוקח וכ"ש כשעדיין המעות ביד המצרן דאז אין פסיד' לבע"ח דיכול ליקח דמי הלואתו מהדמים שהכין המצרן ליתן להלוקח. שם.