הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קעה

סימן קעה

[ש"ך אות ד] הר"ם אלשיך. נ"ב ובקונטרס עוללת הכרם שבסוף ספר תורת חיים למוהרח"ש סי' י"ד ובשו"ת דבר משה סי' ס"א:

[ש"ך אות ה] מעשה בא לפנינו. נ"ב עיין תשובת הראנ"ח ח"ב סי' ק"א ובס' בני חיי' בטור אות ד':

[שו"ע] על המצרן לה"ר. נ"ב ועיין סמ"ע לעיל סי' ק"ג ס"ק ט"ו:

[סמ"ע אות כב] כשקנאן משנים. נ"ב וכן הוא להדיא במוהריק"ש דכתב בדקדוק לשונו קנה ב' שדות משני בני אדם מסלק איזה מהם שירצה:

[סמ"ע בא"ד] נמי דינא הכי וצ"ע. נ"ב משמע דק"ל להסמ"ע דאף אם הי' להמוכר יותר שדות ומכר ב' מהם לאדם אחד הכי הוא דלית בי' דינא דבר מצרא:

[שו"ע] לא ביטל זכותו. נ"ב עיין מ"ל פרק כ"ג מהל' אישות ד"ה מעשה בא לידי:

[ש"ך אות כה] דחש ליחידאה. נ"ב עיין תשו' נחלה ליהושע סי' מ"ב:

[שו"ע] ודוקא משעה. נ"ב כ' מהריק"ש מכרה ללוקח ואח"ז רב נמצא בטל המכר וחזר המוכר וכתב שנית שטר באופן שהמכר קיים להבא כיון שבן המיצר הי' חושב מקודם שהמכר מכר ולא מיחה. אע"פ שמיחה עכשיו בשניים אין שומעין לו כיון שהמוכר מעשה הראשון הוא שהחזיק וניחא לי' דליקו בהמנותי' עיין סי' שע"ד ס"א עכ"ל:

[ש"ך אות כו] ובתשובת נ' לב סי' ס"ג. נ"ב דמ"ש הטור והמחבר שנתגלה המכר והחזיק בה י"ל דדוקא הוא ותרווייהו בעי' ועיין תשו' הראנ"ח ח"ב סי' י"ב:

[ש"ך אות כז] וס"א באריכות. נ"ב העתק דבריהם בשו"ת משאת משה סי' ס"ו באריכות דהו"ה היכי דהמוכר והקונה במקום אחד. והמצרן במקום שהבית שם דג"כ לית בי' דינא דבר מצרא וז"ל הריק"ש אם בן המיצר הוא בעיר שהקרקע בו והמוכר והקונה הם בעיר אחרת כתב מהרי"ל ז"ל שיכול בן המיצר לסלק להלוקח וחלקו עליו ואפי' בשותף וכיון דפלוגתא דרבוותא הוא לא מפקינן מני' דהקונה עכ"ל:

[ש"ך אות ל] וצ"ע. נ"ב עיין תשו' מגן שאול סי' ד':

[שו"ע] הקונה מעכו"ם. נ"ב נלענ"ד לדון דאפשר דוקא כשאין המצרן כאן לא חייבו רז"ל לאשהויי מלתא ולשאול את המצר דדלמא בתוך כך ימכרו לנכרי אחר. אבל אם בתחלה כשבא לקנות גם המצרן כאן. י"ל דהמצרן קודם ועיין לקמן ס' מ"ג בהגה:

[הגה] י"א דפטור. נ"ב עיין לעיל סי' קל"א ס"ז והוא משו"ת הרא"ש הובא לשונו בב"י ודו"ק:

[ש"ך אות לח] ודוק. נ"ב עיין בתשו' נודע ביהודה סי' כ"ד:

[שו"ע] המוכר לאשה. נ"ב בתשו' הראנ"ח ח"א סס"י קי"ט כתב כיון דמכרו לנדונית אחותם הוי כמו אשה שמכרה דאין בו דין מצרנית. ע"ש ממילא מכ"ש אם הלוקח קנה וייחד הקרקע לקנותה ליתנה לנדן בתו להכניס הקרקע להמשודך לה דהוי כמו אשה שקנתה דאין בו דין מצרנות:

[ש"ך אות מז] ובתשו' מהרא"ן. נ"ב עיין ספר קרית מלך רב בתשו' סי' א':

[שו"ע] במקומות בהכ"נ. נ"ב עיין תשו' מהר"י בי רב סי' נ"ב:

[ש"ך אות נה] דברי ב"י נכונים. נ"ב ע' תשו' משאת בנימן סס"י כ"ז ובתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קס"ד:

[סמ"ע אות צח] לאפוקי ממ"ש ר"ת. עיין תשובת מהר"י לבית לוי סי' ס"א:

[שו"ע] אין המלוה יכול. נ"ב מדברי תוס' בב"מ דף ע"ג ע"ב ד"ה נטר מבואר דהמלוה יכול להוציא. וקצת יש לדייק דאפי' ממצרן יכול להוציאו מדלא תרצו דרבא הי' מצרן:

[הגה] יוכל המלוה לסלקו. נ"ב ומהרש"ל בשו"ת סס"י מ"ג כתב להכריע דממצרן א"י להוציא אבל מאחר יכול להוציא:

[ש"ך אות סה] ויש לישב. נ"ב עיין תשו' לחם רב סי' ק"ן ובתשו' פרח שושן כלל ו' סי' א' ובתשו' הראנ"ח ח"ד סי' קנ"א:

[שו"ע] אין השוכר. נ"ב ובתשו' רש"ל סס"י מ"ג כתב דשוכר גרע ממשכנתא והמצרן יכול לסלקו. ועיין תשו' הראנ"ח ח"ב סי' ק"א: