שולחן ערוך חושן משפט קכה ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכה · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בד"א דהולך הוי כזכי במלוה או בפקדון אבל במתנה לא הוי כזכי אפי' עשאו שליח לקבל וא"ל הנותן הולך לו לא הוי כזכי לפיכך אם אמר הולך מנה לפלוני שאני נותן לו יכול לחזור עד שיגיע ליד המקבל ואם היה המקבל עני שאין לו ק"ק זוז נעשה נדר ואינו יכול לחזור בו:
מפרשים
אבל במתנה לא כו'. הטעם דבפקדון ובחוב דהממון הוא כבר של זה ששלחו לידו מ"ה בקל יכול לזכות זה בשבילו משא"כ במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא היה שלו מעולם מ"ה בעינן לשון מעולה דמבורר טפי:
וא"ל הנותן הולך כו'. דבלשון הולך דאמר הנותן ביטל שליחותו דהמקבל דא"ל המקבל לזכותו ולקבלו מידו ועפ"ר:
לפיכך אם אמר הולך כו'. פשוט היא אלא שכתב דבר והפוכו אגב שכתב בר"ס זה דבחוב ופקדון אינו יכול לחזור בו ועד"ר מ"ש עוד:
נעשה נדר. ל' הטור הוא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכ"כ שנית לקמן בסי' רמ"ג ע"ש והב"י הקשה עליו וכתב דאין אמירתו לגבוה שייך בזה ומ"ה כתב טעם אחר משום דנעשה נדר וכמ"ש המחבר כאן ומטעם דלא מיקרי לגבוה אלא עניני הקדש ועני הדיוט הוא וכ"כ בע"ש ועוד הקשה הב"י בסי' רמ"ג על הטור דאם זה הוי כמסירתו להדיוט א"כ מאי אריא דיאמר לחבירו הולך עדיפא מינא הל"ל דאפי' לא אמר אלא אתן לעני כך וכך אינו יכול לחזור בו ☜ ואני כתבתי דלק"מ דגם צדקה לעני מקרי אמירתו לגבוה דכל האומר אתן כך לעני ה"ל כאילו אמר אתן לגבוה ומשלחן גבוה קזכו עניים והא ראיה דבקרא בפ' כי תצא כתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לי"י אלהיך נדבה אשר דברת בפיך ודרשינן מינה בפ"ק דר"ה (דף ו') אהקדש לקרבנות "ושבפיך ר"ל צדקה הרי דכללינהו הקרא בפסוק אחד וכתב על כולן לי"י אלהיך וכבר מבואר בגמרא וכתבו הטור והמחבר בי"ד סי' רל"ח דאף האומר אתן כך וכך לעני כל זמן שהיא בידו יש לו התרה לנדרו בפתח חרטה משא"כ כשהוציא מידו ונתן לאחר ליתנו לעני וה"ק אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לענין שאינו יכול לחזור בו אלא שיש לו התרה בחרטה ועכשיו שהוציאו מידו שוב אין לו התרה ועד"ר:
(כה) אבל במתנה כו'. הטעם דפקדון וחוב הוא כבר של זה ששלחו לידו מ"ה בקל יכול לזכות זה בשבילו משא"כ במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא היה שלו מ"ה בעינן ל' מעולה ומבורר טפי ועיין בתשו' ן' לב ספר ג' סימן י"א:
(כו) שאין לו ק"ק זוז כו'. עיין בי"ד סימן רנ"ג:
(כז) נעשה נדר כו'. והלכך כיון שמסרו ליד השליח שוב אינו יכול לחזור בו אפי' ע"י התרה אבל אלו לא מסרו לידו אף על גב דהיה חייב לקיים נדרו מ"מ היה יכול לישאל עליו ולהתירו כמ"ש בי"ד סימן רנ"ח כן כתב הסמ"ע וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תרנ"ו דבכה"ג דהכא אינו יכול לישאל עליו ולהתיר וז"נ וכל מה שכבר מסר ביד הזוכה בו או ביד אחר שזוכה בשביל עניים אינו יכול לחזור בו דה"נ כתרומ' ביד כהן דאינו נשאל עליה כו' ועמ"ש בי"ד סי' רנ"ח ס"ק י"ח:
(טז) במתנה: הטעם כתב הסמ"ע דבפקדון וחוב הוא כבר של זה ששלחו לידו מש"ה בקל יכול זה לזכות בשבילו משא"כ במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא הי' שלו מעולם מש"ה בעינן לשון מעולה ומבורר טפי ועיין בתשו' מהריב"ל ס"ג סי' י"א.
(יז) הולך: דבלשון הולך דאמר הנותן ביטל שליחותו דהמקבל דא"ל לזכותו ולקבלו מידו. סמ"ע.
(יח) נדר: והלכך כיון שמסרו ליד השליח שוב א"י לחזור בו אפי' ע"י התרה אבל אילו לא מסרו לידו אע"ג דהי' חייב לקיים נדרו מ"מ הי' יכול לישאל עליו ולהתיר כמ"ש ביורה דעה סימן רנ"ח כן כתב הסמ"ע וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' תרנ"ו דבכהאי גוונא דהכא אינו יכול לישאל עליו להתיר ועמ"ש ביורה דעה שם. ש"ך.
(ב) נעשה נדר ע' סמ"ע דבאומר אתן לעניים יש לו התר' ועכשיו שהוציא מידו שוב אין לו התר' וכ"כ הש"ך בשם הרשב"א כו' ובתומי' כתב ז"ל אבל לבי חוכך דהרשב"א קאמר בזוכ' לעני אבל הכא באומר תנו לעניים דלא הוי כזכי והרי הוא ברשות הנותן ואפשר דמצי להשאיל ומה שהביאני לידי ספק דברי טור וש"ע סי' רנ"ח דכתבו בבא ליד גזבר ומאי ארי' גזבר אלא משמע דוק' גזבר דהוי ידו כיד עניים אבל באומר תן דלא הוי כזכי אפשר דמצי לשאול עליו וצ"ע ע"ש ואין זה ספק ודאי טעמא דאתי ליד גזבר לא מהני שאל' כתבו בתשובת ר' בצלאל הובא בש"ך סי' רנ"ה דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש ע"ש א"כ ודאי בעי גזבר שיזכ' במשיכ' להקדש וזה פשוט אבל נרא' דהכא הוי תן כזכי דהא בשחרור לפי דאי לאו דעביד נייח נפשי' לא הוי משחרר הוי כזכי כמו חוב וא"כ בנדר נמי דצריך ליתן ה"ל כמו חוב ואתי החוב והתן כזכי בבת אחת ועוד נרא' לפמ"ש בש"ע סי' ט' גבי שכ"מ הולך כזכי והוא משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אלים דיבוריה וא"כ בהקדש וצדק' דנמי אלים דיבוריה הוי כזכי וכיון דהוי כזכי תו לא מהני שאל' ודוק ועמ"ש בסק"ו: