שולחן ערוך חושן משפט קכה ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכה · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ואם מת המשלח ולא הניח נכסים חזר הדין בין השליח ובין המלוה שנשתלחו לו ואפי' קבלם השליח מהמשלח בעדים מגו שיכול לומר למלוה (פרעתיך) ונאמן בהיסת נאמן גם בהיסת לומר לו אני תופסם בחובי שאתה חייב לי כיון שאין תובעו בהם המשלח ולא יורשיו ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול:
מפרשים
ולא הניח נכסי' כו'. דאלו הניח נכסים היה חוזר המלוה על הנכסי' שהניח והוה דינו כאלו חי המשלח דהא יכול לכפות המשלח להשליח ליתן המעות ליד המלוה כנזכר לפני זה משא"כ כשלא הניח כלום דאז אין להמלוה שום דין עם היורשים אלא עם השליח לומר לו תן לי מעותי ששלח ראובן הלוה לי על ידך ואז נאמן השליח בהיסת נגד המלוה לומר אתה חייב לי במיגו דאי בעי היה אומר כבר נתתיהן לו והיה נאמן בהיסת:
ויש מי שאומר שאם כו'. הטעם מפורש בטור דס"ל דכל האומר תן או הולך לפלוני כמאן דאמר זכי לו ע"מ שתתנו ותבוא לידו דמי וכל זמן שלא קיים תנאו דהמשלח כאלו לא יצא מידו דמי ר"ל אע"ג דק"ל בפקדון או במלוה ה"ל הני לשונות כאומר זכי היינו דוקא שאינו יכול לחזור ולטלו מידו אבל מ"מ כיון דהוציא בל' הולך או תן כוונתו היה דיזכה לו באופן דיגיע דוקא לידו ובאם לא יגיע לידו הרי הוא עדיין ברשות המשלח:
(כב) ולא הניח נכסים כו'. דאלו הניח נכסים הי' חוזר המלוה על הנכסים והוה דינו כאלו חי המשלח דהא היורשים היו חוזרים ותובעים את השליח כמו המשלח:
(כג) ויש מי שאומר כו'. נראה דר"ל דהסברא האחרונה פליג דאפי' מת המשלח ואית ליה להשליח מגו א"י להחזיק לעצמו במגו מטעם דלקמן והב"ח הבין דפליג ארישא דאין לו נכסים והמלוה מודה שחייב להשליח וע"כ הקשה מאי נ"מ הלא כיון דמודה מלוה שחייב לשליח והמשלח מחויב להחזירם לשליח דאין לו נכסים חחרים אפוכי מטרת' ל"ל ותירץ דנ"מ אם חייב המלו' גם לאחרים דכיון דלא זכה בהן השליח וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד א"כ כל ב"ח חולקים בחוב זה אבל לסברא הראשונה שהוא הבעה"ת היכא דאין למלוה נכסים אחרים כבר זכה בהן השליח ואין לב"ח שוב זכות בהן עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהא טעם סברא הראשונה הוא שמשלח אומר לו אף אם היו עדיין בידי הי' מוציא ממני מדר"ן וא"כ כשיש ב"ח אחרים ודאי לא היה מוציא מידו אלא גם הב"ח אחרי' היו מוציאין מידו מדר"ן וא"כ אמאי לא יהא לב"ח שום זכות בהן אלא ודאי כדפי':
(כד) אינו יכול. דכיון דא"ל הולך כמאן דא"ל זכי דמי או הולך ע"מ שתתנו לפלוני דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד עכ"ל הרמ"ה בטור ובב"ח כתב שמסתבר כסברא זו דהלכה רווחת בישראל כל היכא שעבר ע"ד משלחו בטל השליחות מעיקרו וכאלו לא יצא מרשותו דמי ולפע"ד אין מזו הכרעה דהא הכא אינו עובר כלום ע"ד משלחו רק שרוצ' להחזיקם לעצמו בחובו ודו"ק: